אסון כבד בטרק שטובאי – חשוב להכיר את הדרכים להפחית סיכון

ביום האתמול לכתיבת שורות אלה, נודע על אסון כבד באחד הטרקים הפופולריים באוסטריה, השביל הגבוה של שטובאי. אייל ועמר קרן, אב ובנו מהישוב קורנית בגליל, נפלו אל מותם במקטע הראשון של השביל בין בקתת סטרקנבורגר לבקתת פרנץ זן. למרות שהפרטים אינם ידועים חשוב לחדד כמה דברים בהקשר של הליכה בשבילים הרריים, באירופה ובכלל.

השביל הגבוה של שטובאי הוא טרק מאד פופולרי 

הוא מוכר באוסטריה ואהוב גם על ישראלים רבים. זהו טרק מעגלי הררי באורך כ-80 ק״מ בעל 7 שלבים המקיף את עמק שטובאי בשביל העובר על הרכס ומאפשר לינה בבקתות ההרים הנוחות הפזורות לאורכו. ניתן לעשות את השביל במספר ימים משתנה, לפי יכולת אישית. השלבים אינם זהים באורכם.

כמו באירועים דומים, למשל אסון המכינה בנחל צפית, התגובה הציבורית היא אוטומטית וקיצונית וחשוב לי כמטייל ויועץ לאחרים, להביא דברים על דיוקם. בהליכה בהרים חשוב לקבל החלטות תמיד מתוך שיקול והבנה ולא בצורה אימפולסיבית.

הפרטים אינם ברורים בשעה זאת, ואולי גם לא נדע אותם לעולם בצורה מדוייקת. נראה כי מזג האוויר היה גשום ומעורפל ותנאי השביל לא אידיאלים. מסתמן כי אייל, האב החליק ובנו עמר, שניסה לסייע, נפל בעקבותיו. הבן השני, יובל, ניסה לרדת אליהם אולם הצליח באופן חלקי בלבד לנוכח תנאי השטח והסכנה ונשאר במקום בטוח, ללא פגיעה.

אחת התגובות שראיתי לאורך השנים בעקבות אסון המכינה בנחל צפית היה הבהלה האוטומטית מסיטואציות של טיול בגשם. הסקת המסקנות המשמעותית מהאסון הזה אינה שטיול בגשם הוא בהכרח סכנה, אלא שיש סכנת חיים אמיתית במעבר בנקיקים מדבריים כשיש אזהרות על שיטפונות. כשמדובר על טרקים וטיול בשבילים הרריים ביבשות כמו אירופה מזג האוויר שונה לחלוטין ממה שאנו רגילים בארץ. תנאי חורף יכולים להתהוות כמעט בכל יום, גם בקיץ. גשם שכיח מאד בכל עונה ואם מטיילים היו יוצאים רק בימים יבשים, היו מטיילים מעט מאד באזורים אלה.

השביל הגבוה של שטובאי – שבילים סלעיים וטכניים לעיתים, עם חשיפות אפשריות למדרונות תלולים

אנשים מטיילים גם בגשם

גשם ושבילים רטובים אינם סיבה לא לצאת וללכת בהרים. ההבדל המשמעותי צריך להיות בהיערכות להליכה בימים כאלה ולנקיטת אמצעי הזהירות המתאימים. בנוסף, חשוב מאד להבין ולדעת את היכולת האישית שלנו. חשוב שנטייל במגבלות הביטחון האישי שלנו. לפחוד – זה מצוין, זה עושה אותנו חדים וזהירים ומודעים יותר לסכנות שנמצאות לרגלינו, אין זה אומר שעלינו לעצור בהכרח בעת פחד. להתגבר על פחדים יכול לשפר אותנו, להפוך אותנו למנוסים יותר ולאפשר לנו ניסיון משמעותי בתנאים שונים. המציאות היא שבכל החלטה ליציאה בתנאים שונים אין תשובה מוחלטת ונכונה – יש את ההחלטה שנכונה לכם. 

גם בארץ נהרגים בתאונות על השבילים. יחד עם זאת, בישראל, הטיילות היא לרוב בתנאי וודאות טובים. השבילים בארץ הם סטריליים למדי. אנו מוגבלים לטייל בשבילים מסומנים בלבד ואלה שבילים שנמצאים בפיקוח כלשהו של רשות הטבע והגנים. במקום ללמד אותנו להעריך את השטח ולהתמודד עם אי וודאות, פותרים את זה בארץ כך שמחליטים ״בשבילנו״. התוצאה היא הרבה פעמים טיילות ברמה נמוכה וחוסר הבנה בהתמודדות עם תנאי הרים ״גדולים״, שמכתיבים רמות קושי אחרות לחלוטין ממה שאנחנו רגילים פה, בארצנו הגבעתית. איך בכל זאת נכון לגשת להליכה בתנאים אירופאיים ובשבילים בגובה? מה הדרך הנכונה והמסודרת להעריך את היכולות שלכם? על כך אני מנסה לפרט בכתבה זו.

קבלו עוד כתבות כאלה – רק פעם בשבוע:

הכירו את דירוגי הקושי 

טרקים ושבילים בהרים מדורגים מבחינת דרגת הקושי שלהם על ידי אגודות ההרים המקומיות. זוהי דרך פשוטה וקרה לתת הערכה כללית של רמת הקושי בשביל. מדובר בדרך כלל על מספר בודד של דרגות קושי 3-5 (או ״צבעים״). המטרה של הגדרה זאת היא להכין אתכם מבחינת המוכנות הכללית להליכה בשביל כזה או אחר. שיטה זו אינה מפרקת את השבילים למקטעים קטנים ואינה מציינת בהרכח ״נקודות בעייתיות״. המטרה היא להבין את המאמץ הכללי העומד בפניכם ולתת לכם לבחור אם אתם מתאימים לשביל או לא.

לדוגמה – המועדון האלפיני השוויצי מדרג שבילים מ-T1 ועד T5. למשל, T4 מציין הליכה אלפינית – קשה, בעל חשיפה אפשרית (למדרונות תלולים, מה שנהוג לכנות אצלינו – תהום), שימוש לעיתים בידיים, מקטעי שביל שאינם מסומנים זאת אפשרות.

כשאתם שוקלים הליכה בשביל, המקום להעריך את דרגת הקושי אינה בסיפורי דרך של מטיילים, אלא בדרגות קושי רשמיות של מועדונים אלפיניים. חוות דעת של מטיילים שאינכם מכירים הן תמיד מוטות ולא אובייקטיביות ונכתבות מנקודת מבט של יכולות המטייל שאינכם מכירים בדרך כלל.

ככל שדרגת הקושי תעלה, ניסיון עבר הוא יותר משמעותי ויעזור לכם לצלוח את השביל בשלום. ניסיון הליכה אפשר לצבור בצורות שונות – אם אתם מטיילים הרבה, בתנאים מגוונים בארץ, בשבילים שונים בדרגות קושי שונות – אתם תצברו ניסיון רב, גם אם הוא אינו ״ניסיון הליכה אלפיני״. חשוב להגיע להליכה בשביל כאשר אתם עומדים בדרישות סף המתאימות לדרגת הקושי המתוארת והאתגרים המיוצגים על ידי דרגת הקושי הזאת.

חציית מעברי מים זורמים היא דוגמה להערכת סיכונים שצריך לבצע בהתאם לזרם, גובה המים ותנאי המעבר

הכירו את תאורי המסלול המפורטים

הרבה שבילים ממוספרים על ידי אגודות ההרים המקומיות – לעיתים ניתן למצוא תיאורים של השבילים בצורה זמינה באתרים רשמיים של אגודות ההרים האלה. בניגוד לסיפורי דרך, אלה תיאורים מדוייקים מאד ולא אמוציונאליים המסבירים בצורה טכנית מה צפוי לכם על השביל. זה לא תמיד יתן לכם תמונה ברורה של מה תרגישו בכל נקודה בשביל, בסוף מדובר בתיאור מילולי, אבל זה יכול לשפוך אור על אלמנטים שונים.

מידע נוסף אפשר לשאוב בשבילים מפורסמים וטרקים ידועים מספרי הדרכה מקצועיים. ידועים במיוחד הספרים של Ciserone, המתארים שבילים בצורה אחידה בפורמט מקצועי ואינפורמטיבי. שבילים ארוכים מפורטים ברמה של כל שלב והם מתעכבים על נקודות מורכבות בהסברים מעולים שממש יעזרו לכם לקבל הערכה נוספת של דרגת הקושי. זה שכיח היום לפנות לקבוצות ברשת החברתית ולבקש חוות דעת, לקרוא סיפורי דרך של מטיילים ושאר המלצות מאנשים – כל עוד אתם מפנימים את העובדה שמדובר בחוות דעת סובייקטיביות תוכלו להעריך נכון יותר מה מתאים לכם. 

איך מודדים ניסיון הליכה? 

זה לא משהו שבאמת אפשר לעשות. ניסיון מתבטא בביטחון שלכם בהליכה בשביל ויכולת התקדמות טובה. ככל שתלכו יותר, בתנאים מגוונים, תדעו להתמודד טוב יותר עם שבילים בדרגת קושי גבוהה. זה משהו שמגיע עם הזמן. זאת אינה רק הליכה נטו – אלא הליכה בתנאים שונים. למשל, רובנו בישראל לא מורגלים בתנאי שלג והסכנות שמביאים שבילים מכוסים בשלג או קרח. אלה מיומנויות שונות לחלוטין מכל דבר שקורה בישראל. הדרך האידיאלית לרכוש ניסיון בתנאים לא מוכרים היא לעבור הדרכות על ידי אנשי מקצוע בקורסים ייעודיים, לא משהו שהרוב יעשו. שימו לב שניסיון רב אינו אומר בהכרח חסינות מתאונות. דווקא עודף ביטחון עצמי יכול להיות בעוכריכם ולצמצם את מידת הריכוז שלכם על השביל. תמיד יש להגיע להרים בצניעות והבנה שאתם מאד חלשים מול איתני הטבע – פוקוס, דריכות ועירנות לתנאי השבילים המשתנים הם הכרח.

בקתת פרץ זן, שטובאי – האסון קרה במקטע שקודם לבקתה זאת, בחלק הראשון של השביל

מזג אוויר

מזג אוויר הוא גורם היכול לשנות מהותית את תנאי השביל. מקטע שביל שאינו בהכרח קשה במיוחד, יכול לעלות משמעותית בדרגת הקושי כשהוא רטוב וחלק. שוב, גשם כפשוטו אינו אינדיקציה של ״לא לטייל״, אולם יש לקחת בחשבון שדרגת הקושי עולה. בנוסף, ההיערכות ללכת במזג אוויר חורפי כוללת ציוד נוסף כמו מעיל גשם ובגדים חמים יותר (סכנת היפותרמיה), שבכל מקרה צריכים להיות בתיק כשהולכים בסביבות של הרים משמעותיים (מזג האוויר משתנה בפתאומיות). גם אחיזת הנעליים, שאולי היא פחות קריטית בתנאים רגילים, הופכת משמעותית מאד כשמדובר בשבילים וסלעים רטובים.

כשמדברים על מזג אוויר לא אופטימלי יש להבחין בתנאים שונים – גשם מטפטף שונה לחלוטין מתנאי רוח חזקה, ירידת שלגים או סתם כמות משקעים גבוהה – גם ירידה בראות עקב ערפל היא גורם מקשה. יש להתייחס למכלול התנאים ולהעריך אותם כפי שהם בשטח ולא על פי תחזיות מזג אוויר כלליות.

פחד גבהים 

פחד גבהים הוא גורם המשפיע בצורה קריטית על התחושה וההתנהגות בשבילים טכניים עם חשיפה. אנשים בעלי פחד גבהים מודעים לכך. יש דרכים שונות להתמודד עם התחושות האלה, יש אנשים שלא ירצו להתמודד אלא להימנע לחלוטין. בהתאם לדרגת הפחד והרצון להתמודד עם קושי – יש להתרחק משבילים עם חשיפה למדרונות תלולים.

הערכת סיכונים 

זהו מונח המרכז בתוכו את כל המידע שיאפשר לכם להעריך האם תיצלחו את השביל בשלום ותגיעו בביטחון לסוף יום ההליכה. זהו מנגנון שאנחנו תמיד מפעילים, במודע או לא, כשאנחנו מחליטים אם לצאת להליכה על מקטע מסויים או לא. לא תמיד מדובר בתהליך מובנה – אבל הוא משקלל בתוכו את ההבנה שלנו נכון לרגע נתון לגבי הסכנות והמכשולים הנמצאים על השביל ועד כמה נוכל להתמודד איתם היטב. חשוב לדעת ששביל אינו פשוט ״מסוכן״. יכול להיות שיש עליו סכנות, אולם היכולת שלנו לעבור אותן יקבעו עבורנו את מידת הסכנה בפועל. אל תיתנו לאנשים אחרים לקבוע עבורכם ״מה מסוכן״. הסיכון או רמת המסוכנות הם מאד אישיים. בהערכת סיכונים אנחנו לא חסינים מטעויות וגם אין ביטחון שהסיכון הוא פשוט אפס. אולם, מדובר בהבנה שעשינו כמיטב יכולתנו לדעת מה צפוי לנו ואנחנו יכולים לקבל את ההחלטה האם לצאת להליכה אולם גם, באותה המידה, להחליט בכל רגע נתון שאנחנו מסתובבים וחוזרים – כי מסוכן מדי עבורנו להמשיך בדרך.

תנאי מזג אוויר קשים – כמו גשם וערפל מעלים את דרגת הקושי של שביל – השביל הגבוה של שטובאי

לסיכום: עולם של חוסר ודאות וקבלת החלטות

טרקים והליכה בשבילים הרריים הם עולם של חוסר וודאות וצורך תמידי בקבלת החלטות בשטח. לא משנה מה קראתם, על איזה מפות תיכננתם את ההליכה, מה יעצו לכם ואילו הערכות בניתם מהכורסא בבית בעת ההכנה לטרק – בזמן אמת, רק השטח והתנאים מסביב הם הקובעים את הדרך ואת ההחלטה אתם יכולים לעשות רק בעצמכם. זאת אינה קריאה לא לצאת לדרך, להיפך! המשיכו לצאת ללא תלות באירועים שאינם קשורים ישירות אליכם, אולם קחו בחשבון שהאחריות היא קודם כל עליכם. להסתובב חזרה על עקבותיכם בגלל תנאים קשוחים ומפתיעים על מקטע שביל – אינה טעות או מילה גסה, אלא הכרחי לפעמים. השטח משתנה באופן תדיר, מזג האוויר משפיע ומכשולים יכולים לצוץ בהפתעה. לפעמים, התכנון גם מחמיץ פרטים משמעותיים הקשורים לבטיחות – אי אפשר לכסות את הכל. לכן, אין להיצמד לתוכנית רק כי הכנתם אותה ואתם ״חייבים״ להגיע לבקתה כי הזמנתם וגם שילמתם – הערכת הסיכונים בכל רגע היא הגורם היחיד שצריך להנחות אתכם. כולנו רוצים לחזור הביתה בחיים.

מאת: אריה פישלר

לחצו פה לקבל את ראנפאנל בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!