בדיוק ברגע בו המוטיבציה לצאת לטייל ירדה לאפס, אם הדרקונים זרקה את השם סיציליה לאוויר. זה הספיק לי כדי להרים ראש מהתשבץ, לאשר ולהכנס לגוגל כדי למצוא דרך להגיע אל סטרומבולי. האי האחראי לגלי הצונאמי בשלולית הים התיכון שלנו.
ההמלצה הראשונה הייתה של מטייל שהגיע לאי ליום אחד ונקלע כמעט שבוע בגלל סופה. השניה, ידיעה ב ynet על ישראלי שנפל ללוע וחולץ על ידי 669 המקומיים. אבל היי, לא תקחו את הסיכון אם יבטיחו לכם הר געש שמתפרץ ללא הפסקה ומזרים את הלבה שלו לים?
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
על איסלנד, סטרומבולי ומה שבניהם
כל מי שחפצה נפשו לראות היום הר געש פעיל נוסע לאיסלנד. בשנים האחרונות יש רכבת אווירית של ישראלים לאי, ההר שם התפרץ פעמיים בשנתיים האחרונות. גם פרופסור אוטו לידנברוק בספר “מסע אל בטן האדמה” נסע לאיסלנד, שם בחר עם אחיינו אקסל להתחיל את הטיול בארובות הר געש עד ל”מרכז כדור הארץ”. במסעם הם עוברים הרפתקאות רבות, כולל מפגש עם חיות פרהיסטוריות ופגעי טבע ובסופו של דבר הם חוזרים אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש סטרומבולי. אז אם ז’ול ורן שם את הקלפים שלו על הסטרומבולי מי אנחנו שלא.
החיים הקשים
מה גרם לאנשים לחיות אל פתחו של הר געש המכלה את זעמו בתושבים, הורס את בתיהם ושורף את השדות שלהם? לאחר ההתפרצות הגדולה ב 1930 האי ננטש כמעט לחלוטין. רוברטו רוסוליני שייצג את הזרם הניאו ריאליסטי בקולנוע, בחר במריו ויטאלה שהיה דייג פשוט באי לשחק לצד אינגריד ברגמן בסרט סטרומבולי – ארץ האלוהים. הסרט מתאר את החיים הקשים באי והעניק לו את כרטיס היציאה מהאי לחיים חדשים כשחקן קולנוע. הסרט נתן לאי את הזכות לפתוח מוזיאון קטן Cinema museum בו הסטרומבוליאנים גאים באי ובהיסטוריה שלהם.
סטרומבולי – מידע כללי
האי סטרומבולי הוא אחד משבעת האיים האאולים של איטליה, Aeolian Islands. כל השבעה הינם הרי געש ששניים מהם פעילים: הסטרומבולי והוולקנו. כיאה להרי געש, החופים בהם שחורים ומשובצים סלעים בזלתיים. הוולקנו הוא האי הדרומי ביותר בקבוצה. נקרא על שמו של אל האש הרומי, שכן פעם סברו כי לוע הר הגעש הוא בעצם ארובת הכבשן של וולקן. באי מעיינות חמים פלוס בריכות גופרית וכיאה לכזה קבלת הפנים באי היא ריח עז של ביצים סרוחות.
Stromboli הוא הצפוני ביותר ונמצא במרחק שווה מחופי איטליה ומסיציליה ולכן הוא האי הראשון שמגיעים אליו בהפלגה מנאפולי והאחרון שמגיעים אליו בהפלגה ממילאזו (צפון סיציליה). האי נקרא המגדלור של הים התיכון, בגלל ההתפרצויות התכופות שלו באלפיים שנים האחרונות. לצידו נמצא סטרומבוליצו-סטרומבולי הקטן. סלע קובייתי בזלתי מוצק בגובה 49 מטר ועליו מגדלור, שריד להר געש קדום.
על לטאות וחתולים
בארבע אחר הצהריים אנחנו פורקים באי מהמעבורת המאספת של ליברטי ליין אחרי שלוש עצירות מורטות עצבים באי Lipari, באי Panarea ובקצה השני של האי סטרומבולי Ginostra, שם מתגוררים כשלושים תושבים.
על חול שחור, סירות הדייגים קשורות בחבל אל טרקטור זחל ישן ומחליד. אני עוצר בחנות המזכרות לראות אם יש איזה מגנט של Gato (חתול) לאוסף מגנטי החתולים שלי, אבל רוב מגנטי החיות כאן הינם של לטאות חומות איוליות שחיות כאן ונמצאות בסכנת הכחדה. אנחנו מתייצבים במלון בעמדת הצ’ק אין ומקבלים את הבשורה המרה: הסיסמולוגים הודיעו שההר כרגע מסוכן והתבטלו הטיולים הרגליים.
בלאק ג’ק
בצר לנו הזמנו סירה לראות את ההתפרצות מהים, אלא שחצי שעה לאחר מכן לצד כנסיית הכפר, אני פוגש את ג’וזפה המדריך כשמסביבו עשרים תיירים רכוסי קסדות. מסתבר שבקבוצה מותר עד 21, וכך זכיתי להיות האס המשלים, הבלאק ג’ק של החבורה.
זה התאים למדיניות הפיזור סיכונים שלנו כהורים וכך מצאתי את עצמי עולה ברגל אל ההר ואילו גלית והילדים יורדים אל המזח. ג’וזפה מודיע שהטיול יתקיים בהתאם למצב רוחו של ההר ואם התנאים יהיו מסוכנים יש סיכוי לסיבוב פרסה. אנחנו לוקחים את הצ’אנס, אחרי הכל אנחנו מסכנים רק 25 יורו.
על ניפויים ושריפות
מ 2019 לא ניתן לטפס לפסגת ההר המתנשא לגובה 926 מטר. הטיפוס מותר עם מדריך עד לגובה 400, כשאפשר לטפס עצמאית עד גובה 290. אחרי עשרים דקות בסמטאות הכפר, אנחנו מתחילים לטפס טיפוס חופשי על האדמה השחורה, מתרחקים אט אט מבתי הכפר. לא עובר זמן רב וג’וזפה מנפה שני מבוגרים מתנשפים ביתר מהמשך הטיפוס ושולח אותם לנקודת תצפית קרובה יותר. מלחץ הניפוי אני נצמד להולך לפני, מוריד דופק ובד בבד מגביר את הקצב. הירח המלא עולה ממזרח בינות הצמחיה השרופה, הקנים הם הראשונים להתאושש מהשריפות החוזרות ונשנות וצומחים ראשונים.
הטיפוס אל ההר
במבט אל ההר אנחנו מזהים טרסות עדות להתיישבות הגדולה שהייתה באי שננטש במאה העשרים כמעט לחלוטין. אנחנו חוצים ערוצים שהינם מסלולי לבה ישנים עד שבנקודה עלומה ג’וזפה מחליט לבחור בדרך הקשה והקצרה – לעלות ישירות אל נקודת הארבע מאות. אחרי שיפוע דרמטי אנחנו רוכסים את הקסדות וצופים במופע האש המרהיב, בלבה הנשפכת ומתנפצת אל הים. מודים לאלילת המזל ששמה אותנו במקום הנכון בזמן הנכון.
יתר המשפחה עלו על סירת גומי בודדת בין הגלים לראות את ההתפרצות מהים. הבדידות הזו בים הכניסה את החרדתית לסטרס ואת הילדים לצחוק מתגלגל, עד שדוידה המדריך ביקש שקט כדי לערוך סרטון לייב באינסטגרם. כאן חלחלה ההבנה שאתה נמצא באירוע חריג כשגם המדריכים מתלהבים כאחרוני התיירים.
ברגע שהלבה נגעה במים מתוך חשש לגלי צונמי שינענעו את הגיגית. דוידה נכנס ללחץ שכמובן העלה את מפלס החרדה אצל האשה וסובב את הסירה אחורה כדי להחזיר את המשפחה אל הנמל לקרקע בטוחה.
ההר השחור
יום לפני הסטרומבולי אנחנו עולים אל האטנה המתוייר ביותר. אנחנו שישה עם ילדים בוגרים שכבר אי אפשר להעמיד בזמנים. אם פעם היינו סירת מירוץ, היום אפשר לדמות אותנו למעבורת כבדה. כך יצא שעלינו אל ההר ב rush hour, אחרי טור מזדחל של מכוניות ואוטובוסים לצד רוכבי אופניים שמטפסים מגובה פני הים אל הרכבל ב 1900 מטר.
אל האטנה אפשר לעלות בלהיט החדש של אירופה: אופניים חשמליים (ניתן לשכור ליד הרכבל). משכימי הקום יכולים לקבוע טרק מודרך ולטפס ללוע בגובה 2850, אלה שהרוב מתנקזים אל האופציה המקובלת: רכבל עד 2500 מטר וממנו במשאית מרצדס לגובה 2750. תמורת השירות התעשייתי הזה ואחרי עמידה ארוכה בתור תיפרדו מ 68 יורו. ההר השחור הוא מלהיב מאוד אלא שהוא חיוור לעומת הסטרומבולי. מה שנקרא soft version. אז אם בחרתם לבקר בשניהם תתחילו באטנה, כי אחרי הסטרומבולי אי אפשר לחזור חזרה.
טיפוסים של בוקר
אחרי הירידה אל המלון אנחנו מתחילים לקבל ידיעות מהארץ שאנחנו בחדשות. מסתבר שחלק מהלוע קרס וגרם להתפרצות הר הגעש שהובילה לרעידת אדמה. בשלוש לפנות בוקר אני מתעורר חסר מנוחה הרי לא כל יום אתה ישן בפתחו של הר געש מתפרץ. כמו באתיופיה שם נהוג לראות את הלוע בלילה, לישון על שפתו ולחזור לראות אותו בבוקר. אני מתחיל להציק לגברת עד שהיא נופלת מהמיטה ונאותה לעלות איתי שוב.
אנחנו יוצאים מצויידים בפנס ראש, מהלכים בסמטאות הצרות בין בתי הכפר. מדי פעם אורות מחזירים אלינו סינוור מאחריהן מסתתר גוף של חתול שמנמן. אט אט אנחנו מטפסים בשביל התיירותי בפיתולים סטייל שביל הנחש. השביל עולה ואיתו מראה ההר המדמם. אנחנו לבד על ההר למעט מספר עזים אפטיות לדרמה המתחוללת סביבן. אחרי כמעט ששה קילומטרים אנחנו רואים את הענן העצום, הולכים אל הלא נודע. עשן ההתפרצות נוגע במים ויוצר גלים מתפשטים שמזכירים את הדרג’ה ביום שטפון הנשפך אל ים המלח ומייצר כתם בוץ מתפשט.
ההר הזועף
לפתע כיוון הרוח משתנה, ענן האבק משנה כיוון ואנחנו עומדים עם עיניים עצומות, עטופים באבק וולקני. נאלצים לסגת, שוב להר יש את המילה האחרונה ובדרכו שלו הפך אותנו לוולטר וביג ליבובסקי the dude, רגע אחרי שהם מפזרים את האפר של דוני אל הים.
שחורים ירדנו אל הסמטאות הצרות של הכפר, נזהרים מקטנועי הפיאג’ו ומדמיינים את הכותרת ביום של המחרת. “המזל לא משחק פעמיים ניצלו מהר הגעש רק כדי להידרס בסמטה צרה”.
הזהב הירוק
נותרו לנו עוד מספר שעות להרוג באי הקטנטן, אלו השעות המתות. הסיורים באי מתחילים אחר הצהריים, אנחנו באוקטובר off season, והסיציליאנים בדרכם השאפתנית לקריירה סוגרים את חנויות המזכרות לשלאפ שטונדה. המלצריות שפגשנו עובדות מאפריל עד אוקטובר, בחצי שנה הנותרת הן נחות בעיר הגדולה. אם מאסתם בפיצות ובבצק לא הייתי הולך על מאכלי דגים. למרות שמדובר באי, הדייגים מצליחים לחלץ רק שרימפסים כל היתר מגיע קפוא. אז במסעדות המעטות הפתוחות יכול להמליץ לכם לאכול את הפסטה ברוטב פיסטוק. הפיסטוק שנחשב לזהב הירוק של סיציליה מוסף לכל מה שתכניסו לפה, מגלידה ועד נקניק (אחרי סבב טעימות בחנות המזכרות של האטנה הצטידנו בליקר פיסטוק, מומלץ).
ובאשר לנו? דיי בודדים המשכנו לשוטט בכפר כשפורטיס ברקע “סעי לסיציליה מותק, החיים הם ממתק יקר, אי משמעות ואושר, בוער בליבו של הר” כשמלבדנו צוות צילום שהגיע על הבוקר לצלם את האירוע. אני נדהם למראה עצי הלימון המנוקדים מאפר וולקני עד שהאגרונומית מגיעה ומודיעה שמדובר בכלל בכנימת מגן… בשלב מסויים להר נקעה רגלו מאיתנו והוא החליט להמטיר עלינו שוב אפר וולקני שבשילוב עם גשם ורוחות הפך את הכפר הלבן לכפר מנוקד ואותנו לדמויות מבוצבצות. לי לפחות העיסה הזו נתנה מראה של מושתל שיער.
קישורים והמלצות
- ליברטי ליין – לחרוצים בשש בבוקר יש מעבורת ישירה שאורכת שעה, היתר יאלצו להשתמש במעבורת המאספת העוצרת ביתר האיים ונמשכת מעל שעתיים. לשים לב יש תשלום נוסף על מזוודה, לכן מומלץ ללילה להשאיר מזוודות במילאזו ולנסוע עם טרולי.
- Hotel Ossidiana – מלון בסטרומבולי בנמל עצמו, משקיף אל ההר מצד אחד ואל הים מהצד השני.
- Petit Hotel – מלון במילאזו צמוד לנמל ובמרחק הליכה מהמעבורת.
- ג’וזפה המדריך חברת ashara, אפשר גם בווטסאפ +393713097654
- הבריכה של ונוס (Cape Milazzo) – אם נותרו לכם כמה שעות בהמתנה למעבורת במילאזו, שבעה ק”מ מהעיר אפשר להגיע לנקודה הכי צפונית בסיציליה, קייפ מילאזו. כאן תמצאו חניה בשפע, הליכה רגלית במטע זיתים אל הקצה של האי וירידה בגרם מדרגות ארוך אל Pool of venus שם אפשר לרחוץ ולשנרקל.
כתב: עזרא שהרבני
צילום: תמר ועזרא שהרבני
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך
