יש שבילים שמלמדים אותך לנשום אחרת. שביל סובב משמר דוד הוא בדיוק כזה: עבורי הוא שביל ביתי, קרוב, אבל בכל פעם אני מחדש מגלה שכבות חדשות של יופי. האור הראשון נשבר על פני השדות, השמש מטפסת מעל הרי ירושלים שבאופק, והאוויר נושא ריח אדמה טרייה. לפעמים שקט מוחלט, לפעמים יללת תן מרחוק, ולפעמים ציוץ הציפורים הוא הפסקול היחיד. אלעד בצלאל מזמין אתכם לסובב משמר דוד:
אל תפסידו כתבות מעולות: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
זהו שביל שאני הולך ורץ בו מאות פעמים, בוקר וערב, קיץ וחורף. הוא הפך להיות שביל הבית שלי – לא רק מפני שאני מתגורר באזור, אלא מפני שאין עוד שביל בארץ שמשתנה כך מעונה לעונה: הצבעים, הריחות, הצללים והאור – בכל פעם אחרים, ושבמרחק קצר כל כך הוא מצליח לאחד עולמות שונים:
- ממזרח – שיפולי הרי ירושלים הנראים באופק.
- מדרום – יער חולדה הרחב, המשתנה עם הנטיעות והעונות.
- ממערב – כרמי יקב ברקן, היקב הגדול בישראל, ולצידם אתרים היסטוריים כמו בית הרצל ואנדרטת הגבורה של חיל ההנדסה.
- ולכיוון צפון – שדרת הדקלים המובילה אל מצפה טל המרהיב, ובאופק הרחק – יער המגינים ותל גזר.
זהו שביל שמעניק תחושת “מוכר וחדש” גם יחד – כל יום אחר, כל עונה מפתיעה מחדש. יופיו טמון לא רק בנוף אלא גם בהקשר הרחב יותר: הוא חלק ממסלול סובב גזר, רשת שבילים מעגלית המחברת בין ישובי מועצת גזר, הכרמים, היערות והאתרים ההיסטוריים. כאן, בלב השפלה, כל צעד הוא סיפור, וכל נשימה היא הזמנה לחזור שוב.
נתוני המסלול
- אורך: 5.5–7 ק"מ (תלוי בגרסה)
- טיפוס מצטבר: כ־100 מטר
- דרגת קושי: קלה
- מתאים ל: ריצה, רכיבה, טיול משפחתי, טיול עם כלבים
- נקודת מוצא וסיום: חניון יער חולדה (מול בית הרצל)
- עונה מומלצת: כל השנה, מומלץ במיוחד בחורף ובאביב כשהכל ירוק
- נקודות עניין: בית הרצל, שדרת הדקלים, גן טל, כרמי יקב ברקן, גן הפסלים, תצפית הרי ירושלים, אנדרטת חיל ההנדסה (אנדרטת הגבורה)
- להורדת המסלול בקובץ GPX (יש לחלצו מתקייה אחרי ההורדה)
יער חולדה, בית הרצל ואנדרטת העבודה וההגנה
נקודת הפתיחה המומלצת היא ביער חולדה, מהיערות ההיסטוריים הראשונים של קק"ל. בלבו ניצב בית הרצל, שנבנה בשנת 1909 ושימש בתחילה כבית ספר חקלאי. המבנה המרשים, המוקף ברושים עתיקים, הפך עם השנים לאתר הנצחה לחוזה המדינה ולחזון ההתיישבות. השילוב בין ההיסטוריה של המקום לנוף הפתוח מעניק לשביל סובב משמר דוד את אופיו הייחודי – חיבור נדיר בין טבע, אדם ורעיון.
מול בית הרצל, בין השביל לעצי הברוש, ניצבת אנדרטת העבודה וההגנה – פסל מרגש שהוקם בשנת 1937 לזכר אפרים צ’יזיק, מפקד ההגנה שנהרג בקרב על חוות חולדה באירועי תרפ"ט (1929). צ’יזיק, בן הגליל ואחיה של שרה צ’יזיק שנהרגה בקרב תל חי, בא לחולדה לסייע למגינים בזמן ההתקפה של מאות פורעים על החווה. הוא נהרג בעת שחיפה על נסיגת חבריו אל תוך "בית הרצל". לאחר ימים אחדים בלבד הובא לקבורה בחווה.
הפסלת בתיה לישנסקי עיצבה לזכרו פסל שבו נראה אפרים שולח זרוע מגוננת לעבר אחותו שרה — סמל מרגש של אחווה, הקרבה, ועצמאות מתהווה. לצד הדמות נראים גם חקלאי עובד אדמה ושומר אנונימי, המבטאים את הרעיון הציוני של שילוב עבודה, הגנה והתיישבות – יסודות שהפכו לאבן הפינה של היישוב העברי בארץ ישראל.
שדרת הדקלים וגן טל
מהיער ממשיכים אל שדרת הדקלים – שדרה ארוכה וסימטרית שניטעה בשנות ה־30, ומאז הפכה לאתר צילומים אהוב במיוחד. לא פעם תראו כאן זוגות ביום חתונתם, צלמים עם ציוד מקצועי, ולעיתים גם צוותי הפקה של סרטים וסדרות. האור הרך, הפרספקטיבה הטבעית ותחושת השקט שמסביב – כל אלה הופכים את המקום לסט צילומים מושלם. גם מירוץ הבוז'ולה השנתי עובר כאן, ורצים רבים שותים לעייפה בריצתם בשדרה. בקצה השדרה נמצא מצפה טל – גן ירוק עם מדשאות ועצי צל, המשמש נקודת עצירה נוחה בדרך, וגם מקום לזכרו של טל, בן האזור, שנהרג בעת שירותו הצבאי.
בהמשך הדרך פוגש השביל את כרמי יקב ברקן, אחד ממוקדי הגידול המרשימים בארץ. שורות הגפנים נפרשות למרחקים, ובאביב ובקיץ האוויר נושא ריח מתוק של עלים טריים וענבים צעירים. זהו מקום שמזכיר שהאדמה כאן חיה ונושמת – אדמת טרה רוסה כבדה, עשירה, שהפכה את אזור גזר לשם דבר בעולם היין הישראלי.
ממצפה טל למורדות משמר דוד – שדות אינסופיים
ממצפה טל אנחנו פונים לכיוון משמר דוד, בשביל העובר בינות לגפנים של יקבי ברקן, ירידה מתונה תחילה, ולאחריה מתחילה עלייה קלה לכיוון מזרח, בשביל המתעקל בעדינות סביב המושב משמר דוד. השביל חולף על פני הבתים הצפון־מזרחיים של היישוב,ומשם ממשיך לעבר צומת T קטנה.
בנקודה זו אנחנו בוחרים לפנות ימינה, דרומה, וממשיכים לעקוף את בתי היישוב מבחוץ. כאן נפרש אחד המראות המרהיבים ביותר לאורך המסלול: לכיוון צפון, נמתח יער המגינים הירוק עד קצה האופק; במזרח, נראים בבירור שיפולי הרי ירושלים המקבלים גוון סגלגל בשעות הבוקר והערב; ובדרום – השדות העצומים של מועצת גזר נפרשים עד צומת חולדה, ים של ירוק וזהב המתמזג עם קו השמיים.
זהו קטע שבו הכול פתוח, מאוזן ומדויק – גובה קל, מרחב רחב, ונוף ישראלי פשוט ויפהפה במובן הכי טהור של המילה. הוא משתנה תדיר עם עונות השנה: בתחילת החורף נצבע הכול בגווני ירוק רך של נבטים טריים, בהמשך החורף, כשהאביב מתחיל לנשום, הופכים הגידולים לשדות חיטה אינסופיים – ים זהוב של שיבולים המתנועעות ברוח, עד שייקצרו בשבוע השלישי או הרביעי של אפריל.
תצפית גבריאל וגן הפסלים
השביל מתפתל קלות ומוביל אותנו אל צומת T נוספת. גם כאן נבחר בפנייה ימינה, ונעלה בהדרגה לכיוון היישוב עצמו. אך רגע לפני שנכנסים אליו, מתגלה מולנו שביל צר הפונה שמאלה, דרומה – ובקצהו מחכה גן הפסלים ונקודת התצפית.
הצטרפו לווצאפ שלנו ותקבלו ראשונים עדכון על כתבות חדשות: 
מעבר לשביל הצר, נפרש הגן – יוזמה אמנותית שבה פזורים פסלי אבן ומתכת של אמנים מקומיים. זהו מקום יוצא דופן בשקטו: בין הפסלים נפתחת האדמה אל תצפית מרהיבה לעמק איילון, ובימים בהירים אפשר לראות את הרי השפלה והרי ירושלים נפרשים באופק.
אנדרטת הגבורה ואתר התכנסות חיל הנדסה
מגן הפסלים אנו ממשיכים בשביל הצר המשתפל דרומה־מערבה, ומתפתל בעדינות בין שדות רחבים ומוביל אותנו חזרה לכיוון הכביש הגישה של משמר דוד. בשלב זה, כשאנו עולים קלות לכיוון הדרך הסלולה, מתגלה מולנו כבר ממרחק אנדרטת הגבורה – מתחם מרשים המשמש גם כאתר ההתכנסות הרשמי של חיל ההנדסה הקרבית. לאחר הליכה קצרה נוספת אנו חוצים את הכביש בזהירות, ומגיעים אל המתחם עצמו, השוכן מהעבר השני של הדרך.
מולנו מתנשאים קירות הבזלת האפורה ולוחות המתכת שעליהם חקוקים שמות הנופלים, ובמרכז – לוח תבליט מברזל המתאר את הקרבות של שיירת חולדה ואת גבורת הלוחמים. סביב האנדרטה פזורים ספסלי עץ ושולחנות, והמקום משמש בסופי שבוע משפחות רבות לפיקניקים ולמנגלים. בעונה המתאימה, השדות שמול המתחם מתמלאים בכותנה לבנה שנפרשת למרחקים – מראה שהפך את המקום לנקודת עצירה מבוקשת לצילומים.
ב־מרץ 1948 יצאה שיירת אספקה גדולה מחולדה בדרכה לירושלים הנצורה. הדרך עברה בשטח בוצי, והמשוריינים הכבדים שקעו בבוץ בעיקול הדרך – בדיוק בנקודה שבה צולמה התמונה ההיסטורית המוכרת לכל מי שמבקר כאן היום. כמי שרץ במסלול הזה פעמים רבות, אני יודע עד כמה הבוץ באזור כבד: בריצה אחרי גשם הוא נאסף מתחת לרגליים כשתי משקולות והופך כל תנועה למאבק. קשה לדמיין כיצד הצליחו המשוריינים להתקדם באותם תנאים, תחת אש.
כאשר השיירה הותקפה ונעצרה, מפקד המשוריין והאלחוטן יורם טרבס, הבין שאין עוד דרך להיחלץ. תחת אש כבדה, כשסביבו לוחמים פצועים והרוגים, הוא קיבל החלטה הרואית: לפוצץ את המשוריין על יושביו, כדי למנוע את נפילתו לידי האויב. הוא וכל אנשי הצוות נהרגו בפיצוץ – במעשה גבורה נדיר של הקרבה עצמית, שנחרת מאז כאחד הסמלים המצמררים של רוח הפלמ"ח. סיפורו של טרבס דומה לזה של זרובבל הורוביץ משיירת נבי דניאל, שגם הוא פוצץ את המשוריין שעליו פיקד על יושביו במעשה הקרבה הירואי, כדי למנוע את נפילתם בידי האויב. שני הסיפורים הללו, שנולדו במרחק של ימים ספורים זה מזה, מגלמים את רוח דור תש"ח.
לימים הוקמה באתר זה אנדרטת חיל ההנדסה הקרבית, המשמשת גם כאתר ההתכנסות הרשמי של החיל. האנדרטה כוללת לוח תבליט מברזל המתאר את רגעי הקרב של שיירת חולדה, ומנציחה את רוח הלוחמים שפעלו כאן – אנשי הפלמ"ח, ההגנה וחיל ההנדסה גם יחד.
חזרה אל חניון בית הרצל
מכאן אנחנו פונים צפונה־מערבה, בשביל שמחזיר אותנו בהדרגה אל יער חולדה. הדרך נמשכת במקביל לשדות החקלאיים, שחלקם מעובדים לאורך כל השנה, כשמעלינו מתמרים שני קווי חשמל ענקיים. מעט לפני שנכנסים שוב ליער כבר רואים מרחוק את ברושי בית הרצל. עלייה קלה, ואנחנו שוב בחניון בית הרצל – סוגרים מעגל.
שביל סובב משמר דוד הוא שביל מקומי עם ניחוח כמעט טוסקני – שילוב נדיר של שדות, גפנים ויער במרחק נגיעה מהבית. יש אינספור וריאציות שאפשר לעשות עליו, והוא מתאים כמעט לכולם: משפחות, ילדים, רוכבי אופניים ומטיילים עם כלבים. אני בהחלט משוחד, אבל לטעמי – מועמד בכיר לתואר השביל הטוב בישראל.
כתב וצילם: אלעד בצלאל
