כולם מוכנים, דרוכים וחוששים…האם המים יגיעו לברכיים, למותניים או אפילו לחזה? זה תלוי בגאות, ובמיומנות הקברניט. הנחיתה הפעם הייתה קלה, תוך דקות ספורות מצאו עצמם 19 מטיילים דורכים על החול הגעשי הרך לחופו של האוקיינוס הפסיפי בשמורת קורקובדו, מצפים לעוד יום נפלא בקוסטה ריקה.
אני קורא את תוכנית הטיול המפורטת ויודע שזה לא בשבילי. אין לי עניין של ממש באבולוציה מתכנסת היוצרת תופעות טבע כמו ציפור שיר צבעונית במיוחד או את “ציפור העץ”, Common Potoo, הנראית כחלק מגזע גדום. אני פחות מתחבר לסיבות ההיווצרות של יער גשם ולקרב הצמרות ההירואי בין העצים כדי לממש פוטוסינתזה. תנו לי קניון אתגרי הדורש חבלים ויתדות, תנו לי שלוחה, סכין ובולדרים המובילים לפסגה ואהיה מאושר.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
קריאה נוספת של התוכנית מבהירה שזו מסקנה נחפזת, יש כאן הרבה יותר מתצפיות על ציפורים או מחיפוש אחר נחשים, עצלנים או טפירים. יש כאן הזדמנות לבקר במדינה שרבע משטחה הוא שמורות טבע ופארקים לאומיים. מדינה שבה הזואולוגיה והבוטניקה “גדלו על סטרואידים” בלי שאף גורם חיצוני הפריע להם. אולי, אני חושב לעצמי, אפשר לחוות את הטבע לא רק דרך הרגליים…אנחנו נרשמים.
ציפור העץ Common Potoo דרך הטלסקופ
קוסטה ריקה על קצה המזלג
קוסטה ריקה נמצאת במרכז אמריקה כ 10 מעלות צפונית לקו המשווה ושטחה כ 51000 קמ”ר. האקלים הוא טרופי המחולק לשתי עונות. העונה הגשומה ממאי עד נובמבר. העונה היבשה מדצמבר עד אפריל, זוהי העונה היותר תיירותית אם כי גם בה לא חסרים אירועי גשם משמעותיים. המדינה גובלת ממזרחה בים הקריבי וממערבה באוקיינוס השקט, אורך החופים הכולל הוא כ 1300 ק”מ. לאורכה, מצפון עד דרום, המדינה נחצית בקו פרשת המים של מספר שרשראות הרי געש שחלקם עדיין פעילים. השילוב של הרים, יערות גשם וחופים ייחודיים הוא הנוסחה לאטרקציות טבע יוצאות דופן.
גדרות והורמונים
יוצאים משדה התעופה למלון, העין אינה שבעה ממראות הנוף הירוקים. אלף גוונים של ירוק, כל גוון ותת גוון תלוי בפיגמנט הספציפי של הצמח ובתהליך הפוטוסינתזה שלו. כמה אדום וכחול הוא יבלע מהשמש וכמה ירוק הוא יחזיר ויענג את עינינו. אני מבחין בתופעה מוזרה, כל השדות והמטעים מוקפים בגדרות צפופים, אלא שהגדרות הן בעצם עצים בגילאים שונים. ממתי נוטעים עצים בצפיפות כזו כדי לייצר גדר? תשובת המדריך מפתיעה אותי ומרמזת יותר מכול על עוצמת הטבע במדינה זו: אף אחד לא נטע עצים סביב השדות, חלק מעמודי הגדר הם ענפים שנתקעו באדמה, קצת זמן, הורמונים, שמש וגשם הפכו ענפים אלה לעצים.
מדלגים בין השמורות
בקוסטה ריקה שחרטה על דגלה את שמירת ושימור הטבע כערך עליון, קיימים 280 שטחי טבע מוגנים הכוללים 27 פארקים לאומיים, 15 שמורות ביולוגיות, 14 מקלטים לחיות בר, 11 שמורות של יערות ועוד. ברור,איפא, שטיול במדינה זו, בוודאי זה מוגבל מאד בזמן, מחייב תכנון מדוקדק. היכן לבקר? על מה לוותר? במה להתמקד? ובעיקר, איזה אופי של טיול טבע מתאים לי? התלבטויות ושיקולים אלה נחסכים ממך בטיול מאורגן. הניסיון הרב והמשובים מטיולים קודמים חוברים יחד כדי לספק תוכנית שלמה האמורה להתאים לפרופיל של מטייל חובב טבע “ממוצע”.
בתוכנית יש העמקה בהיבטים מסוימים וטעימות בהיבטים אחרים, המיקוד בטיול זה, של “אקו שטח”, היה: טיול רגלי למיטיבי לכת בדגשים זואולוגים ובוטניים וטבע פראי. קונספט הטיול היה פשוט, טיול יומי בשמורה ודילוג לשמורה הבאה, למעט השמורה המרכזית בה התמקדנו יותר מיום אחד. בגלל המרחק הגדול יחסית בין השמורות השונות והכבישים, שחלקם היו צרים ואיטיים, חלק מימי הטיול כלל גם נסיעה של שעות רבות באוטובוס צמוד כדי להגיע לשמורה או כדי להגיע למלון הבא בסוף יום הטיול.
תצפית לאגם מלאכותי – ברקע טורבינות רוח
למעט יום טיול אחד שכלל שיט בנהר, בשאר הימים הטיול היה טיול הליכה של מספר שעות, אם בשבילים מלאכותיים מסודרים (שחלקם אף מונגשים לבעלי מוגבלויות) ואם בשבילי טבע. אנו צועדים בשבילי יער גשם, חוצים נהרות, עוברים על גשרים תלויים ומטפסים לתצפיות נוף. מזג האוויר שהיה חם, לח ולעיתים אף גשום, חייב הצטיידות בביגוד רב שכבתי מותאם למזג האוויר הרגעי…מתפשטים, מתלבשים וחוזר חלילה.
אלה השמורות בהן טיילנו:
לגונה דה הולה – יער עננים
אנו מתחילים בטיול קצר להבנת הקונספט בלגונה דה הולה. הלגונה היא חלק ממקלט חיות הבר הלאומי ריו קוארטו ונמצאת בליבו של יער טרופי שופע צמחיה, טחבים ושרכים. הלגונה שנוצרה מפיצוץ וולקני, שקטה, בדרך כלל ומאפשרת שייט ושחייה. הגשם הקל שיורד בתחילת ההליכה ביער העננים מטריד במקצת אך זה משהו שצריך להתרגל אליו כשכמות המשקעים השנתית היא כ 2000 מ”מ. שכמיות, מעילי גשם וכיסויי תרמיל נשלפים ואנחנו מוכנים. ההליכה היא בשביל מסודר, קצת בוץ, מעוטר בעלים וענפים. העצים צומחים מכל עבר ושרכים ענקיים מעטרים כל פינה. עצירת פתע, המדריך מבחין בטוקן, הציפור הלאומית של קוסטה ריקה, הטלסקופ מוצב בזריזות ואחד אחד אנו נהנים מהמראה הנפלא. תוך זמן קצר אנו מגיעים ללגונה, הגשם שפסק מאפשר להנות קצת יותר. התארגנות זריזה לארוחת צהריים ארוזה, התלבטות היכן לשבת או להניח את התרמיל, כר הדשא רווי בטורים ארוכים של נמלים גוזרות… יער טרופי במיטבו.
מבט ללגונה – רגע לפני הערפל והגשם
שמורת הר הגעש ארנל
זוהי שמורה ביולוגית פרטית העשירה במערכות אקולוגיות המאפשרות למבקרים להיפגש עם בעלי החיים של סביבה מוגנת זו. חלק ממסלולי ההליכה הם על גשרים תלויים, חלקם מאפשרים תצפית להר הגעש ארנל.
גשרים תלויים – טיול בין צמרות העצים
טרק אל בוריטו
הטרק, הסמוך לעיירה התיירותית, לה פורטונה, נמצא בשמורת Bosque Eterno de Los Niños – זו שמורה פרטית גדולה (שייכת לאחד מארגוני שמירת הטבע בקוסטה ריקה) שנמצאת ברובה באזור יער העננים של מונטה ורדה ומתמשכת גם למורדות רכס ההרים טילרן (Tilaran). אנו מתחילים את הטרק בקצה דרך עפר שאינה עבירה לאוטובוס ומחייבת הקפצה ברכבים עבירים יותר. שם מחכים לנו מדריכים מקומיים (כזכור זו שמורה פרטית) שתפקידם העיקרי הוא לתמוך פיזית במטיילים המתקשים לחצות את מעברי המים הרבים.
כמה הוראות בטיחות ואזהרות מהנחת ידיים במקומות מפוקפקים, חלקנו מצוידים במקלות הליכה מאולתרים המפוזרים בתחילת המסלול ויוצאים לדרך. המסלול אינו ארוך במיוחד, אורכו 5 קילומטר והטיפוס המצטבר כ 280 מטר, אולם למרות זאת אינו קל. המסלול כולל טיפוס ארוך ותובעני ביער סבוך וכולל חציית מעברי מים עם זרימה מהירה. הסלעים החלקים, הגשם והלחות הגבוהה הופכים את המסלול לאתגרי יותר. אחד המטיילים החליק וקיבל מכה חזקה בחזה שגרמה לו לכאבים במהלך כל הטיול, רק בארץ, שבועיים לאחר מכן, התברר שסדק ארבע צלעות. זה בהחלט לא היה טיול בפארק.
חוצים עוד נהר במסלול אל בוריטו
שמורת מונטה ורדה
שמורת מונטה ורדה היא שמורה אופיינית של יער עננים. הרים גבוהים, ערפל תמידי ואלפי מילימטרים של גשם בשנה יוצרים מערכת אקולוגית של צמחיה עשירה, פרחים, שרכים ועצים נטולי שורשים. ציפורים וחיות יער משלימות את תמונת הטבע הייחודית. הגענו לכניסה והנה הפתעה. בגלל חוסר תיאום לוגיסטי, החברה המארגנת לא הזמינה מקומות מראש ולפיכך לא יכולנו לבקר בשמורה עצמה, אך כמו בהרבה מקרים מסוג זה, הטעות התבררה כמוצלחת מאד.
המדריך הישראלי, שחי כמה שנים בקוסטה ריקה ומכיר אותה ככף ידו, מצא מסלול חלופי ותובעני. טיפוס ארוך ומתמשך בשביל צר ומתפתל מעלה אותנו במעבה יער העננים, בשלב מסויים אני מזהה טביעת כף רגל עמוקה אחרי דיון ארוך המסקנה היא שמדובר בטפיר. עוד מאמץ קטן ואנו מגיעים לקו פרשת המים בו טיפת גשם אחת יורדת לאוקיינוס הפסיפי ושכנתה ממזרח מתגלגלת לים הקריבי. הנוף שהתגלה מפעם לפעם בין קרעי העננים היה מהפנט.
צועדים ביער עננים
פארק לאומי קררה ונהר הטרקולס
הפארק הלאומי השוכן סמוך לאוקיינוס השקט, מאופיין במערכת אקולוגית יוצאת דופן בגלל המפגש בין האקלים היבש לאקלים לח יותר המגיע מדרום. הפארק מאוד תיירותי ובמידה מסוימת משעמם, ההליכה על שבילי אספלט נגישים תחומים בגדר חבלים, שחלילה לא תסטה מהשביל המסומן. ההתמקדות היא בעצים שבנו מערכות שורשים כבירות המבטיחות יציבות העץ לאורך זמן, במיני צפרדעים נדירות המסתתרות בסבך ובשלוליות ובציפורים מזדמנות.
תמונת מחזור בין שורשי עץ ענק בשמורת קררה
מהסיור הקצר בשמורת קררה אנו ממשיכים לסיור תיירותי נוסף בנהר טרקולס (נהר הלטאות). בנהר זה מספר גדול של תנינים, חלקם משתזפים בשמש על איים קטנים המבצבצים מהנהר ונצפים היטב מהגשר החוצה אותו. חלקם הגדול צמודים למחילות על גדות הנהר כשרק אפם מבצבץ מעל המים. הרבה תנועה לא רואים שם. אנו עולים על סירה פתוחה לסיור מושט, ההנחיות פשוטות: לא לעמוד, לא להוציא ידיים למים וללבוש חגורות הצלה. אף אחד לא יאכל היום על ידי תנין.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הקברניט משיט את הסירה במיומנות רבה, מרשה לעצמו להגביר מהירות בקטעים מסוימים כאילו מדובר בסירת מירוץ. המפגש עם התנינים רחוק מלהיות אקראי, קיים תיאום מוחלט בין התנין לקברניט היודע בדיוק לאיזו מחילה להגיע ואיזה תנין נראה שם… יש מצב שהם אפילו מתחלקים בטיפ. הנהר רחב מאוד ולאורך גדותיו עצים ומטעי בננות הנראים נטושים. להקות גדולות של ציפורי מים נצפות במעוף חינני או ברביצה על ענפי העצים מצפות למשהו מעניין.
מבט מהסירה (צילום: משה חרש)
פארק לאומי מנואל אנטוניו
זהו פארק קטן וקומפקטי המאפשר לכל מטייל המגיע לקוסטה ריקה לבקר בו ובכך לסמן “וי” על “טיול בטבע”. הפארק ממוקם לחופו של האוקיינוס השקט ומשולבים בו חופי רחצה יפים. אנו קופצים לביקור קצר בפארק, בחלקו הראשון הליכה משותפת עם המדריך והטלסקופ, צופים בעצלנים וציפורים, אך גולת הכותרת היא בוודאי קופי קפוצ’ין המדלגים בין העצים תוך אכילת פירות ועלים. הקרבה שלהם והנגישות אליהם כה גדולים שדי במצלמה פשוטה כדי לקבל תוצאות מרשימות. את חלקו השני של הביקור אנו מבצעים באופן עצמאי, חלקנו ממשיך לחרוש את שבילי הפארק בחיפוש אטרקציות והחלק האחר, השבע מעצלנים וקופים, שם פעמיו לחופי הרחצה כדי להנות מטעימה קצרה של חופשת “בטן גב”.
מאמץ ותוצאה
שמורת קורקובדו
שמורת קורקובדו היא היפה והגדולה ביותר בקוסטה ריקה. השמורה הנמצאת בחצי האי אוסה, בדרום המדינה גובלת עם האוקיינוס השקט. בשטח של מעל 400 קמ”ר מצויים יערות טרופיים, נהרות ולגונות רחבות וכמובן אינספור מינים ביולוגיים. לאורך החוף יש מספר תחנות מחקר שהם שער הכניסה לשמורה. הגישה לכניסות אלו היא באמצעות סירות המבצעות החפה (אין נמלים או מזחים). הכניסה לפארק מבוקרת היטב, המבקרים עוברים חיפוש למניעת הכנסה של מזון וכלים חד פעמיים. מספר המבקרים היומי מוגבל לכמה עשרות בלבד הצריכים להירשם חודשים ארוכים מראש.
בתחנת לה סירנה, שהיא שער כניסה מרכזי לפארק, קיים מבנה גדול המשמש כדורמיטורי לשינה משותפת וחדר אוכל מרכזי בו אוכלים המבקרים את ארוחות השף. הטיולים הרגליים היומיים מלווים במדריך מקומי וכמובן טלסקופ.
את הטיול הרגלי הראשון בשמורה ערכנו אחרי החפה בחוף סירנה, המתנה סבלנית על החוף לבדיקה “הביטחונית”, לא לכלים חד פעמיים, לא למזון. ההליכה בשמורה מפוקחת בכמה דרגות, יש את המדריך הישראלי המתמקד בטלסקופ והסברים אבולוציוניים, יש את המדריך המקומי הצמוד אלינו מתחילת הטיול ומעורב בעיקר בהיבטים הלוגיסטיים, יש שתי מדריכות מטעם הפארק עצמו (שתיים כי זו קבוצה גדולה) המובילות אותנו ויש מפקחים מטעם הפארק המקפידים שלא תהיה חריגה מההוראות.
תמונה אופיינית מטיול יומי
אחת ההוראות היא כמובן לא לסטות מהשביל, אלא שנחש בואה ענק המעכל יונק קטן שחנק ובלע לפני כמה ימים אינו מודע להנחיות אלו ורובץ במסתור שיחים. המדריכות המכירות מחבואים אטרקטיביים אלו ממתינות שהמפקח יעלם מהסביבה ומגניבות אותנו, שניים שניים, מעבר לשביל החוקי כדי לצפות בפלא. החום והלחות לא מאפשרים טיול ארוך מידי. בצהריים מגיעים למרכז השמורה, אוכלים, נחים ואחר הצהריים יוצאים לסיור נוסף.
ועוד אחת
טלסקופ ב 2 קמ”ש
קצב ההתקדמות בטיול קבוצתי כמוהו כקצב הממוצע של המטייל האיטי ביותר. אבל כאשר מדריך הקבוצה לוקח איתו טלסקופ על חצובה תלת רגלית המספרים מפתיעים אפילו יותר. קצב ההליכה בפועל הוא סביב 3 קמ”ש, הקצב הממוצע לכל יום הטיול הוא כ 2 קמ”ש, כלומר, כשליש מהזמן אנחנו עומדים. נוני המדריך מזהה משהו על צמרת העץ, הטלסקופ ממוקם בזריזות ובמיומנות, אחד אחד אנו מביטים דרך העינית, העין אינה שבעה מהמראות. ציפור צבעונית, קוף, איגואנה, פרפר שהספיק לברוח. לתמונות מתלווים הסברים מעמיקים ותשובות לשאלות מסקרנות. כיצד העיט מזהה את טרפו? מה היתרון האבולוציוני של זנב ארוך לתוכי? ולמה העצלן תלוי שעות הפוך על ענף גבוה?
הטלסקופ
גולת הכותרת טרק “על מלא”
אחרי לילה אחרון בסן פדרילו השוכנת בגבול השמורה הצפון מערבי וצילומי שקיעה אחרונים, אנו קמים ליום של הטרק האמיתי לו חיכינו.
עם בוקר אנו עולים, בתרגולת ידועה, לסירה שתיקח אותנו לתחילת המסלול מתחנת סירנה. גלי האוקיינוס ארוכים ואיטיים, מאפשרים לקברניט הסירה להנחית אותנו קרוב לחוף ולהרטב רק עד הברכיים. התארגנות קצרה, ומתחילים ללכת. הכיוון הכללי פשוט וברור, נעים לאורך החוף לכיוון דרום מזרח. מימיננו הים ומשמאלנו היער.
לעיתים הים מכסה את רצועת החוף הצרה ומחייב טיפוס תלול לתוך היער בשביל מסודר שמחזיר אותך בהמשך לרצועת החוף. תזמון לקוי של המסלול עלול להביא את הקבוצה למצב בו המסלול על החוף חסום בגלל הגאות ואין דרך מסודרת לבצע עקיפה דרך היער.
חוזרים לקו החוף
אנו מתקדמים באיטיות רבה, החום, הלחות והשמש הקופחת עושים את שלהם. חלק נכבד מההליכה הוא על חול טובעני שכמובן מקשה יותר. עצירות מרובות בצל והתרעננות במים משפרים את ההרגשה.
צל ומים
מאמץ אחרון בחול טובעני, בסלעים חלקלקים ובעליות קצרות ותלולות לתוך היער ואנו מוצאים את עצמנו אחרי כ 20 קילומטר בקרטה, מחוץ לשמורה, חוברים לרכב האוסף אותנו חזרה לציוויליזציה, לא לפני עוד משקה של קוקוס מרענן.
אפילוג
הדרך הארוכה בחזרה לסן חוזה מותירה זמן רב להרהורים. האם באמת אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים, כפי שטען הרקליטוס? הרי במסלול אל בוריטו חלצנו נעליים, חצינו ונרטבנו לפחות ארבע פעמים.
אבל יאמר הפילוסוף היווני, הנהר כבר אינו אותו נהר. הכל זורם, דינמי ומשתנה. בכל רגע, בכל פנייה אתה צפוי לגלות ולחוות משהו חדש, משהו אחר וגם אתה עצמך אינו אותו אדם שחצה את הנהר בפעם הראשונה.
ואכן, אני מעריך, ששבועיים אינטנסיביים כאלו של טבע עושים את שלהם ומטביעים את חותמם לזמן רב…לפחות עד הנהר הבא.
אינך יכול לחצות את אותו נהר פעמיים
