אוהד פינקלשטיין ממשיך לספר לקוראי אאוטפאנל על נפלאות טרק הPCT – השביל שחוצה את ארה”ב ממקסיקו לקנדה, והפעם אירוע שהוציא אותו באמבולנס מהשביל וכמעט מנע ממנו לשרוד לספר על זה!
הקטע באורגון על שביל הרכס הפסיפי, נחשב על פי רוב למקטע המשעמם ביותר בשביל. למקטע זה מגיעים השביליסטים בביטחון מוחלט לאחר אלפי קילומטרים של צעידה. אך עבורי הביטחון שהקנו לי מאות אלפי צעדים על השביל, הפך אותי לאדיש לסכנות השביל, וכך התרחש אחד האירועים המסוכנים ביותר בהליכה על שביל הרכס הפסיפי.
אוהד ב PCT
רקע
שני המקטעים הקודמים לאורגון; צפון קליפורניה והסיירה נבאדה, מתאפיינים בטופוגרפיה גבוהה והררית. מי הנחלים שרובם הגדול ניזון מהמסת השלגים המאסיבית של סוף האביב היו נקיים במיוחד, ולכן בהדרגה הפסקתי לסנן את המים ששתיתי במקטעים הללו. לצערי, לאחר 2700 קילומטרים על השביל חטאתי לחשוב כי אצליח להתחמק מהסכנות הטמונות בשתיית מים לא מסוננים.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
פילטר המים
רוב השביליסטים על שביל הרכס הפסיפי מסננים את המים שהם שותים. היתרון בטיול עם מסנן מים, בא לידי ביטוי במגוון אופנים; מאחר וניתן לסנן מים בכל נקודה בה יש מים, ברוב השביל אין צורך לסחוב יותר מ-2 ליטרים של מים על הגב. בנוסף, יש קסם מסוים בחווית השתייה של מים ישירות מהטבע.
נדבקתי בזמן הההליכה בטרק הPCT
כבר ביום השלישי להליכה באורגון, הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי. למרות שהצלחתי לגמוע באותו יום 59 קילומטרים, הרגשתי חלש מהרגיל. באותו הערב הקמתי את האוהל במקום מבודד ללא חברת שביליסטים אחרים סביבי. הייתי מותש וללא אנרגיות או רצון ליצור אינטראקציות חברתיות עם השביליסטים האחרים. בשעה ארבע לפנות בוקר, התעוררתי במפתיע עם כאב בטן חזק וצמרמורת קשה, ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי כורע על ארבע ליד שק השינה, ומקיא את נשמתי. באותו רגע הבנתי שנדבקתי בג׳יארדיה – אימת המטיילים. הג׳יארדיה היא טפיל מעיים שנמצא במים מזוהמים בצואת בעלי-חיים. השילוב בין הירידה בגובה במדינת אורגון לטיול בשטחים בהם מגדלים בקר, גורמים לג׳יארדיה בנחלים. מאחר וויתרתי על כל הגנה שהייתה לי מחיידקים במים, הסיכוי שלי לא להידבק בג׳יארדיה היה קלוש בין כה וכה.
אאוטפאנל בווצאפ:
מכשיר האיתור הלווייני
בבוקר המשכתי לישון שינה טרופה עד שעה מאוחרת. בתור מטייל שמתחיל את יום הטיול שלו בשעה שש בבוקר לכל המאוחר, בוקר בו אני מתעורר בשעה עשר בבוקר היה מאורע חריג ומדאיג. את שבעת הקילומטרים הראשונים של אותו יום, העברתי בקצב צב; הן בעקבות התשישות הגופנית, והן בעקבות הקאות חוזרות ונשנות. בשלב מסוים, בעודי מדדה צעד אחד צעד על הקרקע הלחה והרכה, הצטלבה דרכי עם מטייל נוסף שהלך על אותו השביל כמוני. בעוד אני הלכתי מדרום לצפון, הוא היה בדרכו דרומה. בעודי עובר על פניו, אותו מטייל שאל אותי מה שלומי? לא משום שהתעניין בהכרח במצבי, אלא כברכת שלום. מאחר ובאותו שלב כנראה הייתי חולה מדי כדי להבין את דקויות ברכת השלום שלו, השבתי לו שאני לא בטוח שמצבי טוב כל כך… בעודו שואל אותי מה בדיוק קרה, הקאתי שוב בצד הדרך. הפעם הקיא שהיה ריק מאוכל, היה מלא בדם. אחרי שסיימתי להיחנק ולהשתנק, המטייל הודיע לי שבזה הרגע אני עוצר ולוחץ על כפתור ה-SOS במכשיר האיתור הלווייני שלי. לא התווכחתי.
בגלל העדר קליטה סלולרית על השביל, רוב המטיילים מצטיידים במכשיר איתור לוויני. למכשירים אלה מגוון שימושים; התכתבות דרך תקשורת לווינית, ניווט, מצפן ועוד… אך חשוב מכולם הוא כפתור ה-SOS. לחיצה על כפתור זה, שולחת אות מצוקה לוויני למטה חברת Garmin, כך שאין צורך בקליטה סלולרית כלל. במטה, מקשרים את הרשויות הרלוונטיות באזור ואת אנשי הקשר של המטייל במטרה למצוא פתרון יעיל ככל הניתן כדי לחלץ את המטייל מהסכנה.
לאחר שלחצתי על הכפתור, ההתכתבות עם השריף האזורי ומוקד החברה הייתה אמנם יעילה ועניינית, אך היא ארכה שעה תמימה בה רעדתי ללא הפסקה. המטייל שפגשתי לראשונה ולאחרונה באותו יום נשאר ללוות אותי. בזמן שניסיתי להסביר לשריף באיזור איפה בדיוק אני נמצא על המפה, המטייל- De Vinci שמו, הכין לי כוס תה מתוק, דאג לי לקוקטייל תרופות שלא יבייש חולה סופני, ובעיקר היה לי לחברה תוך כדי האירוע המפחיד הזה. מאחר והרגשתי כי אני מסוגל להמשיך ללכת עוד מספר שעות, החלטתי בעצת השריף המקומי להתקדם 10 קילומטרים לתחילת שביל אחר, ממנו אסף אותי האמבולנס ישירות לבית החולים.
הטרמפ הטוב ביותר אי פעם בטרק הPCT
אחד האספקטים הלא מדוברים של ההליכה בשבילים ארוכים, הוא הטרמפים. חלק נכבד מהחוויות המרשימות והמצחיקות ביותר שלי בטרק הזה, התרחשו בנסיעות מזדמנות עם האנשים המיוחדים החיים בקרבת השביל. תקרית הפילטר, סיפקה לי את הטרמפ הטוב ביותר שלי על ה-PCT; זה היה טרמפ ישיר ליעד שלי, עם נהג נחמד, ויותר מהכל, ביליתי את כולו בשכיבה על מיטה רכה ונוחה. מי שמחפש להתנסות בעולם האקסטרים של הטרמפים, אני ממליץ בחום על טרמפ באמבולנס. את הימים הבאים ביליתי בבית מלון בעיירה קטנה, שם העברתי את רוב הזמן בבליעת כדורי אנטיביוטיקה שעל פי גודלם כנראה מיועדים לסוסים, בניסיונות נואשים לחזור לאכול אוכל מוצק, ובהתבוססות בכישלון שלי. בהפרש של ארבעה ימים, התפיסה העצמית שלי בנוגע לניסיון שלי בעולם הטיולים השתנתה מהקצה אל הקצה; ממטייל מנוסה, לחובבן שממעיט בערך הסכנות הטמונות בהליכה.
הלקחים שלי מטרק הPCT
אין להמעיט בחשיבות מכשיר איתור לוויני – נקודות הפינוי משבילים בארצות הברית רחוקות יותר מבארץ. בעוד שבישראל במקרה חירום, הליכה של 20 קילומטרים לכל כיוון כמעט תמיד תאפשר גישה לכביש/ישוב, בארצות הברית המצב שונה. בנקודות מסוימות, נקודות הפינוי הקרובות הן במרחק מאות קילומטרים. אם לא הייתי לוקח מכשיר איתור לוויני, הייתי נאלץ להמשיך לדדות בקצב איטי ומסוכן שלושה ימים נוספים לפחות על מנת להגיע לכביש או לעיירה הקרובה ביותר, מה שהיה עלול להיות מסכן חיים במצב בו הייתי. במקרים חמורים יותר, מכשיר האיתור הלווייני אפשר למטיילים להזמין חילוץ מוסק במקרים של פציעות מסוכנות, ובכך להציל חיים.
ענווה – מטייל מנוסה אמנם טועה פחות. אך במידה וטעה, הטעות תהיה חמורה יותר. הנסיון גורם לאדישות לסכנה. עד אותה תקרית, התמודדתי בהצלחה עם סיכונים רבים; מחסור באוכל, נפילות לזרמים חזקים, החלקות מסוכנות ועוד… התמודדות עם הסכנות האלה בשילוב הידיעה שצלחתי אותן בהצלחה, גררה במקרה שלי מעיין ״תסביך עליונות״- אם הצלחתי להתמודד עם כל אלה, מה הם קצת מים לא מסוננים? אך כפי שהמציאות הוכיחה לי, כל סיכון נהיה משמעותי בהנחה ואני לא מודע אליו או בוחר במפגין להתעלם ממנו.
להיות חבר – זהו הלקח החשוב ביותר בעיני. המפגש המקרי עם המטייל De Vinci, ברגע השפל הבריאותי הנמוך ביותר שלי על השביל, לימד אותי עד כמה חשוב להיות כתף תומכת לאנשים ולמטיילים ההולכים לצידי. במהלך החיים ובשבילים בפרט, מעשה אמפתי, בין אם מדובר בעזרה לשביליסט חולה בפינויו לסיוע רפואי, ובין אם מדובר בחיוך תמים לכיוונו של אדם ההולך מולך, יכולים להיות ההבדל עבורו בין אירוע טראומטי ומצלק, לחוויה מנחמת שניתן ללמוד ממנה.
עוד כתבות של אוהד פינקלשטיין מה PCT:
- מדריך אאוטפאנל ל-PCT: הגביע הקדוש של הטרקים הארוכים
- איך מטיילים בסיירה נבאדה ב PCT בשנת השלג הגבוהה בהיסטוריה?
