מסלול עם ילדים בטבע – אל בית עיטאב, הרי ירושלים

המרדף של להוציא את הילדים מהמסכים אף פעם לא נגמר. אם במהלך השבוע יש מסגרות וסדר יום מובנה, בסוף השבוע צריך לשנות גישה. הטבע מספק את המענה המצוין ומלכד בתוכו גם את הפתרון לבעיה וגם מאפשר זמן איכות ואיחוד עם הדור הצעיר. הפעם, הילדים בטבע בטיול קצר אל בית עיטאב שבהרי ירושלים.

את הטיולים שלי אני בונה עצמאית על ידי פתיחת מפת שטח וחיפוש נקודות עניין. Israelhikingmap הוא אתר כחול לבן המאפשר לראות ולבנות מסלולי הליכה בשטח. יש בו כל מה שטייל מקצועי או חובב צריך. נדרש ידע בסיסי בהבנת השטח ומפות טופוגרפיות כדי לבנות מסלולי הליכה או רכיבת אופניים. כמובן שניתן לשתף את המסלול עם חברים ולנווט בשטח בעזרת אפליקציה של האתר.

הצטרפו לערוץ אאוטפאנל בווטסאפ: קבוצה שקטה לקבלת הכתבות המעולות של הפאנליסטים, גג 3 הודעות בשבוע:

אזור בר גיורא ונס הרים מלא שבילים יפים עם נוף עוצר נשימה. כל הטיולים המעניינים של האזור מתרכזים בנקודת יציא נוחה לכלל – בר בהר. זהו בית קפה טעים באמצע שום מקום עם תמחור בהתאם, אבל גם נקודה מצוינת להתחיל ולסיים את הטיול. יש חניה ויש גם נקודה של קק״ל עם ברושורים והמלצות לטיולים באזור. את הצד הצפוני של הכביש עם המדרונות לנחל שורק וקו הרכבת הישן לירושלים, כבר דגמנו לא מעט.

הפעם בחרתי לדגום את השבילים בצד הדרומי של כביש 3866 העולה לנס הרים ממחסיה. זהו אזור מקסים לא פחות עם שלל נקודות עניין.

מידע טכני

• • סוג המסלול: מעגלי
  • דרגת קושי: קלה
  • התאמה: ילדים מגיל 4
  • זמן: 3 שעות
  • אורך: 5 ק״מ
  • טיפוס מצטבר: 130 מטר
  • נקודת התחלה: Waze
  • מפת המסלול:

סיפור דרך

אמנם האווירה של הטיול בטבע מתחילה כבר עם היציאה מהרכב כאשר האוויר הצלול מכה בחוזקה, אבל בקטע זה צריכים להיות זהירים -יש  חציה של הכביש. מוצאים את סימון השבילים האדום ונכנסים בין העצים לחורשה החמודה עם גבעה קטנה. פה ניתן עדיין ניתן לחוש את הקרבה לכביש הראשי עם הזבל הזרוק לצידי השביל. לאחר 300 מטר מגיעים לבית קברות אזורי עם אפשרות לחניה חלופית, אם לא חשקה נפשכם להיות בעומס של חניית הבית קפה.

עוד מאה מטר ומגיעים לפיצול ראשון שמאלה. זהו אותו השביל האדום אבל ויזואלית בשטח הוא נראה כמו פניה חדשה שמאלה. דרך עפר בירידה, עם אבנים קטנות פה ושם, מאתגרות את הילדים בהליכה בריכוז. המבוגרים בזמן זה יכולים להתפנק מנוף כרמים של הרי ירושלים הידועים.

עוד כ 500 מטר ויש פיצול נוסף. אפשר להמשיך עם המסלול האדום בגיא המתחבר לנחל דולב או לקחת שמאלה במסלול השחור על בסיס חצי גובה של השלוחה. אנחנו אוהבים אקסטרים והפתעות, שחור נבחר ללא שאלות. די מהר מבינים שיש בו יתרונות. המסלול צר העובר ליד מערכת מערות הדומות לסוג של סככות טבעיות. הולכים על שביל צר מאוד ונכנסים לעומקי הטבע. הכל ירוק, הפריחה המוקדמת כבר על פני השטח ולפעמים יש מקבץ עצים היוצרים סוג של בית. פרי הדמיון של הילדים לא מפסיק לחגוג ולהמציא מציאות חדשה כל פעם.

עין עיטאב והקולומבריום

בזמן שהשביל השחור יורד לכיוון האוכף ורגע לפני שעולים לכיפה של הכפר הנטוש, אפשר לרדת כ 100 מטר בשביל האדום צפונה ולהגיע למעין. בפרוש מערבית זהו עין חוד או מעיין השוקת. המעין עצמו נמצא בתוך מבנה אבנים ופתח החלון על גג המבנה, סגור בסורגים. די מובן, אפשר לטבוע. כל האזור מסביב מאורגן עם טרסה ועצים ענקיים המכנים צל. האזור לעצור לפיקניק קטן עם תה חם. מאה מטר דרום מערבית למעין נמצא הקולומבריום. רק נועזים האוהבים לחפש את המטמון, יוכלו לעלות על השביל הלא ברור שמוביל למערה. הקולומבריום די קטן ביחס לאחיו בעמק עדולם והוא גם בסכנת קריסה, כך שאי אפשר באמת להיכנס. במבט מפתח הכניסה עדיין אפשר להתרשם מהייחודיות של הדבר.

בית עיטאב

חוזרים חזרה לאוכף ומתחילים לטפס לכיפה. 250 מטר עד שנגיע עד שיא הגובה. זהו זמן טוב לאתגר את הילדים בתחרות קטנה, במיוחד כדי למנוע מהם לבכות על הקושי או לראות אתכם סובלים ממנו בעצמכם. בית עיטאב במקורות הרשת מצביע על הימצאותו של כפר ערבי שננטש. אבל באתר נמצאים שרידי מבצר צלבני. המבצר חלש על אחת הדרכים העתיקות מהשפלה להרי ירושלים, וממנו נשקפת תצפית היקפית על כל הסביבה. למבצר נוספו תוספות מאוחרות, שמשייכים אותן לתקופת מרד הפלאחים נגד שלטון איברהים פחה, בסביבות שנת 1835. הכפר הערבי אכן שכן במקום עד 1948 ומאז הוא נהיה חרבה ארץ ישראלית טיפוסית.

אפשר לעלות על גג המבנה המרכזי ולהשקיף על הנוף. בראות טובה ניתן לראות גם את הים וגם את גורדי השחקים של מחוז תל אביב. מתחת לגג שוכן חדר ענק עם חלון המשקיף אל הנוף הירוק. תקרה מוקשתת ויפה עם יציאות לצד הצפוני. מתחת למבצר שוכנת מנהרה באורך של 80 מטר וכניסה אליה אסורה. יש מחלוקת אם זו תופעת טבע או מנהרת בריחה של המבצר.

בחזרה לרכבים

יורדים מהכיפה לצד הדרומי של השלוחה שאיתה הגענו עד למבצר וחוברים לשביל הכחול. החזרה לכיוון בר בהר היא על בסיס נחל המערה. הנופים היותר פתוחים של המרחב ושביל הג׳יפים הנוח להליכה, מעבירים את השני קילומטר עד למסעדה די בקלות ובמהירות. זה השלב שצעקות של רעב עולות על פני הדיצבילים המותרים לאוזני ההורה. הבנות מנצחות וגם המסעדה של בר בהר. אין מה לעשות, מיקום אסטרטגי מעולה. פיצה טעימה להן, פולנטה פטריות ואספרגוס לאב ושוקו חם. כואב בארנק, שמח לילדים.

מאת: יוג׳ין לויט

אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך