לפלנד הפכה למקום עליה לרגל לישראלים- טיולים מאורגנים של רימון, נתור, קשרי תעופה ואחרים, יוצאים באופן סדיר בטיסות צ’ארטר שבועיות אל רוביניימי, 830 ק”מ צפונית להלסינקי. חופשות אינטנסיביות אלו בוררות אטרקציות מקומיות כמו מזחלות כלבי האסקי, אופנועי שלג, דייג בנהרות הקפואים, יציאה לספארי לילה לתפוס את הזוהר הצפוני, טרק למפלים הקפואים, ביקור בארמון הקרח, עליה על שוברת קרח וקפיצה לגן החיות הצפוני ביותר בעולם.
היות וטיילנו לבד כמשפחה עם רכב שכור ובקתה באמצע שום מקום על שפת נהר קפוא, היתה לנו את האופציה לעשות פעילות שלא קורצת לישראלים: רכיבה באופני fat bike חשמליים מותאמים לשלג.
כתב וצילם: עזרא שהרבני
פורסם במקור באתר-מגזין האופניים: בייקפאנל – כנסו!
Too cold to be pretty
ברוביניימי עיר הבירה של לפלנד אפשר למצוא מגוון חברות שדרכם ניתן לבצע את הפעילויות. ניתן גם להשכיר ביגוד חם בחברות בכ-20 יורו ליום. לסירוגין אם בחרתם בחברה בה הזמנתם שלוש פעילויות זכיתם באפשרות להשאיר את הביגוד אצלכם לכל השבוע ללא תשלום שכירות.
מתחת לביגוד המקומי לא חסכנו בגופיות טרמיות דרגה 3 של קולומביה בצבעים של בורדו, אדום וסגול. בקניות היינו נאמנים למשנתה של סבתא מרי שאומרת “עדיף לקנות ולהתחרט מאשר לא לקנות ולהתחרט”.
נאמנים לסלוגן שמופיע בתמרור במדרחוב במרכז העיר – “Too cold to be pretty”, אנחנו מכסים כל מה שחשוף לאוויר החופשי. הצילומים מזכירים צילומי מוסלמיות בבורקות: לא צריך לחייך וכמעט בלתי אפשרי להבדיל מי מצולם.
בחרנו בחברת Lapland Safari, החרמוניות האדומות נאס”א סטייל שלהם הפכו לקו המקשר בין כל הישראלים בעיר, בין אם הם בטיול מאורגן או פרטי. זה מעלה את המחשבה שאם מישהו חפץ בקורס לוחמה בטרור שבו אפשר להפריד בין מטרות טובות למטרות רעות הרי זה המקום.
עולים על האופניים
פעילות האופניים מתאימה לבעלי ידע בסיסי באופניים, מעל גיל 12 או מעל גובה של מטר וחצי. בשונה ממה שאני מכיר באופניים חשמליים, פה לא צריך לפדל כדי לזכות בחשמל, אפשר ישירות לסובב את ה grip shift בידית צד ימין כמו באופנוע. בצמיגים השמנים יש לחץ אויר נמוך של 6-8 psi – ממש על גבול הפנצ’ר.
יום שלג רך בטמפרטורה יחסית חמימה קיבל אותנו ביום האחרון של החופשה. להתעורר למינוס 16 אחרי ימים של מינוס שלושים זה כייף לא נורמלי ממש תחושה של אש בעצמות.
מטרת הרכיבה הינה טיפוס ל Sky Hotel- מלון הנמצא על ההר Ounasvaara שהינו אתר סקי מקומי. אל תצפו לאלפ דואז, מדובר בגבעה חביבה עם מסלולי סקי כחולים וירוקים למתחילים בלבד. למי שמעדיף סקי ישנם אתרי סקי בעיירות חביבות סמוכות כמו Ruka.
שלושה סגנונות רכיבה אמורים לקבל באטרקציה: רכיבה על קרח על גבי הנהר הקפוא, שבילים לבנים לאורך הנהר וטיפוס אל ההר, והשלישית והכייפית מכולם: רכיבה בסינגלים יורדים מההר חזרה אל העיר. סינגלים אלו בינות העצים לא תלולים מדי, מסומנים כחול, כאשר ירידה מהקו מביאים לרכיבה ב deep snow. לרוכבים לא מנוסים הרכיבה מובילה להתרסקויות משעשעות בשלג העמוק, היות ומתוך שישה בני משפחה שניים קיבלו אופניים גדולים למידתם, זכינו לכמה התנגשויות כואבות במיוחד.
לקרח על הנהר חוקים משלו
מעל שלושים סנטימטרים אפשר לעלות עליו כבר עם רכב. ב-Kemi אפשר לשכור פורשה לסדנת נהיגה תחרותית על קרח בים הבלטי!
אם אתה תופס רעב, קידוח בבורג ארכימדס, זריקת חכה עם תולעת אדומה תעשה את העבודה, הדגים ממש משתוקקים לצאת מהאפלה ופתח אור שנגלה להם מעבר לשבעים סנטימטרים של קרח גורמים להם לקפוץ אל התולעת, עכשיו נשאר להבעיר קצת אש ויש לכם את הדג הכי טעים שתאכלו ever.
שלג צהוב?
עקב הבוקר המושלג הקרח על הנהר התכסה בשכבה עמוקה של שלג, כאן צריך לבחור קו, לשים גז ללא פידול ולשמור על כידון ישר. המקומיים לא מתעצלים: חוצים את הנהר הקפוא מולנו עם כלביהם נותנים משמעות לביטוי קור כלבים, והם מצידם מרימים רגל והופכים את השלג למה שמכונה בעגה המקומית yello snow.
בצידי הדרך ניתן לראות את איילי הצפון, יש יותר איילים מבני אדם. שני תושבים לקילומטר רבוע בלפלנד מבטלים את הצורך בתחבורה הציבורית ומציעים אמצעי שינוע אחרים: כלבי האסקי, אופנועי שלג, אופניים ואיילים. האייל הינו בהמת המשא המקומית ומקור הבשר והפרוות של האזור.
לפלנד- כמו מעבר לחומה
התפאורה לבנה כמו במשחקי הכס מעבר לחומה, מה שמזכיר לי שאנחנו מחכים בצפייה לעונה 8. למי שסוחב חרדות מהמתים המהלכים לא מומלץ להיכנס לבד ליער. לאחר עלייה למרפסת המלון העיר נשקפת מעל צמרות העצים, המלון הוא אחת הנקודות המשובחות לראות את הזוהר הצפוני.
למסעדת המלון יש המלצות רבות ב Tripadvisor. זה הזמן להתקלף מהשכבות, להוריד את הקסדה, כובע הצמר, מסכת הסקי, כיסוי הפינוקיו לאף והכפפות הצמריות המחלקות את הידיים לשתיים (לאגודל וליתר האצבעות), ולהתרפק על שוקו חם ועוגיות שוקו צ’יפס. להתפנק רגע לפני הירידה הגדולה חזרה אל העיר.
הפסקות מנוחה טבעי שקשה להפסיק אותן, אבל השוקו נגמר ויוצאים שוב אל הפאן. כאן במגמת ירידה אין כמעט צורך לנגוע בגז, טוסיק אחורה, כידון יציב, מדי פעם קצת גז לדלג ברם וחוזר חלילה. השלג מלטף, כובד השלג מכופף מספר עצים לקשתות ויוצר מעברים מלכותיים על השביל.
הקור מאיים להקפיא אצבעות ופוזיציה לתמונה הופכת להיות מסוכנת ברמה של קטיעת אצבעות. לפעמים הילדים עוצרים להתרפק בשלג, אין צורך לחפש עץ להשעין את האופניים, בשלג הם שומרים על יציבות.
לקריץ’
זהו הוא חטיף הבריאות של הפינים, מבוסס על שוש קרח. בכיס יש לי מגוון טעמים, אחד מהם מלוח במיוחד, אפקט שנוצר לאחר טבילה באמוניום כלוריד. לקריץ הוא טעם נרכש ממש כמו בירה כמו סיגריה כמו קפה, עם השנים אתה מתרגל ומסגל טעמים חדשים, זה הזמן להתחיל.
זה הזמן לחזור
מתכנסים לרכיבה מנהלתית לאורך הנהר, מחפשים פינה ללמד את הילדים לעשות צלחות ויאללה חזרה לנעורים: ג’ילרה חמישים סמ”ק או פנטיק מוטור, בחינת בגרות עם דן תורן על אופנוע Derbi. מניחים רגל ציר יציבה, השכבה של האופניים ששמחים ממש לסיטואציה השובבית שלא נושאת משקל ויצירת צלחות עד קבלת סחרחורתהרכיבה עושה אותך רעב! כל שנישאר הוא להיכנס למסעדה לאפית מקומית, לשתות מרק סלמון, לאכול סטייק מבשר אייל, לקנח בפאי אוכמניות, להחזיר את הרכב בתחנת רכבת, לשתות מיץ חמוציות חם ולעלות לשינה מתוקה בקרון המוביל להלסינקי.
קישורים ומידע
- דורון “קח אותי ללפלנד” עזרה בתפירות וארגון טיולים עצמאיים ללפלנד
- הבקתה שבה ישנו: airbnb – hackberry hill
- מלון: Sky ounsvaara lspland hotel
- ספקי אטרקציות: לפלנד ספארי
כתב וצילם: עזרא שהרבני
