החיפוש אחרי חיים חופשיים, חיים של מסעות וגילוי, הובילו את ליז קלארק ל 12 שנים של הפלגות בכ-20,000 מיילים לרוחב האוקיאנוס השקט, בחיפוש אחר נקודות שבירה של גלים מושלמים. בזמן שהיא הפכה את האוקיאנוס לביתה, ביאכטה של 40 רגל בשם Swell, היא הפכה לפעילה לאיכות הסביבה ושינוי אורח חיים לקיימות.
חוזרת הביתה עם המכונית המתנפחת שלה… (צילום: ג’ודי מקדונדלד
“התחלתי להאמין שללכת אחרי החלומות שלנו זה חשוב לנפש וגם ליצירת עולם טוב יותר”, אומרת ליז, שהוציאה ספר על המסע. “יש שם מסע בחוץ, שהוא המסע שלנו. לצאת אליו יחבר אותנו למשהו גדול יותר מעצמנו והגבולות שאנחנו חושבים שיש לנו”. מגזין רואם הציג את ליז קלארק בסרט מאת ג’יאנקה לזרוס, טבע פרונה, ספרי פטגוניה ופטגוניה.
במילותיה שלה: “גלישה היתה תמיד הדבר הכי מושך וחשוב לי בחיים. היא דחפה אותי לצאת לדרך הזו, לטייל, לחקור, ולדחוק את מגבלותי פיזית ומנטלית. היא עזרה לי להפוך לאישה שאני היום. הגלישה היא עדיין המשחק האהוב עלי, האימון המועדף, ואפילו הדת שלי. כשאתה גולש בים של אנרגיה, זה כמו להיות מחובר לאוקיאנוס ולקוסמוס בעת ובעונה אחת.
ברגע שהעוגן מורד, שטיפה במי מלח מנקה את כל הזיעה של מסע קשה. מהיתרונות של האוקיאנוס בתור חצר אחורית. (צילום: ג’ק בטלר)
סוול היא יותר מסירה בשבילי. היא היתה הבית שלי במשך 12 שנים והיא האמצעי לחלום, הכלי לצמיחה האישית שלי. אחרי כל העבודה והאהבה שהענקתי לה לאורך השנים, היא כמעט כמו המשך ישיר של גופי.
החיים בים עזרו לי לחדד מה חשוב באמת בחיים שלי. הם נתנו לי את המרחב להבין מי אני. זה גרם לי להיות יותר צנועה, ונתן לי כל כך הרבה כח.
מפצחת את המסלול (צילום: שנון שוייצר סוואנסון)
כגולשת, המסע שלי הפך אותי לאסירת תודה על כל גל. כשאתה חוזה את האוקיאנוס עם הגלים, אתה מבין עד כמה קסומה היא פעולת הגלישה. אז אני מניחה שאני פשוט אסירת תודה הרבה יותר מבעבר.
מתמודדת עם הפחדים שלי בטיהופו, טהיטי (צילום: טים מקנה)
אני מאוהבת בים. אפילו בזמנים שפחדתי, אהבתי איך הוא המשיך לקרוא לי לחזור אליו, לא משנה מה קורה. הים הוא המוזה שלי, הגורו, המקום בו אני מתחברת לרוחניות. כמו חברה הכי טובה, היא תמיד שם, ותמיד מאתגרת אותי להיות הכי טובה שאני יכולה להיות.
