שביל ישראל הדרומי למפונקים – איך לטייל בלי לסחוב ובקלות

עם הגיל מקבלים גם שכל ומבינים שאפשר לטייל גם אחרת ולא צריך לסחוב את כל המשקל על הגב אלא שאחרים יעבדו בשבילך. יצאנו לחמישה ימים של טיול רגלי בהרי אילת שהן חלק מהמקטע הדרומי של שביל ישראל, אבל הפעם חמושים במנהלות מפנקות שהפכו את הטיול לקל ומושלם

הרי אילת

אחד האזורים היפים והמאתגרים בארץ הם הרי אילת. עקב ריחוקם מהמרכז הם יעד שלא ממש ניתן לעשות אותו כטיול יום ולכן נדרשת לינת שטח, אוכל ומים. המסלולים עצמם קשוחים יחסית ומשלבים עליות וירידות רבות וכמובן מזג האוויר מאפשר לטייל רק בעונת החורף בה מזג האוויר נח אך הימים קצרים ויש מעט שעות אור.

מזמן לטשנו עיניים למקטע הדרומי של שביל ישראל ותכננו לעשות אותו ב״מכה אחת״. את המועד הגדרנו בדצמבר תוך פנטזיות שנזכה גם למנת שטפונות בטרם נגיע לשטח (מה שלצערנו לא צלח). התוכנית היתה להתחיל את המסלול באזור נאות סמדר ולסיים באילת תוך הסתמכות על שביל ישראל מצפון לדרום בליווי תיקונים נדרשים ושיפורים שמומלץ להוסיף לשביל. למה ומדוע השביל לא עובר במקטעים יפים במיוחד שיש לאורך הדרך? שאלה מעולה שרק למסמני השביל תשובות כנראה כי אני לא מצאתי כאלו ברשת.

מנהלות טיול 

בטיול נודד של חמישה ימים נושא הציוד והמנהלות הופך להיות הדבר המורכב ביותר. יש ארבע קבוצות ציוד להן נדרש בטיול:

• ציוד בסיסי (ביגוד וכו׳)
• לינה (אוהל, שק שינה וכו׳)
• אוכל ומים
• אקסטרות (מדורה, חשמל וטעינה וכו׳)

קבלו אותנו למייל אחת לשבוע:

ציוד בסיסי 

חמישה ימי טיול בחורף יכולים להוות אתגר לא קטן בהיבט הזה. הביגוד הנדרש נע מביגוד טיול קיצי ליום עצמו עד לציוד חם ללילה/ערב עת הקור המדברי מכה. מי שלא רוצה למצוא את עצמו מסתובב עם בגדים מלוכלכים ומסריחים (ולידיעת חברי חובבי הצטמצמות ואולטרה לייט, כביסת רוח היא לא כביסה ואתם פשוט מסריחים) יאלץ לבחור בין כביסה בסיסית מאוד והליכה עם דגל תחתונים וגרביים לבין סחיבת מספיק בגדים שכמובן משקלם לא קטן.

לינה

הלינה בשטח בחניוני הלילה של רט״ג, הידועים בכך שהם ממוקמים במקום הכי לא נוח, משופע, מלא אבנים וחשוף לרוחות שאפשר. בלילה צריך מזרון שטח, שק שינה ורצוי מאוד גם אוהל כי לישון במדבר בלילה חשוף לגמרי, קצת פחות נעים.

אוכל ומים

דווקא פה חייבים לתת לרט״ג כמה מחמאות. בחלק ניכר מחניוני הלילה באזור הותקנו ברזי מים והבעיה של סחיבת כמות מים לא סבירה או הטמנות יקרות נפתרה. כמובן שכדאי לבדוק ולוודא מול הפקח המקומי וברשת שהברז תקין ועובד אך בעונה לא צפויה בעיה. אוכל מצד שני הוא בפרוש בעיה ולסחוב מספיק אוכל וקלוריות לחמישה ימי טיול אינטנסיבי זה לא קל. כמובן שניתן פשוט לאכול רע, לאכול יקר (ארוחות מיובשות מחול וכו׳) או לקנות בדרך אם יש אפשרות ולהצטייד מחדש.

אקסטרות 

זה כבר באמת שלב הפינוק אבל כשחושך בשעה 16:30 ואור ראשון רק אחרי שש כיף מאוד לבלות כמה שעות ליד מדורה ואולי לראות סרט בטלפון. בלי טעינה קשה מאוד לסחוב חמישה ימים מלאים וגם סוללה נטענת לא בהכרח תספיק לכל התקופה בעיקר אם מנסים גם לגלוש ולשמור קשר עם העולם. בפני המטייל עומדות שלוש אפשרויות:

• לסחוב הכל על הגב – אפשרי כמובן אך כבד ומקשה. דורש תכנונים על מנת להוריד משקל (לדוגמא – הצטיידות במזון בנקודות מסוימות), השקעה בציוד אולטרלייט יקר וכמובן התכלבות מסוימת לטובת הורדת משקל או ויתור על כל האקסטרות המהנות והמקלות
• שימוש חלקי במנהלות – תשלום לספק שירות עבור הטמנות עצים, מים (אם נדרש) ואפילו אוכל בנקודות ידועות מראש
• שימוש מלא במנהלות – זה מודל שנפוץ מאוד בטיולים בעולם. אתה מטייל עם תיק יום בלבד עם מים ומעט מזון ליום הטיול ומישהו מקפיץ לך לנקודת הסיום את כל התרמיל הכבד עם כל הציוד ודואג לך במקביל גם למנהלות מפנקות אחרות של עצים, תאורה, טעינה וכמובן מים ועוד. 

המטייל המבוגר והחכם (והמפונק)

אם בעבר הנטייה הטבעית שלנו היתה לסחוב הכל על הגב ולהשקיע זמן רב בתכנונים איפה אפשר להצטייד במזון (התשובה פשוטה – הצרכנייה בבאר אורה או בשמה הלא רשמי היקרניה), איפה לטעון (במרכז מבקרים של תמנע), איך להגיע מנקודת השארת הרכב לתחילת מסלול (אוטובוס…) וכמובן איך להוריד משקל בתיק (שתי חולצות – אחת ליום ואחת ללילה וכמובן כביסת רוח) הרי שהיום אנחנו מוכנים לשלם קצת יותר ולהשתמש במנהלות כדי להנות מהטיול עצמו בלי כאבי גב וברכיים, לאכול טוב, לא לדאוג ולהרגיש כמו בני אדם.

לעדכונים על הכתבות – קבוצת וואצאפ שקטה:

לחצו פה  

את הטיול פרסמנו בקרב קבוצת חברים ולהפתעתנו ושמחתנו היתה היענות גדולה. מחיר המנהלות די קבוע ולא באמת תלוי במספר המשתתפים (כמובן עד גודל מסוים של קבוצה) ולכן כל אדם נוסף מוריד את העלות לכולם. חיש קל אספנו קבוצה של 15 איש והלכנו לחפש לנו מנהלן. באזור הרי אילת לא פעילים הרבה אנשי מנהלות ואנחנו מצאנו את ערן (״מר מדבר״) מהישוב שחרות וסגרנו איתו את שירותי המנהלות הבאים:

• מים
• עצים למדורה
• שוקת
• כלי בישול
• כירות גז לבישול
• מזרונים
• אוהלים (למי שאין אוהל משלו)
• תאורה וטעינה
• העברת ציוד
• מנגל ופויקה
• אקססוריז (שטיפת כלים, שקיות זבל, נייר טואלט וכו׳)
• כסאות, מחצלות, שולחנות

את כל הטוב הזה ערן מביא כל יום לנקודת החנית לילה ולמחרת אוסף את העגלה עם כל הציוד ומקפיץ אותו לנקודה הבאה. בנוסף ערן עזר לנו עם הקפצות מנקודת החניה של הרכבים עד לחניון הלילה הראשון.

קדימה מטיילים

את הערב הראשון של הטיול בילינו בחניון הנוודים ליד הישוב שחרות. ערן חיכה לנו בשקיעה עם מדורה בוערת ועליה קומקום מלא תה צמחים טעים. את המחצלת הוא פרס במקום הכי טוב בחניון (ישר ככל שניתן ובלי אבנים :)) והכל היה מוכן לבואנו. פתחנו את האוהל, חלקנו עצים עם מטייל בודד שעשה את השביל עצמאית, עם ציוד על הגב וכמובן בלי מנהלות,  והעברנו לילה מדהים. הירח היה כמעט מלא, היתה דממה מושלמת שהופרה מדי פעם ביללות להקות התנים שהגיעו לבקר לא רחוק מהאוהל. בערב בישלנו על הגזיות ביצים קשות ליום המחרת וכמובן ארגנו את האוכל שהבאנו אתנו עוד מהבית ליום הראשון.

יום 1 – מחניון הנוודים עד חניון לילה נחל ססגון

מוקדם בבוקר יצאנו למקטע הארוך ביותר במסע שלנו עד אילת. הקפצנו את הרכב לשחרות וחנינו במרכז הישוב במקום בולט ומסודר. עלינו על שביל ישראל הישן ודילגנו על גב עשרון שהוא תוספת מיותרת למדי לשביל, בטח כשהוא יבש כמו במקרה שלנו. 

הליכה קלה והמון בולבוסים יפים הביאו אותנו קרוב לבאר מילחן ולדילמה האם להמשיך לחניון הלילה למלא מים (עוד 700 מטר לכל כיוון) או להצטמצם קלות במים ולהמשיך בדרך. מכיוון שמזג האוויר היה בעדנו וידענו שהמשך המסלול במגמת ירידה יחסית החלטנו לא להאריך גם כך על היום הזה שאורכו 25 ק״מ ולהמשיך בלי למלא מים.

בשעה המתוכננת, עייפים ורצוצים ועם ברכיים מעט מפורקות מהירידה של מעלה מלחן הגענו לחניון לילה ססגון כדי לגלות את העגלה ממתינה לנו כשהיא עמוסה במים, עצים וכמובן הציוד שלנו. פריסה זריזה של מחצלת, הקמת אוהל, הדלקת מדורה לפני החושך, בישול של ארוחה מהירה ומקלחת בקבוקים והנה אנחנו מוכנים ללילה מדהים נוסף בו רק אנחנו בחניון הלילה ומעלינו ירח מכושף.

יום 2 – מחניון ססגון לבאר אורה וחניון רחם/עתק

היום השני מתחיל בהליכה קלה עד למרכז המבקרים תמנע ובו פינוק – שירותים נקיים וכמובן קפה וגלידה במרכז המבקרים. הכניסה לשביליסטים לפארק היא בחינם וצוות העובדים נחמד וקשוב. שביל ישראל עצמו מתרחק ממקומות הומי האדם אליהם מגיעים המבקרים עם הרכבים ואתה נחשף לנופים מדהימים ותצורות סלע מרתקות. ביקור קצר באגם והקפה לידו משיבים את הנפש ומשם הליכה מנהלתית ומשעממת למדי על שבילי ג׳יפים שטוחים. 

אנחנו בחרנו לסטות מהשביל ולהיכנס לישוב באר אורה. הישוב חסום בשער צהוב אבל קל להתגלגל מתחתיו ולעבור. ביקור קצת בצרכניה להצטייד במעט פיצוחים ושתיה ומשם לבקר משפחה נחמדה שהסכימה לתרום לנו שימוש במקלחת שלהם ואפילו הציעו ארוחת ערב חמה וטעימה. זה גם המקום בו פגשנו את שאר חברי הקבוצה שהגיעו מהמרכז וחברנו לערן שעזר לנו להגיע לחניון הלילה רחם/עתק. בשלב זה הקבוצה גדלה מאוד, בקבוקי יין נשלפו, כל החברים החדשים שלפו את הדברים הטובים שהביאו איתם מהבית וערב ארוך ומהנה עבר סביב המדורה.

יום 3 – לחניון לילה שחורת

אלו שכבר זה להם הלילה השלישי בשטח, קמו עייפים ולאים בעוד החברה החדשים קמו מלאי מרץ ואנרגיה לצאת אל הדרך. ארוחת בוקר מעולה של יוגורטים, פרות ומוזלי נשלפה מהצידניות שעל עגלת המנהלות, ביקור קצר בתא השירותים שרט"ג מתחזק במקום (ונקי באופן מפתיע), מים ויאללה לדרך. המסלול עצמו שוב די משעמם ושטוח עד שמגיעים לקניון של נחל רחם וגבי רחם שזה המקום לעצור לקפה. מצפה עמרם נותן סוף סוף מבט מדהים למפרץ וממנו שינינו את המסלול ובמקום לעקוב אחרי שביל ישראל בחרנו לרדת לעמודי עמרם ולעשות שם צהריים ואז להגיע לחניון שחורת דרך גבעת יוכבד ונחל אמיר היפהפה.

העגלה כמובן כבר חיכתה לנו בחניון וממנה נפרקו מחצלות, כסאות והמון בקבוקי אלכוהול. המדורה נדלקה ופתחתנו במשחקי חברה שהפכו משעשעים יותר ויותר ככל שהבקבוקים התרוקנו. אבא, ילדה וכלב חמודים הגיעו לחניון והקימו את האוהל שלהם לידנו וכמובן מיד צורפו לחבורה. מהעגלה פרקנו את המנגל, מהצידניות הוצא הבשר ועל הכיריים בישלנו מג'דרה ריחנית לצמחונים שבחבורה. כמה חברה חתכו סלט גדול, הכינו טחינה וארוחת שחיתות הוכנה לה מלווה בעוד המון בקבוקי יין.

בבוקר היה קשה להעיר את כולם ולצאת לדרך. את הכלים היה צריך לשטןף ולנקות, להכין ביצים קשות לדרך וסנדוויצ׳ים וכמובן לבשל ארוחת בוקר של קוואקר חם. התברר לנו שאנחנו צריכים כמעט שעתיים של התארגנות בבוקר כדי לצאת, במקום חצי שעה רגילה שנדרש כשאין ממש מנהלות.

קבלו ראשונים את הכתבות בערוץ הטלגרם:

הצטרפו עכשיו

יום 4 – עד חניון לילה הר יהורם

אחרי לילה נטול אירועים המשכנו את הטיול דרך קניון שחורת המדהים ומשם לאורך שביל ישראל עם גיחה מתבקשת לגיא אבוד ומכרה הנחושת הישן (מצאנו את הכניסה!) ועד הנקודה בה משום מה הוא עוזב את נחל נטפים בחלקו היפה ביותר ומטפס על הגדה. אנחנו כמובן התעלמנו מהשטות הזו והמשכנו את דרכנו בנחל נטפים עד עין נטפים אותה משום מה החליטו אנשי רט״ג לחבלל כדי להגן לכאורה על אנשים מאבנים שנופלות. העובדה שמעל הראש שלך עומדים אנשים במעלה המצוק ויכולים ואפילו מדרדרים אבנים לא הפריע להם כלל אבל להרוס את הטבע היפה עם חבל מכוער ועמודים זה תמיד אפשר.

לחניון נחל יהורם הגענו בשעת הערב כדי לגלות שיש לך שתי אפשרויות: לישון קרוב לכביש במקום חשוף לרוחות נוראיות אבל ליד תא השירותים והמים, או ללכת לחניון התחתון והמעט פחות חשוף, ולהיות רחוק מכל הטוב הזה. לשמחתנו כזכור היו לנו מנהלות ולכן בחרנו בחניון התחתון. רוח איומה קדמה את פנינו והטמפרטורות צנחו פלאים. 

בחניון חיכתה לנו עגלת המנהלות המופלאה עליה הוסיף ערן בהתאם לבקשתנו עוד בקבוקי יין רבים. מדורה ענקית נדלקה כדי להילחם בקור העז ושני סירי פויקה (צמחונית ובשרית) הונחו בגחלים. מהעגלה שלפנו גיטרה ומוזיקה ושירה מילאו את החניון. 

בסביבות השעה 19:00 הגיע אלינו אדם מעט מוזר ובמבטא אנגלוסקסי מדהים ביקש אם נוכל לכבות את מעט התאורה שהיתה לנו, כי הוא מעביר הדרכת כוכבים ליד. כמובן שהסכמנו ולאחר שסיים את ההדרכה הזמנו אותו להצטרף אלינו לאוכל ויין, ולאחריה קיבלנו כולנו הצצה מדהימה בשמיים מעלינו דרך הטלסקופ המשוכלל שהוא הציב באתר. עייפים, מלומדים יותר ומפוצצים ביין ואוכל זחלנו לאוהלים. הרוח לפתע שחכה לגמרי ושקט השתרר מסביב עד סביבות השעה אחת בלילה עת החברה הקולים של אילת באו לעשות חינגות עם הרכב בחניון…

יום 5 – נחל גשרון עד אילת

אין ספק שזהו המקטע היפה והמרשים של המסלול. עם בוקר יצאנו לכיוון נחל גשרון. שוב התעלמנו מסימון שביל ישראל והתחלנו את גשרון ממש בחלק שקרוב לחניון. 

בנקודת בדרך עשינו גיחת הלוך חזור שמאלה (מזרחה) דרך צינור הביוב למסלול הירוק (מעבר צפרא) ונהנו מקצת זחילות והשתחלויות במקטע הצר והיפה. תצפיות יפות בדרך, מעלה בולבוסים בלי בולבוס אחד לרפואה והנה אנחנו בהר צפחות וממנו הירידה התלולה עד לבית ספר שדה אילת או נקודת הסיום האמיתית של המסלול – ארומה אילת.

גם בשביל ישראל – מפונקים עד הסוף

המנהלות גם פה לא אכזבו. טלפון קצר והעגלה הגיע אלינו עם כל התיקים והציוד. נהגת מונית הקפיצה את הנהגים לבאר אורה לאסוף את הרכבים והשאר רבצו להם בארומה ונהנו מקפה ומאפה. בירור קצת ברשת העלה שהמחיר ללילה בישרוטל ים סוף זול ואטרקטיבי וכולם ללא יוצא מהכלל החליטו לדחות את העליה צפונה ולהישאר לילה בתנאי חמישה כוכבים. אם מפונקים אז עד הסוף.

כתב וצילם: ירון רוזינר