נכנסנו לירדן בארבע אחר הצהריים ביום של תחילת הרמדאן. אנחנו עם בטן מלאה כל טוב אחרי ארוחת בשרים מלאה כל טוב באחת מהמסעדות הידועות של אילת, אך בצד הירדני השומם מביטים בנו בעייפות וככל הנראה גם ברעב. יצאנו למסע קניונינג בואדי פייד.
מאת: יערון פוזננסקי
הנסיעה לכפר שמאח (שפירושו “דגים”), אורכת כשעה וחצי, אותן אנו עושים בנסיעה רגועה עם טאלב – נהג שתקן שהאנגלית ממנו והלאה. הדרך לוקחת אותנו דרך הכפר רג’יף עם הפסקת קפה בתצפית מדהימה אל קניוני האזור האדומים והחשוכים, ודרך הכפר ואדי מוסא בואך העיר הנבטית-רומית המופלאה פטרה. מלווה אותי להרפתקאה גבריאלה, בת הזוג שלי באותם ימים. שיערה השחור מתולתל, עורה כמהגוני והיא טיילת ללא חת.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
ואדי שמאח – הנחל שליד הכפר בעל אותו השם – מתחיל מקצה הכפר, במקום שיש בו מבנים שנבנו מאבן מקומית וטרסות חקלאיות. מקום שומם לחלוטין. בעבר הרחוק קיבל את שמו הנחל כנראה עקב שפע מים ודגים, אך כיום הזכר האחרון לכך הוא בדמות מעיין נובע קטן סמוך לנקודה שבה מוריד אותנו טאלב. לעיתים המקומיים מגיעים לשם למלא מיכלים. שתיתי מן המים – הם טובים.
לאחר הפרידה מטאלב, אנחנו לא יורדים לואדי, אלא עולים בדרך העפר הממשיכה את הכביש עליו הגענו. מזג האוויר הנעים מלווה אותנו בדרכנו. כעבור זמן מה אנו חוצים תוואי של יובל קטן של ואדי שמאח, המתפתל מימיננו, ואני מביט בו בסקרנות. מנקודת המבט הצופה אל מורד הקניון הוא נראה מעניין אך אין לנו זמן לבדוק אותו.
את הקניון הזה סקרתי חודשיים מאוחר יותר עם קבוצה אחרת. יש בו 4 גלישות, הגבוהה ביותר היא של 20 מטרים והוא מעוקי ויפה. לאחר בירור עם הקבוצות השונות החוקרות נחלים וקניונים בירדן, הסתבר שהקבוצה שלנו היתה ככל הנראה הראשונה שחקרה את היובל הזה ולכן נטלתי את זכות הראשונים לתת לו שם: ואדי ג’יבריל.
לאחר כשעת הליכה על דרך העפר, אנחנו יורדים אל התוואי של ואדי שמאח, לאחר שאנו מסרבים בנימוס להזמנתו של בדואי מקומי לבוא ולהתארח אצלו ללילה.
התוואי הסופי של ואדי שמאח, לפני שהוא נפגש עם ואדי פייד, לא מיוחד. האבן הירוקה הפריכה אמנם מיוחדת, אבל לא בדרך חיובית. מצע חלוקי הנחל הקטנטנים והמפולסים נותן תחושה כאילו שופל הכין את המקום לקראת בואנו. לעומתם, פריחת ההרדוף מדהימה וצבעיה הוורודים העזים ילוו אותנו במשך כל שהותנו בקניונים כאן, ויוסיפו שמחה לחוויותינו.
לקראת שמונה בערב, אנחנו מוצאים חלקת חול נוחה למחנה הלילה, פורסים את ציודנו, ומתארגנים לשינה. מפאת עונת הקיץ הקרבה, הבאתי שק שינה קייצי שהתברר כבחירה לא נכונה ללילה זה. למרות שאנחנו בתחילת חודש יוני, המסמן את סוף האביב, הלינה ברום 800 מ’ מעל פני הים במקום פתוח לרוחות, לא היטיבה עם שק השינה הקייצי-במידה-קיצונית שלי. בקיצור, היה לי קר מאוד בלילה ובקושי ישנתי.
את בוקרו של יום שישי קידמנו מוקדם. גבריאלה הכינה תה מצויין ואני התחלתי לסדר את הציוד בתיקים בחלוקה למה יכול להירטב ומה צריך להיכנס לשקיות אטומות למים. השמש עדיין מפהקת מול קפה הבוקר שלה, ואנו התחלנו ללכת. תוואי הנחל הפתוח פינה את מקומו לצומת T מצוקית; מפגש ואדי שמאח עם ואדי פייד – “הנחל השופע”. בנקודה זו הוא עדיין איננו שופע, המים נובעים בהמשך מורדו.
על פי התכנון, המסלול שלנו פונה ימינה אל מורדו של הנחל, אבל הפעם פנינו שמאלה-דרומה והקדשנו 4 שעות לחקר חלקו העליון של ואדי פייד. בעניין זה אין גילויים מרעישים. חלקו העליון של הואדי דיי משעמם. הוא יבש, נתיבו רחב ידיים ומרוצף חלוקי נחל, וניתן לפגוש בו הרדופים ואלות ארצישראליות-פרסיות. פה ושם הוא נעשה צר לקטעים קניוניים נחמדים, ללא גלישות. למפגש הואדיות שמאח ופייד חזרנו בשעה עשר וחצי והמשכנו ללכת במורדו של ואדי פייד, מחכים כבר לפגוש בדרכנו מים.
הואדי הפך למצוקי, ובהמשך אבן החול הלבנה שליוותה אותנו עד כה מתחלפת בצבעוניות – אדום, שחור ועוד. סבך של הרדרופים מסמל את תחילת הנביעה, שבשלב זה מזרזפת בזרם לא מרשים במיוחד. אט אט הסבך מתעצם והזרם מתרחב.
קצת אחרי שתיים עשרה, ואנחנו עייפים. מצאנו נקודה נחמדה ומוצלת והלכנו לנוח ולהכין צהריים. שלוקר אחד נגמר בבוקר, אז גם ניצלנו את זרימת המים לסנן מים. על הגזיה הכנתי תערובת של מרק עוף עם אטריות ונודלס, בתוספת קרוטונים מתובלים. אחלה ארוחה, אם כי רבה במונוסודיום גלוטומט. גבריאלה ניצלה את הזמן לשינה קצרה על מזרן השטח, ובאחת המשכנו בדרכנו.
הנחל ממשיך לאיטו ואנו מתקשים ללכת בסבך הצמחייה עד שלפתע הנוף משתנה. מתאר הנחל הופך מצוקי וכהה עקב שכבה של סלע מגמתי זוויתי וחד.
הגענו למפל הראשון. הוא מפל של כ-20 מטרים היורד לתוך גב רדוד. אין במפל עגינות, כאילו לסמן לך שזה מבחן הכניסה; אם אתה לא מסתדר כאן עם עגינה טבעית, מוטב שתחזור אחורה.
מצד ימין של זרימת המים, יש מספר מדפים ובהם זיזי סלע בולטים עליהם ניתן להקים עמדת גלישה.
אחרי עוד הליכה קצרה, הואדי נהיה צר יותר והופ – הנה סדרה של 4 מפלים האחד אחרי השני. את השניים הראשונים אנחנו גולשים ממדף שמאלי העוקף אותם, ואת השניים הבאים גם כן גולשים בפעם אחת. בשתי הגלישות הללו יש עגינות אבל מישהו התאמץ מאוד לעקם אותן. ממיקום העיגונים וכיווני העיקום, ברור שזה לא מעשה ידי הטבע.
את יתרת היום אנחנו מבלים בגלישות רבות, סה”כ 11 במספר. הגלישות מאוד מגוונות, חלקן גבוהות ואנכיות, חלקן מדורגות, לעיתים בתחתית הגלישה מחכה גב עמוק המצריך שחיה.
הגלישה הגבוהה ביותר, גובהה כ-55 מ’, והיא דווקא דיי משעממת ויחד עם זאת, בסיכומו של דבר הגלישות מגוונות והמסלול מאוד כיפי.
גם הגלישה האחרונה מצריכה מאיתנו לשחות בגב ולאחר מכן בעוד גב ארוך, מה שמביא אותנו לסוף היום רטובים לחלוטין, אנחנו והציוד שלנו, כלומר זה שמחוץ לשקיות האטומות.
בנקודה זו הקניון עושה תפנית של 90° ימינה, וכאן החלטנו לעצור למנוחת הלילה.
את הסצנה הבאה חבל שלא צילמתי. בעודנו עירומים כמעט כביום היוולדנו, פיזרנו את כל הציוד מהתיקים לייבוש על סלעי הסביבה. הכל. כולל שטרות כסף ששכחתי מחוץ לשק האטום ופיזרתי ברחבי השטח בשטרות בודדים עם אבן על כל אחד מהם שלא יעוף ברוח. החלפנו בגדים, פרסנו מזרנים והתיישבנו לנוח ולהכין את ארוחת הערב. נרדמנו מהר מאוד.
שבת בבוקר יום יפה. קמנו מוקדם יחסית בגלל האור שעלה מוקדם, אבל לא מיהרנו. קבענו להתחיל בהליכת היום בשבע וחצי והתארגנו בנחת. כל הציוד התייבש באופן יעיל במהלך הלילה וחזר מסודר לתיקים. ואכן, קצת אחרי שבע וחצי המשכנו את דרכנו בואדי פייד. מכאן המקטע הסופי אורך כשעתיים, חלקו בואדי פייד וחלקו האחרון בואדי אבו-סככין (“בעל הסכינים”). זרימת המים ממשיכה כמעט עד סוף המסלול והתנועה בואדי אתגרית; בין בולדרים גדולים, מפלים קטנים, בריכות מלאות מים ומכשולים ממכשולים שונים. הטיול יפה מאוד, הנוף מרשים, ורוב הבוקר מוצל ונעים.
ביום הזה, לא היינו צריכים להירטב אלא עד קצת מעל הברכיים.
לקראת יציאתו של הואדי מההרים אל בקעת הערבה נעלם זרם המים והשמש מתחילה להראות את קרניה החמות. זה גם הרגע לעלות שמאלה על הגדה הדרומית ולחבור לסולימאן הנהג החדש שלנו עם רכב השטח שיוציא אותנו ויחזירנו אל הגבול.
אחד המסלולים היפים בירדן.
מאת: יערון פוזננסקי
