מחצית ממשלחת הטיפוס להר סטנלי, לא היו באפריקה קודם וחוו ספארי אמיתי. אז מה יותר טוב מלחזור להיות ילד קטן, לעמוד בלנד קרוזר עם גג נפתח ולחפש בעלי חיים בשמורה בזמן החופשי שפתאום צץ לנו.
תוכנית בסיס תמיד נתונה לשינויים וההחלטות הקטנות שבדרך מביאים להתאמות כדי לקבל את התוצאה המושלמת. בטיפוס על הר תמיד לוקחים יום ספייר והטיפוס להר סטנלי שהביא אותנו לפסגה יום קודם לכן נתן לנו יום חופשי נוסף. תמיד יש לנו חשש מימים שכאלו, צריך להימנע מגארבג’ טיים כי נקודת התורפה של גימל היא המעבר מההרים לערים. זה עושה לו רע ולא פעם יצא לו להקדים טיסה כשנקלע ליום מיותר בעיר גדולה.
לכן נאלצנו תוך כדי הירידה מההר לבדוק אפשרויות מה קורה מסביב לשמורת הרוונזורי ושיחה קצרה עם עזרא המדריך מגלה ששמורת המלכה אליזבט נמצאת במרחק נגיעה. היות ומחציתנו לא היו באפריקה וחוו ספארי אז מה יותר טוב מלחזור להיות ילד קטן, לעמוד בלנד קרוזר עם גג נפתח ולחפש בעלי חיים, אבל כדי שהתוכנית הזו תתממש חייבים להשיג את ריצ’רד.
להשיג את ריצ’רד
כאמור הלוקיישן שלנו הוא הר ללא קליטה כשריצ’רד נהג הג’יפ נמצא בקמפלה. אנחנו משליכים את יהבנו על מכשיר הגרמין, חיליק מגנוס סטייל ושולחים לו הודעה להקדים ביום. כגיבוי דניס המדריך מוביל אותנו לאחר מקלחת בנהר בנעלי בית מבקתת Guy Yeoman לטיפוס בגשם שוטף אל אנטנה שממנה ניתן לתקשר עם המשרד בתקווה שהם יכולים להעביר לו הודעה.
כל הדרך למטה אנחנו מהרהרים האם ריצ’רד קיבל את המסר או שנצטרך לשכור בודה בודה ( מונית קטנוע) אל העיר הגדולה קססה. באפריקה, קניה וטנזניה מנצחות את אוגנדה בקרב על ליבם של התיירים, המרחקים והדרכים באוגנדה הרבה יותר קשוחות למטיילים. שמורת מסאי מרה בקניה והסרנגטי בטנזניה עם נדידת הגנו והזברה לוקחות בסיבוב את השמורה של המלכה. מסתבר שכאן אין הרבה עבודה למדריכים וריצ’רד לשמחתנו היה פנוי כך שכמה רגעים אחרי שסיימנו את הטרק הוא הגיע מוכן ומזומן לבלת”ם שהנחתנו עליו
קססה Kasese
בשנות התשעים התרסק בהרי הרוונזורי מטוס קל ועליו ישראלי בשם זאב שיף. לא כולם שרדו וחבורת ניצולים פילסה את דרכה שמונה ימים בג’ונגל עד שנמצאו על ידי ציידים. יגאל סרנה קיבל משימה להפוך זאת לספר, והספר מוזונגו שמו נותן פרספקטיבה טובה על האזור.
כחצי שעה נסיעה מהשמורה אנחנו מגיעיים אל קססה, עיר המחוז השוכנת לגבולה של קונגו. בעיר נמצא הארמון של מלך הרוונזורו ומעיינות חמים אבל אנחנו מוותרים על כל האטרקציות העירוניות ונשארים לאכול פיצה מרגריטה במלון. זה גם הזמן להתענג על מיץ אננס, פסיפלורה ולאכול אבוקדו משובח. הכילות שבחדר מסגירות את הירידה שלנו בגובה לאלף מטר, מאותתות לנו שזה הזמן לאלטוש וגם קצת לקנא ולו רק במעט במתי הלולן, היחיד שהחליט ללכת על בטוח וליטול בטיול כדורי מלרון כנגד מלריה.
מזגן, מים חמים במקלחת, שירותים מערביים ולא בול פגיעה של ההרים, מסמנות לנו ששבנו חזרה לציוויליזציה ואנחנו מחבקים אותה בברכה.
הפארק הלאומי על שם אליזבט המלכה
דיי מהר ריצ’רד בונה לנו תוכנית ליום שלמחרת שמחייבת השכמה מוקדמת כי בצהריים החיות הולכות לישון שנת צהריים. השמורה יושבת לאורך אגם ג’ורג, אגם אדוארד והתעלה הטבעית המחברת בניהם – תעלת קזינגה. אגם ג’ורג’ הוא האגם הקטן המנקז את הנהרות היורדים משמורת הרוונזורי וכיוון הזרימה ממנו דרך התעלה לאגם אדוארד.
זהו המעבר שלנו מהג’ונגל של ההרים אל הסוואנות האפריקאיות. העצירה הראשונה בטיול היומי שלנו היא בנקודת הציון של קו המשווה, כל הגרמינים נשלפים כדי לראות את קו הרוחב מתאפס. בקניה מקום כזה הוא אטרקציה תיירותית עם חנויות מזכרות, תעודות חתומות למזכרת שנמכרות למבקרים תמורת 500 שילינג וברנשים עם דליי מים שמדגימים עם גפרור סיבובי מים. עם כיוון השעון צפונה לקו המשווה וסיבובים נגד כיוון השעון דרומה לקו המשווה. ואילו כאן רק שלט קטן equator מחכה ליזם שאולי יגיע בימינו אנו.
כיאה לשמורה, אין גדרות ומעט אחרי קו המשווה פקק של רכבי ספארי בצד הכביש מאותת לנו שצריך לעצור. בינות לעצים עם עשרות קיני ציפורים תלויים Viper אנחנו רואים צבועים מתקוטטים על פגר כשבמרחק נגיעה אנטילופות ובופאלו.
השיטוט בסוואנה איטי, ארבעים קמ”ש מקסימום, נחלקנו למתלהבים ולאדישים למתרחש שמוכנים להפנות מבט רק כשיש צעקה של התלהבות כמו “פומבה”,” פיל” או ״Stop the car״. בין הנהגים יש קשר טלפוני רציף. כשריצ’רד רוצה לרצות אותנו שנראה הכל ודיי מהר, אנחנו מתרוצצים מקריאה לקריאה בין אם מדובר בלהקת אריות שהבבונים בחרו להציק להם במנוחתם מתחת לעצים או בעדר פילים מהלך בין העצים.
התחושה היא של מעין משחק Game Reserve מלשון שמירת בעלי חיים. את מסעות הציד החליפו בספארי, את הרובים בפלאפון. בעלי המצלמות נמצאים בתחרות למי יש יותר ארוך, גודל העדשה הוא שקובע, יושבים ברכב וצדים את הציידים. כל אריה עשרה רכבים מסביב, כולם רוצים לראות kill, שרשרת המזון זה פה, רק במלך האריות סימבה הוא צמחוני.
על שפת התעלה הדגים נמכרים צמוד לכביש ללא קירור או פיקוח וטרינרי ולמרות זאת זה המקום לאכול דג מטוגן בקלאסה של סיני ולשתות את הבירה המקומית Nile המסגירה את היותנו על מקורות הנילוס.
תעלת קזינגה Kazinga
בשעת צהריים אנחנו עולים לשייט בתעלה, איתנו עוד כמה מוזונגואים שהצטרפו לחוויה התיירותית משהו. אורך התעלה הוא 32 ק”מ ורוחבה הוא כחצי קילומטר. המקום הוא גן עדן להיפופוטמים, חמישים קילו עשב אוכל היפו בוגר ביום כשבגדות יש עושר של עשביה שמאפשרת לאלפי היפופוטמים לחיות פה. הזרימה בתעלה איטית כל כך שמאפשרת להיפו לרבוץ במים ללא חשש שהולדות שלהם יסחפו. זהו המרבץ גם של תניני יאור ופרט להם התעלה שואבת אליה מגוון בעלי חיים ועופות. אנחנו צופים במשפחות של פילים שמגיעות להשתכשך במים וחסידות מרבו שנמצאות על ענפי העצים.
איסונגה Isunga Lodge
שמורת השימפנזים נמצאת לצד הכביש מאנטבה להרי הרוונזורי. התוודענו אליה בנסיעה הלוך כשראינו שלטים ״זהירות שימפנזים חוצים” מתוך המחשבה שעצירה כאן תפצל לנו את הנסיעה חזרה לאנטבה. ביקשנו מריצ’רד לוותר על לילה בקססה ולארגן לנו פרמיט כניסה ליום שאחרי הירידה מההר.
ליד השמורה מספר לודג’ים מפנקים, ריצ’רד בחר עבורנו את Isunga lodge שבנו זוג פנסיונרים סקוטים. הלודג’ בנוי ביער הגשם על צלע הר ובגבולה של השמורה שבה כ 1400 שימפנזים ופילים שמגיעים עד לפתח הבקתה. המתחם בנוי מושלם ומבודד, מהחניה לא רואים את הלודג’ וממתחם האירוח לא רואים את הבקתות.
בדרך לשם אנחנו עוצרים לצד עץ המשקיף אל אגם שנוצר בלועו של הר געש. ריצ’רד שולף שטר של 2000 שילינג, כאן צולמה תמונת האגם והעץ שעל השטר. זה המקום לומר שבאוגנדה אתה מרגיש עשיר, השער הוא 3600 שילינג לדולר. חזרנו לדבר באלפים כמו שהיינו ילדים בימי הלירה והשקל הישן לפני שהורידו לנו שלושה אפסים…
בעד ארבע מאות דולר בשדה התעופה קיבלנו מיליון ארבע מאות וארבעים וארבע אלף שילינג, מיליונרים אחושילינג מיליונרים.
הפארק הלאומי – יער קיבלה
שמורת השימפנזים היא בגובה 2000 מטר. שוב צפירת הרגעה מיתושי האנטפלס,. והחשש שנדבק במלריה, מצטרפת אלינו בטינה – מדריכה מקומית במדים עם קלאץ’, פה חשדתי אבל זרמתי…
באזור המותר לסיור משפחה של כ 110 פריטים. בכניסה הוראות הפעלה עם דגש על צום לכמה שעות ומסכות פנים. אנחנו נכנסים לג’ונגל בידיעה שביום טוב נראה מקסימום 2-4 פריטים. בטינה המדריכה מציעה לכסות את המכנס עם הגרביים מחשש לעקיצות נמלים. אחרי כחצי שעה הליכה בג’ונגל רון מסב את תשומת ליבנו לנשל נחש.
אחרי המדים, הקלאצ’ים והנמלים זו היה הקש הפרטי שלי ואפשר לומר שוויתרתי על השימפנזים וחיכיתי לסוף הסיור אלא שרגע אחרי צעקות חורכות את הג’ונגל ואנחנו עומדים משתאים מול משפחה של 12 פריטים. המנהיג שובר גזע עץ גדול ומסתער אלינו בתנועות מאיימות, מייד סובבנו את הגב מודעים לכוחות של שימפנזה זכר בוגר ומכאן החלה שעה שלמה שאנחנו עוקבים אחרי החבורה. עסוקה בפעילויות הבסיסיות של החיים, אחד מהם בן 33 מיסטר בלאק שמו, שיתף פעולה והלכנו אחריו כברת דרך ארוכה. צופים בו מטפס על העצים, מפצח פירות בשם טאבון מונטנה, זורק את הרקובים ובורר את הטובים למאכל.
וכיאה לצינור המתחיל בפה ונגמר בחור של התחת, הוא מתיישב על גזע עץ ומשאיר לנו מוקשים (אגב דרך טובה לראות את כיוון התנועה הוא לראות את מיקום הקקי על הגזע השוכב).
על קוויקי פיפי ומה שבניהם
זכינו אפילו לראות חפוז בשמורה כשזכר צעיר ניצל את העדרותו של המנהיג וכשנקבה בוגרת מיוחמת ירדה מהעץ, הצליח בנונשלנט במומנט של ארבע תנועות אגן לסגור את הפינה הזו. ברגע שאחרי השימפנז הזכר הביט משתאה באיברו המזדקר שהמשיך מצידו לקפץ מעלה. מסתבר שבמשפחה כולם עושים את זה עם כולם ולא ידוע מי באמת האבא.
הרגע שאחרי
לעיתים הלהקה הביעה את חוסר שביעות רצונה מאיתנו וטיפות הרטיבו אותנו מלמעלה ובכן צר היה לנו להיווכח, rain forest זה לא, אלא שתן של שימפנזים. היות והיינו ברי המזל, המדריכה קראה ליתר הקבוצות בקשר. אין קליטה וללא שליחת מיקום בווטסאפ לקח להם כארבעים דקות להגיע ולחלוק איתנו את החוויה. בדרך החוצה מהג’ונגל פגשנו את הפיקוסים הענקיים בהם מכים הזכרים מכות אגרוף לתקשורת וקיבלנו אקורד סיום של שני שימפנזים מקפצים בין עצי דקל.
בסיום הסיור אני מודה לבטינה ב״ואסינג’ה” אלא שמסתבר שזו מילה של שבט הרוונזורו ובמרחק שעתיים זה כבר שבט אחר וכאן מספיק לומר thank you באנגלית. רגע אחרי בטינה מעניקה לנו תעודת Chimpanzee tracking certificate ובנוסף לתעודת ה Mountain conquest של כיבוש פסגת המרגריטה, אנחנו חוזרים הביתה עם שתי תעודות. מאז התואר לא קיבלנו כל כך הרבה תעודות, אין ספק שבאפריקה מכבדים את המעמד.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
