אתם רוצים לרדת למדבר, לא להוציא יותר מדי כסף, ולחוות חוויה ייחודית במקום שקט ונעים? כותבי מערכות הפאנלים הוזמנו ל”חאן ארץ המרדפים” במישור אדומים וממליצים על יומיים של ספורט וטיולים במקום. הנה המתכון.
מאת: מערכת OUTPANEL
צילום: יוג’ין לויט, אור כהן, גיאחה
למדבר יש קסם משלו. גם אם סתם בא לכם לשתות בירה ולאכול פוייקה עם חברים לאור מדורה וצלילי עץ בוער או להתבודד עם מחשבות ולדבר עם ההוא מלמעלה (למי שיש את מספר הטלפון שלו) – זה יהיה מיוחד ולא דומה לשום דבר אחר שעשיתם. כל חוויה מועצמת ומקבלת שדרוג כשחווים אותה במדבר. גם אנחנו באנו להשתדרג ולצאת משגרת היום יום ליומיים מדבריים קרוב לבית.
קצת היסטוריה על השם- ארץ המרדפים. זה הכינוי שניתן במהלך מלחמת ההתשה לבקעת הירדן, בה התנהלה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, מערכה בין המערכות של מרדפים אחר מחבלים שחדרו מירדן לישראל דרך אזורים אלו.
לפני שממשיכים- עושים מנוי ומקבלים כתבות כאלה אחת לשבוע!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הכירו את חאן ארץ המרדפים ואת דוד
העוגן של החופשה הוא מקום הלינה והפעם זה “חאן ארץ המרדפים” של דוד דוידסון- שהקים את המקום במו ידיו לפני כמה שנים. הוא במקור מירושלים, בן 35, נשוי לנטע (חברתו מהצבא!) + 4 ילדים. הוא מספר לנו: “עבדתי בתיירות בחווה נוספת באזור, למדתי שם את התחום. בגיל 28 החלטתי שאני רוצה להקים את המקום ולצאת להרפתקה הזו. בתור ילד היתי הרבה בסיני, והמקום מושפע מהחוויה הזו. תמיד ידעתי שאני רוצה לארח, אני אוהב לבשל, והחלטתי להרים את זה פה.
לא פשוט להרים כזה מקום: לקח לי לפחות 3 שנים של ביורוקרטיה עוד לפני שעשינו משהו, וזה כולל להתיישב מחוץ לדלת של הפקידים עד שיחתמו… בהתחלה 4 לילות בשבוע ישנתי פה ועשיתי הכל כמעט לבד. היום כבר יש פה 3.5 משרות.”
למרות שהמקום מאוד קרוב לציביליזציה, עדיין הוא מצליח ליצור תחושה של עומק השטח. המקום נגיש לרכב פרטי דרך כביש עפר משובש ובתוך מתחם החאן, שהוא שטח לא קטן בפני עצמו, ההתניידות היא רגלית. ישנם כמה אזורי אוהלים יחסית מרוחקים אחד מהשני ובמידה ולא נפלתם על מסיבת קריוקי עם אנשים בעלי שמיעה לקויה, לא תרגישו את השכנים. יש מים זורמים וחמים כל הזמן ובשעות החשיכה מפעילים גנרטור (עד השעה 23:00) לטובת כמה שעות הטענה של ציוד. במהלך היום המקום נשאר ללא חשמל קחו זאת בחשבון!
להזמנת מקום התקשרו לדוד: 054-5293439
החוויה שלנו, והאוכל
לפני שנכנסים לריצה, אנחנו חייבים להמליץ לכם על הקונספט: לוקחים כמה חברים, סוגרים את אוהל השישייה, מביאים פוייקה, מלא בירות, ופשוט מבלים יומיים מעולים במדבר. מומלץ להשאיר את הטלפונים הניידים בתיק בכל המפגשים החברתיים- ולא לסחוב את הבעיה הזו איתכם גם לפה…
מבחינת תזונה- אפשר לרכוש ארוחת בוקר אחת במקום ואת השאר אתם צריכים לארגן בעצמכם. התחלנו עם ארוחת ערב מפנקת בעין כרם- שם היתה נקודת המפגש לכולם בחמישי. משם הגענו באיזור 22:00 לחאן (כחצי שעת נסיעה מעין כרם), והתארגנו לקראת יום המחרת. בשישי בבוקר דויד פינק אותנו בארוחה מעולה וטעימה, ובצהרי שישי הזמנו חומוס מיריחו לכולם… באדיבות נהג הבית המקומי. את ארוחת שישי עשינו על האש והפויקה, ובשבת- יצאנו ישירות מהשטח לארוחת הסיכום באיזור אבו גוש.
המסלולים שעשינו באזור חאן ארץ המרדפים
האזור שבו היינו, צפון מדבר יהודה, נקרא גם “בן שמן של המדבר”. הסיבה לכך די ברורה: האזור נמצא יחסית קרוב למרכז ולא מצריך נסיעה ארוכה והחתמת דרכון. במרחק של כשעה נסיעה מתל אביב מגיעים למקום שההרגשה בו כאילו טסנו לירח. מהגבעות הרבות בו ניתן לראות גם חלק ממעלה אדומים וירושלים מדרום מערב וגם את יריחו וים המלח ממזרח.
אחת הפנינות במדבר יהודה היא שמורת הטבע נחל פרת
האביב הוא התקופה הטובה ביותר לטיול במדבר יהודה. הצבע החום- צהוב של האדמה מפנה מקומו לגווני ירוק הנשזרים בגוונים נוספים של הפריחה בדרך. פנינים רבות במדבר יהודה, אך אחת היפות בהן היא שמורת הטבע נחל פרת, שבמרכזה עובר נחל פרת או ואדי קלט בשמו הערבי.
אורכו של הנחל כ-30 ק”מ. ראשיתו באזור השכונה הצפונית של ירושלים, נווה יעקב. המסלול כולל שני מנזרים, שלושה מעיינות נובעים ועשרות בריכות נפלאות, חלקן טבעיות וחלקן מעשה ידי אדם, שניתן להתרחץ בהן.
נחל פרת הוא הדרומי מבין הנחלים הנשפכים אל הירדן. הוא עובר בחלקו בשטחי A (העיר יריחו) ובחלקו בשטחי B. הוא גובל ואף עובר בשטחי אימונים של צה”ל. כל אלו מחייבים את המטייל לאורכו להיות מודע למגבלות השונות בהתאם לאזור בנחל בו מטיילים, להערך בהתאם ולציית להנחיות הבטחון לאורך המסלול.
אין כמו המראה של מים זורמים ובריכה מזמינה
המסלול שלנו לאורך הנחל לא החל בראשיתו, אלא בשמורת עין פרת, בנקודת הכניסה המערבית לנחל. מיד לאחר הכניסה לישוב עלמון פונים ימינה אל דרך צרה, מסומנת בסימון שבילים אדום, ויורדת בתלילות אל מגרש החנייה של השמורה. עלות הכניסה למבוגר 29 ש”ח ולילד 15 ש”ח. מחנים את הרכב במגרש החניה המוסדר. במקום יש שרותים ומים לשתיה. השמורה פתוחה לקהל החל מהשעה 8 בבוקר. זמני הנעילה משתנים וניתן להתעדכן בהם באתר רשות הטבע והגנים.
ממגרש החניה עלינו במעלה הנחל בשביל צר אל מנזר פארן. המנזר, שהוקם בשנת 330 לספירה, הינו ראשון המנזרים במדבר יהודה. המנזר עבר תהפוכות רבות, ביניהן הוצאת הנזירים להורג על ידי הפרסים בזמן כיבושם את הארץ. כיום מתחזק את המקום נזיר בשם אולג. ניתן לסייר במנזר בתאום איתו מראש בטלפון 052-5399075. יש להגיע בלבוש צנוע.
ירדנו מהמנזר חזרה אל הנחל. ממש מתחת למנזר פגשנו את הבריכה הראשונה. אין כמו המראה של מים זורמים ובריכה מזמינה. שטפנו פנים ואפילו שתינו מעט והמשכנו בדרכנו מזרחה על השביל המסומן באדום לכיוון עין פרת והבריכה היפיפיה שלו. כשהגענו פגשנו מספר תושבים מקומיים שרחצו במים הקרים של הבריכה. אנחנו הסתפקנו במנוחה קלה וצילמנו אותם קופצים ונהנים במים. יתכן שבאמצע השבוע יש פחות עומס, אנחנו ביקרנו כאן ביום שישי ולא חסרו מבקרים במקום.
נפרדנו מהבריכה והמשכנו לרדת במורד הנחל. המסלול מדלג מגדה לגדה. בתחילה ניסינו לא להרטיב רגליים, אך בסופו של דבר, כצפוי, נרטבו הנעלים. מהר מאוד גיליתי שהרבה יותר נוח ללכת בתוך המים במקום לדלג על הסלעים. רצוי מאוד להגיע למקום לבושים ונעולים בהתאם. נעלים ומכנסים שנוח להירטב בהם והכי חשוב, נעליים בעלות סולייה שלא מחליקה על משטח רטוב.
הסימון האדום הוחלף בכחול ואנו בדרכנו פגשנו כל כמה עשרות מטרים בריכה טבעית נוספת. בדרך כלל ידענו מראש שאנו מתקרבים לבריכה בזכות צהלות השמחה של הרוחצים בהן. לאחר שהלכנו כברת דרך, עלה באפנו ריח פיתות. על גדת אחת הברכות פגשנו זוג נחמד, היא הפכה מדי פעם את הפיתה התורנית שהתחממה על אש הגזיה, הוא הציע לנו פיתות טריות. אילו לא היינו חדורי משימה, ללא ספק הינו מצטרפים אליהם.
לאחר אותה בריכה, התמעטו המטיילים שפגשנו והמסלול הפך מעט מאתגר יותר. מדי פעם היה צורך לטפס על הסלעים בעזרת היתדות והסולמות שהתקינה רשות שמורות הטבע במקום.
המעיין המבעבע
מעט לפני שנחל מכמש פוגש את נחל פרת נעלמים המים הזורמים מעל פני האדמה, הזרימה היא כנראה תת קרקעית והיא פורצת שוב בעין מבוע. שם, בבריכה האחרונה לפני שכביש 458 חוצה את הנחל, פגשנו קבוצת מטיילים גדולה שישבה והמתינה לתה חם ומתוק שהתבשל לו על מדורה קטנה בפינת השביל. בין רגע הנחל השקט והפסטורלי שלנו התמלא בעשרות בני נוער רועשים וגועשים, עקפנו אותם והמשכנו בדרכנו לעין מבוע. הסימון הכחול מתמזג אל המסלול המסומן האדום. זה המסלול שעקף מצפון את הנחל וכעת חוזר לתוכו. לאחר כעשרים דקות של הליכה פגשנו את עין מבוע או בערבית עין פוואר כלומר המעיין המבעבע הוא מעיין פועם. מדי פעם, בדרך כלל בקיץ. ההסבר הגיאולוגי לתופעה הזו מעניין. המים נובעים אל חלל קרסטי גדול. כאשר מפלס המים עולה, הם נשפכים דרך סיפון לכיוון הבריכה. הדבר יוצר זרימה לא אחידה של המים אל הבריכה. אם יתמזל מזלכם, תבחינו שהבריכה ריקה וניתן להלך על הקרקעית שלה, לאחר כמה דקות, תתחיל נביעה חזקה ותוך מספר דקות הבריכה תוצף מים. טמפרטורת המים היא כ-21 מעלות, כך שנעים לשחות בה כל השנה. לנו לא התמזל המזל והמעין לא פעם בזמן שצפינו בבריכה. מצד שני, הדבר שימח מאוד את עשרות הילדים שהשתכשכו במים הנעימים. בעין מבוע הסתיים טיולינו ומשם חזרנו לאסוף את הרכב שנותר בנקודת ההתחלה.
נחל אוג
ביום השני לביקור שלנו בחאן החלטנו לעשות את מסלול נחל אוג. השארנו את הרכב בישוב אלמוג והלכנו כמה מאות מטרים עד לתחילת המסלול בקניון נחל אוג תחתון. המסלול עובר בתוך הקניון בתוואי שהנחל פינה וכבר בתחילתו יש מספר מעברים בסולמות שנקבעו בסלע. לאחר כ-40 דקות של הליכה הקניון מפנה את דרכו לדרך פתוחה ורחבה יותר עם מעט צמחיה. ההליכה בדרך זו קלה אבל ארוכה יחסית ולאחר כשעתיים הליכה הגענו למרגלות גשר. משם הליכה קצרה בעליה לא תלולה מידי ואנחנו מגיעים לכביש שמתחבר לכביש 1 ואחריו בחזרה לישוב אלמוג. סה”כ 8 ק”מ הליכה מהישוב לגשר ועוד טרמפ או שניים לישוב.
חאן ארץ המרדפים- אפשרויות הלינה והמחירים
לקבוצות גדולות- ניתן להזמין את המקום לכמות של עד 100 איש. בחדר האוכל ובצילייה הם גם מרחבי התכנסות, הרצאות והפעלות של קבוצות. הדרכות לקבוצות אפשר לסדר ממדריכים מקומיים וכמובן ייעוץ למטיילים עצמאיים.
- אוהל 20 איש: 2000 שח.
- אוהל 6 אנשים – 600 ש”ח.
- אוהל זוגי: 400 ש”ח (זוג+2 בלי מצעים)
- אוהל פאר עם פינה נפרדת, אחד עם מיטה זוגית. למשפחה בקמפינג אקסקלוסיבי רחוק מהשאר: 1000 ש”ח למתחם ובו שני אוהלים, מקלחת נוספת וסוכת זולה.
- מצעים (שמיכה, כרית, מגבת- כמו מלון). תוספת 40 ש”ח לאורח.
- ארוחת בוקר: 60 ש”ח לאדם.
להזמנת מקום התקשרו לדוד: 0545-293439 או מלאו את הטופס ודוד יחזור אליכם.
