טוב, זה לא סוד שקופחנו בסיפור של השבר הסורי אפריקאי. השבר לא סימטרי, בירדן ההרים יותר גבוהים, הנחלים יותר ארוכים והמים יותר זורמים. סוף שבוע אחד ומלא נחלים זורמים בצד השני של נהר הירדן.
סי המרבו
לפני זמן מה יצאתי להליכה עם מספר שלוש שחזרה משביל הגולן והגיעה לארח לי חברה במגרש הביתי שלי, חולות ניצנים. ברחבת הדיונה היפהפייה היא זרקה לחלל האוויר “זה סי המרבו” דיי מהר העפתי מבט מעלה לחפש את החסידה אלא שהחיילת שכרגע נוגעת בקיר (מה שהיה פעם הופכת צד בתקליט) הסבירה שזה היום הדרך לבטא התפעלות ממקום שהוא שיא ה”מה רבו מעשייך השם”.
אז הצטיידתי בסי המרבו ויצאתי למעבר הגבול בבית שאן לטיול השנתי של תום צור ו”היעד הבא” בנחלי ירדן כשבכל יום בטיול נשבר מחדש שיא המרבו.
השבר של השכן יפה יותר
טוב, זה לא סוד שקופחנו בסיפור של השבר הסורי אפריקאי. השבר לא סימטרי, בירדן ההרים יותר גבוהים, הנחלים יותר ארוכים והמים יותר זורמים. אם לנו יש את נחל דוד ונחל ערוגות (שגם אותו בעקיפין ממלאים לבקבוקים), הרי שבירדן יש מעל עשרים נחלים עם זרימת מים נכבדת.
כל הנחלים זורמים מערבה אל ים המלח אבל אף טיפת מים לא חוצה את הכביש אל ים המוות. במצוקת המים של המזרח התיכון הכל מנוצל, ובמצוקת האוכל הכל נאכל במקום. יעלים וראמים המקסימום שתמצאו פה זה תרמילים של רובי ציד.
נחל אבן חאמד במגמת עלייה
אנחנו על כביש 90 הירדני, מביטים אל עבר הירדן המערבי, רכס הגלבוע מסתיים ואחריו עומדת ברורה קרן הסרטבה. בתוכנית היום הראשון יש את נחל אבן חאמד וזמננו דוחק. אבן חאמד הוא נחל שחלקו הראשון מעניין והמשכו אל כביש 90 הוא גארבג’ מייל. צ’לאח המדריך הירדני מציע לחסוך זמן נסיעה ולהתחיל אותו מהכפר שלצד הכביש, כמעט מפני ים המלח. להתחיל בקטע הפחות מעניין ולסיים במקטע הדרמטי של הקניון ההולך ונסגר מעל, מגמת עליה מזרחה.
כבר בתחילת ההליכה נראה סגנון אאוטפיט שמשטרת האופנה לא הייתה יכולה לעבור עליו בשתיקה, סנדלים עם גרביים. זהו טרנד שמקורו באירופה והיה נפוץ בהתיישבות העובדת. הפך מזוהה עם המתנחלים וקיבל חיזוקים עם העלייה הרוסית. לא יודע לומר אם זה פרקטי או לא אבל היי כמה אנחנו כבר משקיעים בפדיקור לרגליים. מסתבר שלמרות מראהו המטעה, צ’לאח מואדי מוסא הוא קל רגליים, ללא תיק עם בקבוק מים ביד ימין, הוא פותח צעד ואנחנו אחריו.
לחצו פה להצטרף לערוץ הווטסאפ של OUTPANEL!
קבוצה שקטה עם 2-3 הודעות בשבוע ותוכן מעולה:
במבט ראשוני, בנחל גזעי התמרים מפוחמים, ובכן לא מדובר במכות ברק, מסתבר שהבדואים בדרכם המפוקפקת שורפים את הגזעים כדי לקבל צימוח עשבוני חדש להאכלת עדרי הצאן.
הנחלים בירדן מאוד דינמיים ורגישים לשטפונות, גם אבן חאמד עבר שינוי ואחרי אחד השטפונות נוצר מפל שייצר הזדמנויות פרנסה לאוכלוסיה המקומית. על המפל הותקן סולם ולידו יושב ערבי עם נרגילה, מגיש קוביית צ’אי וגובה אגרת שימוש בסולם.
קטע המעוק צר, הגנים הופכים תלויים, המים מטפטפים מהקירות, הנקיק נסגר מעלינו במשקעי גיר ואנחנו מהלכים בנחל במעין מערה חשוכה. בעליה בטנדר אל הכפר בתיר אני שם לב שצריכת המים שלי בנחל היתה מינימלית. תודות לשר המשקים איתי מפארן שאימץ בחום את המלצת המערכת להביא אלכוהול מהארץ והשקה אותנו באוזו או ויסקי וכשראה שאנחנו לא ערניים בישל בדרכו הקלוקלת קפה נח’לה.
הכפר דאנא
הכפר דאנא מקדם אותנו בקרירות של ערב כיאה לכפר בגובה של מעל לאלף מטר. הוא נמצא במרכזה של שמורת טבע הנפרשת עד הערבה הירדנית. ממנו ניתן לצאת לשוטטות בנחל דאנא ונחל ג’וויר.
הכפר הינו מארג של חדרי אבן פשוטים וידוע בפינות הישיבה הממוקמות בגגות השטוחים שלו, אם כי אל תצפו לגגות מרקש. הגגות כאן זה בלאדי, הטיפוס אליהם יתכן אתגרי ולא לבעלי פחד גבהים. הבירה היא ללא אלכוהול ובגזרת המשקאות הקלים לא תמצאו סודה, ובכל זאת זה המקום להיפרד מחמישה דינר ולהתיישב סביב שישה (נרגילה) בטעם נענע או לימון.
לא שהיינו חמים על שישה אבל היה איתנו בחור ממוצא גרמני שהתעקש לאמר שהוא מאלמניה וכל כולו מוטיבציה למצות את החוויה האוריינטלית עד תומה, כך שנאלצנו להישתנק כדי שהבחור יתרצה.
בכלל היקה שהינו חדש בתחום הטרקים, הגיע לטיול עם ציוד חדש דנדש. הכל בריח של פצפצים, פלסטיקה ממיטב הטכנולוגיה העכשווית – כוס מתקפלת ליחידה קומפקטית ונדחסת לצלחת, מזלג שהוא גם כף ובקבוק סירופ תרופה שהוא טוען שמדובר בכלל בליקר בשם יגרמייסטר. יעילות של בווארים, ממש שניים במחיר אחד.
כיאה ללינה בלילה בכפר שכזה, הכלבים לא הפסיקו לנבוח, היתושים לא הפסיקו למצוץ דם והמואזין פצח באללה הוא אכבר מוקדם מהרגיל והשלים את הטרילוגיה שסגרה לנו לילה לבן. בצר לי יצאתי בשעת כוננות עם שחר לאחד הגגות למפגש עם צעיר תימני מצנעא שעובד בכפר. לרגע חשבתי לקרוא ליפתח התימני למינגלינג של ארץ מולדת עם גת ג’חנון ומלוואח אבל ריחמתי עליו והסתפקתי בתקשורת עילגת בערבית.
אם נוסיף אל התימני את הטבחית הפיליפינית בפונדק דאנא אז כנראה שגם הכפר הנידח הזה הינו מוקד משיכה לעובדים זרים.
המצודות הצלבניות של עבר הירדן
לא ברור מה היה לצלבנים לחפש בירדן, הרי המטרה שלהם במזרח התיכון היתה ירושלים. למרות זאת ואחרי שכבשו את קיסריה ארסוף וירושלים החליטו להגשים את החלום של שתי גדות לירדן והשאירו את חותמם על המדינה בדמות של שתי מצודות צלבניות גדולות. הראשון, מבצר מונטראל – הר המלך בשובאק, בואכה נחל ג’וואר והשני מבצר כרך בעיר כרך שהוקם מאוחר יותר.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
באותם הימים רינו משטיון, המכונה השטן מארץ הקודש, היה דמות השולטת באזור. ממש לא מובן מה גרם לאריסטוקרט צרפתי בעל אדמות להגיע לחור הזה במדבר, אבל התנהגותו היתה הגורם העיקרי להסתלקות הצלבנים מהאזור. למרות הסכם השלום עם המוסלמים, רינו נהג להציק לשיירות עולי הרגל המוסלמים בדרכם מדמשק למכה. תחביבו היה לשדוד ולרצוח אותם עד שהעלה את חמתו של צלאח א-דין שהרג אותו בקרב בקרני חיטין ובעצם סיים את שליטת הצלבנים בארץ הקודש. מצודת מונטראל נמצאת על תל בצורת חרוט, ואנחנו חולפים על פניה ועל הצליינים המטפסים אליה בקלאב קר ויורדים דרך הכפר מנצורה אל נחל ג’וואר.
נחל ג’וויר
נחל ג’וויר הוא מסלול חד יומי קלאסי שמתחיל בכפר מנצורה ומסתיים באתר העתיק לכריית נחושת פונון. פונון היא המקבילה הירדנית לפארק תמנע שלנו ונמצאת כ-105 קילומטר צפונית לו. אפשר לאמר שבדרכם האיטית, הירדנים מנסים להתנתק מהשכונה שלנו ולהתקדם אל האיחוד האירופי. הצד הירדני מתקדם צפונה כ-11 מילימטר בשנה, בחישוב מהיר, אפשר להעריך מתי השבר התרחש.
הואדי נקרא גם ואדי נחיל, עקב עצי התמר הרבים שעוטפים אותו מעל. הדקלים גדלים משני צידי הואדי, חלקם אופקיים שצמרתם מונחת על הגדה השניה, יוצרים גשרי דקלים מעל ומסתירים את השמיים.
זה המקום לפתוח את התיקים ולפרוס את ארוחת הצהריים מבוססת חומוס, לאבנה ופיתות אלא שהחברים לוקחים את הארוחה צעד אחד קדימה ומדליקים מדורה לטובת באבא גנוש.
רגע אחרי בגנים התלויים בין שערות השולמית והגומא, תום מזהה סחלב בן חורש. סחלב נדיר המצוי במעיינות מואב ואדום. אנחנו מצלמים ושולחים לאשתו של יוד’ חובבת סחלבים מושבעת וחברת עמותה ומקבלים ממנה בחזרה חיזוקים חיוביים.
לראשונה בטיולים בירדן אני פוגש מטיילי נחלים לא ישראלים, הולכים בדד ללא מדריך ושוטר ירדני. הם עושים מקטע של שבעה קילומטר הלוך ושוב. בניגוד אליהם אנחנו ממשיכים מערבה אל האורחן למרגלות תל פונון, המהווה את מפגש הנחלים בין הג’וויר וואדי דאנא כשמסביב תפאורה של הרים שחורים המקבלים גוון ירקרק עקב העלווה הירוקה של האביב.
פונון מוזכרת במסעם של בני ישראל במדבר ואנחנו מטפסים אל התל בשעת שקיעה, מתצפתים אל עין יהב. הקליטה הסלולרית חוזרת ותום נאלץ בדרכו שלו להתמודד על הקשב של הלקוחות ולהסביר על סיגי הנחושת, כורי ההיתוך ופסולת האבנים. תוצר הלוואי של המפעל ששגשג במאה העשירית לפני הספירה, חושב ששמעתי מישהו אומר מכרות המלך שלמה.
כיאה לאורחן אנחנו פורסים מעגל סביב המדורה לערב אחרון רווי משחקי חברה וצופים בזריחה של ירח מלא מעל ההרים או איך אומרים באנגלית “the sunrise of the moon”.
נחל ארנון-יום כיף במימדיון של הירדן
רב הנחלים בירדן קיבלו שם עברי וכך גם הארנון מוזכר בספר דברים “ערוער על שפת נהר בארנון”. שמו הערבי הוא ואדי מוג’יב שפירושו גורם מחייב או בתרגום שלנו אתם חייבים להגיע אליו. סימן ההיכר של הנחל הוא גשר לבן עם “משולשים לבנים”, שניתן לזהות משמורת עין גדי, המקבילה הישראלית לנחל.
הוותיקים יספרו על שנות התשעים בו הנחל היה נחלתם בלבד, בו יכלו לתפור את הנחל מכביש כרך-מדבא ולגלוש את המפל שהיום הוא נקודת הפרסה של המסלול.
מאז הנחל הפך לאטרקציה תיירותית המוגבלת למאתיים מטיילים בהתאם למספר חליפות הציפה וביחד עם ואדי רם ופטרה נכנס לרשימת ה must do בירדן. דיי מהר הארנון קבל מאיתנו את השם נחל תורים. כל מעבר סולמות או קטע אתגרי גרם להמתנה עם ערימות של מטיילים בטור עולה מתנגש עם הטור היורד. כל האטה שכזו סימנה אותנו כמטרה לדגי פדיקור להתחיל לכרסם לנו את הרגליים, וכך התנהלנו עד המפל בין עקצוץ מעצבן לדגדוג ממכר של מיליון פיות רעבים חסרי שיניים.
בחזרה מהמפל על מנת לזרז תהליכים ובניסיון להפוך את המסלול לדו סיטרי, עברנו לקנינינג כשתום התגלה כבעל יכולות של משלח ילדים בלונה גל. השליך אנשים אל הבריכות בדרך צמודת סולם ועוקפת מפלים, זה היה הזמן לנצל את חליפות הציפה, לשכב על הגב, לתת לזרם לעשות את שלו ולדמיין צורות גיאומטריות של פיסות שמיים שנוצרות בין קירות הקניון.
תשנו כמו ארנבים
מכאן נשאר לנסוע למעבר הגבול בבית שאן ולרחם ולו במעט על איתי ושימחון מהערבה שהיו בבוקר בקו אווירי קילומטרים ספורים מהבית. בירידה מהאוטובוס, צ’לאח נפרד ומברך אותנו בדרך צלחה וחותם ב “Sleep like a rabbit”.
אני לא זוכר איך ארנבים ישנים אבל כן יודע שיש להם תכונות אחרות והם מתרבים כמו שפנים. בקיצור אם אתרגם לעברית את דברי צ’לאח, אז כוונת המשורר הייתה בקטע טוב “לכו תז…..’
אחרי הפרידה מצ’לאח, ביציאה ממעבר הגבול, יפתח טס לרכב ובדרכו שלו לא נפרד לשלום מכולם. מסתבר שיש לו ברית על הראש בנס ציונה, סוגר יום ארוך שהתחיל בשיא המרבו ונגמר בשיא המרבולבול. למחרת בצהרי היום בקיבוץ שובל, קריאת המואזין מרהט גורמת לי לרגע לבלאק אאוט ותחושת אי התמצאות במרחב, עדיין בירדן? ישראל? חזרתי?
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
