4 בפברואר 1997 התחיל כעוד יום חורפי. אריק זינגר וחבריו לא יכלו לדמיין את שעתיד לקרות באותו ערב. אף אחד לא יכול היה. לעת ערב עוד צחקו עם חבריהם ליחידה, רגע לפני שעלו למסוקים לפעילות מבצעית.
כתב: אריה פישלר
צילום: אריק זינגר
שעה קלה לאחר מכן, היו כבר הראשונים שהוכנסו לזירת ההתרסקות כדי לפנות כל אותו הלילה את הגופות האילמות של מה שהפך להיות אסון המסוקים, אחת הטראומות הגדולות של צה״ל ומדינת ישראל. לא קשה להבין אילו צלקות ישאירו המראות והאירועים של טראומה לאומית שכזאת עמוק בתוך נפשם הפרטית של כל אחד מהמשתתפים בפעילות כזאת.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של outpanel.co.il – הציצו בו פה
״אני יושב על האדמה,
יודע שחלק מהם עדיין פה…
שאף אחד לא יספר אחרת…
חלק ממני נשאר כאן לעד.
היום זה לא אותו הדבר,
היום יש שלווה, שקט פינת טבע קסומה,
היום המים זורמים,
היום העלים ירוקים,
הענפים שלמים,
קנה הסוף עומד זקוף.
אז,
כאוס, חושך…אש ואז שקט של מוות,
הזרימה בנחל כמעט ונעצרה,
גוש ברזל וערימת מוות מנעו כמעט לחלוטין את הזרימה בו,
לא נשארו עלים,
הענפים נשברו,
הירוק הפך לאפור,
קנה הסוף נעלמו.״
(מתוך עמוד הפייסבוק של אריק זינגר)
״…הגענו למקום, ביקשו שנגיע לצד הדרומי של שאר ישוב, אש הגיהנום עדיין בערה, נכנסנו ראשונים ויצאנו אחרונים עם אור ראשון. קיבלנו כרטיס כניסה ויציאה מהגיהנום, כל שניה אנחנו זוכרים, כל רגע, כל פרט. כל תמונה נחקקה בזיכרון לעד.
זוכרים את המים שהפסיקו לזרום בנחל, את העץ, את פתיתי השלג שירדו באמצע הלילה. לא חשבנו, כיבינו את התחושות, בידיים חשופות הוצאנו חבר אחר חבר… בלי לעצור לרגע לחשוב… אסור לעצור צעקו לנו, אל תסתכלו על הפנים אמרו לנו… האסימון נפל בבוקר… ביציאה ראינו בשדה הפתוח 73 אלונקות…״
(מתוך עמוד הפייסבוק של אריק זינגר)
״הים כנראה הציל אותי״ טוען אריק זינגר, בעצמו בן למשפחה שכולה. אריק, בן 45, מתגורר במושב צור משה, מנהל פיתוח תוכנה בזרוע הטכנולוגית של חברת אגד. מילדות הים הוא ביתו כולל פרקי לימודים בבתי ספר ימיים.
הוא חובב ים מושבע, איש מים פתוחים וגם אוהב צילום. תחילת דרכו הימית בעולם השחייה. מתוך תסכול שאינו מצליח לצלם כמו שצריך מתחת למים פנה להיכרות עם עולם הצלילה החופשית ו…נכבש.
אריק מכיר את הים התיכון כמו דג את זימיו. יש בראשו מיפוי מפורט של אתרי הצלילה בים התיכון מצפון עד דרום. ספינות טבועות, מערות תת מימיות, ריפים פראיים ולגונות שלוות. אתרי הצלילה האלה הם האהבה הגדולה שלו והם משמשים לו לוקיישנים מופלאים לסשנים ארוכים של צילום תת מימי. כמובן שהוא לא מפספס גם ביקורים תכופים בים האדום.
בשיחה שניהלתי עימו הוא מספר על תפישת העולם שלו בגישה לספורט ולצילום. הים משמש לו תרפיה וכל מה שהוא מחפש בו זה את החיבור אל הטבע. ״גם כששחיתי למרחקים ארוכים, ומדובר במשחים של עשרות קילומטרים, לא עניין אותי השעון״ הוא מספר. המניע להימצאות שלו בים הוא הנאה נטו. ״במקום שאני לא נהנה, אני לא אהיה״ הוא אומר. אין פה שום עניין הישגי. ״אני יכול לחזור למקומות בים עשרות פעמים. תמיד תמצא לי זווית ראיה חדשה, משהו חדש שאפשר לראות, פרטים קטנים שנעלמים מהעין אם לא מתבוננים היטב. זה לעולם לא משעמם״. המשפטים האלה באים לידי ביטוי בתמונות הנהדרות שהוא מצלם. כל זווית מניבה צבע חדש, אותם אתרים מגלים תמונות וסצינות חדשות.
משום מה תמצאו בתמונות של אריק מבחר בנות ים מהממות בסצינות שכמו נילקחו מאגדות דיסני תת מימיות. הוא בהחלט יודע לספר סיפור.
יצא לי לצפות בו בפעולה עובד עם דוגמנית מזדמנת – בשחיה, צלילה, נשימה, לעלות, לרדת. לא פשוט. והוא, מחזיק מצלמה בביטחה ובונה עולם של דמיון, שכולו מים. הוא מעיד על עצמו שנהנה 3 פעמים בכל סשן צלילה. הפעם הראשונה בצלילה עצמה וההמצאות במים, הפעם השניה היא העבודה עם המצלמה והדוגמניות לאותו יום, חברותיו לספורט. הפעם השלישית היא מול המחשב בבית, כשהוא שולף ומעבד את התמונות שצילם, מתבונן בהן ונזכר.
ראיתי אותו מגיב למחמאה שקיבל על תמונותיו כך: ״אני הייתי שם לגמרי במקרה, כל השאר זה הים״. מבחינתו החשיבות העיקרית היא התפאורה, הסביבה הטבעית והדוגמנית הנוכחית רק משתלבת באמצעותו בתמונת הנוף שבנה.
מור ברזני, מצולמת קבועה אצל אריק מספרת לי: ״את אריק פגשתי באימון עומק צלילה חופשית בfreedive tlv.
באימון התחברנו מאוד ואריק החל להזמין אותי לצלילות עם הקבוצה שלו. נפגשים לפני שעולה השמש, מתארגנים בזריזות ושוחים לעבר נקודת הצלילה, בערך כ-800 מטרים פנימה מהחוף. בצלילה עם אריק הרוגע שלו והחיבור לים מדבקים, ואני נשאבתי לתוך זה וממש התמכרתי. בצלילות עם אריק יש הרגשה של ביטחון, שלווה ואושר. צוללים יחד ונפגשים במעמקים, נכנסים למערות ונקיקים, ופוגשים את עולם החי התת ימי. בכל מפגש הוא מצליח לתפוס במצלמה את הרגעים הכי שלווים ואמיתיים, והצפייה בתמונות לאחר מכן מחזירה את התחושה שהרגשתי במעמקים…אריק מזמן הפך למשפחה ולחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ואני מאושרת שנפגשנו באימון באותו היום!”
אריק מצלם באמצעות גופרו 8. הוא מצא שמצלמת האקסטרים הקטנה והפשוטה יחסית מספקת לו את התוצאות הטובות ביותר. מצד אחד, היא לא מפריעה לשחיה או לצלילה, אפשר לשים אותה בבגד ים ולעשות כל פעילות כרגיל. ברגע הצורך, ניתן לשלוף אותה בקלות ולהפעיל את הדוגמנית תוך גמישות מקסימלית. למרות תנאים של מים ואור מאד משתנה, מתקבלת איכות מצוינת. יתכן וציוד צילום בעלויות של עשרות אלפי שקלים יביא לתוצאות יותר איכותיות והוא קיבל הצעות לנסות – אולם הסירבול וחוסר הגמישות הנלווים לציוד סופר מקצועי מפריעים לו ופוגעים בחוויה.
ומה עם טיפ לצלמים? ״תתחברו״ הוא אומר. המפתח לצילום שמעביר רגש הוא ההתבוננות. זאת הסיבה שצלילה חופשית כל כך מתחברת למה שהוא אוהב. זו תנועה זורמת ויחסית איטית במים, שמאפשרת להתבונן. זו חזרה למספר אתרים קבוע שתמיד אפשר למצוא בהם השתנות ופרטים חדשים. לאחדים הם יכולים להראות זהים אבל בעיני אריק מדובר שוב ושוב במראות מקוריים, שנוצרים רק באמצעות התבוננות מחדש ושימת לב לפרטים.
