ריח חריף של חיה… קול נהמה. אני 3 מטר מעל דוב לבן בטווח נגיעה, ללא גדרות או מחיצות. על הסיפון של שוברת קרח מעל לדוב לבן! חלום שהתגשם!
כתב וצילם: שי לחוביצר
טורף על
דוב הקוטב הינו “טורף על”- הטורף היבשתי הגדול בעולם. משקל זכר יגיע עד 800 ק”ג. הוא חי בעיקר באזורים הארקטיים. זו חיה מופלאה- למרות משקלה יכול הדוב להגיע למהירות ריצה של 40 קמ”ש ולשחות 10 ק”מ לשעה. היא שורדת בטמפ’ של עשרות מעלות מתחת ל 0 בתנאי קור קיצוניים, ויכולה לחיות ימים ללא מזון. מי שבעלי חיים מדהימים כאלה מעניינים אותו, ורוצה לראות אותם בסביבה הטבעית שלהם, ההרפתקה הזו בשבילו.
דרך ארוכה לפנינו – לצפון העולם
טיסה מישראל לפרנקפורט ומשם לטרומסו בצפון נורווגיה. טיסת המשך צפונה עוד כ-1000 ק”מ לקבוצת איים בלב הים הצפוני שנקראת “סלוודור” ולאי “שפיצברגן”. שם ננחת בעיירת הרפאים המונה 2000 נפש- לונגיירבין מקבלת את פנינו. לונגיירבין הינה העיר המיושבת הצפונית ביותר בעולם.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
סוף העולם – צפונה
מספר שעות לפנינו עד לעלייה על שוברת הקרח Expedition. בעיירה מספר קטן של חנויות מזון, חנויות ציוד למטיילים ובעיקר מוצרי יסוד. בחורף הטמפ’ יורדות לעשרות מעלות מתחת ל 0 וסימני החורף הקשים נראים מכל עבר. המקום כל כך שכוח אל, שהוא נבחר להיות נקודת תחילת האנושות הבאה לאחר הכחדת העולם- כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד היא מבנה תת-קרקעי שמטרתו לשמור על מגוון הזרעים בעולם, בדגש על צמחי מזון, למקרה של הכחדה. כ-10000 מיני זרעים קבורים בכספות עמוק באדמה לשעת הצורך.
בין אנטרקטיקה לקוטב הצפוני
אנחנו בחרנו את חברת G Adventures שמוציאה טיולי טבע ואקסטרים בכל העולם. העונה המומלצת בין מאי לאוגוסט. בשאר החודשים קר מאד וחשוך עוד יותר.
שוברת הקרח Expedition מחלקת את השנה בין אנטרקטיקה לקוטב הצפוני. האונייה בקטגורייה של “מכרסמת קרח” – יכולה לשוט בקרח דק יחסית. לקרח הכבד שבים הקרח הצפוני, המגיע ל 60-80 ס”מ גובה מעל הים ופי 3 מזה מתחת למים (כלומר מדף קרח בעובי של 2-3 מטר) צריך כלי יותר כבד.
שוברת הקרח Expedition
לשוברת הקרח עולים כ 80 מטיילים שהגיעו מכל העולם לחוות את הקוטב הצפוני והחיים המיוחדים שבו. חדרים קטנים ופרקטיים ב 3 מפלסים, מקלחת ושירותים צמודים. יש גם חדר בוץ – המשמש כחדר הלבשה לפני ירידה לשיט/או לטיול רגלי. היא עוגנת בנמל, צבעה האדום בולט בנמל האפרורי. אנחנו עולים על הספינה ומפליגים ביציאה מהנמל בצפירה חזקה. החרטום מופנה צפונה אל קו רוחב 80 מעלות.
אנשים
על שוברת הקרח נמצאים אנשים מכל העולם. הקפטן הגרמני יושב בתא הסיפון על לווינים ומ”כמים ומנווט בין גושי הקרח שטים ומאיימים ללכוד את ספינתו.
לא פשוט לשוט בין קרחונים שטים
הצוות – צוות מדריכים מאומן, כולם בוגרי סיירת מטכ”ל של נשיונל גאורפיק מהסוג של ההארד קור. הם היו בכל העולם ומספרים סיפורים וחוויות לתוך הלילה, שלא קיים כי יש פה 24 שעות אור בקיץ.
התיירים – ממוצע הגילאים די גבוה, מה שנקרא-הורדנו את הממוצע , ולכן גם כאן, כולם בוגרי כל מקום עלי אדמות.
שלטים מעוררי מחשבה…
אז מה עושים שם ?
מטיילים 8 ימים מדהימים: מעבר לדובים הלבנים שעוד נגיע אליהם, בכל יום יורדים לשיט או טיול רגלי. לבחירתכם אחד משני הכלים: זודיאק או קיאק. מנופים מורידים את הזודיאקים למים הקפואים, עם מדריך ו-8 אנשים בכל סירה. היום הראשון הינו יום לטיול רגלי באחד האיים.
מדלת צדדית מהספינה יורדים ראשונים, לבושים עם מגפים וחליפות מיוחדות, מדריכי הספינה חמושים ברובי ציד עם תחמושת חיה. הם נערכים על היבשה להגנה היקפית ומוודאים שאין דובים לבנים. מפגש עם דוב לבן רעב זה קטלני. על החוף רואים – ציפורי קוטב, כלבי ים, צמחיה מעטה ובעיקר “סבנה ארקטית”. חוזרים לספינה.
בחלק מהימים מפליגים בין הקרחונים. עולמות מופלאים של יצירות קרח צפות על המים ואנחנו משייטים בינהן.
הקיאקיסטים מורדים לים מהצד השני של האונייה ונהנים מחתירה מאתגרת בים הקרח הצפוני:
“המכרה הרוסי” – PYRAMIDEN
בתוך הטריטוריה הנורווגית קיים ישוב רוסי: מכרה ישן נטוש. הרוסים מחזיקים בו מתוקף הסכם שנחתם אי שם. הנמל הרוסי נטוש לגמרי, הכל חרב. שחפים צווחים, מעופפים מעל למבנים וריח של צואת השחפים בכל מקום.
במרכז הכפר הנטוש מלון, פאב קטן ומלצרית רוסיה. וודקה מוגשת כמיטב המסורת ובעלת הבית מספרת על דוב לבן שהסתובב אתמול ברחובות הנטושים. אנחנו בוחרים להפליג.
מקום הזוי באמצע שום מקום.
חיות צפוניות
במהלך השיט והביקורים נהנים מצפייה בלא מעט בעלי חיים שהסתגלו לטמפרטורות הנמוכות. ציפורים, שחפים ושאר מעופפים. איילים צפוניים, כלבי ים, לויתן מרחוק וחיה ייחודית הנקראת ניבתן (Walrus).
ניבתן (Walrus)
יונק ימי שמגיע עד משקל של 1800 ק”ג, בעל 2 חטים (חט=שן של יונקים כגון פילים העשוייה משנהב). הניבתן ניזון מצדפות ורכיכות וצולל לעומקים של עד 90 מטר לכחצי שעה. הניבתנים נלחמים אחד בשני בעונת הייחום.
באחת ההפלגות עם הזודיאק הגענו עד 5 מטר מערימת ניבתנים. חיה עצומה. עצלנית ויפה ומכוערת בו זמנית. התקרבות הזודיאק לניבתנים אפילו לא הטריד אותם לשניה- vo שוכבים שעות בשמש ונהנים מהחיים. האמת? חיה מכוערת.
“I am a walrus” (ג’ון לנון)
ועכשיו לדובים
4 ימים מתוך ה 8 עברו ודובים אין. הצוות מתחיל להילחץ, מתחפשים לדובים ומעבירים “דחקות”. לפתע הקברניט מזהה דובים וכולם מייד יוצאים לסיפון, אבל אפילו עם משקפות לא מזהים אותם. הם רחוקים מאד ונראים בערך כמו אבן קטנה על הקרח. אכזבה. אבל למחרת ביום החמישי זה מגיע. הקברניט שובר לתוך הקרח ונעצר כ 300 מטר בתוך הקרח. 400 מטר מאיתנו 2 דובים. אמא וגור!
הם יושבים במקום ולא זזים, אנחנו מולם על הספינה. הזוג לא זז- דובים יכולים לשבת במקום ימים ולחכות לכלב ים שיעלה מהמים. בשמונה בערב, הקברניט מחליט להפליג (בחוץ אור מלא- כאמור 24 שעות אור בתקופה זו של השנה).
שוברת הקרח מפלסת את דרכה חזרה לים הפתוח. אנחנו כ 850 ק”מ מהקוטב הצפוני.ואז זה מתחיל: הדובים זזים! הספינה עוצרת, דממה על הסיפון. הגור מקפץ לו במים, שוחה, משתולל. האמא הולכת מאחוריו. על הסיפון נשלפות מצלמות. בחיים לא ראיתי אוסף כזה של מצלמות ועדשות מקצועיות- עדשות מהסוג של הארוך ביותר, עדשות בצבעי הסוואה… כל עדשה בעלות של עשרות אלפי ש”ח. המנועים של המצלמות מתקתקים ללא הפסקה.
הגור מתקרב לספינה, מתקרב, וממשיך להתקרב מסקרנות. כעת הוא ממש מתחתי! אני בגובה של 3 מטר על הסיפון מעליו ויכולתי להריח את הריח של החיה, לשמוע את הנשימות שלו ואת הנהימה.
האם שומרת עליו כל הזמן במרחק הדוק. הדוב הלבן נעמד על רגליו ונשען על הספינה. מעניין מה עובר לו בראש? שואו מטורף נתן לנו הבחור. כשחזרנו לארץ קראנו מאמרים בBBC שם התלהבו מהמפגש הנדיר .
ביום האחרון להפלגה חוזרים חזרה לנמל. הים עולה. תזכורת לטבע שאנחנו נמצאים בו כאורחים. על הסיפון האחורי בפאב הספינתי מסיבת סיום. הצוות שר מנגן ורוקד את השיר של John Denver – Take Me Home, Country Roads. השעה 00.00 בלילה.
אנחנו עם שוברת הקרח דרומה, אבל המרחק הביתה עצום: מ-850 ק”מ מהקוטב הצפוני עד ישראל. דובי הקוטב ימשיכו לחפש טרף ולשרוד את ההתחממות הגלובלית. לנו חם בלב: המשימה הסתיימה בהצלחה. הדרך ארוכה הביתה. אין כמו בבית.
כתב וצילם: שי לחוביצר
