לא קשה לגרור את יואב גריבי לחו”ל, כל מה שצריך זה שלוש מילות קסם: “טיול עם חברים”. בגיל 30 עם קצת יותר מדי משקל, קצת בעיות גב ותחושה של “למה אני צריך את זה עכשיו” יצאתי לטרק בירדן עם חברי ילדות, כאילו אני בן 15. סיפור בצילומים על נחל זרד, פטרה וואדי רם.
אחרי טיול מוצלח עם החברים בסיני החבר’ה לא נחו והחליטו לצאת לטיול נוסף בחו”ל הקרוב. היעד הנבחר – ירדן, שכנתנו ממזרח. הממלכה המדברית עם האבן האדומה והנחלים השוצפים. הזמן – אמצע אפריל, לפני שנהיה חם מדי והמים מתייבשים. החברה – טובה, תודה ששאלתם. אנשים אדירים איתם אני מטייל מגיל 14. נסגרים על תאריכים, בוחרים סוכן, אורזים תיק 75 ליטר ויורדים דרומה.
לחצו פה להצטרף לערוץ הווטסאפ של OUTPANEL!
קבוצה שקטה עם 2-3 הודעות בשבוע ותוכן מעולה:
בעקבות התהפכות של מזג האוויר החלטנו להפוך את הימים ולהתחיל בואדי חסה הצפוני עם טרק בן יומיים בנחל, ואחר כך לטייל באתרים המתויירים של ואדי רם ופטרה. החלטה שהתבררה כנכונה מאד גם עקב התקררות שחווינו עם התקדמות השבוע וגם עקב העומס הפיזי – עדיף לטייל את המסלול הקשה יותר כשהגוף עוד טרי.
נחל זרד (ואדי חסה)
ואדי חסה
מסלול של 27 קילומטרים היורד מערבה אל משעולי ים המלח. 80% מההליכה במסלול היא בתוך המים, וההבנה שלא תטיילו עם גרביים יבשות מגיעה מהר מאד. טיילנו עם כל סוגי הקומביצניות של הנעלה – מסנדלים ועד נעליים שטח גבוהות וכבדות. השילוב המושלם והמומלץ למטיילים – נעלי מים עם גרביים. גם תומך, גם מנקז מהר והגרביים שומרות עליכם מפציעה מאבנים שנכנסות לנעל.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
לאורך כל המסלול המים יחסית רדודים ומגיעים לגובה הברך של אדם מבוגר, עם נקודות מועטות בהן נהיה עמוק והם יכולים להגיע לגובה כיסים. בכל מקרה מומלץ לעטוף ציוד יקר ערך בשקיות זיפלוק, שקיות זבל או להשאיר אותו גבוה, הרחק מהמים. כמובן שגובה המים משתנה בהתאם לכמות הגשמים שירדו – הנחל כולו מוזן ממי גשמים בלבד.
בריכה ומעלה “מפלון” של מים נקיים
לא כל המים טובים לשתייה, מי הנחל די מזוהמים בגופרית מנביעות חמות שבדרך, אך מדי פעם ישנם מפלונים המעוטרים ב-“שערות שולמית”, צמח המעיד על מים טובים לשתייה. אנחנו הצטיידנו בכל מקרה בטבליות טיהור מים וויטמינצ’יק פטל לאיזון טעם הכלור.
ההליכה בנחל נינוחה, כולה בכיוון ירידה. כאשר נהיה חם מדי פשוט מניחים את התיק ליד גדות הנחל וקופצים להתרעננות במים הקרירים. הנופים יפייפיים ומשתנים ללא הרף – קירות מצוקיים מכוסי צמחים משתנים לאבן חול עגלגלה, המשתנה לקניון צר ובחזרה לנחל רחב ידיים. ככל שהשעות חולפות קירות הנחל נצבעים באדום, כחול ולבסוף שחור המעוטר במיליון כוכבים. הולכים לישון עם רחש המים המשכיח מאיתנו כל דאגה אחרת.
ביום שלמחרת ממשיכים באותו הסגנון – הליכה במים, בנחל זרד המהמם, עם שיר בלב. לצערי השיר הזה היה “כלב ים” והוא לא יצא לנו מהראש במשך כל החופשה. מסיימים בשעות הצהריים, עם תיקים יותר קלים ולבבות מלאים מאושר: אפשר לצאת מהנעליים שמתמלאות באבנים כל שלושה צעדים! וגם מקלחת, אוכל מפנק ומיטה אמיתית שמחכים לנו בואדי מוסא.
פטרה
את יומנו הרביעי בירדן העברנו בעיר הנבטית הקדומה פטרה. העיר החבויה של הנבטים, שנכבשה ע”י הרומאים ואח”כ האימפריה האיסלמית, היא פלא הנדסי, אדריכלי והיסטורי. את פני הבאים לעיר מקבלים “מבנים נטושים” ואתרי קבורה – תצוגת תכלית של הנבטים המדמים כניסות לבתים בסלע ושל קברים. הרבה יותר טוב מהשטיח נעליים עם הכיתוב ״וולקאם״ שיש לרובכם בכניסה לבית.
אחרי אתרי הקבורה אנו נכנסים לנקיק עמוק בסלע, עם קירות בגובה העולה על 20 מ’. ההליכה בין קירות אבן החול המתפתלים מעוררת השתאות, הראש נמשך מלמעלה עד למטה ללא הרף. מתקבלת תחושה של אנשים קטנים שנכנסים לממלכה הנטושה של אלי הסלע האדום הקדומים. לפתע מגיחה לה במפתיע מבעד לקירות, חזית אדריכלית אדירה. הגענו ל- Treasury.
קשה לתאר במילים את ההתרגשות במפגש הראשוני עם היצירה הזו של אדוני הסלע, הנבטים. ככל הנראה, הם רצו לעורר תחושת “וואו”, וההצלחה הזו נמשכת כבר 2,300 שנה. מבנה האוצר, שהפך למחסן אוצרות של הרומאים, משומר בצורה שקשה להאמין. הכל הודות למהנדסים המדהימים של אותה תקופה, שדאגו כבר במאה השלישית לפנה”ס לניקוז והרחקה נכונה של מים מחזית אבן החול.
קשה לדמיין כיצד יצרו כזו חזית אדריכלית מושלמת וסימטרית לפני זמן כה רב, בלי מחשבים, כלי מדידה טכנולוגיים ומנופים. אנו כן יכולים לראות בצדדים את החורים אליהם חיברו פיגומים בשביל לחצוב את החזית האדומה. הנבטים היו אנשי העולם הגדול, וניכרת השפעה של האדריכלות הפופולרית של אותה תקופה – עם עמודים, ראשי עמוד קורינטיים וגמלונים בחזית. הדמויות שעיטרו את החזית הושחתו בתקופה של האימפריה המוסלמית, שלא ממש אהבו ראשים של פסלים. לא שופט.
ממשיכים הלאה לכניסה לעיר, עוברים דרך אתרי הקבורה של המלוכה וה-“מיוחסים”, התיאטרון ושער הכניסה שקרס. לאט לאט ניתן לראות יותר ויותר מבנים מרובעים, שרידים של “ההנהלה החדשה” שהגיע מאירופה. העננה הגבוה בשמיים מסתלקת, השמש יוצאת לברך אותה עם קרניה ואנחנו מתחילים את הטיפוס הארוך למנזר.
המנזר מרשים מאד בזכות גודלו העצום, אבל קל מאד להבין את הבלוף – בסופו של דבר כל החזיתות הענקיות האלה לא טומנות דבר בתוכן. יש חדרון אחד במנזר, שלושה בבית האוצר, וזה הכל. אין מבנה ענק חצוב בסלע, אלא חזית מרשימה מאד ועוד חור בקיר. בכל מקרה, מרשים מאד, יפה מאד, שווה את ה-300 וקצת שקלים לאדם שעולה הכניסה.
ואדי רם
ירדן? מאדים? ארקיס? ואדי רם, כשעה נסיעה מעקבה, הוא הקפיצה קצרה לעולם אחר. לא מפתיע שבהוליווד הוא כבר אתר פופולרי לצילום סרטי מד”ב שיצאו מגבולות כדור הארץ. מדבר החול עם מפלצות הסלע הענקיות שפורצות ממנו באקראי הוא הנקודה האחרונה שלנו בטיול, והמקום שאליו אני שואף להגיע כבר תקופה. אנו מגיעים בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, והדרך מפתח החדר עד לדיונה הקרובה קוראת לנו לדרוך בה בדרך לשקיעה.
לי זה ברור שאני קצת דפוק, אבל שאר החברים שלי לא הצליחו להבין איך אחרי יום עם צעדת 15 ק”מ בשמש הקופחת בפטרה, החלטתי שזה רעיון טוב לקום בשעה שתיים בלילה. אבל כששביל החלב זורח, ועוד בלילה נטול ירח – אני מתייצב. על פניו – התנאים אופטימליים: אין ירח, אני רחוק מכל עיר וסביבי הנוף המדהים של ואדי רם. אך לצערי, ככל שהמקום נהיה יותר פופולרי, כך גם מקומות הלינה התרבו וחלקם משאירים אור דולק בלילה. עדיין הצלחתי לתת תפיסה קצרה באמצע הלילה של הגלקסיה שלנו.
את הבוקר מעבירים בטיול ג’יפים ברחבי הואדי, במעבר קליל בין אתר לאתר באחורי הטנדר. שמש חמימה, רוח קרירה של בוקר מדברי, חברים טובים ונופים מטמטמים – מתכון מושלם ליום טיול מבחינתי.
בדרך עוצרים ב-“פטריה”, פטריית סלע בודדה וחמודה שהייתה מרשימה אותי אם לא הייתי בתמנע איזה 2-3 פעמים. אחריה הפטרייה אנחנו הולכים לאתר סלבריטי, בו צולמה סצנה מ-“לורנס איש ערב”, עם קיר מרשים הנושא הד למרחקים. בחרנו לצעוק “בושה” ולהנות מאפקט ההד כמו בקפלן.
מסיימים עם קפיצה לקשתות הסלע הענקיות, שעל אחת מהן ניתן לעלות. דוברי הערבית ביננו התיישבו לתה ויפיתה ב-“דוכן” של הגזלן המקומי (אוהל בדואי), ולמדו מה מתוכנן לחגיגות של אותו הערב, שכן מדובר בעיד אל פיטר, סיומו של חודש הראמדן. אחרי קנייה של פיתה בדואית, אנחנו מוחזרים למחנה וממנו עולים את ההסעה לעקבה, לארוחת סיום הטיול.
ירדן – סיכום
ירדן מפתיעה, מרגשת, נגישה וקרובה. נחל זרד מרגיש דומה, אבל כל כך שונה מכל דבר שקיים בארץ, פטרה מדהימה ועוצרת נשימה, ואדי רם שמרגיש כמו קפיצה לכוכב לכת אחר. כל כך הרבה פעמים הבטתי מחלון הרכב ולא האמנתי שאני נמצא בשכנה המדברית שלי ממזרח – הרים מעוטרי צמחייה, ירוק, נחלים מלאי מים. זאת מדינה עם טבע מדהים, אנשים נחמדים, אוכל טוב, וקירבה שחשוב לנצל. לאן נטייל עכשיו חברים, לבנון?
מוזמנים לקרוא על מסלולים נוספים בירדן:
הערה למטיילים: אסור לישון בנחל זרד (ואדי חסה). במידה ותפגשו את רשויות החוק אתם עלולים להסתבך. מותר ורצוי לקיים טיול יום מהתחלת / סוף הנחל עם מדריך ושוטר..
