במקום לטוס לחו"ל, אחרי סבב המלחמה הקודם, הם בחרו את הגליל והגולן כיעד לטיול משמעותי של שבועיים. עם הקיאקים על הגג, האוהל והאופניים בבאגז', יצאו בני הזוג עברי בלי תוכנית והתקדמו לפי מצב הרוח ומזג האוויר. זה יכול להיות גם המתכון שלכם לתמיכה בצפון אחרי המלחמה הנוכחית. מתי זה יקרה?
תחנה ראשונה: אכזיב
טריאתלון אכזיב חסם את הגישה לקיאק שם בחוף. אנו משנים כוון ומנצלים את ההזדמנות לבקר בשוק יום שבת של מעלות-תרשיחא. קונים שם עלי תרד טרי וחצילים מבריקים, שבשיטת שוק-טו-טייבל הופכים לארוחת ערב משובחת בין עצי היער בקמפינג של קיבוץ אשבל.
למחרת, בשמונה בבוקר אנחנו כבר בממשה ליד טרק-ים באכזיב, ותוך שניות מורידים את הקיאקים מגג האוטו למים (למי שמגיע בלי קיאקים פרטיים יש אפשרות לתאם פעילות ימית עם החבר'ה מטרק-ים).
התחזית מתממשת – אין רוח והים פלטה. ביום הראשון חותרים צפונה בין הסלעים לאורך החוף. נכנסים לבריכות של חוף אכזיב ומגיעים לחוף בצת. בחזרה חותרים לעומק ומקיפים את איי ראש הנקרה נחליאלי ושחף ממרחק בטוח, שלא להפריע לעופות המקננים. למחרת חותרים דרומה, סביב שוניות אכזיב ומגיעים לנהריה, שם אנו יורדים לחוף, מחנים את הקיאקים על החול, ויושבים לקפה בסניף לנדוור המקומי. לקראת הצהרים חותרים חזרה צפונה מול רוח צפונית מתגברת.
מחלבת אלטו בקיבוץ שמרת
אחרי מקלחת בקמפינג של בית ספר שדה אכזיב, אנו נוסעים לארוחת צהרים בבית הקפה של מחלבת אלטו בקיבוץ שמרת. דודי, מייצר גבינות, זו העבודה שלו ב"מחלבת עברי" וגם תחביב. כשאנחנו מטיילים בארץ או בחו"ל, הוא מחפש מחלבות מיוחדות, זה תמיד מייצר מפגשים אנושיים ומקצועיים מעניינים. כך גם הפעם, אחרי שאנחנו נהנים מפלטת גבינות עיזים איכותיות עם לחמים שנאפו במקום, ושקשוקה שמוגשת בתוך לחמניה, אנו פוגשים את יונת, הרוח החיה של המקום ואת אריאל בן זוגה שיוצא אלינו עם הסינר מהמחלבה בה הוא מייצר את הגבינות.
הצטרפו לניוזלטר ונעדכן אתכם פעם בשבוע על כתבות חדשות:
מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים
בבוקר האחרון שלנו באזור באזור אכזיב נשלפים האופניים מתא המטען של האוטו ואנחנו רוכבים לראש הנקרה בכביש הצר שעובר ממש על החוף – רכיבה יפה, קצרה וקלילה. בחזרה רוכבים ישר לארוחת בוקר ב'תושה', בית קפה עם מאפיה שהוא מוסד מקומי עם אוכל טעים והמון פינות חמד לישיבה נינוחה.
נסיעה לאורך כביש הצפון עד קפה "על הגבול"
מאכזיב אנחנו נוסעים לכביש הצפון (899), כביש עם נוף יפה, מתפתל בעליה, ומשקיף לעמק. עוברים דרך שלומי וחניתה. נכנסים לכבישים הקטנים שעוברים בתוך היישובים שנמצאים ממש על הגבול. נכנסים לזרעית ושתולה. ביציאה משתולה מגיעים לאתר 'קירות מדברים' – ציורי גרפיטי ענקיים וצבעוניים מפיחים חיים בחומת הגבול האפורה.
ממש ממול, בתזמון מושלם לארוחת צהרים, ממוקם בית קפה בשם המתבקש "על הגבול" עם המון פינות חמד לישיבה בתוך החורש. אוהד, בעל המקום, מספר שחזר אחרי מאות ימי מילואים ושיפץ במו ידיו את המקום שספג שני טילים במהלך המלחמה. עדות לטילים שנפלו כאן ניתן לראות כשמתקרבים לחומת הבטון ורואים עליה ועל הציורים את סימני הרסיסים. באופן פרדוקסלי, הציור הכי מחורר הוא זה של שמש זורחת ומתחתיו כיתוב: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות…"
זריחה על הר מירון
הלילה ישנים בבית ספר שדה הר מירון, מקימים את האוהל בתוך יער אלונים מקסים, כשמעלינו מאיר ירח מלא במופע סופרמון בוהק. לארוחת ערב נוסעים לחורפיש שרחובותיה מוארים בחגיגיות – שם במחיר מצחיק של 20 שח' למנה אוכלים סמבוסק בשר כבש נהדר ב'סמבוסק הארזים' המיתולוגי, שעבר למשכן חדש מאז ביקרנו כאן לאחרונה.
אנחנו מתעוררים לפני השמש כדי להספיק לראות את הזריחה על שביל הפסגה של הר מירון. דודי מכין קפה בזמן שאני מתלהבת מהשמש הזורחת שצובעת את הנוף, כולל פיסה מהכנרת, בגוונים של ורוד וכתום. אחרי הקפה ממשיכים בשביל. אני צועדת ראשונה ומבהילה אותו בקריאת התפעלות: "חלמוניות!!" הן מנקדות את המדרון בהמון כתמים צהובים, שזוהרים בקרני השמש הראשונות. המשך השביל בהליכה קלילה בתוך יער אלונים יפהפה, כשמדי פעם הרווח בין העצים מאפשר מבט אל הנוף הגלילי.
סיור יקבים ושופינג באזור התעשיה דלתון
בדרך לאזור התעשיה דלתון בנסיעה בין כרמי הענבים של הגליל העליון אנחנו מקוששים מהזיכרון את כל מילות היין שאנו מכירים: פירותיות, עפיצות, בלנד, ארומה, ויוצאים לסיור יקבים. במרכז המבקרים של יקב לוריא, אנו שומעים על הסבא שגידל ענבים במושב ספסופה ופוגשים את גידי, הדוד היינן, בזמן שאנו יושבים לטעימות מול קירות הזכוכית המשקיפים לנוף הכרמים.
את עמדת הטעימות במרכז המבקרים של יקב אדיר, מתפעל מרדכי שמוזג יינות בחיוך ובמבטא אנגלי, עד שמוצא את היין המתאים לטעמנו. ביציאה ממרכז המבקרים אני שמחה לגלות את חנות המפעל של 'מיכל סבון טבעי', חברת מוצרי הקוסמטיקה החביבה עלי. אני בדרך כלל קונה אונליין, אז אני שמחה, לשם שינוי, על האפשרות לנסות מוצרים חדשים, ומצטיידת בקרמים שירגיעו את העור מפגעי מזג האויר היבש ששרר בימים האחרונים. יש באזור עוד יקבים, אבל אנחנו הגענו לגבול יכולת השתיה שלנו. עם בקבוקי היין והקרמים שקנינו אפשר לסמן ווי על פרק השופינג בטיול.
גבינה צ'רקסית בריחאנייה ותזמורת בכנסיה בכפר ג'יש
במסגרת ביקורינו במחלבות, אנו מגיעים אחר הצהרים למחלבת שאבסו בכפר הצ'רקסי ריחאנייה. את פנינו מקבלת אישה צעירה, בפיה עברית רהוטה – במהלך הביקור נכיר אותה, זו שינה, הגבנית והסופרוומן שמתפעלת את כל הבטי המחלבה. היא למדה את מלאכת הכנת הגבינות מחמותה. את החלב היא מקבלת מהרפת של איציק, בעלה, שבדיוק מגיע ושם פינג'ן קפה על האש בזמן ששינה מגישה לנו פלטת גבינות צ'רקסיות ממש טובות, ריבת דלעת נהדרת ותבלין מיוחד עם שומשום קלוי. אנו קונים כיסונים ממולאים בגבינה צ'רקסית ועשבי תיבול שנכין לארוחת ערב בשיטה המסורתית לפי הנחיותיה של שינה, וגם כמה גבינות לארוחת הבוקר.
כדי להשלים את המצרכים לארוחת הבוקר, אנחנו נכנסים לכפר ג'יש לקנות לחמניות. כשאנו חולפים על פני הכנסיה נשמעת משם מוזיקה. אנחנו סקרנים ועוצרים לראות במה מדובר. זוהי חזרה של תזמורת רחוב – נערים ונערות שמתרגלים נגינה בחצר הכנסיה לקראת החגים הקרבים. אורות הכנסיה דולקים, קצב התופים מהפנט, אנו מתיישבים ומסיימים את היום עם מופע אורקולי מהנה.
הצטרפו לווצאפ שלנו וקבלו עדכון על כתבות חדשות:
תצפית מטורפת על לבנון בקיבוץ משגב-עם
בבוקר ממשיכים את הנסיעה לאורך הכבישים והישובים הצמודים לגבול עם לבנון. מצד אחד הלולים של מושב אביבים ומטעי התפוחים של קיבוץ מלכיה ומצד שני גדר הגבול. ממשיכים צפונה ומגיעים לאצבע הגליל, לקיבוץ משגב עם. מרכז המבקרים ממוקם בנקודה הכי גבוהה בקיבוץ ממש מעל חומת הגבול. התגובה הראשונה כשנכנסים למבנה היא: "ואווו!!!" – 180 מעלות של נוף פנורמי פרוש לרגלינו. רואים מכאן עד צור במערב ואת רכס החרמון במזרח. אבל אז קולטים את מה שחסר – אין כאן זכוכית בחלונות הויטרינה השבורים שמקיפים את המבנה, וכבלי חשמל קרועים משתלשלים מהתקרה ההרוסה. גלעד, שאמון על שיקום התיירות בקיבוץ, מראה לנו את החור בקיר האחורי של המבנה שיצר הטיל שגרם לנזק. בצידו השני של הגבול, הכפרים חרבים, לא נשארה בהם אבן על אבן. על גבעה ממול יש מבנה חדש ועליו מצוייר דגל לבנון ענק – מוצב חדש של צבא לבנון שהוקם לאחר שהוכרזה הפסקת האש.
חגיגת טבע באגמון החולה
אנחנו ישנים לצד נחל זורם בחורשת טל. מתעוררים ב-3:30 לפנות בוקר כדי להגיע בזמן לסיור זריחה לצלמים בעגלת מסתור באגמון החולה. הכל חשוך וקר. אחד, אחד מגיעים הצלמים עטופים במעילים, כובע וצעיף. עולים בשקט על עגלת המסתור הרתומה לטרקטור.
לנקודת התצפית הראשונה מגיעים כשעדיין חשוך. שומעים את קולות העגורים, אבל לא רואים דבר. הצלמים יושבים בהתרגשות ומחכים. אור ראשון מתחיל לחשוף את הצללים – מאות, אם לא אלפי עגורים יושבים על המים, שם הם העבירו את הלילה. הם מתחילים להתרומם – תחילה בודדים ואז בקבוצות. משפחות שלמות של עגורים עפים מעל וסביב עגלת המסתור. כשכל הצלמים באו על סיפוקם, הטרקטור מסיע את העגלה לנקודה הבאה, מקום הלינה של השקנאים. באופן ממש מתחשב, השקנאים מחכים עד שעגלת המסתור תתמקם ורק אז מתחילים לפרוש כנפיים ומציגים מחזה מרהיב. בדרך יש גם פלמינגו, סייפנים, קורמורנים, כפנים – בקיצור, חגיגה לאוהבי טבע.
השעה רק שמונה בבוקר ואנחנו כבר אחרי סיור זריחה וקפה, מתארגנים לשלב השני של הבילוי באגמון החולה. מורידים את האופניים מהאוטו (יש אפשרות לשכור אופניים במקום) ויוצאים לרכיבה קלילה של 8.5 ק"מ במסלול שטוח ומעגלי סביב האגם, שנמשכת כל הבוקר מכיוון שאנו עוצרים בדרך להמון תצפיות.
לקראת הצהרים אנו עייפים ורעבים. בדרך לסייסטה באוהל שעל שפת הנחל עוברים ב'פורל על הדן' מול קיבוץ דפנה, אוכלים פיש אנד צ'יפס עם כוס בירה תחת עצי האקליפטוס.
מגלים את התעלה המזרחית של הירדן
הקיאקים על גג הרכב מסקרנים ומעוררים שאלות. מישהי שואלת אם אנחנו מתכננים לחתור בנהר הירדן. אני מסבירה שהקיאקים שלנו לא מתאימים לרפטינג. היא מתעקשת: "אני מתכוונת לתעלה המזרחית, היא רחבה והמים בה זורמים לאט", ואז היא מסייגת, "אבל תבדקו". אנחנו בודקים עם חברינו הקיאקיסטים – אף אחד לא חתר שם. מסתכלים במפה, ובגוגל ארת' – זה דוקא נראה אפשרי.
בהתלהבות של מגלי ארצות אנו נוסעים בבוקר לבושים בבגדי חתירה כשהקיאקים על הגג. יורדים מהכביש לדרך עפר שמביאה אותנו לגדת הנהר מתחת לגשר להבות הבשן. הנחל מקסים, באמת זורם ברוגע, אבל איך נוריד את הקיאקים? הגדה בגובה שלושה מטר מעל המים. דודי מחפש ומוצא מקום עם כמה נקודות אחיזה בגדה המזרחית. אנחנו מתארגנים ותוך חצי שעה אנחנו על הקיאקים בנחל מוכנים ליציאה.
החתירה בנחל פסטורלית. סוף הקיץ, לפני הגשמים, הזרימה איטית מאד. קורמורנים, אנפות, ולבן חזה מופתעים לראות אותנו, ומלווים את דרכנו. גם מעט הנופשים על גדת הנחל מופתעים לראות קיאקיסטים חולפים על פניהם, ומנופפים לנו לשלום.
אחרי כחצי קילומטר שומעים קול זרימת מים – אנחנו מתקרבים בזהירות. יש כאן מפל רציני עם סלעים ומחסום מתכת, מסוכן לרדת בקיאקים. אנחנו מעלים את הקיאקים לגדה, עוקפים את המפל ברגל ומחזירים את הקיאקים לנהר אחרי המפל. במורד הנהר יש עוד מפלים קטנים, אותם עוברים בקלות. סך הכל חותרים כ-9 ק"מ עד גשר הפקק. בזמן שאנו מחכים להגעתו של חבר מהאזור שיקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה בה השארנו את הרכב, אנו שמחים להענות להזמנה להצטרף לקפה ושיחה ערה עם שני חבר'ה דרוזים שיושבים עם נרגילה לצד הנחל.
ערוץ OUTPANEL בווצאפ – עדכונים חמים וכתבות מעולות בקבוצה שקטה
בסיום היום, בזמן שהשמש שוקעת אנו עולים לצפון רמת הגולן. הלילה מקימים את האוהל בין עצי הארז באתר הקמפינג של קיבוץ אלרום. העצים הגבוהים והאויר הצלול והקר משרים אוירה אירופית. להשלמת התמונה, אנו שמחים על עצי ההסקה שיש במקום ומבלים את הערב סביב המדורה. לארוחת הבוקר נוסעים רבע שעה לעיירה הדרוזית מסעדה. אני רוצה מתוק, הוא מלוח. אני קונה כנאפה במאפיה, הוא פותח שולחן עם פיתות ולאבנה במסעדה השכנה.
משם, נוסעים כמה דקות לתחילת מסלול הליכה ביער אודם. מסלול מעגלי קצר שמטפס בתוך יער אלונים יפהפה לתל קצעה. הפריחה עדיין לא החלה – רק שני כרכומים ראשונים מציצים מהאדמה היבשה. בירידה נפתח הנוף ואנו מקבלים תצפית מרהיבה לפסגת החרמון ומדרונותיו.
כשיריונר שהתחנך על מורשת קרב של מלחמת יום כיפור, חשוב לדודי לבקר באנדרטת עוז 77 הצופה על עמק הבכא ועל קוניטרה הישנה והחדשה בצד הסורי. זהו אתר זיכרון המנציח את הנופלים בקרב ההוא, ואת חללי הגדוד במלחמות שאחרי. אני קוראת בעצב שורה ארוכה של שמות חללי הגדוד שנפלו ב 7.10.23, כולל שמו של סמ"ר איתי חן ז"ל, שבדיוק באותו יום מובא לקבורה לאחר שגופתו הוחזרה משבי בעזה.
אחרי הצהרים אנחנו מגיעים להר בנטל – לומדים ששמו ניתן לו מכיוון שהוא נמוך מההר השכן אביטל – כך שאם אביטל הוא האב, ההר הסמוך הקטן ממנו הוא הבן. חשבנו לשתות קפה בבית הקפה קופי ענן שזכרנו מביקורים קודמים, אך לצערנו בית הקפה נסגר לצמיתות במהלך המלחמה. במקום זה אנחנו יורדים עם ערכת הקפה לשפת מאגר בנטל, וכבונוס אני שמחה לגלות שהמים הזורמים מהצינור חמים. דודי מכין קפה, אני לובשת בגד ים, ומסיימת את היום בטבילה נעימה עם קפה בשקיעה.
דרום רמת הגולן – בריכת קצינים, נשרים ואופניים
אני כבר הרבה זמן רוצה להגיע לבריכת המשושים. אנחנו יורדים מהאוטו מוכנים לצעידה כשאני כבר לבושה בבגד ים לרחצה. הפקח בכניסה לשמורה מתריע שיש זיהום במי הבריכה. כשהוא רואה את האכזבה על פני, הוא מציע לנו לנסוע לעין עלמיין – בריכת קצינים עם מים טובים. זו מתבררת כהמלצה נהדרת – בריכה מלבנית גדולה עם מים צלולים וקרירים.
משם אנו נוסעים לגן הלאומי גמלא – הסיפור של העיר גמלא מעניין, הנוף מרהיב, אבל אנחנו מגיעים הפעם בשל הנשרים שניצפו שם לאחרונה. כבר בכניסה לגן הלאומי אנו רואים אותם גבוה בשמיים, אך שום דבר לא מכין אותנו לתצוגת התכלית שאנו מקבלים בנקודת התצפית על העיר העתיקה. כעשרה נשרים עפים ממש קרוב מעלינו, ואז חוזרים ודואים מתחתינו בעמק, ושוב חוזרים ועוברים ממש לידנו. שעה ארוכה אנחנו עוקבים אחריהם בהתלהבות, עד שהם נוסקים ונעלמים גבוהה בשמיים.
בשעות אחר הצהרים אני לוקחת את האופניים לרכיבה על הטיילת הנופית של דרום רמת הגולן. טיילת סלולה לאורך 30 ק"מ ממושב נטור ועד קיבוץ מבוא חמה, שעוברת בין ובתוך הישובים. אני רוכבת רק בחלק מהטיילת. מתחילה את הרכיבה מעל המצוק המרשים של נחל אל-על, מספיקה לראות את השקיעה המרהיבה מעל הכנרת ומסיימת במצפה השלום. אין כאן איש – רק אני והנוף המדהים לכנרת ולעיר טבריה שנקודות האור המנצנצות בה הולכות ומתרבות ככל שהשמיים מתכהים. דודי מגיע לאסוף אותי ומצטרף לתצפית. יחד אנו מביטים על האורות סביב הכנרת ומנסים לנחש לאילו ישובים הם שייכים. ממש מתחתינו אנו מזהים את נמל עין גב, שבו נשיק למחרת את הקיאקים כשנצא לחתירה בכנרת.
חתירה בכנרת – דייג, אי חדש והמון שקט
אנחנו עוצרים ליד הממשה בנמל עין גב. פוגשים שם את מנחם, הדייג המיתולוגי של הקיבוץ, שבדיוק מגיע רכוב על אופניו. אנו דנים בתחזית הים והרוח – לא מתוך נימוס, זה חיוני למנחם שיוצא תיכף עם הסירה ליום עבודה על המים ולנו שמתכננים לחתור לכוון דרום הכנרת עם הקיאקים. אנו חותרים לאורך הגדה המזרחית של הכנרת. הכל שקט, אין רוח, הים חלק כמו מראה ועליו משתקפים ענני הסתיו הלבנים שתלוים מעלינו בשמיים התכולים. אנפות אפורות ולבנות עומדות על ענפי העצים בגדת האגם, ומדי פעם פורשות כנפים גדולות ועפות.
שמענו על אי שצץ בדרום הכנרת בשל מפלס המים הנמוך. אנחנו מחפשים ומגלים אותו בדיוק בזמן לסנדביצ'ים של ארוחת הצהרים. המון עופות גילו את האי לפנינו ואנו עולים עליו בשקט כדי לא להפריע לשלוותם.
משם אנו ממשיכים דרומה למקום שבו הכנרת נשפכת לירדן. שטים שם לצד ברווזים ויאוריות, מגיעים כמעט עד סכר דגניה שחוסם את המשך החתירה בירדן. חונים שם למנוחה קצרה על גדת הנחל ומתחילים את החציה חזרה לכוון עין גב. באופן חריג, לא מתחילה הרוח המערבית הטיפוסית של אחר הצהרים, ואנו חותרים בכנרת הכי רגועה שחווינו אי פעם. מורדות הגולן משתקפים באופן מושלם על פני המים ואנחנו נכנסים חזרה לנמל עין-גב בדיוק בזמן לחזות בשקיעה כתומה יפהפיה מעל הכנרת.
מעיין חם לסיום
אנחנו מתעוררים על שפת הכנרת לקול רעמים מתגלגלים. מזג אויר מושלם לטבול במעיינות חמים. מספיקים לקפל את האוהל לפני שמתחיל הגשם ונוסעים לגן לאומי חמת טבריה. יש שם שלוש בריכות של מי מעיין חמים. הן מסודרות לפי סדר עולה של טמפרטורה: הראשונה 30 מעלות, השניה 35, והאחרונה, זו שהכי קרובה לנביעה 40 מעלות. אנו בוחרים להיכנס לזו האמצעית. תחילה זה מרגיש חם מדי, אבל תוך כמה רגעים מתרגלים ומתרווחים. הגוף מרפה את כל השרירים שהתאמצו בכל הפעילויות שעשינו בשבועיים האחרונים. סיום מושלם לטיול נהדר.
החתירה בנחל פסטורלית. סוף הקיץ, לפני הגשמים, הזרימה איטית מאד. קורמורנים, אנפות, ולבן חזה מופתעים לראות אותנו, ומלווים את דרכנו. גם מעט הנופשים על גדת הנחל מופתעים לראות קיאקיסטים חולפים על פניהם, ומנופפים לנו לשלום.
משם, נוסעים כמה דקות לתחילת מסלול הליכה ביער אודם. מסלול מעגלי קצר שמטפס בתוך יער אלונים יפהפה לתל קצעה. הפריחה עדיין לא החלה – רק שני כרכומים ראשונים מציצים מהאדמה היבשה. בירידה נפתח הנוף ואנו מקבלים תצפית מרהיבה לפסגת החרמון ומדרונותיו. 
משם אנו נוסעים לגן הלאומי גמלא – הסיפור של העיר גמלא מעניין, הנוף מרהיב, אבל אנחנו מגיעים הפעם בשל הנשרים שניצפו שם לאחרונה. כבר בכניסה לגן הלאומי אנו רואים אותם גבוה בשמיים, אך שום דבר לא מכין אותנו לתצוגת התכלית שאנו מקבלים בנקודת התצפית על העיר העתיקה. כעשרה נשרים עפים ממש קרוב מעלינו, ואז חוזרים ודואים מתחתינו בעמק, ושוב חוזרים ועוברים ממש לידנו. שעה ארוכה אנחנו עוקבים אחריהם בהתלהבות, עד שהם נוסקים ונעלמים גבוהה בשמיים. 
