איך הפך הג’יפ הצבאי לרכב הפנאי של ימינו?

כותבים אורחים20 באוגוסט 2018

זה ג’יפ זה? זה ארבע על שתיים לא? הוא יכול בכלל לנסוע בשטח? שאל אותי פלוני שהתבונן בסובארו XV אלמונית שמשום מה חשב לשלי בתחנת הדלק. ואם כבר שאל, למה שלא אענה? זה סיפור על צורך תכליתי שהפך נהנתני, על שדה קרב שהצמיח תרבות פנאי וספורט של ממש ועל ישראל הקטנה, שלבסוף הצליחה להיות כמו כולם. פרק א’

מאת: ירון פוס
צילום: ירון פוס, גיאחה

ובכן, ג’יפ היא לא הסובארו הזאת, משום שג’יפ זו חברה אמריקאית שמייצרת רכבי שטח משנות ה-40, ששמה הפך ברבות הימים לכינוי לכלל רכבי השטח (בדומה לשמות גנריים נוספים: ווספה, פריג’ידר וארטיק). לא, הסובארו הזאת אינה מונעת ע”י שני גלגלים, אלא דווקא בעלת הנעה כפולה קבועה, וכן, תתפלא מר ישראל ישראלי, היא יכולה לנסוע בשטח, ובידיים הנכונות אף להגיע רחוק בו. כדי להבין טוב יותר את מה שהביא לייצור מכוניות מסוגה, המכונות בפי כל “קרוסאוברים”, או רכבי פנאי בעברית, כדאי לתת קפיצה קטנה אחורה בזמן.

העידכונים השבועיים שלנו- הכי מעניין ב Inbox שלכם:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

החלוצים באים: ג’יפ

בראשית היה זה הג’יפ. הג’יפ (JEEP) נולד כפתרון לדרישות הצבא האמריקאי להסעת לוחמים בשטחים תובעניים וטובעניים בימים של טרום מלחה”ע השנייה. האמריקאים ביקשו לעצמם כלי רכב בעל הנעה כפולה, קל משקל, שיכול לשאת לפחות 3 לוחמים בכל דרך בשדה הקרב. הג’יפ, כך קראו לו, אופיין בפשטות מכנית, מבנה חסון, מימדים קטנים, מנוע בנפח 2.2 ליטרים, הנעה לכל הגלגלים ותיבת הילוכים בעלת 3 מהירויות, ידנית כמובן.

קצת לאחריו, גם הוא בשנות ה-40, הצטרף יצרן רכבי שטח נוסף לתמונה, בריטי הפעם, המוכר לכולנו היום בשם לנד-רובר. מותג זה החל את דרכו כחלופה אירופאית לג’יפ החלוץ, יועד בעיקר לצרכים חקלאיים וצבאיים. הוא התבסס תחילה על הג’יפ האמריקאי ורק לאחר מכן הפך עצמאי, על כל מכלליו. גם הלנד רובר היה רכב ספרטני עם שלדת סולם וסרנים חיים, אך היה בעל מרכב אלומיניום (זו פשוט המתכת שהייתה זמינה אז לבריטים), מנוע בנזין בנפח 1600 סמ”ק, הנעה כפולה ותיבה ידנית בעלת 4 מהירויות.

ג’יפ של פעם

ג’יפ – מהבקו”ם למרחבים הפתוחים

רק לאחר מלחה”ע השנייה, נולד הרעיון של חברת ג’יפ האמריקאית “לאזרח” את הג’יפ שלה ולהציע לשוק החופשי גרסה שנקראה civilian Jeep) CJ). זו הגרסה שלמעשה יצרה מאוחר יותר תרבות מוטורית חדשה שהוציאה הרפתקנים למסעות מסוכנים בטבע, לגילוי ארצות ע”י חוקרים ומדענים או סתם לברביקיו עם החבר’ה באחת הפינות היפות של מדבריות אריזונה.

עם האבולוציה בעולם הרכב בשנות השישים והשבעים, שופרה איכות החיים בכל כלי הרכב, עם הופעת אביזרי נוחות ובטיחות שבסופו של דבר עשו את דרכם גם לרכבי שטח. הראשון להציע חיבור בין יכולת שטח לנוחות ופאר היה הריינג’ רובר שהוצג ע”י לנד רובר ב-1970. הריינג’ רובר הציג מפרט מרשים ביותר לזמנו כמו הגה כח, מזגן, ריפודי עור, דיפוני עץ ועוד, אך לא ויתר על יכולות השטח של הלנד רובר.

ג’יפ של היום

איש לא ידע אז, שרכב זה עתיד להיות האב הרוחני והביולוגי של מה שאנחנו מכירים היום בתור SUV – sport utility vehicle או מה שמוכר בעברית בתור רכב כביש-שטח – רכב המיועד לנסיעה הן בכביש והן בשטח, ועושה זאת תוך מתן תנאים מצוינים למפונקים שעל סיפונו. הז’אנר החדש הוליד רכבי כביש שטח נוספים כמו פורד ברונקו ושברולט בלייזר בשנות ה-70, ולאחר מכן בשנות השמונים את הגרסאות הראשונות של המיצובישי פג’רו, האיסוזו טרופר, הלנד-רובר דיסקברי וכמה וכמה דגמי טויוטה לנד קרוזר.

העשור של שנות ה-90 היווה את תור הזהב של כל תחום ה-4X4, ובו צצו ופרחו דגמים חדשים או דגמים משודרגים של מכוניות המיועדות לשטח. יחד איתם פרחה גם תעשייה בלתי נדלית של שיפורים כמו הגבהות מרכב, מיגונים תחתונים, פגושי ברזל נושאי כננות חילוץ ונעילות דיפרנציאל לשיפור העבירות בשטח קשה. יחד עם תעשיית השיפורים פרח גם תחום אביזרי המחנאות, הנוחות ובישול השטח, עם מוצרים המותאמים במיוחד למעדיפים את האאוטבק האוסטרלי או את ארץ הקניונים במואב האמריקאית על פני העיר הגדולה, כשיש להם סופ”ש זמין לניצול.

ובצד הביקורת: אחד הדברים שיוצרים התנגדות היא כניסתם של הרכבים לשטחים חלאיים

מסע הג’יפ מאריזונה למדבר יהודה

ואצלנו? כמו בהרבה תחומים אחרים, גם תחום רכבי השטח בישראל התפתח אט אט, ובאיחור משאר הציויליזציות… עד שנות ה-80 היו כאן בעיקר רכבי שטח של Jeep כמו הוויליס, ה-CJ וכמה ואגוניר’ים, חלקם בייצור ישראלי של קייזר פרייזר ושל תעשיות רכב נצרת (תע”ר). באייטיז נוספו אליהם גם השברולט בלייזר האימתני והיפוכו הגמור – גמד חדש וחצוף בשם סוזוקי סמוראי שהותיר לסתות שמוטות של הרבה ג’יפאים מסוקסים, כשחזו ביכולת השטח שלו.

עם ביטול החרם הערבי בתחילת שנות ה-90, שמנע ממותגי רכב רבים להגיע לישראל, עשו עלייה ארצה הסנוניות הראשונות של רכבי השטח המודרניים דוגמת ניסן טראנו, איסוזו טרופר, לנד רובר דיסקברי, מיצובישי פאג’רו, סוזוקי ויטארה ובסוף העשור גם הטויוטה לנד קרוזר לו חיכו רבים. החגיגה הייתה אז בשיאה כאשר לטיילים שלא היו מיטיבי לכת (אך הפרוטה הייתה מצויה בכיסם) התווספה האופציה להגיע לפינות נידחות במדבר יהודה או ברמת הגולן ולחזור לביתם עוד באותו היום, רעננים ונקיים, וכל זאת עם מקדם הפוזה הנכון של המאצ’ויים ההרפתקנים שחזרו זה עתה ממסע בערבות אפריקה. בערך באותה תקופה נולדו ספרי מסלולי הטיולים, הדרכות הנהיגה והחילוצים, סדנאות שיפורים לרכבי 4X4 נפתחו והציעו מרכולתם לשדרוג הכלים, מסעות אתגריים ותחרויות ספורט מוטורי נערכו ע”י מיטב האנשים בתחום וכך תרבות חדשה המחברת אדם, מכונה וטבע קנתה לה מקום משמעותי בנוף המוטורי הישראלי.

שגשוג התחום המשיך לתוך שנות האלפיים, בליווי אתרי אינטרנט מוצלחים בהם ניתן היה למצוא פורומים פעילים, מסלולי טיולים לג’יפאי המתחיל והמנוסה ולוחות מודעות לקנייה ומכירה של רכבי שטח ושל חלקי חילוף. פקקי תנועה שלא יביישו את רוקח לה-גווארדיה נצפו בשבתות בנחל נקרות, ספרי מתכונים ותחרויות בישול בשטח נערכו, מפגשים של מאות נהגים וצופים סקרנים בימי שישי ב”בור” המפורסם סמוך לתל ברוך ואפילו ספורט מוטורי ומסעות אתגריים כחול-לבן ניתן היה למצוא בארץ הקודש.

בכתבה הבאה: אז מה קרה בעשור האחרון ששינה לחלוטין את תחום ה-4X4 הן בעולם והן בישראל? מדוע רק קומץ יצרני רכב ממשיך לייצר רכבי שטח “קשוחים”? וגם: נחזור לסובארו XV שלנו ולחבריה לקטגוריית הקרוסאובר, ונברר אם הם יכולים להיות פרטנרים לטיול שטח אמיתי? לחצו פה להמשך!

על הכותב: ירון הוא חולה הגה מדופלם, חולה רוח (ומים ואש), לועס עפר בזמנו הפנוי, מיטיב לסת ולכת, מנהל המכירות של סדנת “גתוס 4X4”, למעלה מ-10 שנים בענף הרכב.