מה עושים ביום קיץ חם כשיש גם ילדים, גם סבים וסבתות – וכולם רוצים לצאת לחוויה? שייט קיאקים רגוע בכנרת עם נוף יפה, מים מרגיעים וזמן איכות פשוט עם המשפחה.
בוקר יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל החל עם שמש נעימה שהציפה את הכנרת באור רך ובגוונים רגועים. הגענו מוקדם בשיירת רכבים משפחתיים לכפר הנופש דריה שביישוב הקהילתי האון על חופו המזרחי של האגם. הקרבה שלו לאתרים היסטוריים, שמורות טבע והאפשרויות הרבות לפעילויות לכל המשפחה הופכות אותו ליעד מצוין לחופשה.
כתבות מעולות פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
נקודת הזינוק למסלול הקיאקים של היום
הקדמנו מעט כדי לאפשר לכל המשפחה המורחבת להיאסף וכמו במפגש משפחתי ישראלי אמיתי, אי אפשר להתחיל בלי ארוחת בוקר משותפת. ועוד אחת כזו, עם תצפית לכנרת, זה בכלל חגיגה.
ירדנו לחוף עם בטן מלאה, שם חיכה לנו מדריך הקיאקים אילן שטרן. האיש שעתיד להדריך אותנו במשך השעות הקרובות ולגרום אפילו לדודה שמעדיפה את כורסת הבית, לצאת למים ולהביט פנימה. אז כן – שטנו על זה!
אילן שטרן מדריך מוסמך לחילוץ במים זורמים- עם חיוך שובה לב
קודם ישבן, אחר כך רגליים – כך מתחילה הרפתקה על קיאק
אילן שטרן – מדריך קיאקים מנוסה ומקצועי. הוא פתח את ההדרכה בהסברים ברורים על המסלול, בליווי הנחיות בטיחות: כיצד ללבוש את חגורת ההצלה (חייבים, גם אם לא כולם אוהבים את זה), מה עושים במקרה של התהפכות, ואיך מתנהלים במים. הוא שילב הומור שהפך את התדריך לחלק מהחוויה: "מי שינמנם על המשוטים, ימצא את עצמו שט לעבר הצד השני של הכנרת".
אילן ראה את הקבוצה והקשיב לצרכים שלנו. הוא התאים לכל אחד קיאק וציוד באופן אישי. אני למשל, ביקשתי קיאק יחיד כדי שאוכל להתנייד ולצלם ולאחר שסידר לי כזה, גם המליץ על נקודות צילום טובות לאורך המסלול, וחלק טיפים איך לשמור על ציוד הצילום יבש ויציב.
עברנו על שלב חגורות ההצלה – על הגוף, קרם הגנה – על העור, כובעים – על הראש, מים – בבקבוקים. צ'ק ליסט הכרחי כדי לא לסבול מעור שרוף, מכת חום והתייבשות.
נכנסנו למים בהתרגשות, צחוקים, וניסיון לא ליפול למים. אילן תפס את הרגע ואמר בטון ענייני עם חיוך: "בכניסה לקיאק זכרו: קודם מתיישבים עם הישבן – ורק אחר כך מעלים את הרגליים. לא הפוך!"טיפ שמציל מכנסיים רטובים וגאווה פצועה. אחד אחרי השני, נכנסנו למים – יציבים, רגועים, ומוכנים. חתירה ראשונה ואנחנו בפנים.
מצוותים לקייק והוא אלינו
נרטבים, צוחקים וחותרים – כשקפיצה למים היא חלק מהחוויה
השיוט בכנרת מכניס אתכם מייד לאווירה של שקט ורוגע. פה ושם המים היו מעט צלולים יותר, ובמקומות אחרים מעט עכורים. השתקפויות ההרים שמסביב רק העמיקו את החוויה. התחלנו בחתירה חופשית – כל אחד בקצב שלו, מתלהבים, מצלמים, מסמנים בידיים, ומחייכים בלי סיבה.
ואז, כשקצת נרגענו, אילן ריכז אותנו יחד. הוא הסביר והדגים לנו איך יורדים מהקיאק למים עמוקים ואיך עולים חזרה מבלי להפוך את הקיאק או להרטיב את בן הזוג – פעולה שכמובן ביצענו מיד. נכנסנו למים הקרירים ונהנינו משחייה מסביב לקיאקים; אצלנו – להישאר יבש זה כמעט בלתי אפשרי. מי שנשאר על הקייק זכה להשפרצת מים הגונה.
אילן מאגד את כולנו ומסביר
עוצרים לשוטט בטבע – חותרים לאט, מגלים הרבה
משם המשכנו בחתירה קצבית יותר, הגוף והנשימה נכנסים לקצב קבוע ומתרגלים לתנועה. מדי פעם אילן סימן תנועת איסוף עם המשוט והצביע על נקודות עניין – חופים היסטוריים של טבריה, שיחים נמוכים שזזו קלות וחשפו עוף מים חמקמק, או מקומות שבהם דגים קטנים זינקו מעל פני המים- מזכירים לנו שגם לקטנים יש תפקיד משמעותי במערכת האקולוגית של האגם.
המטרה הבאה הייתה שמורת טבע הבטיחה – פנינת טבע צפונית, שדרשה מאיתנו להוריד הילוך. האטנו את הקצב, והמשכנו בשיוט איטי ומכבד לתוך עולם אחר: רשת לגונות, תעלות שקטות וביצות משרות שלווה. הבטיחה זו שמורה חשובה לשימור עופות בישראל, ואחת מהנקודות האחרונות במזרח התיכון שנותרו בית גידול עשיר במגוון ביולוגי.
בעונת הנדידה, כשהשמיים מתמלאים בעופות, השמורה מספקת להם מקלט: מקום בטוח לקינון, האכלה ומנוחה. לכן חשוב לזכור שאנחנו כאן אורחים – לא דורכים על השטיח, לא מדברים בקול רם, ולא משאירים אחרינו סימנים. כן מתבוננים, לומדים, וסופגים את הטבע בשקט. הקשבנו להסברים של אילן על הציפורים הנודדות שמגיעות לכאן בכל עונה, שלדגים, אנפות ומינים נוספים המצויים בסכנת הכחדה, כמו העיטם לבן הזנב.
ירדנו מהקיאקים למים הרדודים ופסענו בשקט לתוך סבך הענפים. ממרחק, הבטנו בבתי הגידול – בקנים, בגוזלים ובשגרת החיים הענפה. בדרך חזרה עצרנו לעוד פעולה קטנה: אספנו אשפה שנסחפה לשם – שקיות, עטיפות ושאריות אחרות. העמסנו את הכול על הקיאקים, והחזרנו את האשפה לפח הנכון לה.
נכנסים בחתירה איטית לסבך הענפים
קפה ועוגיות בהפסקה זכורה במיוחד
הרגע הכי זכור ביום הזה אתם שואלים? דווקא לא החתירה, לא הציפורים, ולא השחייה. אלא הרגע שבו פשוט עצרנו. אילן סימן לנו להתכנס, והביא אותנו לחוף קטן ופתוח באמצע הדרך. חיברנו את הקיאקים יחד כמו רציף צף מאולתר, ירדנו לחוף, ואז הוא שלף חיוך, מחצלת… והפתעות: "בלי דלק לא חותרים!". נשלפו מהקיאק כיסאות מתקפלים, גזייה, קומקום – ותיק מלא בכל טוב. המים רתחו, ניחוחות קפה שחור ותה צמחים מילאו את האוויר, ואנחנו התיישבנו לפעילות.
אני לא אספר לכם על הפעילות – כי אם אגלה, זה עלול להרוס את ההפתעה למשתתפים הבאים, ואין סיכוי שאני עושה את זה לאילן. נשאיר אתכם בנקודה הזאת קצת באפלה. אני כן אשתף שהפעילות חיברה בינינו. דיברנו ושיתפנו באירועים, חוויות ואתגרים כשקבוצה או כמשפחה, לא תמיד יש את ההזדמנות לדעת על משתתף אחר. תסמכו עליי – אתם תיהנו. מאוד.
פעילות מחברת על קפה, תה צמחים עשיר ועוד
סיומה של הרפתקה
עלינו חזרה על הקיאקים, הרוח כבר התחילה ליצור גלים, והחתירה בדרך חזרה הייתה קצת יותר מאומצת – אבל עדיין מהנה. כשהגענו שוב לחוף של דריה, התנועה כבר הייתה אוטומטית: חלקנו עזר לאילן לקפל ציוד, לסדר משוטים ולגלגל רצועות. אחרים – בחרו משימה חשובה לא פחות: להתמקם במקום מוצל, במקום שבו מותר להבעיר אש, ולהתחיל הכנות לארוחת צהריים.
התיישבנו כולנו, משפחה מורחבת ומשפחת קיאקים מאולתרת, סביב שולחן שדה, ושמענו עוד סיפורים מאילן על מסלולים שעשה בעבר, על קבוצות שהפתיעו אותו, על מקומות נסתרים בעבר הירדן המזרחי שהוא עוד מתכנן לקחת אליהם קבוצות. ביקשנו המלצה – לאן ממשיכים מכאן? "נהר הירדן, כמובן," הוא ענה, כאילו התשובה הייתה שם כל הזמן.
שיט בנהר הירדן
המלצה מהלב ומהניסיון: צאו מוקדם. ממש מוקדם.השיט בשעת זריחה מצטלם יפה וגם מרגיש נכון יותר. יש משהו באור הרך שמאיר את הכנרת, ברחש הקל שבוקע מהגלים ובשקט שעוד לא נשבר – שנותן לטבע את המקום שלו. בנוסף, חשוב לדעת: בשעות אחר הצהריים הרוחות בכנרת מתגברות, ויוצרות גלים שיכולים להקשות על החתירה – במיוחד אם אתם עם ילדים או לא בכושר שיא. לכן, לפני שאתם יוצאים – בדקו תחזית מזג אוויר וגם רוח: מהירות, כיוון והשעה שבה היא צפויה להתחזק.
