בנסיעה הביתה החלטתי שלא אצלול יותר. חזרתי מקורס צלילה חופשית עם חווית סרבול במים, תסכול מחוסר היכולת להעמיק ובחילה. יותר מדי התעסקות בטכניקה, פחות מדי הרוגע שהובטח בצלילה חופשית. אבל הכל השתנה לאחר מכן…
העיבוד מתחיל לעבוד בימים שאחרי, כמו תמיד אחרי סערה פנימית ומערבלת. כוחות הטבע או כוחות הנפש מתחילים במלאכה העדינה של הפרדת העיקר מהטפל, הדגשת הכוחות החיוביים ופיזור המחשבות השליליות. זה תהליך שעם השנים לומדים לתת לו לזחול בנחת ולחלחל בגוף בשלווה ולעשות את עבודתו הברוכה.
אחרי שנים בעולם הריצה, בו האתגרים נבנים בהדרגתיות, קשה היה להתמודד עם הקיר שמציבה הצלילה החופשית מהרגע הראשון.
פאסט פורוורד יותר מ-4 חודשים קדימה. סשן צלילה בים התיכון על ספינה קטנה ואיטית עם מועדון Aquanimity, אחרי כמה ימי אימונים מרוכזים באילת. אני רוצה לעלות מדרגה מעבר למשוכת ה-20 מ׳ שכבר התבססה לה. בניגוד לרצון שלי להעמיק הביצוע שלי לא מוצלח והדברים לא מתחברים. מחשבות שליליות מתערבות ומזדחלות אל הרצון שלי להעמיק תוך שהן מפריעות לרגיעה הנדרשת בצלילה.
אוסף את שלל הטיפים שקיבלתי השבוע משגיא. מתחיל בתנועות סנפירים עדינות אך חזקות עד 10מ׳. מרגיש נינוח וטרי לחלוטין. מאט קצת להגיע ל-15 מ׳. הכל רגוע. ב-15 מ׳ אני מרפה, מתחיל ליפול וממקם את היד על האף כדי להתחיל לתפעל את הבעייה שתמיד נוצרת לי סביב 20 מ׳. זה מרגיש כמו ניקוי מושלם של הראש, ריק עדין שהופך לריכוז מדויק ונינוח. חלום. אני נופל ונופל. החבל מתקדם מול העיניים ואני מתמסר להרגשת הנפילה הזאת שמרגישה באותו הרגע אינסופית. נפילה ארוכה ארוכה…..ברגע שהחשש מתגנב, הצלילה כבר בסופה. זה בא ברגע. מסתכל מתחתיי ורואה פתאום את המשקולת לא רחוקה. לא הגעתי אבל כמעט. לא מעז להסתכל בשעון ורק מתרכז בתנועות. תופש את החבל ומתחיל לעלות. זו הולכת להיות עלייה ארוכה ארוכה וב-10 מ׳ אני קצת קצר באוויר אבל יודע שזה רק הראש. יש מספיק כדי להגיע למעלה. הראש יוצא ואני מתחיל בתהליך ההתאוששות תוך זעקות שמחה. זה היה טריפ מהדהד שמיקד את כל מה שמבטיחים בצלילה חופשית והוא מלווה באושר עצום. מסתכל בשעון: 29מ׳.
זריחה טיפוסית בצלילה תל אביבית בים התיכון. צילום: שלומי גולדשטיין
חבלי לידה בעולם הצלילה
התובנה שהזדקקה מאוסף המחשבות שליוו את העיבוד היתה ברורה. כדי לנסות ולהגיע לגביע הקדוש של תחושת הצלילה האמיתית אני חייב להשקיע קצת. זה לא יגיע בקלות.
עולם הצלילה החופשית שונה מאד מריצה. בריצה מגדילים עומסים ושעות רגלים כדי להגיע למרחקים ארוכים. אם תחרוק שיניים ותדחוף עם מוטיבציה פנימית – תגיע ליעד. ראש קשיח זה מספיק. צלילה חופשית היא סיפור אחר לגמרי. יש את ברי המזל, שדברים יבואו להם בטבעיות. אצלי זה לא קרה. מצד שני, יש לי הסטוריה לא קצרה של עיקשות והעמקה בענפי ספורט.
הקיר שלי התגלה כבעיית השוואת לחצים. עניין מתסכל לכשעצמו, במיוחד שאני נושא עבר של צלילת מיכלים ללא בעיה מיוחדת בתחום השוואת הלחצים. כרענון מהכתבה הקודמת בנושא, אציין שטכניקת השוואת הלחצים בצלילה חופשית שונה מהותית מצלילת מיכלים (סקובה) במיוחד בגלל מנח הראש האנכי, כלפי מטה. בעיקרון, ככל שמעמיקים, לחץ המים על הגוף עולה וחללי האוויר בגוף נדחסים וחייבים בהשוואת הלחץ. במיוחד תעלות האוזן. אם לא תשוו את הלחץ תרגישו כאב שילך ויגבר, עד נזק לעור התוף.
בצלילה חופשית מדובר באסופת טכניקות אינסופית, כאשר לכל טכניקה מנח לשון אחר ומודעות נדרשת לחלקי גוף בחלל הפה שלא ידעת על קיומם. דיכאון. רק התחלתי, וכולם מדברים שצריך סבלנות, זמן ותרגול. ואני כמו תמיד, רוצה כאן ועכשיו.
החלטתי לעלות על קו אילת. כל 3-4 שבועות הי דרומה, דרך המדבר האהוב אל עיר השמש הנצחית. לינה בשטח, או בחדרים דלי תקציב. לפעמים במסע בדד, לפעמים בחברותא.
העיר ששנאתי בגלל ההמוניות והקהל הצטרפה לאהבת ההרים שלי, בזכות הים המופלא. גם הקורונה דיללה קצת את הנוכחות במרחב ואיפשרה לנשום קצת. לאט לאט התחלתי לגלות את קהילת הצוללים החופשיים שמסתובבת באילת. במקום אוויר לנשימה היא שואפת מלוא ריאות כחול של מעמקים.
מתחילים להתאמן לצלילה חופשית
החלטתי לעבוד מסודר וכך התגלו לי כמה ניסים קטנים בתחום. במונח ״מסודר״, הכוונה לצלילות בליווי מדריך. לאו דווקא הדרכה צמודה ואישית, אלא הצטרפות לקבוצות קטנות.
אל שגיא כברה הגעתי לגמרי במקרה. לא הצלחתי למצוא שותפים לצלילה באילת באחת השבתות. במקרה חיפשתי קצת בגוגל והרמתי אליו טלפון. בשיחה הראשונה הוא היה קצת…מעצבן (שלא יחטוף עלי קריזה🙊) אבל זרמתי. היו לו ביקורות טובות בגוגל…אז הדחקתי את עודף הביטחון ששידר.
שגיא התגלה כתימני רזה עד אימה ורציני עד מאד. בסבלנות הסביר לי איך לעטות חליפת צלילה חופשית. הליך מורכב, הכרוך בסיכוך בסבון ועדינות אין-קץ, כך שלא תיפגע החליפה היקרה לליבו. פדנט, ודייקן. שגיא הוא מדריך מלידה, בטוח וחד עין. הייתי טרי, אחרי הקורס ולא ידעתי להגדיר ולזהות מה כל כך קשה לי. שגיא עקב אחרי מקרוב ומיפה את הבעיות אחת לאחת. הוא שם מילים מוגדרות היטב לכל הדברים המבלבלים שהרגשתי. הוא רתם אותי לסדנה מסודרת להשוואת לחצים שמיקדה אותי מחדש בתהליך. לא פתרתי עדיין את כל הבעיות, אבל הצלחתי לאט לאט לסגל טכניקה שמתאימה לי ואיפשרה לי להעמיק למקומות שלא הצלחתי ויותר מזה לחזור על זה שוב ושוב.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
גיליתי שלשגיא קהל אוהדים מפואר. הדבקות שלו מרשימה ובאימון קבוצתי הוא נמצא בכל מקום, בוחן, עוקב, נותן טיפים לכל אחד, יורד לצלילת אבטחה ומדי פעם נותן לעצמו להתפנק עם איזו צלילה משלו. יש לו קוד לבוש קפדני, עם חולצה לבנה מעל החליפה וסנפירים שנושאים את שמו בגאווה. כשהוא מתחיל לצלול הנשימה שלי נעצרת. זו העמקה בשלווה עילאית, רוגע שמתבטא בתנועות מתונות, איטיות ומדודות. במאמץ שנראה אפסי הוא נבלע אט אט בעומק רק כדי להגיח מחדש באותה שלווה אחרי כמה שניות ארוכות. יש לו לפעמים עווית מצחיקה בפה כשהוא מנתח אותך במים, אחרי שעלית מהצלילה. זה בדרך כלל מרמז שהוא אומר משהו חשוב.
אצל שגיא כל צלילה היא נושא לדיון. זה מאלץ אותך לחשוב, להבין, לנתח…מה הלך שם בצלילה שנמשכה פחות מדקה. אצלי זה במיוחד מה השתבש….עולה למעלה, נושם אוויר, הנה שגיא כבר חוקר – “נו, מה היה?” ואני, חייב עכשיו לחפור בתוכי, לנסות להבין מה כבר עשיתי לא נכון עם הלשון.
שגיא נקלע לצלילה החופשית לגמרי במקרה, אחרי קריירה בעולם הדרכת הסקובה, צלילת מיכלים. הוא סוחב סיפור ילדות לא פשוט שהיה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע. שרשרת האנשים שפגש במשך חייו, ניווטה אותו למקומות טובים וחיוביים שהפכו אותו לאדם שהוא היום. שגיא מספר שהמהפך שלו התרחש בעבודה מקרית שהתקבל אליה, במרכז הצלילה החופשית של אנדראה זוקארי. מדובר בצולל חופשי בעל שם עולמי, אשר הקים מרכז צלילה בשארם אל-שייך, ומהווה אתר עליה לרגל לאימונים של ספורטאים בטופ העולמי. בחצי שנה ששהה שם, צבר ידע עצום וניסיון שכנראה הפכו אותו למדריך המוכשר שהוא היום, עם התמחות ספציפית בבעיות השוואת לחצים. מסתבר שיש לו יכולות שפתרו את העניין לצוללים רבים, כפי ששמעתי ממקור ראשון, יותר מפעם אחת.
הנה רגעים של אושר
שישי לפנות ערב, אחרי הסגר. שלווה עצומה יורדת על הים הרגוע, שכמו שמן, נע בכבדות, כמעט לא זז. קרני שמש אחרונות צובעות את הרי ירדן בכתום ושקט גדול סביבנו. אני, שגיא ובר…מתפקעים מצחוק מכל שטות ולא רוצים לצאת. עוד צלילה ועוד אחת. רק שגיא, עייף כבר מיום מתיש של הדרכות מאלץ אותנו לצלילות אחרונות, מקפל את המשקולת והחבל ושוחה איתנו חזרה לחוף לסיום יום נפלא.
צלילה חופשית יכולה להיות פאן ושעשועים, בין דגים ואלמוגים. אבל, בניגוד לצלילת מיכלים תיירותית, מדובר בענף שליבו הוא אימון מסודר. אימון צלילה חופשית מתבצע עם מערך צלילה. מדובר במצוף המורכב מאבוב המכוסה בבד עמיד למים המשמש גם כחלל אחסון וסמן שאמור להזהיר כלי שייט מלהתקרב לצוללים.
לתחתית המצוף יחובר חבל, עליו מסומנים מרחקים כל 5-10 מטרים. בתחתית החבל, משקולת, עוגן. בזמן האימון החבל מסייע לשמור על מנח גוף אנכי, בעבודת רגלים עם הסנפירים. נשתמש בו גם לירידה מבוקרת במשיכת ידים, על מנת להפעיל מאמץ מינימלי, המאפשר לחסוך אוויר ולהעמיק יותר. לכל אימון מטרות משלו ותוכל לבחור במה להתרכז ועל מה לעבוד. השוואת לחצים, עומק, החזקת נשימה סטטית וטכניקת צלילה.
בבוקרו של אימון אחרון בסוף שבוע של צלילות שגיא שאל אותי מה המטרות שלי לאותו יום. את עומק ה-20 מטר רציתי לחצות מהיום הראשון בקורס, וכשלתי. גם באותו בוקר לא הצלחתי לעמוד במטרה רק כדי להגיע לאחר 4 ימים לאימון ים תיכון, רענן וממוקד. פעמיים צלחתי את עומק המטרה ואין כמו חזרה על עומק כדי לוודא שמדובר בהתקדמות ממש ולא אירוע מקרי. מאוחר יותר עברתי לאימונים אישיים הממקסמים עוד יותר את יכול השיפור והעבודה על מגוון בעיות ספציפיות. אחרי כל סדרת מפגשים כאלה מרגישים את הקפיצה ביכולת ותחושת הסיפוק של היכולת לפתור בעיות היא נהדרת.
אני ושגיא בסיום סשן אימונים מרוכז ומוצלח באילת. כל אימון מסודר יכול להקפיץ אתכם קדימה.
צלילה חופשית גם בים התיכון
בים תיכון מדובר באתגר מסוג אחר. ראשית, עומק. כדי להגיע לעומקי צלילה חופשית, נניח כ-30 מ’, נידרש להרחיק כ-3 ק”מ מערבית לחוף. לחלופין, אפשר להתמקד במגוון ריפים רדודים משובצי מערות, במקומות כמו ראש הנקרה, מכמורת, תל אביב. מעבר לכך, ים תיכון הפכפך. מדובר בתנאים מאתגרים, המשתנים תדירות. האפשרות לצלול תלויה בתחזית, מצב הים והראות. שום דבר לא מובטח.
אלא שרובנו חיים ליד הים התיכון ואילת היא תענוג של פעם בגיחה. איך נשביע את הרצון לטבול את הראש מדי פעם?
כך התוודעתי לשלומי גולדשטיין. שלומי הקים מועדון צלילה חופשית תל אביבי. צוללים מוקדם וממשיכים לעבודה. קלאסי. גולת הכותרת, יציאה לעומק ביאכטה הנושאת 12 צוללים. הפלגה קצרה של 20 דק’ ואנו בעומק 40 מ’. שלומי מארגן מספר מערכים עם חבל בעומקים שונים. קופצים למים וכל אחד מתמקד באימון עצמי, לפי מטרותיו והעומקים המתאימים לו. האימון מתאים לכל צולל חופשי, בלי אגו או יומרות. התנאי המקדים היחיד – מוסמכי קורס צלילה חופשית. שלומי עובר בין המערכים, עונה לשאלות ובעיקר מצלם. מדי פעם הוא נעלם לצלילה עמוקה במיוחד. אם תחפרו לעומק, תגלו ששלומי היה שיאן ישראל כשקבע עומק של 72 מ’ בשנת 2011.
אני משתדל להצטרף פעם בשבוע, נהנה במיוחד מהסתיו, המביא תנאי ים רגועים וראות יפה בים התיכון. ההפלגות מביאות עימן הרפתקאות מזדמנות; דולפין, המלווה את היאכטה מלפנים בשחיה ודילוגים או במקרה אחר ינשוף מזדמן ועייף שנקלע אל הספינה בלב ים. הוא מצא מנוחה עמוק בתוך הסירה רק כדי להחזיר כוחות ו”לתפוש טרמפ” אל חוף המבטחים התל אביבי.
צילום: יוגב אנגל
כשהוא לא צולל, שלומי עוסק ביזמות ונדל”ן בשוק…הפולני. רוכב על אופנוע דוקאטי וחולם על מיזם הצלילה החופשית הבא. מדי פעם הוא קופץ לאילת, לפעמים לצלילה אחת בודדת (!) בעומקים של 70-80מ׳.
אפשרות נוספת לצלילות עומק בים התיכון היא באמצעות מועדון Aquanimity. מאחורי המועדון הזה עומדים שלומי סמנון ובת זוגו רויטל. שלומי הוא מאמן שחייה וצלילה חופשית הידוע באימוני הבריכה המעולים שלו בתל אביב, אימונים שמוקפאים כרגע בגלל מצב הקורונה. המועדון מארגן גם נסיעות לחו״ל למטרות צלילה חופשית, האחרונה שבהן לקורפו, בחגים שהיו. בינתיים, הם ממלאים את החלל באמצעות פעילויות ים. בתחילה באמצעות שילוב סאפ וצלילות (ניסיון מעניין שיצא לי לבדוק באופן חד פעמי), ולאחרונה גם סירה קטנה היוצאת מנמל יפו ומספקת פלטפורמה חביבה לאופציית העומק, גם אם אינה כה מפנקת כמו היאכטה שכבר הוזכרה. אצל שלומי חוויתי איזה קסם מהפנט שמשרה רוגע על סביבתו וגם הוא אסף קהל אוהדים לא קטן שמחכה בקוצר רוח לשובם של אימוני הבריכה.
לצלול בין ספינות פיראטים עם Aquinimity בחו״ל. צילום: רויטל סמנון קימחי
אט אט אני יוצר לעצמי מסע, בתחנות מאתגרות של ספורט חדש, בין אנשים נפלאים המעבירים את מורשת הצלילה החופשית, הצעירה יחסית בארץ, הלאה. הענף צובר תאוצה מרשימה וכיף לראות את ההנאה הגדולה ששואבים העוסקים בתחום. נדבקתי בהתלהבות, והראש מחפש את העומקים והרגעים הבלתי נשכחים שכבר הצלחתי לחוות – רגעים של מים כחולים, עמוקים מאד, כשמבט מעלה מגלה את פני הים ודמויות צפות, מחכות, מרחוק. אני, למטה, צף בתוך שלווה עצומה, מחפש סיבה לחזור למעלה…ולא תמיד מוצא.
- לאימונים באילת עם שגיא
- לפייסבוק של שלומי גולדשטיין ומועדון צלילה חופשית תל-אביב
- לצלול עם פיראטים ו Aquinimity
מאת: אריה פישלר
צילום: רויטל סמנון קימחי, יוגב אנגל, שגיא כברה, שלומי גולדשטיין,
