כתבת אאוטפאנל דבי עברי יצרה פרויקט צילום סלולרי שונה עם ברווז, שמצייר פסיפס עכשווי של המציאות הישראלית. 

הרגע המכריע באקסטרים

השם אנרי קרטייה ברסון מוכר לכל מי שאי פעם למד או התעניין בצילום. הוא ידוע בעיקר בזכות צילומי הרחוב האייקוניים שלו. קרטייה ברסון טבע את המושג “הרגע המכריע” – המגדיר את שבריר השניה שבו כל מרכיבי האירוע מתמזגים ויוצרים קומפוזיציה המזקקת עבור הצלם את משמעות האירוע ומאפשרת לו להעביר דרך התמונה מסר ויזואלי ייחודי. אני מאד אוהבת צילומי רחוב, ומרגישה סיפוק עצום כשאני מצליחה לתפוס מה שאני רואה כרגע מכריע.

מעל 15,000 כבר נרשמו לפאנלים ומקבלים פעם בשבוע תוכן מעולה- הצטרפו גם לניוזלטר:  

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

בקורס השפה הצילומית בבית הספר צילום בעם, דיוי בראל, מנחה הקורס, נותן השראה וממליץ לי לצאת מאזור הנוחות ולא לצלם צילומי רחוב. בחיי שניסיתי. במהלך חיפוש נושא לפרויקט צילמתי בניינים ואתרי בנייה. צילמתי צילומי מקרו בגינה, וצילומי אבסטרקט בבית. ואז, בזמן שאני נוהגת ברחובות תל אביב הולך לפני איש בלבוש חגיגי לבן, בידיו שקי ניילון ענקיים ובתוכם עשרות בקבוקים למחזור. הטלפון הנייד על הזרוע בדשבורד של האוטו, אני מדליקה אותו ומצלמת. אני יודעת שתפסתי רגע מכריע.

ברווז

במהלך הימים הבאים אני ממשיכה לצלם מהדשבורד. נושאים שונים שתמיד מעוררים לי את הדמיון בזמן נסיעה: רכבת נוסעת על גשר מעלי בדיוק כשאני עוברת בכביש מתחתיו, משאית נוסעת לפני ועליה משטחי עץ בשלל צבעים, אנשים עוברים במעבר חציה כשאני עוצרת את הרכב ברמזור אדום או האור בקצה המנהרה בכביש 6 או בדרך לירושלים. התמכרתי – זו תפיסת הרגע המכריע באקסטרים. לא רק שאני מזהה תוך כדי נסיעה רגע שהוא משמעותי בעיני, אלא שאני גם חולפת על פניו במהירות. זה משאיר ממש שבריר של שבריר שניה לצילום. כל זאת תוך שמירה על חוקי התנועה והבטיחות – לרגע לא הורדתי עיניים מהכביש, הטלפון לא זז מהזרוע שעל הדשבורד. ועוד אומר להגנתי – אלו לא צילומי רחוב, אפשר אולי לקרוא לזה צילומי דרך.

הווארד

כשאני עוברת על התמונות, אני מגלה שברווז הפלסטיק הצהוב שקיבלתי מתנה מבני ויושב דרך קבע על הדשבורד באוטו, נכנס לפריים. בתמונות נראה שהברווז מסתכל על ההתרחשויות באותה סקרנות שגרמה לי לצלם מלכתחילה, ובנוסף בהבעה של תימהון. זה הזכיר לי סרט שראיתי לפני עשרות שנים – “הווארד הברווז”. כשחיפשתי עכשיו את הסרט גיליתי שזה הסרט הראשון של מארוול, סרט שאף אחד לא מכיר משום שהוא נחל כישלון חרוץ, ונחשב לאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה. אני ואישי דווקא אהבנו, והוא הפך אצלנו לקאלט. בסרט, הווארד הברווז נשאב בטעות על ידי מדען לכדור הארץ מפלנטה של ברווזים תבוניים, ובמהלך הסרט הוא מנסה להבין מה לעזאזל קורה כאן בכדור הארץ, ומה בני האדם המוזרים האלו עושים. הברווז הצהוב על הדשבורד מיד קיבל את השם הווארד, כך התחיל הפרויקט. 

דוסים

עם הווארד בדרכים – מאחורי הקלעים

הווארד מצטרף לכל הנסיעות שלי. הוא עשה זאת גם קודם לכן, אבל עכשיו יש לו תפקיד: הוא מסב את תשומת הלב שלי למובן מאליו. צילום דרך העיניים של הווארד מאפשר לי מבט רענן על מראות מוכרים. את הצילומים הראשונים אני עושה בתל אביב – אור אדום ברמזור ואנשים עוברים במעבר חציה, אישה עם כיסוי ראש מדברת בטלפון, חייל נוסע על קורקינט ומאחוריו אוטובוס ועליו שלט “ביחד ננצח”,  לידו שליח של וולט רכוב על אופניו. הרכבת הקלה בצבעי כחול לבן, ודגל ישראל מתנוסס עליה. אני עושה מספר סיבובים בעיר. חוזרת לאותם מקומות ובכל פעם ההתרחשויות שונות. 

בחזרה הביתה לכפר אני רואה מרחוק זוג כלבים, אני מאטה את הנסיעה. הכלבים נפגשים פנים אל פנים, בפריים הבא הכלבה מסתובבת והכלב מרחרח את אחוריה. ואז היא עוזבת, והוא נשאר לבד. אני מצלמת את כל התהליך. קראתי לסדרה אהבה נכזבת. 

ברווז

ואז מגיע החורף. העננים מספקים רקע דרמטי לכל ההתרחשויות. כשמתחיל הגשם אני מגלה שאם אני מצלמת לפני שאני מפעילה את המגבים, הצילומים נראים כמו ציורי אקוורל בזמן שהווארד יושב יבש על הדשבורד ומתפעל. 

גשם

עניין מיוחד מספקים הגשרים – בדומה למפגש בין עולמות מקבילים: זה שמעל הגשר וזה שמתחתיו. הרכבים נוסעים במהירות מתחת לגשר ומעליו הולכי רגל, אופניים והתרחשויות מסוגים שונים – כמו המפגינים שעומדים על הגשר עם דגלים ובידם שלטים הדורשים לשחרר את החטופים. בכלל הגשרים הפכו מאז תחילת המלחמה לזירות להבעת דעה ציבורית ופוליטית: שלטים המבטיחים שביחד ננצח, וכרזות הקוראות לפוליטיקאים להתפטר, ובעיקר שלטים עם תמונות החטופים הדורשים להחזיר אותם הביתה מיד. 

מחאה

צילמתי בעיר ובכפר, בכבישים מהירים שביניהם ובדרכי עפר בין שטחים חקלאיים. במהלך מספר חודשים צילמתי מאות תמונות. בכל פעם, כשחזרתי הביתה, עברתי על התמונות ובחרתי את אלו שנראו לי מעניינות. הסתכלנו עליהן יחד בקורס. בחרנו, והורדנו, ואז בחרנו שוב, ושוב, ושוב. 

אלפים כבר הצטרפו לאאוטפאנל בווצאפ – לחצו פה:
הצטרפו לקבוצות אאוטפאנל

רק כשאנו מתקרבים לתאריך התערוכה, הפרויקט מתחיל להתבהר. פסיפס של המציאות הישראלית העכשווית. עיניו המשתאות של הווארד מדגישות את הדיסוננס: מלחמה איומה המתנהלת במקביל לשגרה וברקע הטבע כמנהגו נוהג: סתיו, חורף, אביב, ותיכף כבר קיץ. וואט דה קוואק!?

קוואק

תערוכה

שבוע לפני התערוכה. ההכנות נכנסות להילוך גבוה. התלבטות אחרונה לגבי התמונות שיכנסו – החלטות קשות, כי זה גוזר גם מה ישאר בחוץ. עריכות אחרונות. ואיך נסדר את הצילומים על הקיר: זו לצד זו או מעליה? התמונה החשוכה מתאימה להיות בפינה, אבל מה מתאים לידה. אתם יודעים כמה אפשרויות יש לסידור 20 תמונות במרחב? אני חושבת שניסיתי את כולן. מוצאי שבת – יום פתיחת התערוכה. פייר, התרגשתי.  מכיוון שמדובר בפרויקט צילום, לא אכביר במילים. אניח כאן מבחר צילומים, ואתן להם לדבר בזכות עצמם. 

 

ברווז

וולט

ברווז

ברווז

“וואט דה קוואק!?” (מימין: דבי עברי, הווארד ואורח בתערוכה)

מאת: דבי עברי

לתגובות קפצו לאינסטגרם שלנו: outpanel.co.il@