בטיול, אנחנו רוצים גם להרגיש את הדופק עולה ושיהיה קצת אקשן, אבל בא לנו גם לעצור לרגע, לנשום, להנות מהשקט. השאלה היא איך עושים את זה נכון: בלי למהר, ובלי לשכוח להנות מהרגע. קבלו המצלות לכך מטיול באי כרתים.
יש מקומות בעולם שפשוט לא מתאימים לריצה אחרי שיאים או אתגרים – לא לרכיבות מטורפות ולא לטרקים שדורשים לתקוף פסגות. במקום זה, הם מזמינים אותך פשוט לעצור. לקחת אוויר. להיות. כרתים, במיוחד האזור של אלונדה, הוא בדיוק מקום כזה. אי שמזכיר לך שזה בסדר ואפילו חשוב להוריד הילוך. פה לא ממהרים לשום מקום. הולכים קצת, נחים הרבה, לפעמים עם קפה ביד, לפעמים עם כוס יין, ולפעמים פשוט מקשיבים לצלילים מהטברנה ליד. זה טיול של רוגע, של להיות נוכח, בלי רשימת משימות לסמן עליהן וי.
קבלו כתבות אופניים פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
אם אתם כמוני, וקצת קשה לכם לשבת יותר מדי זמן במקום אחד – בטח קראתם את הפסקה הקודמת ותהיתם: כמה שקט כבר אפשר להכיל? אז בדיוק בגלל זה הטיול הזה נבנה באיזון. יש בו גם חוויות עם נגיעה קלה של אדרנלין, וגם רגעים של שקט ונשימה. באלונדה תמצאו עולם שלם של פעילויות רגועות בלי לחץ, בלי מרדף אחרי מספרים. קצת הליכה, קצת רכיבה על אופניים, אולי אפילו קפיצה למים.
מבט ראשון על אלונדה
אלונדה נמצאת בצפון-מזרח כרתים, ממש על קו החוף של הים האגאי, בערך 70 קילומטרים מזרחית מהרקליון – עיר הבירה של האי. מדובר בעיירה קטנה שממוקמת באזור הררי ויפה, עם נוף משולב של הרים ירוקים ומים בצבעי טורקיז. אבל אלונדה היא לא רק העיירה עצמה שעל הים, היא כוללת גם כמה כפרים קטנים פזורים בין הגבעות, מה שנותן לה אופי כפרי שקט.
הגעתי לאלונדה כחלק מנופש חברה, יחד עם עוד 160 עובדים מהעבודה. כולנו נרגשים, מלאי תודה על ההזדמנות לקחת פסק זמן מהשגרה, להירגע, ולמלא מצברים במקום שמשלב טבע, נוף והיסטוריה. הטיסה להרקליון, בירת כרתים, לקחה בערך שעה וחצי – הזמן הנכון (לא קצר מדי, לא ארוך מדי) בשביל להתחיל להרגיש את המעבר למצב חופשה. כשנחתנו, חיכו לנו אוטובוסים ממוזגים שלקחו אותנו בנסיעה של כשעה מזרחה, לאורך קו החוף. דרך הנופים הכחולים של הים והכפרים המסורתיים של אלונדה.
כמו בשאר חלקי כרתים, גם באלונדה נהנים מאקלים ים-תיכוני נעים שמזמין מטיילים כמעט כל השנה. התקופות הכי מומלצות לביקור הן האביב (מרץ עד מאי) והסתיו (ספטמבר עד אוקטובר), כשנעים בחוץ והטמפרטורה בין 20 ל-27 מעלות. בקיץ, מיוני ועד אוגוסט, כבר נהיה חם ויבש, לפעמים אפילו מעל 35 מעלות. אבל בזכות הקרבה לים והבריזה הנעימה שמגיעה ממנו, החום קצת פחות מורגש. גם בחורף אין דרמה גדולה, קריר, אבל לא קפוא. הטמפרטורות לרוב לא יורדות מתחת ל-10 מעלות, כך שאפילו העונה הקרה נשארת די מתונה ונעימה.
נחיתה רכה: מלון על הגבעה, ים מתחת לרגליים
הגענו ל-Aquila Elounda Village ריזורט חמישה כוכבים שמיועד למבוגרים בלבד מגיל 16 ומעלה. המלון שוכן על גבעה שפונה לים, עם חדרים שפזורים בין גנים ירוקים ופורחים, בריכות אינפיניטי מדורגות, והרבה שקט מסביב. יש גם ספא, סאונה וג'קוזי – למי שרוצה לקחת את הרוגע עוד צעד קדימה. במרכז הריזורט יש מסעדה מצוינת וחוף פרטי. הקבלה הייתה חמה ומקצועית: הצוות קיבל אותנו עם חיוך, שתייה קרה, וחלוקת מפתחות מהירה ויעילה. אחרי כמה דקות היינו בארוחת צהריים טעימה, מתחילים להרגיש את המעבר לחופשה אמיתית.
באזור אלונדה לא חסרות אפשרויות לינה ויש באמת משהו לכל אחד ולכל תקציב. אם אתם מחפשים פינוק אמיתי, יש ריזורטים יוקרתיים עם בריכות פרטיות, ספא ונוף מרהיב, כמו Blue Palace או Candia Park Village. אם אתם יותר בקטע של שקט ואווירה ביתית, תמצאו גם מלונות בוטיק קטנים ונעימים כמו Elounda Krini Hotel. למי שמעדיף חופש מוחלט – יש שפע של דירות נופש ווילות פרטיות, שמתאימות במיוחד למטיילים עצמאיים ולרוכבי אופניים, שרוצים לשלב בין נוחות וגמישות.
בחרתי להתחיל את הטיול ברגל שזו דרך מצוינת להיכנס לאווירה בקצב רגוע (קישור למסלול). כמובן, מי שמעדיף יכול לעשות את אותו מסלול גם באופניים הלוך ושוב. אחרי נסיעה קצרה של חמש דקות במונית, הגעתי לפלקה (Plaka), כפר קטן וציורי שנמצא ממש על קו המים. יש שם רחוב ראשי אחד שצמוד לאורך החוף, כשמצדו האחד הים ומצדו השני בתי אבן נמוכים ויפים, טברנות מסורתיות שמעלות ריח של דגים טריים, חנויות קטנות, ודייגים מקומיים שמתקנים את הרשתות שלהם. משם יוצאות סירות קטנות לאי ספינלונגה, ואני, כמובן, הצטרפתי.
מאי המצורעים לספר
השייט לאי ספינלונגה זו חוויה שלא שוכחים, בעיקר בגלל הסיפור שמחכה בסוף ההפלגה. האי קטן ומוקף חומה שנבנה במאה ה-16 על ידי הוונציאנים בתור מצודה צבאית כדי להגן על המפרץ. אבל הסיפור המיוחד שלו הוא מהתקופה המאוחרת יותר, כשהאי שימש כמושבת מצורעים בין השנים 1903 ל-1957. במשך עשרות שנים, חולי צרעת הועברו לשם וחיו בבידוד מלא. הסיפור האנושי שלהם – עם הכאב, התקוות והמאבקים כתוב בספר "האי" של סופיה ויקטוריה היסלופ, הספר הפך ללהיט וגרם לגל של עניין במקום, שהביא גם תיירים וגם משקיעים בנדל"ן לאזור. אם זה טוב? ימים יגידו.
בסיום השייט חזרתי לכפר, ומשם המשכתי להליכה נינוחה למלון באלונדה. המסלול מישורי וקל, בערך 13 קילומטרים לאורך חופי כרתים, כשהדרך עוברת בין המפרצים והים. במהלך ההליכה אפשר לעצור בטברנות מקומיות לארוחה, או פשוט לשבת על סלע מול המפרץ, להסתכל על טחנת הרוח במפרץ מיראבלו, ולספוג את השקט שמסביב. המסלול פשוט: מפרצונים קטנים, בתים לבנים ונקיים, סירות עגונות, ואיש זקן שיושב לו בשקט וקורא עיתון יווני.
לא רק נוף גם הצלחת מקבלת מקום של כבוד
אלונדה, מעבר לנופים היפים והטבע המדהים, היא גם מקום שמלא בטעמים מקומיים. הטברנות כאן מגישות מנות ים-תיכוניות שמחברות בין הטעמים המסורתיים של כרתים לטעמים של האזור כולו. הדגש הוא על חומרי גלם איכותיים: דגים טריים, ירקות העונה, שמן זית כתית ותבלינים מקומיים. לנו הישראלים הטעמים לפעמים ירגישו קצת פחות מתובלים ממה שאנחנו רגילים, אבל זה חלק מהמקום – טעם טבעי, פשוט ונקי.
אי אפשר לדבר על חוויה קולינרית יוונית בלי להזכיר טברנה עם מוזיקה חיה. באלונדה, הטברנות הן חלק מחווית האוכל: צלילי הבוזוקי שמתנגנים, קולות השירה והריקודים על רצפת העץ יוצרים אווירה מדבקת, אל תפספסו את זה! אנחנו חגגנו ערב כזה, והיה פשוט נהדר לראות איך כולם מתחילים להיפתח, להשתחרר ולרקוד יחד על הרחבה.
43 ק"מ של נופים וגלגלים
ביום השני, ישר אחרי ארוחת הבוקר, לקחתי את הגרמין והקסדה ויצאתי לרכיבה של בערך 43 ק"מ. המסלול שילב כבישים נוחים, עליות וירידות (קישור למסלול). זו דרך מעולה להתחיל את היום, לפני שהשמש מתחילה לבעוט חזק על הראש, במיוחד למי שאוהב לקום ולהתחיל את היום בתנועה.
באלונדה לא פשוט למצוא אופניים להשכרה. כן תוכלו למצוא אופניים במספר מלונות כמו Elounda Infinity שמציעים השכרה ישירות במקום, נוח במיוחד אם לא בא לכם להתחיל לחפש ולהתרוצץ. אם אתם מחפשים משהו קצת יותר מקצועי, באגיוס ניקולאוס הסמוכה תמצאו חנויות ייעודיות עם מבחר של אופני כביש ושטח, באיכות טובה. המחירים נעים סביב 70 יורו ליום – לא הכי זול, אבל לרוב הציוד והשירות סבירים.
כשכביש ראשי פוגש פינה של שקט וצבע
המסלול התחיל מהמלון בירידה מתונה לאורך הכביש הראשי, ואחרי בערך חמישה קילומטרים פנה לשבילים צדדיים ושקטים יותר. בדרך עברתי דרך Candia Park Village, כפר נופש מטופח ושקט, שהרשים אותי במיוחד בזכות הצמחייה והצבעים העזים של המבנים, קצת שונים מהלבן הקלאסי שרגילים לראות ביוון. עצרתי שם לרדת כמה מדרגות ברגל, שלפתי את המצלמה וצילמתי כמה תמונות מוצלחות.
המסלול ממשיך לאורך קו החוף ועובר בין מלונות, מסעדות וחופים קטנים. באזור של Agios Nikolaos Beach עצרתי למנוחה קצרה של ישיבה ושכשוך רגליים במים. אין כאן משהו דרמטי או יוצא דופן, רק מים צלולים, כמה כיסאות נוח ונוף פתוח. לפעמים, זה בדיוק מה שצריך כדי לעצור רגע, לנשום עמוק ולמלא מצברים לפני שממשיכים הלאה.
אגמים מתוקים ועצי זית בדרך
בהמשך המסלול מגיעים לעיירה אגיוס ניקולאוס, ממש ליד אלונדה, שמצליחה לשלב יפה בין שוק יווני מסורתי לבין עיירת נופש מודרנית. במרכז העיר נמצא אגם ווליסמני – מראה מיוחד בפני עצמו. למרות שהוא מחובר לים, המים שלו מתוקים, בזכות מעיינות תת-קרקעיים שמזינים אותו. זו נקודת עצירה מעולה לשבת רגע על קפה, לשתות משהו קר, ליהנות מהנוף ולהירגע קצת, במיוחד לפני שהמסלול מתחיל לטפס.
לא רחוק מתחילת העלייה שווה לעצור במפעל שמן הזית Physis Olive Oil. כרתים היא אחת היצרניות הבולטות של שמן זית באירופה, והמפעל הזה נותן הצצה למסורת ולחיבור בין האדם לאדמה. עוד מהתקופה המינואית – לפני משהו כמו 3,000 שנה, תושבי האי גידלו עצי זית והפיקו מהם שמן. לא רק לבישול, אלא גם לרפואה ולטיפוח.
מהסמטאות של Kritsa ועד העתיקות של Lato
אני ממשיכה לכפר קריצה, כפר קטן שקל ללכת בו לאיבוד בסמטאות. יש בו סמטאות צרות מרוצפות אבן, בתים ישנים, מרפסות מלאות בפרחים – ובכלל, אווירה כפרית שקטה שלא רואים הרבה באזורים התיירותיים של כרתים. זה גם אחלה מקום להתחיל ממנו טיול רגלי בהרים שמסביב, במיוחד אם מתחשק לכם יום של הליכה במקום עוד רכיבה על אופניים.
רכיבה קצרה מהכפר קריצה מביאה לאתר העתיקות לאטו, שנמצא על שתי גבעות עם תצפית יפה לים ולעמקים שמסביב. המקום הוקם במאה ה־6 לפני הספירה, והיה פעם מרכז חשוב גם דתי, גם פוליטי וגם כלכלי. אפשר לראות שם שרידים של מקדשים, בתים, וחומות ישנות. אחד הדברים המעניינים הוא מקדש אתנה, וגם מערכת ניקוז מתקדמת לזמנה, שסיפקה מים לתושבים.
יין ביד, נוף בלב – יאסו
משם חזרתי למלון Aquila Elounda Village דרך הכביש הראשי – קצת עליות, קצת ירידות, ובסוף מקלחת חמה ומרעננת שחיכיתי לה כל היום. אחריה, התארגנות קצרה לארוחת ערב יוונית חגיגית שהחברה שלי ארגנה. את הזמן שבין לבין העברתי ברוגע מול הנוף של הבריכה והים, עם כוס יין ביד – או אוזו, אם אתם בעניין של הטעמים המקומיים. אני ניסיתי, אבל מודה, הטעם החזק של האניס או אולי ההל קצת פחות בשבילי.
באלונדה תמצאו לא מעט בתי קפה שמגישים קפה יווני חזק, מריר וסמיך, בכוסות קטנות ועם כוס מים בצד. הוא מבושל בסיר נחושת קטן שנקרא בריקי, על אש קטנה או גחלים, ונטחן כל כך דק שהוא כמעט כמו אבקה. משאירים אותו עם המשקע בתחתית, אז לא כדאי לשתות עד הסוף. ליד הקפה נהוג לקחת משהו מתוק – בקלאווה, יוגורט עם דבש ואגוזים, או גלידה מקומית שמרעננת בדיוק כמו שצריך ביום חם. יאסו!
מפרץ מיראבלו: קיאקים, סאפ וסירות פדלים
רצועת החוף והמים הצלולים של מפרץ מיראבלו הופכים את המקום למושלם לפעילויות מים. בין אם מתחשק לכם בוקר רגוע ובין אם בא לכם קצת אקשן. כשיש חוף פרטי ממש במלון, זה קל. אחרי כמה ימים שהמזג אוויר שיחק השתנה ללא הפסקה, הבוקר סוף סוף היה נעים, שמשי וללא רוחות. החלטתי לפתוח את היום בקיאק – חתירה רגועה לאורך החוף, כניסה למפרצונים קטנים, ולפעמים פשוט לעצור באמצע וליהנות מהשקט. אחר כך ניסיתי גם סאפ – פחות יציבות, הרבה יותר צחוקים והרטבות.
ולמי שפשוט רוצה להניח את הראש ולשכוח מהכול – יש גם את האופציה הכי רגועה שיש: לשכור סירת פדלים ולשוט בשקט, לבד או בזוג. כמעט בכל חוף באלונדה אפשר למצוא כאלה להשכרה, והמחירים לגמרי סבירים. זה נגיש מהמלונות, לא דורש מאמץ מיוחד, ונותן בדיוק את התחושה הזו – של להיות חלק מהים, גם אם אתם כאן רק לכמה ימים.
רכבת הרים על המים: אבוב ישיבה
שייט באבוב ישיבה הוא ממש פעילות כיפית ומוכרת באזור. האבוב הוא כמו כורסה מתנפחת שמחוברת לסירת מנוע, שגוררת אותה על פני המים במהירות. אנחנו ישבנו יחד כמה חברים, והתחושה כשהסירה מבצעת פניות חדות ומהירות זה כמו רכבת הרים קטנה בלב הים. כדאי להיאחז טוב בידיות כדי לא ליפול למים. זו דרך מעולה להוסיף קצת אקשן וקצב ליום הרגוע, ולהרגיש את הים מקרוב ומהיר כשטיפות מים קרות מתיזות עליכם.
תת-ימי בקלות: שנירקול, צלילה או סירה שקופה
באזור אלונדה אפשר ליהנות מחוויית צלילה ושנירקול מיוחדת במינה, בזכות המים הצלולים של מפרץ מיראבלו והעולם התת-ימי העשיר שמתחת לפני הים. לא חייבים להיות צוללנים מקצועיים כדי ליהנות – אפשר לעשות שנירקול פשוט מהחוף או לשייט קצר ולראות דגים צבעוניים, סלעים געשיים, ואפילו לפעמים שברי כדים עתיקים. למי שרוצה צלילה יותר מקצועית ומודרכת, יש מועדוני צלילה באלונדה ובאגיוס ניקולאוס הסמוכה שמציעים ציוד, הדרכה ובטיחות ברמה גבוהה.
אם אתם פחות חובבי מים ומעדיפים להישאר יבשים, תוכלו לקחת שיט רגוע בסירה עם תחתית שקופה שיוצאת מהמזח המרכזי של אלונדה. השייט הזה עובר לאורך החוף ועד לאי ספינלונגה, וככה תוכלו להסתכל על העולם התת-ימי המרהיב בלי להירטב בכלל. אחרי כל הפעילות הימית הזו, ממש צריך קצת זמן לנוח בחדר ולהתכונן לערב של מסיבה שמחה וכיפית. נשאיר לכם לדמיין עד כמה זה היה כיף ושמח!
זריחה אחרונה וכוס קפה: פרידה מהאי הכחול
התעוררתי מוקדם בבוקר כדי ליהנות מהזריחה האחרונה, רגע שקט עם כוס קפה חם, כששמש הבוקר עולה לאט על הבריכה והים. אלה הרגעים שאני אוספת לעצמי לפני החזרה. התארגנות במלון: ארוחת בוקר, החזרת מפתחות, אריזת המזוודות, ובסיום עולים לאוטובוס שלקח אותנו לנסיעה של כשעה וחצי לעבר הרקליון.
בהרקליון עצמה אפשר לטייל בכיף, העיר מרוכזת וידידותית להולכי רגל. טיילת הנמל, המבצר הוונציאני, השוק התוסס והמדרחוב המוצל, כולם במרחק הליכה נעים. למי שמתעניין בהיסטוריה, מוזיאון התרבות המינואית הוא תחנה חובה. בשוק המקומי מחכות גבינות, שמן זית איכותי, דבש, קרמיקה ומתנות אחרונות – מזכרות נהדרות לסיום החוויה בכרתים.
פיראטים בשיטוט בין חומות קולוסי
שיטוט רגלי במבצר קולוסי (Koules Fortress), שנבנה במאה ה-16 על ידי השליטים הוונציאנים בנמל הרקליון, חושף את אחד מסמלי העיר ההיסטוריים הבולטים. המבצר מדגיש את חשיבותה האסטרטגית של העיר במאבק נגד התקפות ימיות של פיראטים. כן, פיראטים, יש הרבה מה לדמיין כשמסתובבים בין החומות הגבוהות מאבן, המגדלים והשערים המרשימים. המבנה משמש כיום אתר תיירותי מרכזי המציע סיורים בין החומות.
מדרחוב 25 באוגוסט: כשקניות פוגשות אופניים חשמליים
אי אפשר לסיים בלי קניות ומתנות הביתה: מדרחוב 25 באוגוסט, הקרוי על שם תאריך שחרור הרקליון במלחמת העולם השנייה, הוא אחד המדרחובים הפופולריים והמרכזיים בעיר. משתרע על פני מספר רחובות וסמטאות, ומציע חוויית קניות אותנטית עם חנויות בוטיק, מעדניות, חנויות בגדים, סניפים של מותגים מקומיים ובינלאומיים, ובתי קפה.
אם הזמן שלכם מוגבל, שיטוט ברחובות הרקליון על אופניים חשמליים קטנים הוא דרך חכמה ונוחה. האופניים הקומפקטיים מאפשרים להתגלגל בקלות בסמטאות הצרות, בין השווקים, בתי הקפה והחנויות, מבלי להיתקע בתנועה או להתעסק בחיפוש חניה – הכל בנוחות ובחופש תנועה.
אלונדה: לא פריז, אבל מי צריך פריז כשיש ים ושמש?
ולבסוף, נסיעה לשדה התעופה, חזרה לארץ ולשגרה. הטיול הקצר, שנמשך רק ארבעה ימים, הרגיש מושלם. אלונדה, עם האווירה הנינוחה שלה, לא מתחרה ביעד כמו פריז – היא פשוט מציעה יעד שבו אפשר ליהנות מטיול משמעותי לצד רוגע אמיתי, עם שמש נדיבה, צבעוניות ותרבות יוונית אותנטית, בתקציב שפוי שמתאים לכל מי שמחפש חוויה טובה. התחילו לתכנן.
זו גם הזדמנות להודות לחברה שבה אני עובדת, על ארגון הנופש והוצאה מושלמת בשטח. בסופו של דבר, החוויות הללו הן אלו שמעשירות אותנו ומחזירות אותנו עם אנרגיות מחודשות לעבודה ולחיים.
