חיכיתי לטיול הזה זמן רב: הטיול הראשון שלי עם בתי הגדולה, רק אני והיא. בניגוד לטיולי משפחות לטיול של אבא ובת יש אופי מיוחד והוא הזדמנות לחיבור נדיר שהיום יום לא מאפשר. גיא ושקד יצאו ומביאים חוויות מלונדון:
הקורונה סיפקה לי הזדמנות להנות איתה שנתיים אחרי התאריך המקורי, כשהיא כבר בת 14. גדולה יותר, חזקה יותר. היא כעת גרסה משופרת של עצמה מגיל 12, שזה דומה רק עם יותר התעסקות בעולם הביוטי. ההשלכה המיידית לסיפורנו היא הקושי להוריד משקל מתיק הטיסה, ולחץ גדול משליחת המזוודה במטוס עם כל הבגדים. את כל השמפואים המיוחדים ומשחות הטיפוח למיניהן היא תשים בתיק היד כך שאם המטוס יתרסק על אי בודד המוצרים החשובים לליבה יהיו איתה. אנחנו בלונדון, ניסיתי לאמר לה, לא בטרק בהימלאיה… שמעתי שיש גם שם בגדים ותכשירים לקנות.
לפני שממשיכים לקרוא מצטרפים לניוזלטר השבועי המעניין שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
״לתכנן את הטיול״
החשיבות בטיול הזה היא לא היעד, לא האטרקציות ולא התכנון אלא הזמן המשותף שלנו ביחד. אני יוצא בשביל החיבור הנכסף והחשוב של בת לאביה ושל אביה לבתו, עם מינימום טלפונים בידיים. שקד הבינה את זה מהר ממני כנראה, ואולי זו הסיבה שהחליטה להתעלם לגמרי מהמשימה שהטלתי עליה: ״לתכנן את הטיול״.
התגלה פער לעומת הפנטזיה שהיתה לי על הילדה עם התעודה הכי טובה בשכבה. הבת הרצינית שלי שסוגרת 15 שעות אימונים בבלט בשבוע כרקדנית מקצועית. חשבתי שהיא תלמד על היעד בשקדנות אבל מהר מאוד התבררה מציאות בת זמננו: אחרי מחקר של דקה בטיקטוק, קיבלתי סרטון של ילד עם ״10 דברים שחובה לעשות בלונדון״. כך צומצמה לה אחת הערים בעלות ההיסטוריה העשירה בעולם. אינספור סיפורים, מבנים ותרבות, נחתמו על ידי הטינאייג׳רית במידע קצרצר מאת טינאייג׳ר אחר, עם כותרות צבעוניות ועריכה מהירה.
בלונדון לא רק בירה נשפכת כמים
לא נלאה אתכם באילוצים, אבל לא יכולנו לרכוש כרטיסים שנה מראש אחרי מחקר מעמיק ומוזיל. כהורה לתלמידות, רצועות החופשה הבלעדית בחופש הגדול מייקרת לכולם מאוד. הקיץ המחירים מאמירים גם עקב בהלת הטיסות של עולם בפוסט טראומה של קורונה. בנסיבות האלה זה כנראה היולי-אוגוסט היקר ביותר בתולדות האנושות, כך שקניתי את הטיול הזה במקום השקעה בדירה. כעת יש לי חשבונית שמוכיחה שהקשר שלי עם הבת שלי חשוב לי מאוד. מאוד מאוד!
אופניים – המצאה אדירה!
בלונדון יש שירות אופניים ציבוריים במגוון עמדות המפוזרות ברחבי העיר. משכירים את האופניים בכ-8 ש״ח ל24 שעות, וניתן לקחת אותן לחצי שעה כמה פעמים שרוצים בתחום היממה הזו. דומה קצת לתל-אופן שהיה בתל אביב. זה נוח מאוד: התשלום על המקום באשראי, ואין חובה להוריד ולהירשם באפליקציה.
האופניים עצמם מתוחזקים טוב יחסית. יש אוויר בגלגלים, ויש 3 הילוכים וזה מאוד נוח להתניידות כשמזג האוויר חם וקייצי כמו שהיה לנו. לשמחתי הנערה נדלקה על רכיבה באופניים, דבר שהסב לי נחת רבה (את כתבות האופניים שלי תמצאו באתר האופניים שלנו- לחצו פה).
אחרי שנים של ניסיונות לגרור אותה לטיולי אופניים היינו צריכים להרחיק עד ללונדון כדי לגלות שזה ממש כיף לרכוב. בתום כל 30 דקות כאלה כשהיינו צריכים למצוא את עמדת האופניים ולהחזירם, מבט של עצב על פניה נגלה. אני חושב שזו הפעם הראשונה ששמחתי לראות את הילדה עצובה ממשהו.
אל תשארו רעבים מאוחר
הטיפ שאף אחד לא מספר לכם עליו הוא לבנות את הרעב כך שארוחת הערב שלכם תהייה מוקדמת יחסית. כשמטיילים אין בעיה למצוא את עצמכם עוצרים לצהריים מאוחר יחסית, ואז הרעב בערב מחכה. הבעיה שהתגלתה בלונדון היא שמלא מסעדות סוגרות את המטבח שלהן מוקדם, ורק גוררות עם האורחים הקיימים והבירה עד שעת הסגירה.
אחרי שוטטות אחר איזה פיצריה שתסכים לקבל אותנו מאוחר משעת הסיפור הבריטית, למדנו לייצר נוהל חדש: בראנצ׳ + ארוחת ערב מוקדמת יחסית. שתי ארוחות ביום. לא צריך יותר.
אגב מסעדות, אחד הדברים הכיפיים ביותר בעיר כל כך בינלאומית ומלאת מהגרים, הוא הגיוון הקולינרי הכיפי שלה. די מהר התקבענו על הפורמט: בכל ערב נלך למסעדה ממטבח לאומי אחר. ערב איטלקי, ערב סיני, הודי, יפני, לאוסי, וכו׳. אם יתמזל מזלנו נצליח למצוא עוד כמה מטבחי אומות מוצלחים מבלי שנאלץ לסיים במטבח הבריטי.
את הבוקר עשינו עם סלטים טריים, זולים וטעימים ב Pret a manger – רשת שיש בכל רחוב כמעט עם מקררים פתוחים ובהם מנות ארוזות בקרטון לתשלום בקופה. הכל פה לא פלצני ויעיל מאוד, אבל את הקפה עדיף לשתות ברשת נפוצה אחרת עם מיקוד טוב יותר בקפה: Costa.
מצ׳עמם לי
כעת וידוי. אחרי שלושה ימים במקום אחד אני משתעמם. נכון, העיר הזו אינסופית, ויש פה המון אפשרויות שאם רק רוצים ימלאו גם שנה של טיולים. אבל אני מטייל של נוכחות במקום ותחושה. אני צריך להרגיש את המקום כחדש כדי להיות בתחושת עניין. אחרי שלושה ימים, לא משנה איפה: בפסגות האלפים, בחוף הים, בעיר קטנה או גדולה, אני רוצה לזוז.
אם גם אתם כאלה, אפילו לונדון לא תרגש אתכם ביום הרביעי והחמישי: עוד רחוב עם בתים יפים ולבנים ועתיקים, עוד חנויות באזורי פיקדלי או קובנט גרדן, עוד קפה ב Pret או Costa.
הילדה לא משתעממת לשמחתי. מבחינתה עוד ועוד ועוד, וכאשר שמעה שמחר יהיה יום קניות, התרגשה. מחר נוותר על האופניים, ומחר היא תלבש את השמלה! איזה כיף. אפשר לקנות אושר ועניין תיירותי בהרבה פחות לוגיסטיקה מדילוג אל עוד יעד בטיול. אם כי מבחינה תקציבית זה לא מועיל למאזן.
אטרקציות?
הבעיה באטרקציות ביולי אוגוסט היא כמובן התורים. השילוב שלהם עם 30 מעלות בשמש אינו חיובי כלל וכלל. למצודת לונדון הצלחנו להיכנס יחסית מהר: יושבים בצל ליד, וקונים כרטיסים באתר אינטרנט לשעת כניסה מסוימת כך שהלחץ על המקום מתפזר יפה. אבל בפנים בכל זאת תור ענק ואיטי בשמש ו31 מעלות בכניסה למוזיאון תכשיטי המלוכה. ויתרנו על תצוגות של כתרים ואבני חן יקרות והסתפקנו בתערוכת השריונים וכלי הנשק העתיקים של ימי הביניים שנשמרים במצודה הלבנה שבפנים.
האטרקציה הבאה מעוררת חששות רבים בלבי: הלונדון איי כמובן (London Eye) – הגלגל הענק האייקוני שהוקם לחגיגות שנות ה2000 במטרה להיות מפורק אחרי 5 שנים. הוא שרד מעל 20 שנה כשהתגלה שאין אף טירה עתיקה שיכולה להתחרות בו באינסטגרם. הטיפ הראשון שהאינטרנט מגלה הוא שחייבים לקנות כרטיסים מראש באינטרנט כדי שיהיה אפשר להיכנס רק לתור הכניסה עצמו ולא לקבל קנס בצורת תור קופות נוסף, בסוף ויתרנו על זה.
רגע של נחת עם זרתוסטרא
כישראלים כל מי שלובש זקן ארוך בלוק ערבי/פרסי, לבוש סוג של ביגוד מסורתי, ונשותיו מכוסות יחסית, מתויג מהר יחסית בעיניו כמוסלמי אדוק. ז׳אנר מסוים של חבר׳ה כאלה הגיע לכיכר טרפלגר, והמשיך לאזור פיקדילי סביבנו. בכניסה לאחת המסעדות המארחת ההודית הושיבה זוג כזה. מנהלת המסעדה, במבט סקרן שאלה אותה מי אלה החברה האלה, הם מוסלמים? מסתבר שלא: הם זורואסטריים. זו דת עתיקה יותר מהיהדות שמקורה בנביא בשם זרתוסטרה שפעל בפרס בין אלף לאלפיים שנה לפני הספירה. השיחה הזו ונוכחותם סיפקה לילדה המסוקרנת סיבה טובה להיכנס קצת לוויקיפדיה ללמוד.
מסתבר שהעולם לא מסתובב סביב ישראל ויהדות (כפי שמלמדים במערכת החינוך האתנוצנטרית בישראל). יש עוד זוויות מבט, עוד פרשנויות, עוד תרבויות עתיקות, עוד מקומות גדולים ויפים, והיסטוריה עשירה ובינ״ל מסביב. והיי, יתכן שאפילו הציצית, הכינוי ״עם הספר״ והחלוקה העקרונית ל״טוב ורע״ לא החלו ביהדות אלא בדת שקדמה לה וקיימת עד היום. למידע נוסף: זורואסטרים.
קצת תרבות
רבים לא יודעים אבל יש המון מוזיאונים שהכניסה אליהם בלונדון היא חינם. יש שם לפעמים תערוכות משנה סגורות בתשלום לא גבוה אבל הבסיס חופשי לציבור. ביקרנו ביקור מרתק ויפה בגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר. שם אפשר לראות יצירות של דה וינצ’י, ואן גוך ועוד המון אושיות היסטוריות אומנותיות מהדרג הגבוה ביותר. גם אם אתם לא חובבי אומנות זה מדהים.
המוזיאון הבא שהוא חובה היה כמובן הבריטיש מוזיאון ובו אוסף (יש מי שיאמרו שוד) העתיקות הגדול של האימפריה הבריטית – פסלי ענק ויצירות מדהימות מראשית הציליויזציה במצרים העתיקה, אשור וקדימה למאות שאחריהן.
הלקח שלי משני המוזיאונים האלה ששווה לתת להם כמה חצאי ימים ובמקום לנסות לבלוע הכל בביקור אחד, לבחור חלק, או תקופה, ולהתמקד בהן בכל ביקור. להשקיע את הזמן לקריאת ההסברים (או שמיעתם באפליקציה) ובאמת לנסות לספוג וללמוד על התקופות / ציירים / מוצגים. נסיון לעבור שם במהירות ולכסות הכל באחה”צ אחד גורם להכל להיראות כמו נפנוף סטוריס עם הפרעת קשב וריכוז, זה פספוס.
תפריט מקוצר ליעדים שביקרנו בהם
האמת שרוב ההמלצות על לונדון מכסות את אותם הדברים. כמובן שכל רשימה בטוח תהייה חסרה – זו עיר בירה של אימפריה אדירה במשך מאות רבות של שנים. היא שלטה על חלק ניכר מהעולם, הביאה תרומה ליצירת הדמוקרטיה, המהפכה התעשייתית, ולא מעט ממדינות הלאום, התרבות, המדע והספורט שמעצבים את חיינו היום. אז העומק והשכבות שניתן לגלות בלונדון הן אינסופיות וזה באמת הקצה הפופולרי:
- כיכר טרפלגר, פארק סינט ג’יימס היפה (אסור לרכיבה), דאונינג 10, ווסטמיניסטר והביג בן, מולו מהצד השני של התמזה הלונדון איי (הגלגל הענק) הם היעד הראשון אליו מגיעים ומצלמים וכולם במרחק קצר מאוד זה מזה.
- רכיבה לאורך התמזה מהביג בן אל מצודת לונדון וגשר לונדון האייקוני לידה (כ20 דק’) – מסלול האופניים לאורך כל הנחל קל ומהיר. אוטוסטרדת הבסיס של ציר מזרח-מערב.
- קניות מסעדות ומלא מלא אנשים בחוץ – אני מניח שתגיעו הרבה יותר מפעם אחת לאזורים האלה כדי לשוטט, לקנות או לאכול:
- איזור פיקידלי וממנו לכיוון אוקספורד – כל המותגים הגדולים וחנויות גדולות יחסית.
- איזור סוהו ובו כמה חנויות אווירה (לרוכבים – פה נמצא הקפה-חנות של רפא)
- איזור קובנט גרדן- סביבה מגניבה, מלאת חנויות ומסעדות. גם פה בקיץ היה עמוס מאוד באנשים בערבים כמו באיזור פיקדלי.
- קמדן מרקט – רחוק יותר ועבורינו היה מאכזב. סביבת שטויות של פריקים כאילו מגניבה אבל מאוד ממוסחרת לתיירות.
- ארמונות ומצודות- בד”כ יש תשלום בכניסה, צריך לפרנס את הפרזיטים של בית המלוכה כנראה.
- את מצודת לונדון הזכרנו. בפנים יש תערוכה של שריונים וכלי נשק מימי הביניים ולאורך תקופה ארוכה. מתקופת החניתות והחרבות ועד לאקדחים ורובים הראשונים.
- באקינגהם הוא רק להצצה מבחוץ, השומרים וכו’, אין הרבה מה לעשות שם ממה שאנחנו נחשפנו אליו.
- הייד פארק וארמון קנסינגטון – רוכבים בפארק במסלול היקפי פתוח לאופניים (רוב הפארקים וגם חלק מהשבילים בהייד פארק סגורים לרכיבה) ומגיעים לבריכה העגולה. מולו הארמון, גן לזכר דיאנה, ואפשר להכנס לראות איך נראה אגף אחד בפנים ותערוכת צילומי משפחות המלוכה.
- מוזיאונים- יש מלא. הפרטיים בתשלום, והגדולים המפורסמים בחינם. העיקריים: הבריטיש מוזיאון והגלריה הלאומית בטרפלגר. חובה לבקר בשניהם, ומומלץ יותר מפעם אחת לכל אחד מהם ולהתמקד בכל פעם בחלק אחד אחר. לא הצלחתי להגיע לטייט לראות אומנות מודרנית הפעם, אז יש למה לחכות לביקור הבא.
ברנדי מליוויל – היעד החשוב מכולם
ברנדי מליוויל. חנות סמרטוטים ב one size ומגע אמריקאי לנערות העולם. כניסה לשם היא כניסה לגלובליות האמיתית של תרבות הצריכה: הדמות מלאה של כל הילדות באשר הן. הטיקטוק מיישר את כולן על אלגוריתם שקובע להן את ההעדפות, העתיד, הטעם, הסגנון.
הילדה באופוריה, לא מצליחה לעצור את איסוף הגופיות והטרנינגים. עוד מעט נחזור הביתה, ואין ברנדי מליוויל בארץ, זה אסון, והם גם לא שולחים לישראל… חייבים להספיק, חייבים למדוד הכל.
לסיכום אבות, המלצה
האינסטינקט המיידי של משפחות הוא לנסוע כולם ביחד, ויש לזה ערך גדול. אבל ההזדמנות בטיול מפוצל היא אדירה. בד”כ ילדים בגילאים שונים צריכים חוויה אחרת לגמרי וכך מה שמסתדר לאחת לאו דווקא נכון לאחרת. גם כהורה, קיבלתי פה הזדמנות נדירה להתחבר לבת שלי, להיות איתה, לבלות איתה בסגנון שלי ושלה בלבד. שבוע שלם, רק שלנו, מתנה נדירה.
אגב, אם לא הבחנתם- הקוביות האלה פה בתחתית כל כתבה 
– קל לשתף כתבות באמצעותן:
