למה הטבע בישראל כל כך מלוכלך?

בטיול האחרון שלי בצרפת ובאיטליה לא יכולתי שלא להוריק מקנאה בכמה הטבע שלהם נקי, לעומת הטבע בישראל. הלכתי בכמה מהשבילים המטויילים ביותר ופשוט לא ראיתי שום זבל. גם כאשר עצרנו על שפת אגם שנפשו בו משפחות רבות יצאתי לסיבוב סביב האגם, ראיתי משפחות יושבות ואוכלות את ארוחת הצהריים שלהם ולא ראיתי זבל בכלל – וחיפשתי.

קבלו עוד כתבות כאלה:

אז למה זה לא ככה בארץ? 

המטיילים הישראלים משאירים אחריהם כל כך הרבה זבל בשטח. ביחוד כאשר מדובר בעשיית צרכים, במיוחד סביב נקודות עניין כמו מעיינות שבחצר האחורית שלהם מצטברות כמויות אדירות של מגבונים וניירות טואלט המלוות בריח חריף של הפרשות אדם.

במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה על התנהגות מטיילים 98% מהנשאלים אמרו שהם נהנים יותר לבקר באתרי טבע נקיים ושלכלוך בטבע מפריע להם מאד. 45% מהנשאלים הודו שלפחות פעם אחת השאירו לכלוך בטבע. התירוצים העיקריים הם חוסר בפחי אשפה או פסולת אורגאנית ויש כאלה שהצדיקו את השארת הפסולת בכך שהיא הונחה במקום נסתר.

הירדן ההררי

ענישה ואכיפה

הכלי הפשוט והמיידי ביותר שאילו היה מיושם היה מביא לשינוי מיידי הוא ענישה ואכיפה. בישראל קיים חוק לשמירה על הניקיון ויש סנקציות פליליות בצידו. אבל בפועל האכיפה דלה ביותר אם בכלל ואם הוא נאכף הענישה מקלה מאד. בארה״ב למשל אתה לא רוצה להסתבך עם ריינג׳ר בשמורות או בפארקים הלאומיים. בקליפורניה לאורך הכבישים כל כמה קילומטרים קבועים שלטים המציינים קנס של 1000$ למי שיתפס זורק פסולת. בצרפת השלכת פסולת בסביבה מוגנת עלולה להגיע לקנסות אסטרונומיים או אפילו למאסר.

מדיניות ממשלתית והסברה

הסברה היא כלי נוסף וחשוב בחינוך ובתודעה. אנשים עם מודעות ועם הבנה ילכלו הרבה פחות. בישראל נהוג להזכיר את ההצלחה המסחררת של הקמפיין למניעת קטיפת פרחי בר, ולכן תמוה מאד מדוע אין קמפיינים דומים ביחס למפגעי טבע אחרים. קמפיין כזה נחוץ במיוחד כשאנחנו חיים בחברת שפע עם תרבות פנאי מפותחת הכוללת טיילות אינטנסיבית מאד.  כששאלתי חבר אמריקאי איך יכול להיות שהטבע אצלם כל כך נקי הוא אמר לי בצורה הכי פשוטה וטבעית שפשוט למדו אותם בבית הספר שזה דבר רע שפוגע בטבע – האם זה עד כדי כך פשוט?

 יש להניח שלא. יש להניח שדרוש שינוי תרבותי יסודי שהוא תהליך מתמשך. דרושה מדיניות ממשלה שתעזור לזה לקרות גם בחינוך בגיל הצעיר, גם בענישה ואכיפה, גם העלאת המודעות אבל גם בתרבות הצריכה שלנו. למשל כל עוד מגבונים ושקיות וכלים חד פעמיים כל כך זמינים ונפוצים, הם מן הסתם מגיעים בכמויות עצומות עם המטיילים לטבע. ברור שגם אם כמות מזערית מזה תישאר בשטח הנזק יצטבר במהירות ונגיע למצב בו אנחנו נמצאים היום. 

במערב אירופה כמעט בלתי אפשרי היום למצוא שקיות פלסטיק. בסופרמרקט תוכל לכל היותר לרכוש שקית נייר אם לא באת עם סל מהבית ועל כל שקית תידרש לשלם. גם כלים חד פעמיים מפלסטיק פשוט אין, לכל היותר תמצא כלים חד פעמיים מבמבוק או מקרטון. כשזה המצב אז ברור שכמות האשפה הלא מתכלה שמגיעה עם האנשים לטבע היא מראש נמוכה והנזק הפוטנציאלי פחות בהרבה.

מאיפה מתחילים ? הקוד האתי "אל תשאירו עקבות" – "Leave no trace"

אנו צריכים לשאוף להפצת קוד אתי למטיילים שהעקרונות הבסיסיים בו הם: "אל תשאיר אחריך כלום פרט לעקבות רגליך", "אל תקח כלום פרט לתמונות", "אל תהרוג כלום פרט לזמן".

את הקוד האתי חיבר הארגון האמריקאי "Leave No Trace Center for Outdoor Ethics" אשר ניסח שבעה עקרונות בסיסיים, שמיושמים ברחבי העולם, בין היתר על ידי רשות הטבע והגנים : 

1. תכננו והכינו מראש – הכירו את השטח והחוקים, הצטיידו בציוד מתאים. תכנון נכון מצמצם תקלות ולכלוך מיותר.
2. הישארו על השבילים וחנו באזורים מאושרים – שמירה על שבילים מסומנים מונעת פגיעה בצמחייה ובקרקע. לא לדרוך על קרקע בתולית או לצאת למסלולים לא מסומנים.
3. השליכו פסולת כראוי – “מה שהבאת – קח איתך”. כולל שאריות מזון, נייר טואלט ואפילו קליפות תפוז.
4. השאירו מה שאתם מוצאים – לא לאסוף פרחים, אבנים, עתיקות, עצים או חרקים. אל תשאירו כתובות או סימונים על סלעים.
5. הקפידו על אש בטוחה או הימנעו ממנה – הדליקו אש רק במקומות מורשים ובהתאם להנחיות. עדיף לבשל בגזייה כדי להימנע מפגיעה בשטח.
6. כבדו את חיות הבר – אל תאכילו, תרדפו או תיגעו בבעלי חיים. שמרו מרחק והימנעו מרעש.
7. התחשבו במטיילים אחרים – שמרו על שקט, תנו זכות קדימה, אל תזהמו מקורות מים. טיול בטבע אמור להיות חוויה רגועה לכולם.

קטסטרופה מעבר לפינה

כמויות האשפה המצטברות בשטח עולות וגואות ואנחנו פוגשים אותן היום גם במקומות נידחים אשר פעם ביקרו בהן מתי מעט. ככל שיותר מטיילים יבקרו וישאירו אחריהם פסולת כך אנו צפויים בעתיד לפגוש כמויות הולכות וגדלות של פסולת בכל פינה. 

רוב הפסולת שאנו פוגשים אינה מתכלה, חלקה מצטבר ונערם סביב נקודות עניין, חלקה עף עם הרוח או נסחף עם המים. נהר הירדן המנקז שטח גדול הוא דוגמא לנחל שכמות הפסולת הצבורה בו היא עצומה וידרשו מיליונים רבים לנקות אותו. אבל גם זה מרגיש חסר טעם אם ימשיכו להשליך עוד ועוד פסולת.

הר של זבל באחד מפירי מערת סדום המנקז את שביל הדגים.

אם לא נעלה את הנושא לסדר היום ואם לא נטפל בשורשים של הבעיה נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים בקטסטרופה אמיתית. ראיתי את העתיד הצפוי לנו כאשר טיילתי לפני כמה שנים בצפון ירדן. כל השטחים הפתוחים שם מלאים בכמויות אשפה אדירות. לא משהו שאפשר יהיה אי פעם לטפל בו. אם אנחנו רוצים לראות את עצמו כמדינה מערבית ולא כמדינה ערבית אנחנו חייבים ללכת בעקבותיהן של המדינות שעשו את המהפך הזה. יש לנו מדינה קטנה וצפופה מאד ואם לא נחשוב על העתיד נפגוש את התוצאות של ההזנחה מהר מאד.

מאת: יואב נגב

לחצו פה לקבל את אאוטפאנל בטלגרם:

לערוץ הטלגרם!