הדרך הגבוהה משאמוני שלמרגלות המון בלאן בצרפת ועד לזרמנט למרגלות המטרהורן בשוויץ, הוא שביל הליכה אלפיני שאורכו כ 180 ק”מ. השביל נחשב בעיני רבים לטרק היפה ביותר באירופה, ואחד השבילים היפים בעולם. השביל הייחודי לוקח את המטיילים הכי קרוב שאפשר אל קרחוני הענק ההולכים ונסוגים במרודות הפסגות הגבוהות ביותר באלפיים.
שביל מטפסי הרים היסטורי
הטרק שידוע גם בשמות טרק שאמוני – זרמנט או הדרך הגבוהה למטיילים (WHR), מבוסס על שביל היסטורי שהקים המועדון האלפיני הבריטי באמצע המאה ה 19. אז הוא קיבל את שמו כטור הזהב האלפיני. השביל נועד לחבר את שני מרחבי הטיפוס המרכזיים של האלפיים. המון בלאן שבצרפת עם אזור המטרהורן ורכס מונטה רוזה שבשוויץ.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
השביל תוכנן כך שיעבור הכי קרוב לקרחונים אבל לא ידרוש מעבר דרכם, ולכן ניתן לעשות אותו גם בלי ציוד או ידע שנדרש בהליכה על קרחונים. לאורך השנים הפך השביל לפופולרי להליכה בימי הקיץ ולסקי בימי החורף (תוואי הסקי מעט שונה). המסלול הגבוה ומעברי ההרים שלא פעם מגיעים כמעט ל 3000 מטר, נותנים חוויה שונה מזו של טרקים אחרים באלפים ומביאים את המטיילים להליכה גבוה מעל קו העצים בתוך האזור האלפיני של מורנות (שולחות שנוצרות ע”י קרחונים), ונוף כמעט מדברי.
בין יערות, כפרים ואגמים
מסלול הטרק אומנם נוגע בקו הקרחונים אבל גם יורד אל העמקים הירוקים אשר מאפיינים כל כך את האלפיים השוויצרים. בחודשי הקיץ (יולי – אוגוסט) מתמלאים העמקים במרבדי פריחה לצד אחו ירוק ופרפרים בשלל צבעים. אפשר ממש לדמיין את היידי בת ההרים רצה בסנדלים בין פעמוני הפרות הממלאים את העמק הירוק מוקף בהרים לבנים. לשוויץ יש היסטוריה ארוכה של ייצור חשמל ממים ולאורך הדרך עוברים כמה אגמים גדולים שהם חלק מתעשיית החשמל הזו.
האגמים אומנם מלאכותיים אבל יוצרים נוף דרמטי עם צבעים מיוחדים שלא רואים בדרך כלל. אחד הדברים שהופכים את הטרק הזה למיוחד ויפה הוא דווקא לא הטבע הפראי אלא דווקא הכפרים הציורים. באופן מפתיע בלי תכנון מרכזי, חוקים נוקשים או אכיפה אגרסיבית כמקובל אצלנו, הכפרים מצליחים למרות עומס תיירים להישאר נקים, יפים, ובעלי אופי מקומי כל כך.
טרק גבוה וקשוח, אך גמיש יחסית
למרות שרוב המסלול עובר באזורים גבוהים ולא פעם קשוחים להליכה, הטרק דווקא גמיש מאוד ואפשר להתחיל ולסיים אותו כמעט בכל נקודה. ככה שאפשר להתחיל ולסיים אותו במקומות רבים, עם גישה נוחה לתחבורה ציבורית. בצורה שכל אחד יכול לקבוע לעצמו איזה חלקים ללכת וכמה ימים הוא רוצה. עם אורך הימים עצמם קשה “לשחק”. מרגע שמתחילים לעלות מהכפר אל מעבר ההרים, אין ברירה אלא לרדת אל הכפר הנמצא בצידו השני של המעבר.
השביל רוב הזמן ברור ונוח להליכה, הרבה יותר מאשר מה שאנחנו רגילים בארץ, אבל גרף הגבהים אלפיני לחלוטין. כמעט כל יום מתחיל בעליה אל מעבר ההרים עם עליות של 1000-1200 מטר שיכולות בקלות לקחת שלוש ארבע שעות, של עליה רצופה! כמובן שמה שעולים חייב לרדת. אם יש משהו שאין הרבה בטרק זה מישורים, אבל אם כבר נתקלים במישורים, הם בשבילי מרפסות נהדרות עם תצפיות נפלאות.
התוואי
היומיים הראשונים של המסלול חופפים לטרק מפורסם אחר, הטור מון בלאן. שני השבילים הולכים בתוואי זהה בחלק שבין צרפת לשוויץ. מי שהלך כבר בטור יכול כמובן לדלג על החלק הזה. ביומיים הבאים אחרי שכבר נכנסים לשוויץ ההליכה כוללת מעבר בכמה עמקים גדולים יחסית עם התיישבות צפופה. מצד אחד זה מעט יותר אורבני, מצד שני זה קצת יותר קלי מבחינה פיזית. ככה שגם אם זה לא החלק הכי מעניין בטרק זו בהחלט הכנה טובה להמשך. אחרי ארבעה ימים נכנסים סוף סוף לאזור האלפיני הגבוה עם הליכה לאורך הקרחונים מתחת לפסגות, באזור שנמצא כולו גבוה מעל קו הצמיחה בנופים שמעט טרקים באלפיים עוברים בהם. ההליכה בחלק הגובה, נמשכת עם כמה וכמה מעברי הרים שנוגעים ב 3000 מטר.
במשך שלושה ימים אלו, ישנים בתנאים טובים פחות בבקתות בסיסיות למדי, ולכן כל כך כיף לחזור אל העמק הירוק ואל הכפרים המפנקים. אבל אל דאגה זה ממש לא סוף מעברי ההרים הגבוהים אלא רק מנוחה קצרה. סופו של הטרק בעמק זרמאט על בסיס השביל המכונה “שביל אירופה” שבמהלכו חוצים את אחד מהגשרים התלוים הכי ארוכים באלפיים. כמעט חצי ק”מ של גשר תלוי מעל ערוץ עמוק עם סיום מרגש אלא מול דמותו האייקונית של המטרהורן. אולי ההר הכי מפורסם באלפים, בעיקר בזכות השוקולד עם ברנדינג מובהק בדמות ההר ונמצא בכל דיוטי-פרי בכל מדינה, הטובלרון.
לוגיסטיקה בטרק
זהו אחד הטרקים הכי גבוהים באלפים אם לא הגבוה שבינהם, ולמרות זו כמו כל דבר בשוויץ, הוא נוח מאוד מבחינה לוגיסטית. הטרק עובר בין בקתות שרובן אינן בקתות הרים נדיחות אלא בכפרים ועיירות, ככה שנוח להצטייד, ויחסית לטרקים אחרים פחות עמוס מבחינת מקומות לינה. יש אפשרות לעשות את הטרק גם באוהל בעיקר כדי לחסוך כסף, זה כמובן מעלה את רמת הקושי שגם ככה היא לא קלה. כל הכפרים לאורך הטרק מחוברים לעמק המרכזי בתחבורה ציבורית.
ככה שבעצם אפשר להתחיל ולסיים כמעט בכל נקודה לאורך המסלול. כמו שמקובל בטרקים מהסוג הזה, הבקתות או המלונות מציעים לינה עם ארוחת בוקר וארוחת ערב, כאשר ארוחת צהרים אפשר לארגן בבקתה או אחת לכמה ימים לקנות אוכל לימים הבאים. לאורך המסלול מים זורמים בשפע ככה שאין באמת צורך לסחוב יותר מליטר עד ליטר וחצי מים למי ששותה הרבה יחסית.
לסיכום
לא סתם הפכו האלפיים השוויצרים לשם דבר בתיירות העולמית, הנופים, האסתטיקה, הנוחות, כל אלה הפכו את האזור לאחד המקומות טובים ביותר בעולם לטיול בכלל, ולטרק רגלי בפרט. השביל ההיסטורי עם האתרג הפיזי שלו, נותן למטיילים ברגל חוויה ששמורה בדרך כלל למטפסי הרים. עם מעברי הרים שנוגעים ב 3000 מטר, אויר מעט דליל ונופי מדבר אלפיני שמתחלפים באחו ירוק עם יערות צפופים כאשר יורדים ממרגלות הקרחון אל העיירות והכפרים שבעמק.
מי שחושש מהקושי הפיזי של הטרק יוכל לצאת בקבוצה מאורגנת או לארגן בעצמו הקפצה של הציוד מיום ליום, וכך להוריד משמעותית את רמת הקושי של הטרק. כל הטוב הזה עמוס הרבה פחות מטרקים כמו הטור מון בלאן או אלטה ויה, אומנם פוגשים מטיילים לאורך הדרך אבל בדיוק המינון הנכון שבין בדידות לצפיפות.
מאת: שי יגל
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
