אפשר להשוות אותו לשביל ישראל שלנו בהיבט רמת ההיכרות והפרסום אבל אינו משתווה באורכו או ברמת הקושי. ה WHW הוא מסלול הליכה מאד פופולרי ומוכר ברחבי סקוטלנד. יצאנו ל West Highland Way ונהננו מיופי צפוני.
ה WHW הוא טרק מאד מתוייר בסקוטלנד, צועדים רבים עושים את חלקיו או את כולו בעונת ההליכה שהיא מתחילת חודש מאי ועד סוף חודש ספטמבר. מעבר לזה, היבשת מלאה בגשמים רבים והטמפרטורה יורדת וזה כמעט בלתי סביר לטייל ברגל.
את הטרק טיילנו לאחרונה. אנו משפחה בת 5 נפשות וניצלנו את סיום הסגרים של הקורונה ופתיחת השמים התעבורתיים כדאי לטייל ברגל כמשפחה. התחלנו את המסלול בשבוע האחרון של חודש אוגוסט 2022 וסיימנו אותו בתחילת חודש ספטמבר. סה”כ צעדנו 8 ימים וקרוב ל – 160 ק”מ (לא כולל את הטיפוס על ההר הבן נוויס שאמנם הוא לא חלק מהטרק אבל הטיפוס עליו הוא בלתי נפרד מהטיול).
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מסלול ה West Highland Way
המסלול מתחיל צפונית לעיר גלזגו ומסתיים בעיירת החוף פורט ויליאם. West Highland Way עובר באזורים כפרים ומישורים וככל שמצפינים, מתמעטים הישובים והמסלול הופך להררי ופראי יותר. רוב המטיילים בוחרים לצעוד מדרום לצפון בגלל רמת הקושי המשתנה מקל עד בינוני. הדרכים ברובן הן דרכי שטח שמשתלבות בדרכי בקר ישנות או דרכים צבאיות (בכל פעם שהסקוטים נתקלים בדרך רכב בשטח שאינם יודעים מי פרץ אותה, היא נקראת דרך צבאית ישנה). חלק מהשטחים אותם פוגשים במסלול, משמשים לרעיית בקר וצאן ואחד הכללים הלא כתובים אבל מוסכמים על כולם, שערי הבקר יש לסגור ברגע שעברת אותם גם אם באותו הרגע לא ראית פרות או כבשים רועים בחלקה.
למי שקרא את ‘החטוף’ מאת לואיס סטיבנסון או צפה בסרט ‘רוב רוי’, הנופים ההרריים יזנקו בפלאשבק ובקלות רבה אפשר לעצור ולדמיין קרבות בין שבטי לוחמים סקוטים זועפים שחולפים לידך בזעקות קרב. המסלול ברובו עובר בסמיכות לכבישים בהם יש תחבורה ציבורית ובסוף כל יום מגיעים לפונדק או יישוב ממנו אפשר לצאת החוצה. לכן אם נמאס או אם בוחרים לדלג על מקטעים קשים, כפי שבנות משפחתי בחרו, אפשר לעשות זאת.
מתי הכי נכון
בגלל מזג האוויר החורפי בסקוטלנד, נהוג לעשות את המסלול החל מחודש מאי ועד ספטמבר. בחודשי מאי וספטמבר יש סיכוי גבוה לגשם (שאצלנו לא התממש) שיקשה על ההליכה ועל החוויה ואילו בחודשי יוני, יולי ואוגוסט המוני מטיילים יציפו את השביל ויחלקו אותו עם נחילי מידג’ – ברחש סקוטי.
התכנון והעברות
המסלול מתבצע במקטעים שמשתנים מבחינת מרחק יומי. אנחנו בחרנו לפרוס את המסלול על פני שמונה ימי הליכה. בדיעבד יכלנו לחבר 2 ימים ליום אחד ולצעוד 7 ימים, אבל המאמץ המצטבר באותו היום לא הצדיק את החיבור ובדיעבד הבחירה הייתה נכונה. באנו ליהנות כמשפחה ולא להתענות. לאורך השביל פגשנו קבוצות מטיילים ויחידים, שאת חלקם נפגוש עוד לא מעט פעמים לאורך השביל ואת חלקם לא. יש מי שבא לצעוד את כל המסלול ויש מי שבא לצעוד מקטעים. השביל מסומן ברמה סבירה על גבי עמודי שילוט או עמודי עץ עם חצים צהובים. אם עובדים נכון ותמיד ערניים לעמודים ולסימונים, אפשר בקלות רבה להישאר על הנתיב. אל תצפו לסימון שבילים מסודר כמו בארץ ומצד שני טיילנו עם מפות בפלאפון ובאפליקציה.
אפשר לסחוב ציוד לינה על הגב ולישון בשטח, כל עוד לא ישנים בשטחים פרטיים ומגודרים או שאפשר, בתכנון נכון, ללנון מדי יום במלון או אכסניה ולהתארגן על חברה מקומית שתקפיץ את התיקים הגדולים ממקום למקום. אמנם בחירה כזאת מייקרת את העלויות אבל היא חוסכת זמן ובעיקר מאפשרת למטייל לצעוד, עם תיק קל עם אוכל ומים, למקום הלינה באותו היום.
החברות שתופרות למטיילים הזמנת מקומות והקפצת תיקים, בדומה לחברה שאנחנו לקחנו, מספקות בתחילת המסלול, אוגדני מפות, סיפורי דרך, גישה לאפליקציה עליה יש את כל המידע הרלוונטי למסלול כולל מיקום אופליין לאורך המסלול. אפשר גם להוריד קובץ אופליין של המסלול google maps מהאינטרנט והוא נותן מענה די טוב.
חשמל
שקעי החשמל בבריטניה וסקוטלנד שונים מאלו בארץ ולכן צריך להגיע עם מטען חשמל אוניברסלי (אפשר לקנות בארץ ואפשר לקנות בכל רשת כלבו בבריטניה). שימו לב שאין כמעט שקעי USB במלונות אז בבחירת מטען תוודאו שיש במטען גם שקעי USB.
כסף
הכסף המקומי הוא פאונד, לפני מספר שנים החליטה בריטניה לשנות את חלק מהשטרות ועל כן בתי עסק לא מקבלים את השטרות הישנים ואותם עדיין ניתן להחליף בבנקים. אז שימו לב שאם אתם מגיעים עם כסף ישן תקפידו להחליף אותו ביום הראשון בבריטניה. כמעט כל בתי העסק עובדים עם כרטיסי אשראי אבל במסלול ישנם מקומות עם קליטה אינטרנטית רעועה ולא תמיד הכרטיס עובר אז תמיד תוודאו שיש לכם גיבוי לתשלום במזומן.
ברחשים וגשם
באנו ערוכים למידג’ (ברחש מקומי שתוקף בנחילים ברגע שנעצרת במקום) ולגשמים ובפועל למעט פעמים ספורות בלבד, לא נתקלנו כמעט במידג’. אני ממליץ להימרח מדי בוקר בתרסיס נגדם ואם בוחרים ללכת עם כובע אז למקם את הרשת פנים וברגע שתתקלו בהם לא תבזבזו דקות יקרות להימרח ולכסות פנים. המידג’ משאירים סימנים אדומים על פני העור החשוף וגם את זה אפשר למנוע ע”י הליכה עם בגדי טיולים ארוכים וקלים (אנחנו בחרנו מראש לטייל עם אותם בגדי טיולים מידי יום ללא החלפה, למעט מידי ערב במלונות, ובסוף המסלול העפנו לפח את מה שהתבלה ונקרע – מפנה מקום חיוני במזוודות). את התרסיסים למידג’ ומעילי גשם קלים להליכה רכשנו בתחילת המסלול בגלזגו. זול יותר מלרכוש בארץ וחוסך מקום בתיק בנסיעה בהלוך.
יום א’ – רק התחלנו (Milingavie – Drymen)
יום נוח וקל לצעידה באזור מיושב ומישורי. הטרק עובר בחלקו הראשון בחורשה מתמשכת ועליה מתונה, במקביל לערוץ מים זורמים, שבסופם יוצאים מקו העצים וגולשים לעמק פתוח ורווי בשדות חקלאים. לאורך המסלול יש עמודים עם שלטים שמפנים לנקודות עניין כמו מקומות תצפית, מזקקות ובתי קפה, אפשר לסטות מהמסלול להפסקות ואז לחזור למסלול. בסוף העמק מגיעים לעיירה דריימן שם לנו בלילה. בעיירה יש מקומות לינה ושירותי הסעדה ואנחנו חווינו הופעה מקומית של להקת אמת חלילים.
ימים ב’ – ג’ הלוך למונד (Milingavie -The Drover/Inverarnan)
ביומיים הקרובים אנחנו צועדים לאורכו של ה – LOCH lomond שהוא אגם באורך 39 ק”מ. בחלקו הראשוני של המסלול אנחנו צועדים באזור הררי, משולב ביער נטע אדם וחורש טבעי, שבסופו עולים על גבעה אפופת ערפל בשם קוניק היל. הכל רטוב, הכל ירוק והתחושה שצועדים באזור רווי פיות ובני לילית.
לשמחתנו ולשמחת הפרות הסקוטיות אדומות הצמר עם הפוני, הערפל התפוגג והלוך נחשף מתחתנו. בשלב הבא, לאחר שגולשים מהגבעה לכיוון האגם ומגיעים לעיירה Balmaha, שם אפשר לעצור להפסקת צהרים או קפה, השביל ממשיך בגדה המזרחית של האגם ולאורך היומיים הקרובים אנחנו צועדים עליו במקטעים המשתנים בדרגת הקושי, חוצים חורשות ומידי פעם פוגשים צועדים נוספים.
לאורך האגם יש חניוני קמפינג בתשלום ומספר מלונות בהם אפשר לעשות את הפסקת הלילה. אנחנו לנו ב – Rowardennan Hotel. ביום השלישי המשכנו לצעוד במקביל לאגם, מידי פעם מתקרבים לקו המים עד מרחק נגיעה וזה תענוג לעצור מההליכה, להוריד את הבגדים ולטבול במים הקפואים ולהתרענן מעט. בחלק האחרון של היום, מסלול ההליכה נהיה צר, אנחנו ‘תופרים’ בולדרים עד לקצהו הצפוני של האגם, שם השביל הוביל אותנו לגבעה וממנה גלשנו בירידה מתונה עד למלון דרכים, מפוצץ בפוחלצים, The Drover, שם גם לנו את הלילה.
ימים ד’ – ה’ הרי הענקים (The Drover/Inverarnan – Bridge of Orchy)
הנוף הטופוגרפי מתחיל להשתנות ומאזור גיאוגרפי מישורי מתחילים לטפס בצורה מתונה לאזורים בהם הרים גבוהים נצפים, גבעות מיוערות משמשות כאזור חיץ ופחות רואים אזורים מיושבים. הצעידה על השבילים מעניינת. חוצים פלגי מים, חולפים על פני מבנים ישנים ונטושים, בתי קברות היסטוריים ולהקות כבשים צמריות.
אנחנו פוגשים קבוצה גדולה של מטיילות מבוגרות הצועדות בנחת וממתינות בסבלנות למי שמתקשה מהקבוצה. הם צוחקות ומחייכות בכל פעם שאנחנו נפגשים על המסלול ותמיד הן אופטימות ומשדרות שהחיפזון מהשטן ודבר לא בוער להן.
לקראת סוף היום הרביעי אנחנו נכנסים לעיירה Tyndrum בה נלון. צומת כבישים פוגש את העיירה ועל כן התנועה בה סואנת והיא מספקת מזון ולינה לכלל הנוסעים והמטיילים שמגיעים אליה. למחרת תוואי ההליכה הגיאוגרפי זהה ובנקודה גבוהה אחת השמים מתבהרים ובאופק אנחנו מזהים את רכס הרי Glenn אליהם פנינו מועדות בסוף המסלול.
הלינה בסוף היום החמישי היא בפונדק דרכים קסום Bridge of Orchy ממוקם על גשר היסטורי – לשמחתנו הגענו לפני שהתחיל הגשם. אוכל סקוטי מסורתי, בר משקאות מרשים ואשת צוות מקסימה שמשמשת גם כפקידת קבלה, גם מלצרית במסעדה וגם מרכז מידע לגבי סוגיה בה נתקלנו.
יום ו’ – ח’ (Bridge of Orchy – Port Williams)
הימים המועצמים של המסלול. הנוף הוא נטו הררי כאשר השביל עובר ברובו בעמקים, למעט מקטעי חצייה על אוכפים, ומעליך הרי ענק שמזכירים את הסצנות מסאגות הסרטים של ‘שר הטבעות’ ו’איש הנצח’. נטשנו את החורשות ואת החורש הטבעי והשביל חוצה כרי אחו ארוכים המשמשים למרעה פרות ועדרי צאן מזדמנים. פה ושם רואים אנחנו אגמים רחוקים או ברכות מקומיות קרובות, ואף זיהינו איילה מקפצת בסמוך אלינו, ללא חשש ועוף דורס בשמים חג ותר אחר טרף קל.
השביל המבודד מאפשר הרבה זמן למחשבות עם עצמך ולעצירות נוף ואוכל אבל המידג’ לא שוכחים אותך ובכל עצירה מתוכננת או פתאומית הם מיד מופיעים ומזכירים לך את קיומם. ביום השישי צעדנו על דרך בקר היסטורית שבסופה גלשנו לעמק ענקי מוקף בהרי סלע תלולים וגבוהים וישנו במלון מטיילים מבודד CLACHAIG INN בסמיכות לכביש בינעירוני – כאן באה לידי ביטוי החברה שכרה לנו את הלינה; בגלל חוסר חדרי שינה במלונות על השביל הם הזמינו לנו מקום במלון מרוחק ומונית אספה אותנו מהשביל למלון, ולמחרת בחזרה לשביל. ביום השביעי טיפסנו לאוכף סלע ענקי שהדרך אליו נקראת בפי המקומיים מדרגות השטן ואחרי האוכף גלשנו לאורך עמק ארוך בדרך מתפתלת עד לעיירה מנומנמת ששם מצאנו קיר טיפוס על קרח – KINLOCHLEVEN.
היום השמיני הוא היום הליכה האחרון שהיה מתוכנן לנו, על פי הסיפור דרך. לכאורה חשבנו שבגלל אורכו הוא יהיה היום הארוך ואולי הקשוח במסלול אבל למעט תחילת המסלול בו טיפסנו על גבעה תלולה והגענו לאוכף, השביל התאזן והמשיך בצורה יציבה על רמה. הבן נויס פתאום נחשף בפנינו, מרהיב בגובהו ובתום חצייה של אוכף נוסף, גלשנו לעמק ירוק ורווי בעצים שבסופו חיכה לנו סוף המסלול בעיירה פורט ויליאמס.
התלבטנו האם נספיק לטפס באותו היום על הבן נויס, שהוא ההר הכי גבוה בבריטניה. אבל לאור זמן ההגעה שלנו לפורט וויליאמס ולאור העובדה שצעדנו 8 ימים ברציפות עם כ 160 ק”מ, החלטנו לדחות את הטיפוס, בהחלטה אסטרטגית נכונה, ולתת לגוף יום מנוחה והתאוששות.
לאחר עוד 2 קילומטר צעידה אנחנו נכנסים לעיירה ופוגשים את נקודת הסיום הישנה של השביל בדמות מונומנט צנוע עם כיתוב. אנחנו ממשיכים למרכז העיירה, חוצים את המדרחוב התיירותי של העיירה עם ריכוז של מסעדות וחנויות תיירים שבסופו מגיעים למונומנט מרשים עם חריטה בבטון על סיומו של שביל west highland way. ליד מונומנט השביל ישנו ספסל ועליו יושב פסל אדם מבוגר, מזכיר מעט את דויד בן גוריון, וחושב.
צעדנו קרוב ל – 160 ק”מ בשמונה ימי צעידה; מזג האוויר שיחק לטובתנו ומאד נהננו, הן כמטיילים והן כמשפחה.
בעיירה פורט וילאמס, יש אפשרויות לינה רבות ומגוונות מ B&B לאכסניות נוער, חניוני קמפינג ובתי מלון. אפשרויות הסעדה רבות: אוכל מהיר, בתי קפה, מסעדות גורמה ופאבים – אני אישית ממליץ על הפאבים כי התפריט אוכל הוא אחיד והאוכל הסקוטי המקומי לטעמי הוא די טעים. בעיירה יש חברת השכרת רכב וקווי אוטובוס בינעירוני לגלזגו או לאי סקאי. כמו כן יש תחנת רכבת ממנה לוקחים רכבת היסטורית, שנקראת The Jacobite, לעיירת חוף בשם Mallaig (ממנה יש מעבורת לאי סקאי). אבל האטרקציה האמיתית באותה הרכבת, היא נסיעה על גבי גשר אשר כיכב בסצנה בסרט הארי פוטר.
מסלול בונוס – הבן נוויס
אחרי יומיים שסיימנו את הטרק. מזג אוויר מעונן חלקית פקד את האזור עם מרוץ הבן נוויס המסורתי (600 רצים) ואנחנו מתלבטים אם לעלות או לא. אני והבנים מחליטים לטפס, תוך דקות ספורות אנחנו מאורגנים עם בגדי הליכה, מים וחטיפים. הבנות מחליטות לחזור לפורט ויליאם, ואולי לעלות עם רכבל להר אחר באזור. הבן נוויס הוא ההר הכי גבוה בבריטניה (1344 מטר). הטיפוס אליו בשבילי הולכי רגל כתושים ובוציים. הוא תלול בחלקו ורמת הקושי לטפס עליו היא בינונית, גם בגלל הקושי הפיזי וגם בגלל מזג האוויר המשתנה ככל שעולים בגובה.
למטפסים עליו יש לקחת בגדי הליכה ונעלי הליכה אבל גם עליונית חמה, כפפות ומעיל גשם קל. בגלל הפרסום הרב לו הוא זוכה, הוא קולט קהל מטפסים רב ומגוון מאד. פגשנו משפחות עם מבוגרים וילדים קטנים וכולם מתעקשים לנסות ולטפס. חלקם מצוידים היטב וחלקם לבושים כאילו הם יוצאים לקניון. החלק הראשון צמוד דופן, צר ורווי בולדרים. אנחנו עסוקים לעקוף את המטפסים האיטיים, כולם מנומסים. זה לגיטימי לעקוף, לא מנסים להפריע ואם מזהים צוואר בקבוק בשביל אז מפנים מקום, ממלמלים סליחה ושלום. לוקח לנו כמעט 40 דקות לטפס את החלק הראשון (‘שליש’ ראשון) ולהגיע לאוכף דשא רחב מאוד עם פלגי מים.
שם השביל מתרחב ונפתח וגם רואים את החלק התחתון של הפסגה. ממשיכים לטפס, מזג האוויר מתקרר יותר ומלווה ברוחות עזות ופתאומיות, חלק מהמטפסים מופתעים ונופלים ממשבי רוח. אנחנו מגיעים לחלק התחתון של הפסגה ושם מזג האויר מצליח להכות בנו. לובשים ביגוד חם וגם מעילי גשם קלים ומעפילים לפסגה. אחרי שעתיים ורבע מהרגע שהתחלנו את ההליכה המחזה בפסגה מטורף: רוחות חזקות, ערפל וסקוטי מבוגר לבוש קילט (חצאית סקוטית מסורתית) וחמוש באמת חלילים מנגן בפסגה ומחכה לראשוני הרצים שאמורים להגיע.
הירידה לא פחות מאתגרת מהעלייה. כל מי שעקפת בעליה מנסה להגיע למעלה ואותו אתה פוגש על השביל הצר. הרוח עדיין חובטת למעלה ורק כשיורדים עוד תא שטח בגובה, אפשר לעצור, לחמם כפות ידיים (אמרנו לקחת כפפות?) ואפשר לשתות ולאכול חטיף.
בדרך למטה פגשנו מטיילת שנקעה את הרגל ובכתה מכאבים ולמרות המוני מטיילים ושופטי המירוץ שחלפו לידה, אף אחד לא ממש טרח לעזור ולסייע לה למעט עצות ותנחומים. עצרנו איתה קרוב לשעה ורבע עד שנציגי יחידת החילוץ המקומית הגיעו אליה ולקחו אחריות על האירוע. סוג של מנטליות ישראלית, הפעם לטובה. את המשך הירידה למטה ירדנו במקביל לרצים שירדו בלי להתבלבל ודילגו על הבולדרים. אנחנו ניצלנו את המומנטום וירדנו אחריהם בריצה כל עוד השביל התפנה. לא מומלץ למי שלא בכושר.
מאת: ישי בן ציון
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
