אחרי שריפות הענק בהרי ירושלים בשבוע שעבר, הביטוי "על האש ביום העצמאות" קיבל משמעות אחרת. בתור תושב האזור הפגוע, וכאחד שרץ ורוכב בו על בסיס קבוע, כואב לי ברמה אישית. יצאתי הבוקר לרכיבת Post Mortem בפארק קנדה, על מנת לעמוד מקרוב על מימדי האסון.
קק"ל: אנא המנעו
ראשית נביא את בקשת קק"ל:
"רוכבים יקרים, אנו יודעים שהאזורים שעלו באש מרגישים עבורכם כמו בית, אבל הבית הזה מסוכן מאוד עכשיו. אין לדעת מתי עץ יקרוס משום ששורשיו נשרפו והוא תלוי על בלימה, בורות נפערים כאשר שורשים נשרפים תחת הקרקע ונוצרים מיני בולענים.
תנו לנו לעשות את עבודת הבטיחות הנדרשת, אנו נודיע כאשר יהיה ניתן לחזור ולרכב בפארק. בנתיים, יש רק עוד איזה 1400 ק"מ של שבילי אופנים רשמיים ביערות הקק"ל.
שלכם- ניתאי, מנהל בן שמן ופארק קנדה בקקל"
תמרות עשן מחלון הבית
אני גר בחלקה הדרום-מערבי של מודיעין, ומהבית שלי ניתן לראות חלק מפארק קנדה. באותו יום שישי בשבוע שעבר, שבו הכל התחיל, רכבתי עם כמה חברים בפארק קנדה בבוקר ושמתי לב לאוויר מאוד יבש ופרצי רוח פתאומיים שהעיפו אותנו מהאוכף. כמו ניצוץ עברה בי המחשבה- רק חסר שמישהו ידליק כאן אש, כי יש עכשיו תנאים אידיאליים לשריפה בממדים אפיים. אחרי שחזרתי הביתה כבר התחילו להגיע דיווחים על מוקדי אש ראשוניים, שלפחות בשלב זה, היו יותר קרובים לירושלים. בשעות אחרי הצהריים המוקדמות כבר ראיתי תמרות עשן עולות מפארק קנדה, וריח חריף של שריפה כבר אפף את מודיעין. כל התנועה לירושלים מכביש 1, שנחסם לתנועה, הועברה דרך כביש סובב מודיעין לכיוון כביש 443, וזה עבר ממש מתחת לבית שלי. שיירות של מכוניות ומשאיות הציפו את הכביש העירוני, שבדרך כלל די ריק ושומם.
הצטרפו פה וקבלו כתבות, תובנות והשראה – פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מטוסי ומסוקי כיבוי חגו מעלינו כמו דבורים מעל כוורת, והחשש הפך לממשי ברגע שהודיעו על פינוי ישובים צמודים למודיעין (מבוא חורון ונוף איילון). אנחנו היינו אמורים להיות הבאים בתור, אבל הכבאים במאמץ עילאי, יחד עם הרוחות שהחליטו לשנות קצת את הכיוון, הצליחו לבלום את התפשטות האש לכיווננו, ויצאנו מזה בנס. במקום מטס יום העצמאות החגיגי, קיבלנו מטס עצוב ומבהיל של טייסת הכיבוי הבלתי נלאית, ועימה ריח כבד של שריפה.
דיווחים מהשטח וריצות גישוש
כמה ימים אחרי האירועים, ואחרי שאפשר היה לנשום בחוץ, החלטתי לעשות כמה ריצות גישוש באזור הגבעות הדרומיות של מודיעין וסביב הישובים נוף איילון ושעלבים. כבר בגבעות הדרומיות ניתן היה לראות את כתמי הפיח, ושטחים גדולים המכוסים בחומרים מעכבי בעירה בפארק קנדה.
פה ושם עוד ניתן היה לראות נקודות שהעלו עשן דליל לאוויר, אבל כבר לא היה זכר לריח שהיה כאן קודם, או לאש האדירה שכילתה את עצי האיזור. כל השדות החקלאיים צפונית לישוב מבוא חורון, וגם אלה של הישובים נוף איילון ושעלבים לא נפגעו.
בחוץ שרר שקט, ואפילו הציפורים, שבדרך כלל מציפות את המרחב בקולותיהן, לא העזו לצייץ. תחושה סוריאליסטית ומוזרה ליוותה את צעדי הריצה שלי, שהרי אחרי יותר מעשור של ריצות באיזור הזה, אני מכיר כל פינה בעל פה. מעולם לא ראיתי אותו כך.
רכיבת תיעוד ראשונה בפארק קנדה אחרי האסון
למרות שכבר ראיתי תמונות וסרטונים שצילמו רוכבים בפארק קנדה, החלטתי שאני חייב לבקר בו בעצמי, כדי לראות את מצבו. המרחק מהבית שלי לכניסה המערבית של פארק קנדה הוא כ-5 קילומטרים בלבד, וזו אחת הסיבות שאני אפילו לא מניע את האוטו בשביל להגיע ליער. פשוט רוכב מהבית ישירות לשם.
במאגר המים מול מבוא חורון, הדבר הראשון שקפץ לי מול העיניים היו פרות. הן הסתובבו בתוך מתחם המאגר, שבדרך כלל סגור ומגודר. מי שהסתובב לאחרונה בפארק קנדה (לפני השריפה), בוודאי שם לב לכמות הלא מבוטלת של הפרות שהסתובבו חופשי בין שבילי הפארק. למען האמת, הדבר הראשון עליו חשבתי ברגע שנודע לי על השריפה היה "מה יעשו הפרות?", הרי הן סגורות בתוך שטח הפארק, עם גדרות שמונעות מהן לצאת החוצה, וזה סוג של גזר דין מוות עבורן.
נכנסתי לסינגל איילון וראיתי "מוקשים" טריים של פרות, מה שגרם לי קצת להירגע. כנראה שלא הכל אבוד, ולפחות חלק מהן שרדו את התופת. בהמשך כבר ראיתי אותן מסתובבות בחלקים שלא נשרפו, בניסיון נואש למצוא אוכל. מחזה עצוב וסוריאליסטי לכל הדעות.
עץ שנשרף מהשורש וקרס על הסינגל
קנדה רכיב תמיד
סינגל איילון, שבו החלטתי לרכוב, עובר דרך חלקים מיוערים רבים ברחבי הפארק. מוזר היה לראות לא מעט חלקים בהם לא היה כל זכר לשריפה, מלבד מספר כתמים ענקיים של חומרים מעכבי בעירה ששפכו מטוסי הכיבוי. בהמשך הרכיבה, אזורים שניצלו מן האש התחלפו בקרחות ענקיות- חורשות יער שנשרפו כליל. אזור פארק קנדה עמוס בממצאים ארכיאולוגיים, שבימים רגילים, את חלקם כלל לא ניתן לראות, בגלל שיחים מאוד צפופים שסגרו עליהם. עכשיו הכל היה עירום וגלוי: מערות, בורות, מסלעות וסתם תוואי קרקע שלא היה חשוף עד עכשיו, פתאום נגלו לעיניים ולאור השמש. המחזה היה דומה לראש של אדם שהיתה לו פעם רעמת שיער צפופה ולפתע הפך קירח. השינוי היה כל כך קיצוני, עד שבחלקים מסוימים של הסינגל לא הייתי בטוח האם אני עליו או שיצאתי ממנו. רק הפס הבהיר על הרקע השחור והמפויח הסגיר את הכיוון.
שאריות של חומרים מעכבי בעירה (בצבע ורוד)
לאש יש חיים (וחוקים) משלה
לפני מספר שנים פקדה סופה רצינית את האזור, וחלק מהעצים נפלו או נעקרו. לאחר הסופה ההיא, חלקם פונה וחלקם נשאר שכוב על הקרקע. רבים מהעצים הנפולים נוסרו לחלקים יותר קטנים אשר הושארו בשטח, ובמהלך השנים התייבשו לגמרי. בזמן השריפה הם הפכו לחומר הבעירה המושלם.
רבים מהעצים שעוד היו חיים, נשרפו מהשורש וקרסו, וחלקם אף קרס על השביל. במספר מקומות עקפתי אותם מהצד, ובמקום אחד פיניתי את העץ מהשביל. ללא ספק, אחרי שהכל ישקע, יש כאן הרבה עבודה בפינוי ובניקיון. אני בטוח שחלק מקהילת הרוכבים ישמח להירתם לעזרת אנשי קק"ל ורט"ג בפינוי ובהכשרת השבילים לרכיבה בפארק.
הערוץ של אאוטפאנל בווצאפ – כנסו: {join-whatsapp-http://tiny.cc/outpanel-channel}
אחד הדברים שהפתיעו אותי בזמן הרכיבה, היה מיקום ופיזור האזורים השרופים. כאילו השריפה נגעה באופן ספורדי באיזורים מסוימים- חלקם היו צמודים האחד לשני וחלקם היו איים מבודדים, שלכאורה לא קשורים לכלום. כאילו נפל בהם משהו בוער והם התלקחו. לא היה רצף באזורים השרופים.
מחזה אחד גרם לי לעצור ולהוציא את המצלמה: לקראת מצפור עמק איילון, בחלק הכי שרוף של היער, אני רואה מולי, על העץ, שלט צהוב בצורה של טיפה עם כיתוב "סינגל איילון". מסביב הכל שחור ומפויח, והשלט הזה כאילו מראה אצבע משולשת לכל העולם- הוא שרד!
פארק קנדה – Post Mortem
ברגשות מעורבים השלמתי את הסיבוב בסינגל איילון. בחלק מהמסלול אפילו כיביתי את המוזיקה לה הקשבתי באוזניות, כי הרגשתי שזה פשוט לא הולם את האירוע ואת המקום. הרגשה סוריאליסטית והזויה עם כאב מאוד גדול מהמראות הקשים מול עיני. בישראל, המדינה היחידה בעולם בה כל שטח בו נטועים יותר מ-3 עצים נחשב ליער- שריפה אדירה שכזו היא פגיעה אנושה במעט היערות שכבר יש לנו. לכן, לראות את יער פארק קנדה במצבו העגום, היה עצוב במיוחד.
אני יודע שהטבע יודע לשקם את עצמו, ושכל שיח שנשרף מפנה מקום לעוד כמה שיגדלו במקומו. אני יודע גם שהאפר מהעצים שנשרפו הוא דשן לדורות העצים הבאים שעוד יגדלו כאן. כל זה נכון, אבל זה רק מה שאנחנו רואים מעל פני השטח. יש כל כך הרבה צורות חיים אחרות שאנחנו לא רואים שנפגעו: כל הזוחלים למיניהם, חיות הבר שניזונות מהם, ציפורים שקיננו כאן ועוד- מחזור חיים שלם שנפגע אנושות לשנים ארוכות קדימה.
ולבסוף- עבורנו, כספורטאים וחובבי טבע- הטיולים, הריצה והרכיבה באיזור הקירח והחשוף הם עצובים יותר, וצל העצים, אשר כל כך חשוב לפעילות ספורטיבית נעימה, הפך לנדיר באיזור. ללא ספק מדובר בנזק עצום שייקח עוד שנים ארוכות לשקם. כולי תקווה שהלקחים מהשריפה הזוועתית והמיותרת הזו יופקו בהקדם, ולא נצפה יותר באסונות במימדים כאלה.
מאת: ודים לינצקי
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
לערוץ הטלגרם!
