האלפים הצרפתיים מספקים את המוצר הכי טוב שיש. טיולי הייקינג בנוף עוצר נשימה, אוויר הרים צלול עם ניתוק מחשבתי המעבירים בגוף עוצמות של סיפוק בלתי מוסבר. הלכנו, נשמנו וחזרנו לספר.
בתחילת חודש יולי יצא לי להתארח בשלושה מועדוני קלאב מד שבאלפים הצרפתיים. כאיש שכל הפעילות הגופנית שלו קשורה לפידול על שני גלגלים, לא יכולתי להישאר אדיש ליופי של הטבע ושל ההרים שיש למקום זה להציע. אבל לאירופה יש חוקים משלה – רק על הקווים, רק על שבילים מסומנים לרכיבה, כל השאר מחוץ לתחום. אבל רגע…. הפסגות הכי יפות, השבילים עם הנוף הכי יפה נמצאים מעל גובה העצים, שם בעיקר הולכים ואסור לרכוב. בלי לחשוב פעמיים, עשיתי טיפול המרה מהסוג הטוב וצבעתי את עצמי כטייל מיטיב לכת לכל דבר.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
זה חזק ממני
בבוקר אופייני בקלאב מד פזה וולנדרי, כולם מתרכזים בבית המקדש של הפעילות היומית אחרי ארוחת בוקר מזינה מול דלפקי הקבלה. כל אחד עובר מסדר זיהוי לפי רמת הקושי בה הוא מעוניין להעביר את הבוקר או אפילו את רוב היום. כאשר החלוקה ברורה כקשת – לפי צבעים: ירוק, כחול, אדום ושחור.
את הישראלים אפשר לזהות תוך שניות ואני ביניהם, האף מורם אל על והאגו מקפץ מעל הראש. ״רוצים מסלול שחור, עכשיו ומיד, הרי אנחנו עם נבחר, קטן עלינו כל דבר״. המדריך מאופק ומסביר ש״אין היום שחור… בואו איתי למסלול האדום, נרד דרך היער אל הכפר ונעשה סיבוב נחמד״. אני בשלי, רוצה מעל קו העצים. שולף את הנייד עם אפליקציית ניווט ומצביע על ההר הכי קרוב למלון. קצת פינג פונג ויש ניצחון, כקבוצה קטנה של שלושה שרוצים את אותו הדבר המדריך באישור ההנהלה לוקח אותנו ישר למעלית הרים הקרובה למלון כדי לחסוך קצת גובה בעליה.
אני על רקע אלפיני מנסה להראות מקצעון
הם זה לא אנחנו
את התרבות האירופאית אף פעם לא נבין עד הסוף, וגם אם אנחנו כבר רגילים לחלק מהדברים, עדיין נמצא את עצמנו מופתעים כל פעם מחדש. עם העליה ברכבל לתחנה העליונה, פוגש אותנו נוף עוצר נשימה. רכס הרים מצד שני של העמק נראה בבירור מופתי אחרי הגשמים של הלילה. אותו קו רכס שמוביל את מבטינו אל עבר מונט בלאן המושלג. בנקודה זו ישנו גם סוג של מוזיאון קטן למטייל עם מכונה אחת מדליקה. נראית כמו מכונת סיגריות בפאב שכונתי עתיק אבל במקום חפיסות של חומר מסרטן, אפשר לקנות נקניקים עם אולר מטיילים. פשוט מצמידים את האשראי ויש את החלבון הנחוץ לטיול הרים צלול. הופתענו.
השלל ממכונת הסיגריות של מטיילים
הליכה במרעול עיזים לוקחת אותנו ישר אל הנוף של העמק המשני. הפרשי גובה אימתניים פותחים בפנינו את היופי האלפיני בשיאו. פריחת פרחים הגדלים רק בגובה 2000 ומעלה, מצוקי סלע מחודדים, מרבדים של ירוק ולמטה בעמק יערות גדושים בעצים ענקיים. זה הזמן לתפוס כיפה קטנה לנוף ולהנות מהשלל של ״מכונת הסיגריות״ באמצע הטבע, כאשר להקת עזי הרים מטפסת על המצוק ללא מאמץ.
עקשנות ישראלית
המדריך המקומי, כמו כל המדריכים, הוא איש הרים בנשמה. אי אפשר לקחת את זה מהם. בחורף הם מדריכים בבתי ספר לסקי ובקיץ מטיילים עם התיירים. הם מכירים כל מרעול ויודעים היטב לנהל סיכונים. הדבר היחידי שהם עדיין לא מיומנים לנהל, זו את העקשנות הישראלית. בהגעתינו לפס, המדריך היה נחוש להתחיל לרדת לצד שני של העמק במסלול יפה ואז לחזור דרך כמה פנינות היסטוריות לכיוון המלון. אני? לא מוותר. מצביע לפיק הרים הקרוב ובנחישות אומר שלשם אנחנו רוצים.
2732 מטר מעל פני הים נמצא ההר Aiguille Grive והוא מושך אותי אליו. המדריך נכנע אחרי הבנה שיש לו חומר גלם לא רע לעבוד איתו בטיפוס ואחרי הבהרה שנצטרך להגביר את הקצב כדי להספיק לחזור בזמן למלון. אנחנו עם חיוך מרוח ממשיכים לטפס. באמצע הדרך כאשר ההר ממול, המדריך פונה לשביל צידי ומבהיר: אם כבר להנות אז עד הסוף. מרעול משני זה מוביל לנקודה האהובה עליו לקמפינג לילה מזדמן. זהו סוג של כר דשא של 10 מטר רבוע בשחקים. מצד אחד תהום אל העמק ומצד שני סכין הרים יפיפיה המובילה אל נקודת השיא שלנו.
עמית נבון צועד על הסכין
אני מבטיח שבפעם הבאה שלי באזור, אני מביא גם את הציוד לינה האולטרה לייט שלי ומעביר פה את הלילה. גם הליכה על הסכין סיפקה את החוויה וגם את הצילומים. עם מבט קדימה לנקודת שיא של ההר כאשר ברקע מלווה ההר היפה של שלושת המדינות, המונט בלאן. מאה מטרים אחרונים לטיפוס היו לא קלים. האוויר יותר דליל, השיפוע יותר חד ויש צורך לפסוע על בסיס מדרגות עצומות.
עמית ופלג נהנים מנוף 360 על הפיק
הגענו לפיק וזה מטורף
ישר חלצנו מהתיק את המעילים על מנת לא להתקרר וקינחנו בכל מה שהיה קיים בתיק. נוף של 360 נשקף לכל ההרים שמסביב ואני בראש כבר פינטזתי על הפיקים שליד. אפשר להישאר בנקודה עד אין סוף, זה פשוט ממכר, במיוחד לאחד שהמיר את דתו רק בטיול. אבל יש משמרת שניה, גם למדריך וגם לנו. ירדנו בזריזות אל עבר Châlet de la Chal, סוג של תחנת סקי ומרכז מבקרים באמצע ההרים שסגור בעונת הקיץ. גלשנו על בסיס שביל גישה עם שאריות שלג בזמן שקבוצת רוכבים עשתה את דרכה מעלה באימון עליות, עד הגלישה חזרה לרכבל שאיתו הגענו להרים.
רוכבים באימון עליות עם נוף מונט בלאן ברקע
סיכום
סך הכל מסלול של 8 קמ עם 900 מטר טיפוס, בחלקו אדום בשאר שחור. חזרנו בזמן למלון לארוחת צהריים וחזרה לשטח לקנח במסלול כחול, שאחרי עייפות הרגליים שצברנו . ללא פלא רב, היה הקשה מבין השניים.
הקונספט הוכיח את עצמו: למי שאינו בעל נסיון של שנים בטרקים אלפיניים, הטיול הזה במסגרת “קיץ בהרים” של קלאב מד הכניס אותנו בקלות לסביבה שבאופן עצמאי וללא מדריך מקומי היינו מפספסים כנראה. הוא יצר לנו את הגירוי והרצון להתחבר לתחום הזה, מה שבהחלט עוד יבוא בהמשך בימים הבאים בקלאב, ובכתבה הבאה.
רוצים לחוות את אותם החוויות? מוזמנים לקפוץ לאתר של קלאב מד
מאת: יוג׳ין לויט
