איך נקלענו בחופשה משפחתית של בטן גב לטיפוס בלי מצ’טה בשביל פרוץ ולא רשמי בג’ונגל אפריקאי, כדי להגיע לפסגה הכי גבוהה באיי סיישל.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מקורות סיישל
בהיסטוריה של סיישל לא ידוע אם היו כאן ילידים, לא תמצאו כאן סגנון אבוריג’ין אוסטרלי או מאורי ניו זילנדי. היונקים הראשונים הגיעו לסיישל בשנת 1770, היו אלו הצרפתים שהביאו איתם עבדים אפריקאים. תוסיפו אסיאתים שגם נקלעו לפה ותקבלו מגוון פרצופים עם שיער אפריקאי, עיניים חסרי מלנין בגוון ירוק בוהק אירופאי וליכסון עדין אסיאתי. מפחד מתנינים הם בתחילה התרחקו מהאי הגדול mahe והתיישבו באי שקיבל את הכבוד להיקרא “בטעות” Central island. מאה אלף תושבים יש בסיישל מהם כ-85 אחוז באי המרכזי מאהה, היתר מפוזרים ב-32 איים מיושבים אחרים מתוך 115 איים בסך הכל.
לכאורה נראה מהצד שיש להם אפס בעיות, שאין להם צורך בצבא ובכייף יכלו לתרום לנו חמישה איים, אי לכל מגזר להפרדת אוכלוסיות הקיצון שיש בארץ. אלא שמסתבר שגם להם יש בעיות, לא ברמה של פצצת אטום איראנית אבל יש להם 16 מיליון קמ”ר שצריך להגן עליהם מספינות מסין וסרי לנקה שמגיעות לדייג לא חוקי. כמו כן מפיראטים סומליים שמשתלטים על אוניות סוחר ומבקשות כופר. אז כלפי חוץ יש פה צבא ימי וכלפי פנים יש תחנות משטרה בכל כפר וכפר.
שדה התעופה נמצא במאהה ליד עיר הבירה ויקטוריה ומתוכו התיירים מתפזרים לאיים השונים, בטיסות פנים ללה דיג ופרלין, בסירות לאיים הקרובים ובמוניות למלונות שעל האי. גם אנחנו התפזרנו עם מונית לאי המלאכותי Eden island (כן כן כמו בדובאי) ומשם בסירה ל-Cerf island ללינה בג’ונגל המקומי.
אין יונקים אנדמיים לסיישל, כל יונק שיש באי הינו מיובא. הצרפתים הביאו את עצי הקוקוס והקינמון שהפך לפולש אמיתי. עם השנים ישנם איים שננטשו עקב המעבר מחקלאות לתיירות ואיים אלו הפכו לשמורה בהם העצים המיובאים נכרתו וצמחים האופייניים לאיים ננטעו. לא מעט נזקים עשו האירופאים, לפני עידן המקררים הם העלו את הצבים על האוניות כמקור לבשר טרי, הצבים יכולים לשרוד ללא אוכל ימים רבים ובשכיבה על הגב לא תופסים הרבה מקום. הם לקחו את הצבים בכמויות כל כך גדולות עד הכחדה. המזל, שבאחד האיים aldabra שמו המרוחק כאלף מאתיים קילומטר, ללא אויבים טבעיים הצבים שגשגו. האי שהוכרז על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמית נקרא הגלפגוס של האוקיאנוס ההודי והוא המקור היום לכל הצבים היבשתיים שתראו בסיישל.
השבילים בMoyenne island
אז ירדנו מסירה ועלינו על קיאק לרחרח מה קורה מסביב, האזור נקרא Marine park והשייט הוא בין האיים/ שעת צהריים, אנחנו בשפל כך שאפשר לשלב חתירה והליכה צמודת קיאק. יום ראשון היום והמקומיים מספקים לנו מופע קפיצות למים רדודים במה שלא ברור מה עדיף להיחבט בסלע או בקרקעית.
האי הראשון הוא ה-Long Island שהיה בית כלא שנים רבות, בכריסמס האסירים היו שוחים ל-Cerf Island חוצים ברגל את האי, שוחים למאהה, משתכרים ובבוקר מסגירים את עצמם. מיד אחריו, האי Moyenne הנקרא אי הצבים. אנגלי בשם ברנדון גרינשו הגיע בשנות השישים וקנה את האי ב-13,000 דולר. הוא התיישב באי כמו רובינזון קרוזו והתחבר לבן של דייג מקומי בשם רנה לפורטין ובמשך כמעט ארבעה עשורים בנה עם “ששת” המקומי שבילים, נטע עצים וייבא ציפורים וכמאה צבים לאי. גם חמישים מיליון דולר שהציע נסיך סעודי על האי לא הזיזו את ברנדון שסרב לאקזיט של הלייפ והמקום הפך לפארק לאומי הקטן בעולם.
שביל הליכה מעגלי עוטף את האי וכיאה לאי הצבים, מדגרות נמצאות בכניסה ומאות צבונים קטנטנים גדלים בבטחה עד לשחרור בטוח בחזרה לטבע. 360 מעלות של תצפיות מרהיבות לאיים אחרים וצבי יבשה ענקיים מתמסרים לעלים נמצאים בכל פינה בשביל. על השביל נמצא הגנרטור העתיק ששימש את ברנדון ולצד כנסיה קבריהם של ברנדון ולפורטין. ניתן לטפס מהשביל המעגלי אל הפסגה ולרדת אל חופים לבנים עטופים בסלעי גרניט.
אנזו מז’ור Anse major
סיישל יקרה, גם למקומיים. הטענה שלהם שהכל מיובא ועכשיו עוד יותר עם הפלישה הרוסית ועליית מחירי הדלק. אולי זו הסיבה למחפשים הרבים המגיעים לחפור בחוף עקב האגדה שפירטיים קברו מטמון בחול, החוף הנמצא בקרבת חוף מפורסם יותר: Beau vallon והוא תחילתו של טרק הנקרא אנזו מג’ור.
התגלגלנו לטרק בטעות מתוך טיול רכוב במונית של מרוין וכך קיבלנו את יואב הבן עם נעלי אצבע והגר הבת עם גורדורובה לבנה אנג’לינה ג’ולי סטייל שהגיעה לאפריקה לאמץ ילד יתום. מהחוף יש טיפוס אל סלעי גרניט, ומשם השביל רובו בג’ונגל, עולה יורד עם נוף אל שני האיים. האי הצפוני northern island והאי Silhouette בו הילטון ריזורט שנחשב לאחד היקרים באזור. האטרקציה בטרק הוא שאחרי שעה מגיעים אל חוף מבודד שהגישה אליו היא ברגל או בסירה.
במקום יש מסעדה שמגישים בה קוקוס עם קש. מופע חיתוך הקוקוס הוא אומנות ואנחנו מביטים משתאים איך חבטות הסכין לא משאירות אצבעות על הדלפק. המקומיים טוענים שמיץ הקוקוס זה האיזוטון המקומי, עשיר במינרלים וסוכרים ואכן שיטוט קצר בגוגל מאשר זאת. תמורת הקוקוס תפרדו מחמישים רופי סיישלי ותמורת עוד חמישים מקובל להוסיף רום מקומי שעשוי קנה סוכר ונקרא בשמו הקריאולי Takamaka.
בכל שעה עגולה, מרוין וסירתו Happiness יחזירו אתכם ל-Beau vallon (העמק היפה) אחד החופים היותר נחשבים באי, מקום קלאסי להשארת בני משפחה שלא מעוניינים ללכת. האירופאים בעלי אורך הרוח מגיעים בבוקר שורצים עד הערב וחוזרים למלון, אנחנו הישראלים חסרי המנוח, ממצים דיי מהר ומדלגים לאטרקציה הבאה.
הר סאיישליוס Morne Seychellois
אנזו מג’ור מעורר לי את התאבון ואל הלילה אני נכנס עם רצון לטפס שני הרים, הראשון הקרוב יותר למלון, הר בלאנק שמו, וגובהו כ-600 מטר ואל ההר הכי גבוה בסיישל הר סלשליוס בגובה 905. לכאורה פשוט, אבל פסיכולוגית מדובר בבעיה כבדת משקל, מי יהיה הראשון?
אם אבחר בטרק היותר קשה ראשון יש סיכוי שאתפתה לוותר על ההר השני ואם אבחר בהר הנמוך יותר והקלפים לא ישחקו לטובתנו יש סיכוי שלא אטפס להר הכי גבוה בסיישל ולנו שיש עניין לטפס לפסגה הכי גבוהה בכל מדינה. הדבר מהווה בעיה כי להגיע לסיישל שוב זה עסק יקר עד מאוד. ג’ובאני נהג המונית מתנדב תמורת מאה יורו לשנע אותנו ואנחנו קובעים בשש בבוקר., לכאורה שעה טובה להתחיל אבל צריך לקחת בחשבון את הלחות והטל שבשבילים של קו המשווה. גובאני מבין את הדילמה ומציע להתחיל בהר הגבוה בגלל שהוא יותר מעניין, יותר אתגרי ולא רשמי., אני נאלץ להסכים איתו בגלל הטיעון הנדוש שאף אחד לא זוכר את הסגן של בר כוכבא.
כיאה לבריטים שכבשו את האי מהצרפתים, הכל הפוך כאן. הברזים באמבטיה הברקסים באופניים וכן כן גם הנהיגה פה היא בצד שמאל, אז לאחר שהתיישבתי בכסא הנהג, ג’ובאני התחיל בנסיעה. שמו של הכביש המוביל אל נקודת תחילת הטיפוס Sans soucis ובתרגום לשפה העברית “ללא דאגות”. הכביש מחבר את הבירה ויקטוריה עם הצד המערבי של האי ומספק תצפיות מרהיבות אל הים, משמאל על החוף מלון מאהה הנטוש בו זכתה לינור אברג’ל בתואר מיס יוניברס ב-1998, ומימין שני איים גדולים Therese ו Conception וקרוב לחוף אי קטנטן בשם L-islette שקנו הרוסים לתוכנית ריאליטי בשם Home 2.
הפרטנר שלי לטיפוס יואב הבן, שטיפס איתי לפני ארבע שנים לקילימנג’רו והר קניה ומאז הספיק להשתחרר. המונית מטפסת ומימיננו מפעל לייצור תה, בחנות המפעל ניתן להצטייד במים, מי שלא מעוניין לשלם עבור מים ימצא רגע אחרי מעיין הבוקע מהסלע. משני צידי הדרך שיחי התה ועצי Albizia שיובאו כדי לעצור סחף ומאז הפכו למין פולש. לצידם צמח מטפס בשם מימוזה ביישנית שנגיעה בעלים שלה גורמת להם להתכווץ.
עוברים את השילוט ל-Morne blanc וממשיכים על הכביש לכיוון ויקטוריה. משמאל שרידי מיסיון עתיק Mission lodge, העבדות נאסרה כאן ב-1835, לאחר מכן הבריטים היו תופסים ספינות של ערבים שעדיין היו סוחרים בעבדים ומורידים אותם בסיישל. הילדים האפריקאים שיועדו לעבדות הועברו לפנסיון זה, שם חונכו עד גיל 16 ויצאו לשוק העבודה, האתר הוכרז ב-2013 על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמית. יורדים מקו פרשת המים, האי Eden וחמשת האיים משמרת Marine לפנינו ורגע אחרי מפל זורם, גובאני עוצר ומוריד אותנו לפני עליה אנכית. ללא שילוט וללא סימון, אנחנו מתחילים את הטיפוס, אין מקלות הליכה, אבל דיי מהר אנחנו משתלטים על ענפים מעץ שמייצרים ממנו כנראה מקלות מטאטא.
הטיפוס הופך אט אט למאתגר יותר ויותר, גזעים, שורשים, חבלים, בוץ, טחב, מדרגות, כמו משחק מחשב אנחנו נכנסים לתנועות לולייניות כדי לצלוח מעברים קשים. מלכודות עלים שנשרו מסתירות בורות, רגל לא במקום וצונחים מטה. מחפשים סימנים להמשך, מישהו פיזר סימני צבע על העצים, אנחנו לבד בג’ונגל, חסרה רק המצ’טה, לטאות, ציפורים ועכבישי ענק העונים לשם Palm spider שבהוראות ההפעלה של ג’ובאני נמסר לנו שהם ידידותיים למשתמש. שעתיים ורבע לוקח לנו להגיע אל הדגל המתנופף בטיפוס של 1.94 קילומטר עם 877 מטר טיפוס שזה כ-45% שיפוע. זו הפסגה המיוערת הראשונה שלי, אנחנו בשיא גובה אבל מעלינו צמרות עצים, אם 905 נשמע לכם נמוך תמיד אפשר למדוד בפיט, יוצא 3000. זה הזמן לפתוח את ה breakfast take away שהכינו לנו במלון ולכרסם אננס, פפאייה, בננות וקרואסון.
עכשיו נותר רק לרדת, 400 מטר מהפסגה אנחנו מאבדים את הדרך, כאן לא כל הדרכים מובילות לויקטוריה. יותר דפוק משניצל הרהרתי לעצמי כי כיביתי את הסטראבה בפסגה. רגע לפני שאנחנו מזעיקים את חיליק מגנוס אנחנו מתעשתים ומצליחים לשחזר את השביל. הדרך טכנית אז זמן הטיפוס כמעט זהה לזמן הירידה, רוב הפציעות קורות בדרך למטה – הג’ונגל השאיר אותנו חבוטים, רטובים מלחות עם רגליים שרוטות וחולצה מבוצבצת. אנחנו נוחתים מלוכלכים באי נעימות במונית של ג’ובאני.
בחזרה למלון נוכחנו לראות מכוניות רבות החונות לצד ה-Morne blanc trail לא היתה ברירה אלא לוותר ולקנח בטבילה ליד מלון אפיליה בבריכת מפל Sauzier, מפל מים הגולש על סלעי בזלת שחורים. אנחנו שוחים בזהירות כשמקומיים בצבע הסלעים מספקים מופע קפיצות מרהיב מגובה רב. תצטרכו להאמין צילמתי אבל הוירטואוזיות שלהם לא עוברת מסך והתמונה הבאה יכולה לככב בשבע ימים של ידיעות אחרונות בציור השבועי “איפה הילד?”
נשאר לנו לחצות את הכביש למסעדת Del pkace לצפות בדייגים החוזרים מהים ולהזמין את ה catch of the day כדי להחזיר חלבונים.
סיכום
סיישל לא רק לנופשים בחופי הים עם קוקטייל מפונפן. אפשר למצוא מגוון אפשרויות גם לטיילים מטיבי לכת שלא מסוגלים לשבת עם במקום אחד. פארק Morne Seychellois שנמצא במאהה הוא ג’ונגל עצום שגודלו 3000 הקטר ובו כמות נרחבת של טרקים יומיים בשבילים מתוחזקים מאוד כמו Trois Frere, Copolia , Morne blank, Anse major. נהג מונית שהוא מדריך מהמם להוביל טיולים במאהה ולהסביר בין הטרקים השונים- מרווין 248.2519.050+
כתב וצילם: עזרא שהרבני
