בכל טיול מוצלח יש רגע כזה: אירוע, מקום או מפגש מפתיע שלא תוכנן מראש, אך כשזורמים איתו, הוא צובע את הטיול באור מיוחד. כזו הייתה התהלוכה שנקלענו אליה לגמרי במקרה בעיירה זקילה במקסיקו.
כאילו התהלוכה לא מספיק הזויה, פתאום מתחילות להתעופף באוויר מסננות פלסטיק, כפות, קערות, צלחות ועוד כלי מטבח לא מזוהים שנופלים מהשמים יחד עם ניירות צבעוניים. ברקע ממשיכה לנגן תזמורת כלי הנשיפה שליוותה אותנו מתחילת המסלול, ואז גם נשמעים פיצוצים רועשים – זיקוקים בשיא הצהרים. אנשים בכל הגילאים מתינוקות ועד זקנים הנעזרים במקל כדי לעמוד בקצב, צוחקים, צועקים ומושיטים ידיים לקבל את גשם כלי המטבח שנוחת עלינו.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אל תטעו. זה אירוע מאד רציני במקסיקו
אירוע העברת האחריות על פסל הקדוש סן-חוסה, הפטרון של שכונה הקרויה על שמו, בפרברי העיירה זקילה שבדרום מקסיקו. התהלוכה מתחילה מיד לאחר המיסה של יום ראשון בכנסיה הראשית בעיירה. אישי ואני נקלענו לאירוע לגמרי במקרה. הסתובבנו בשוק של העיירה, אטרקציה בפני עצמה עם המון דוכנים שמוכרים פירות, ירקות, עשרות סוגי פלפלים. נשים עם סינרים שמכינות טורטיות מרוחות ברטבים ירוקים, אדומים וחומים וכמובן גם פריחולס, השעועית המקסיקנית. פתאום שמענו מוזיקה מכיוון הכנסיה. הנחיות הטיול במקסיקו הן תמיד ללכת בעקבות המוזיקה – הלכנו ולא התאכזבנו. הכנסיה מלאה במאמינים לבושים בחגיגיות. בספסלים האחוריים של הכנסיה יושבים נגני התזמורת, שניגנה מוזיקה שמחה בין הדרשות כשקיבלו סימן מהכומר. בסיום התפילה, כשהמוסיקה מתנגנת ברקע, האנשים שעומדים לצידנו ולפנינו לוחצים ידיים ומברכים את שכניהם, אנחנו כמובן משתתפים בטקס, ויוצאים יחד איתם מהכנסיה.
אך נראה שהחגיגה לא נגמרת
מחוץ לכנסיה צעירים בלבוש מסורתי עם כובעי נוצות כבדים על ראשיהם פוצחים בריקודים. נשים מבוגרות מחזיקות בשתי ידיים נרות ארוכים ומחכות בתור להדלקתם. נראה שמתארגן אירוע מעניין. בעודנו מנסים להבין את ההתרחשות, ניגשים אלינו שני שוטרים ושוטרת. מנגנוני ההגנה מיד נכנסים לפעולה: אני נזכרת בכל הסיפורים על שוטרים מתחזים ששודדים תיירים, וגם בסדרה נרקוס שלא ממש מחמיאה לשוטרים המקסיקנים. האמת, הם לא נראים מאיימים, אבל מי יודע? הם מציגים לנו מסמך, ללא משקפיים אני לא מצליחה לקרוא את תוכנו. “אנחנו שוטרי התיירות של זקילה. זוהי תהלוכה לשכונת סן חוסה, אנחנו נלווה אתכם”, הם אומרים, לא שואלים. בהחלפת מבטים זריזה עם אישי, זנחנו את התוכנית להמשיך משם למונטה אלבן – אתר ארכיאולוגי ופירמידות שנבנו על ידי בני הזפוטק – הפירמידות חיכו לנו אלפיים שנה, הן יחכו עוד יום.
הצטרפו לאאוטפאנל בווצאפ:
למרות שאני שולטת בספרדית, לא הבנתי, ואולי הם לא אמרו, מה זה שוטרי תיירות. האם הם מלווים אותנו כדי לשמור על בטחוננו, ואם לא, למה הם מלווים אותנו? התהלוכה ממשיכה ללכת, אנחנו בעקבותיה והשוטרים בעקבותינו. לאחר כחמש מאות מטר, התהלוכה נעצרת. התזמורת מפסיקה לנגן ומתחילים נאומים. השוטרת נעמדת לידי ומסבירה – זהו פטרון השכונה של שנה שעברה, הוא מעביר את הפסל הקדוש סן חוסה לפטרון החדש. נציגת ועד השכונה מדברת ארוכות על חשיבות המעמד ועל כמה היא, בשם אנשי השכונה, מודה לפטרון העוזב על פועלו בשנה החולפת. כל אנשי השכונה עומדים בשמש הקופחת ומקשיבים בעניין רב. עכשיו הפטרון היוצא נואם – לבוש חולצה תכולה ומכנסים בהירים. אומר שהיה לו כבוד גדול לשרת את אנשי השכונה ולתרום ככל שיכול לטובת ישו והקדוש סן חוסה. אשתו לבושה חולצה צהובה מבהיקה, מחזיקה מגש עם עלי כותרת של פרחים צבעוניים, מפזרת על פסל הקדוש ומוסיפה כמה מילים בהתרגשות על המעמד ועל הכבוד שנפל בחלקה בשנה החולפת.
השוטרת ממשיכה לתווך לי את האירוע
עכשיו תצא יונה מתוך הפינייטה התלויה ברחוב בין גגות הבתים – כשמושכים בחבלים הקושרים את הפנייטה היא נקרעת וממנה אכן עפה יונה יחד עם המון ניירות צבעוניים שמתפזרים על המשתתפים. התזמורת חוזרת לנגן, וממשיכים בתהלוכה. נשים מחזיקות נרות באורך מטר שנדלקו בכנסיה בתחילת הדרך, גברים חסונים גוררים את פסל הקדוש סן חוסה עם ישו התינוק בידיו, צעירים מחופשים, הולכים על כלונסאות גבוהות ורוקדים לצלילי המנגינה.
אני עוצרת בחנות מכולת לקנות מים, השוטרים מחכים בסבלנות עד שאצא. הולכים עוד כחמש מאות מטרים ונעצרים שוב. מניחים את הפסל, מעבירים קערה עם קטורת למספר אנשים שכל אחד בתורו מקיף את הפסל ומפזר סביבו מעשן הקטורת.
עכשיו תור הפטרון החדש לנאום
הוא כבר התחייב לכהן בתפקיד לפני כעשור, ועכשיו סוף סוף נמצא ראוי והגיע תורו. רואים את ההתרגשות על פניו. הוא נואם רהוט בספרדית יפה. הוא מספר שעוד כשהיה נער נשבע שיהיה יום אחד הפטרון של השכונה. הוא מספר על ילדותו בשכונה ומפרט את פעילותו עבור הכנסיה והשכונה וכמה תרם על מנת להיות ראוי. הוא מאושר לקבל על עצמו את האחריות המועברת אליו במעמד זה. אשתו עומדת לצידו, לבושה שמלה תכולה מהודרת – מחזיקה את בובת ישו התינוק בידה. היא משלימה את הנאום של בעלה.
התהלוכה מסתיימת בכנסיה השכונתית של סן חוסה. כנסייה קטנה, צבועה בצבעי ירוק וצהוב – בתוכה מונח אחר כבוד הפסל של סן חוסה – כנראה עד לשנה הבאה, אז שוב יחליף ידיים בתהלוכה חגיגית. עכשיו צעירי השכונה פורצים בריקודים, לבושים בתלבושת לבנה עם רקמה צבעונית ועל ראשם כובעי נוצות כבדים ומרשימים. בשיא החגיגה מתעופפים באוויר כלי מטבח, וגלגלי זיקוקים מסתובבים בקולות פיצוץ מחרישי אוזניים.
כאן לא מסתיימת החגיגה
אחרי שמחלקים לכולם אגואה דה חמייקה, חליטת היביסקוס אדומה וקרה, שאנחנו ממש שמחים לשתות אחרי ההליכה הארוכה בשמש, השוטרים, שעל פי הברכות והשיחות בינם לבין קהל החוגגים ברור שהם חלק מהקהילה, אומרים לנו שאנחנו מוזמנים יחד עם כל אנשי השכונה לביתו של הפטרון החדש. בשלב זה כבר הבנו שהשוטרים לא מתכננים לרצוח או לשדוד אותנו ואנחנו נענים בשמחה להזמנה.
הפטרון ואשתו מקבלים את פנינו בפתח החצר. מזל שהיו איתנו מתנות שהבאנו מהארץ בדיוק למקרים כאלה: מחרוזות עם צלבים מארץ הקודש. הם מתרגשים מאד לקבל את התשורה, ומושיבים אותנו באחד השולחנות הארוכים, כמוהם מפוזרים עשרות בכל החצר, מוכנים לקבל את פני האורחים. כל אחד מקבל כוס שוקו חם ולחמניה – לא, זו לא קייטנה. השוטר מסביר שעל פי המנהג המקומי, כך מקבלים את פניהם של האורחים בכל אירוע חגיגי.
עברית במחברת במקסיקו
הישיבה סביב השולחן מאפשרת לנו להעמיק את ההיכרות עם שלושת השוטרים, שעדיין לא הבנו עד הסוף מה תפקידם, אבל שמחנו שהם התלוו אלינו, שכן בלעדיהם אולי היינו נוטשים את התהלוכה אחרי מספר עצירות ובודאי לא היינו מוזמנים לאירוע בבית הפטרון. השוטרת מוציאה שתי מחברות גדולות עם כריכה קשה ומבקשת שנכתוב בהן משהו. אני לוקחת את המחברות, אחת כבר מלאה בקטעי תודה של תיירים מכל העולם שכתבו להם בשפתם – צרפתית, גרמנית, סינית, או יפנית – קשה לדעת, פורטוגזית, אנגלית וספרדית כמובן. הם מאד גאים במחברות הללו ובמכתבי התודה והערכה על חוויות התיירים בעיירה ועל המפגש שלהם עם שוטרי התיירות. תודה בעברית עדיין אין להם – אז אני מוסיפה את תודתי העמוקה בשפת הקודש. בכל הרעש וההמולה במהלך התהלוכה לא שאלנו לשמם. השוטרת היא גריס, קיצור של גריסלדה. השוטר היותר מבוגר שיושב מולנו בשולחן הוא לו, קיצור של לוחנדרו, ושמו של השלישי מיגל. גריס פותחת את הטלפון שלה ומחפשת אותי בפייסבוק – אני לא ממש פעילה שם, אבל בכל זאת היא מוצאת אותי ושולחת לי בקשת חברות שאני מאשרת במקום. תוך שאני מאשרת, אני רואה שהכתובת שלה בקונטיקט – היא מספרת שהיא חיה תקופה בארה”ב וחזרה לפני כמה שנים. גם לו ומיגל חיו מספר שנים בארה”ב.
המשכנו לשוחח איתם בתערובת של אנגלית וספרדית. מסתבר שלכל אחד מהם יש עבודה נוספת מעבר להיותם שלושת שוטרי התיירות היחידים בעיירה. מיגל הוא גם הגנן של העיירה. ללו יש גם קייטרינג – מכין המבורגרים ובשרים בגריל. אישי, שאוהב לבשל, מנהל איתו שיחה קולחת על מאכלים מקומיים ואופן הכנתם. כשמתחילה תכונה בקהל, לו לוקח אותו לסיור בחצר, כשהם חוזרים הם מבשרים שתיכף יגישו את המנה העיקרית – ארבעה גברים חסונים הוציאו עכשיו מתוך בור גדול מרוצף בלבנים תבנית מתכת כבדה ועליה עשרות נתחי בשר עטופים בנייר כסף, שנצלו בגחלים במהלך כל הלילה. חתיכות הבשר מוגשות יחד עם טורטיות טריות וממרח שעועית וכמובן רוטב צ’ילי חריף מאד. תזמורת כלי הנשיפה ממשיכה לנגן. המוזיקה השמחה, האוכל הטעים, התכונה סביב ההכנה, ההגשה והאכילה, הלבוש הצבעוני של המשתתפים והשיחות הערות בין אנשי השכונה, יוצרת אוירה חגיגית ומקסימה שנחווית דרך כל החושים. כשנצא מביתו של הפטרון נגלה מהי העבודה הנוספת של גריס – איש מבוגר עם עגלת ארטיקים עומד מחוץ לחצר בה אנו חוגגים – גריס מספרת שזה אבא של בעלה. היא מכינה ארטיקים ביתיים והוא מסתובב ומוכר אותם. אני קונה לכולנו ארטיקים לקינוח – לעצמי קונה בטעם קרם וניל ודובדבנים על פי המלצתה של גריס. תוך שאנחנו מלקקים את הארטיק הטעים, שלושת השוטרים מלווים אותנו חזרה למרכז העיירה. אני שואלת את גריס על המשפחה – יש לה בת ושני בנים בגילאי תשע עד שתים עשרה. הם גרים בעיירה, אבל לא בשכונת סן חוסה. אני מספרת לה על הבנים שלי, על ישראל ואיך נראה הכפר שבו אני גרה.
כשמגיעים למרכז העיירה זה זמן להיפרד. גריס, לו ומיגל מפצירים בנו לחזור בערב להמשך החגיגות, הם יבואו כבר בלבוש אזרחי, לא בתפקיד. רגע לפני שנפרדים, גריס מבקשת מעובר אורח לצלם אותנו. אנחנו מתחבקים ומודים להם על היום המקסים. עבורם הסתיים עוד יום עבודה, עבורנו זהו זיכרון מקסים שישאר איתנו לתמיד.
מאת: דבי עברי
אהבתם? שתפו את זה – עם הכפתורים פה למטה:
