התחלתי לטייל טיולים של 20 ק״מ ומעלה ביום כשהייתי בכיתה א׳ או ב׳. לא זוכר בדיוק. אבא שלי היה רכז חוגי סיור והוא פשוט לקח אותי איתו לטיולים שלו כך שלא ממש הייתה לי ברירה. הקטע הוא שממש אהבתי את זה. מאז ועד היום אני לא מפסיק לטייל ומשתדל לקחת איתי את הילדים שלי כמעט לכל טיול.
מאת: יואב נגב
צילום: יואב נגב, דני בילינסון
אחריות הורית
היום בעידן היוטיוב והאייפון כשילדים כמעט לא זזים מהמסך קריטי שאנחנו נממש את האחריות ההורית שלנו ונמשוך אותם החוצה מעולם התרעלה הזה וניתן להם לחוות חוויות אמיתיות ומשמעותיות. ואני לא מדבר על טיול של ק״מ וחצי בשמורת נחל דוד המוסדרת. אני מדבר על טיולים של קילומטרים רבים ביום ואפילו טיולים של כמה ימים עם ציוד על הגב. זה לא עניין של גיל זה עניין של פיתוח תחושת מסוגלות.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מתי אפשר להתחיל?
טיולים פשוטים אפשר להתחיל עוד מתחת לגיל שנה. כשהילד חזק מספיק כדי לשבת במנשא. בהפסקות אפשר להוריד אותו אל הרצפה. לתת לו לנשום את הטבע לתת לו להכניס את הרגליים למים לאפשר לו לזחול על האדמה. מהרגע שהם לומדים ללכת הם גם משוועים לעצמאות ולכן אפשר לתת להם ללכת מרחקים הולכים וגדלים בהדרגה. פחות או יותר מגיל 3 הם כבר מסוגלים ללכת ברצף מרחקים לא קטנים. הבת הקטנה שלי הלכה את כל נחל פרס תחתון בגיל 3 – 7 ק״מ בתוואי לא פשוט. כשהיא הייתה בת 4 יצאתי עם שלושת הילדים בגילאים 4, 6 ו 8 למסלול חוצה כרמל של 3 ימי הליכה ושני לילות בשטח עם כל הציוד על הגב. כשאני סוחב את רב הציוד אבל שלושת הילדים משתתפים בסחיבה, כל אחד על פי יכולתו.
ילדים מעל גיל 6 יכולים מבחינה פיזית לעשות כמעט כל מה שמבוגר יכול לעשות, פרט לסחיבת משקלים גדולים. יש להם יכולת ללכת מרחקים ארוכים, הם יכולים לעזור בסחיבת הציוד כולל מים, אוכל וציוד הלינה שלהם. הם יכולים לטפס סולמות, דרגיות ואפילו לעשות סנפלינג אם יקבלו את ההכשרה התאימה. רוב מה שעוצר את הילדים בגיל הזה זה אנחנו ההורים. הם צופים בנו ולומדים את התגובות שלנו. אם נגיב באופן היסטרי ונגביל אותם על כל צעד שהם עושים הם יפתחו את אותו דפוס התנהגות בטיולים.
אילו מסלולים אפשר לעשות ובאילו גילאים?
לפני כשנתיים הקמתי קבוצת פייסבוק שנקראת ״ילדים מיטיבי לכת״ מטרת הקבוצה היא לתת השראה בנוגע למה ילדים מסוגלים לעשות בדגש כמובן על טיולים מיטיבי לכת או אתגריים. אנשים מעלים פוסטים על טיולים עם הילדים מציינים את שם המסלול ואת גילאי הילדים.
בהרבה מקרים אני מופתע ובעצמי מקבל השראה מטיולים של אחרים. יש בקבוצה ילדים שעשו טרקים של שבועות בארץ ובחו״ל, ילדים שטיילו במסלולים המאתגרים ביותר בארץ כמו נחל דרגה, נחל רחף והנקיק השחור. ילדים שגולשים וזוחלים במערות. דרך הקבוצה גיליתי לא פעם שבהרבה מקרים לילדים יש יכולות גבוהות בהרבה ממבוגרים. כל מה שצריך זה פשוט לא להפריע להם לטייל.
הכירו את מגזין הריצה שלנו:
השנה טיילתי עם ילדי מגיל 5 ועד גיל 11 במסלולים שנחשבים מיטיבי לכת כמו נחל דרגה, נחל פרס, נחל שועלים, טיול בן יומיים לאיזור שדה בוקר, טיול בן 4 ימים למרכז הנגב כולל נחל קינן וחדב ונחל עדה, היינו בנחל שרף בנחל פרת ועוד ועוד. עם הבן שלי בן ה 9 יצאתי למערת מלח״ם בהר סדום, למערת הגיא, לנחל צאלים, נחל חבר, נחל ערוגות עליון, נחל משמר, גלשנו למערות אנכיות בשומרון – כאלה שמצריכות גם טיפוס ג׳ומרים חזרה.
איך יוצרים עניין בטיולים ?
ילדים נוטים להשתעמם בקלות ואז טיול כיפי יכול להפוך לסבל מתמשך. הטיפ שלי הוא ליצור כמה שיותר עניין בטיול. אני ממליץ מאד להתחיל עם טיולי מים וטיולים שכוללים סולמות וחבלים. זה יוצר הנאה מתמדת וחוויה חיובית. מומלץ לטייל עם עוד משפחה עם ילדים באותם הגילאים. החברות היא כבר דרייב משמעותי ויוצרת עניין בפני עצמה.
בנוסף אני משתדל לחבר את הילדים לשטח כמה שיותר: אני מלמד אותם לזהות צמחים וציפורים. אני מלמד אותם גששות, אני מחבר אותם כמה שיותר לתוואי המסלול. אני משתדל כמה שיותר להראות להם על מפה או על האדמה באופן סכמטי איפה אנחנו ומה צפוי לנו עוד בהמשך. אני מסביר להם תופעות טבע שאנחנו רואים. אם הילדים יבינו מה הולך סביבם הם יהיו יותר ערניים ויותר מעורבים בטיול. אם מתאפשר אני ממליץ מאד לערב אותם בחלק מקבלת ההחלטות בטיול. למשל להסביר להם שאם נעשה הפסקה ארוכה עכשיו לא נוכל לעשות הפסקה ארוכה במעיין בהמשך ומשתף אותם בהחלטה: ״האם אתם מעדיפים לעשות את ההפסקה פה או במעיין בהמשך ?״
איך גורמים לילדים לרצות לטייל?
בחלק הקודם התייחסתי ליצירת עניין וזה פקטור חזק מאד ברצון שלהם לצאת לטיולים. אני נוטה גם לא מעט “לשחד” את הילדים. למשל יש לנו מסורת שבסוף כל טיול יושבים במסעדה או קונים חטיף בתחנת דלק. זה לא שונה בהרבה מחלוקת מדליות בסיום חוג כדורסל. הילדים מרגישים שהם עשו מאמץ והם מקבלים על כך הכרה. בנוסף אני ממליץ מאד לנצל את זמן הטיול לשיחות עמוקות עם הילדים.
כשיצאתי לטיול חוצה כרמל לבד עם שלושת הילדים הרגשתי שניתנה לי מתנה עצומה. היו לי שיחות מדהימות איתם ולהם היו שיחות מדהימות האחד עם השני. לא היו הסחות דעת היינו בקשב מלא האחד כלפי השני. ישבנו ליד המדורה, הכנו אוכל והסתכלנו על הכוכבים. חוויה כל כך עוצמתית תישאר איתם לכל החיים. גם אם הם לא יזכרו כל פרט ופרט הקשר שלהם אחד עם השני והקשר שלהם איתי התחזק מאד בזכות אותו טיול.
לרב אלה לא הילדים שמגבילים אותנו
אנחנו ההורים אלה שמגבילים את עצמנו ביציאה לטיולים. ועל הדרך יוצרים אצל הילדים תחושות של פחד וחוסר מסוגלות. הילדים שלנו חזקים מאד מבחינה פיזית. אנחנו צריכים לסייע להם לבנות את החוסן המנטלי. תחושת הסכנה מובנית אצלנו באופן אבולוציוני אין צורך להוסיף לזה היסטריה או פחד משתק. אין דבר ערכי או מגבש יותר מיציאה משפחתית לטיולים. אז יאללה לצאת לדרך.
מאת: יואב נגב
התחברו אלינו:
מנוי חינם לOUTPANEL-הרשמו: http://bit.ly/OUTsubscribe
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו! פה: https://t.me/OUTPANEL
אפליקציה לאנדרואיד- תורידו: http://bit.ly/RPAndroidAPP
אאוטפאנל על האייפון: http://bit.ly/RPappiPhone
OUTPANEL – מגזין האאוטדור של ישראל!
