התחרות עם האיראנים על מערת המלח הארוכה בעולם התחממה, והאיראנים מובילים. אבל המשלחת הישראלית- בולגרית נחושה להחזיר את הבכורה להר סדום. האם הצליחו? על כך בכתבה הבאה:
מאת: יואב נגב
צילום: קסמיר קולובסקי, יואב נגב
בתחילת 2017 אחד מחברי מועדון שוחרי המערות העביר לי טלפון של מכרה שלו בשם טוני ווליקובה (Tony Volykova) שהיא ראשת מועדון מערנות בבולגריה. בולגריה שמוכרת לנו מאתרי הסקי ומאתרי הבילוי היא מעצמה של ממש במערנות וקיימים בה מועדוני מערנות מהוותיקים והרציניים ביותר בעולם. מספר הטלפון ישב אצלי בזיכרון כמה חודשים עד שבתחילת הקיץ נתקלתי בו במקרה והחלטתי לנסות לפנות לטוני ממועדון המערנות sofia בצורה הכי ישראלית וישירה שיש. מכיוון שהחורף באירופה קר מאד וההרים מכוסים שלג, הנחתי שיהיה אטרקטיבי מבחינתם לבוא אלינו ב״חורף״ שלנו להר סדום להתרשם מהתופעה הנדירה, שלהם היא חדשה ולא מוכרת ולהצטרף לפעילות המיפוי והסקר שמתרחשת כל חורף על ההר. שלחתי לה את התמונות הטובות ביותר שלי מהמערות היפות ביותר על ההר ומפה נתתי לטבע לעשות את שלו. היא התלהבה והבטחנו שנדבר חודש מאוחר יותר לאחר שהיא תחזור ממשלחת לאחת המערות העמוקות ביותר באוסטריה.
בינתיים עדכנתי את בועז לנגפורד מהמרכז לחקר מערות בהתפתחויות המעניינות ובחודשים שלאחר מכן התכתבנו בתדירות כמעט יומיומית עם הבולגרים והתחלנו להבין שאנחנו בעצם מארגנים משלחת בינלאומית רבת משתתפים שתבוא במיוחד לארצנו הקטנטונת. אם כך מה מתאים יותר מאשר לרכז מאמץ למשימה הגדולה מכולן ? מיפוי מחודש של מערת מלח״ם והחזרת הבכורה מאיראן לישראל.
מחנה הבסיס על ההר צילום: קסמיר קולובסקי
המשלחת מתגבשת
בועז לנגפורד הוא בלי ספק ממפה המערות הטוב ביותר בישראל עם רקורד מיפוי של מאות מערות, חלקן מהמורכבות ביותר בישראל. באופן טבעי הוחלט שבועז יוביל את מיפוי המערה ואני אהיה אחראי על הצד הלוגיסטי ועל ארגון המשלחת – רישום וגיוס המשתתפים, רשימות הציוד, האוכל, ההובלות וכו׳.
מחו״ל מגיעים שמונה מערנים, שישה מבולגריה, אחד מגרמניה ואחת מצ׳כיה. מישראל משתתפים כ 15 מערנים חלקם כצוותי מיפוי שתפקידם למפות את המערה וחלקם כצוותי סקר שתפקידם על פני השטח הוא לסקור את אגן הניקוז של מערה לאתר ולסמן פירים ומתחת לפני השטח לזחול לכל פינה במערה ולחפש המשכים לא מוכרים. המועדון הבולגרי חבר ב FSE – European Speleological Federation שיש לו מדיניות של מתן חסות למשלחות בינלאומיות ולכן בעזרת טוני הגשנו בקשה וגם זכינו פה אחד בחסות של המשלחת.
מועדי המשלחת נקבעו ל 11.1 עד ה 21.1 סה״כ אחד עשר ימים על ההר כשהיום הראשון מוקדש להקמת מחנה הבסיס ועשרת הנותרים לעבודת המיפוי והסקר. את פרק הזמן עד לתחילת המשלחת ניצלנו להכנות. גיוס מערנים ושיבוצם בצוותים השונים, הכנות ציוד, מזון, איסוף מידע וארגונו הקפצות של ציוד עזרה ראשונה ומים ועוד.
תמונת היום הראשון של המשלחת צילום: קסמיר קולובסקי
יין בולגרי וסנדביץ’ ישראלי
ב 11.1.2018 בבוקר ״חורפי״ ישראלי שטוף שמש וחמים נחתה המשלחת בארץ. קיבלנו את פניה בשדה התעופה, העמסנו את הציוד על הרכבים ונסענו להקים את מחנה הבסיס בנקודה נוחה על ההר, בחרנו נקודה שתהיה גם נוחה וגם קרובה מספיק אל הכניסות למערה. עם ערב עמד מחנה הבסיס על תילו, כולל אוהלים, תאורה, שירותים ומטבח.
התכנסנו לארוחת ערב וערכנו את ישיבת המשלחת הראשונה על יין בולגרי וויסקי זול. הוחלט שהצוות הבולגרי ימפה את הערוץ הצפוני ואת ערוץ הסנדביץ׳ שנקרא כך בגלל שהוא בנוי משני קירות אנכיים צרים כל כך צר שמי שהולך בניהם מרגיש כמו שמרגישה פרוסת הגבינה בין פרוסות הלחם של הסנדביץ׳ והצוות הישראלי יהיה אחראי למיפוי הערוץ הדרומי והמרכזי וגם לעבודת הסקר על פני השטח ובתוך המערה. תפקיד חוליות הסקר הוא למצוא פירים לא מוכרים על פני השטח ולאתר מעברים לחלקים לא מוכרים בתוך המערה.
בדיקת פתח שעשוי להוביל למחילה נטושה באחד הפירים
מתחילים בעבודה
בבוקר ה 12.1, בוקר שמשי צלול ויפה, לאחר קפה, ארוחת בוקר וצילום משותף ירדה המשלחת במורד ההר והתייצבה בפתח המערה. ההתרגשות גאתה. הוקם רוג׳ום ענק שסימן את נקודת החיבור בין הצוות הישראלי לצוות הבולגרי והעבודה החלה.
עבודה בתוך מערה דורשת ממך לחדד את כל חושיך ולתרגל מגוון תנועות ותנוחות שלא היו מביישות מורה מנוסה ליוגה. התנועה בתוך המערה נעה בין הליכה זקופה להליכה על שש לזחילה על הגחון. לא פעם נדרשנו לטפס טיפוס חופשי על המסלע המתפורר במערה על מנת לבדוק פתח שנראה מבטיח או להידחק במחילות צרות כל כך שאתה לוחץ את עצמך פנימה בעוצמה, ידיך שלוחות קדימה, הראש ביניהן חסר יכולת להסתובב, ואתה דוחף את עצמך רק בעזרת קצות אצבעות הרגליים, עטוף כולך בקירות המערה המחוספסים. היתקעות במצב כזה עלולה להיות מצב מאד לא נעים. לאורך כל המשלחת ובכל רגע נתון עבדנו במקביל בין ארבעה לשבעה צוותי מיפוי ובין שניים לארבעה צוותי סקר. הצוות מחו״ל נשאר די יציב, פרט ליום מנוחה אחד פה ושם. הצוות הישראלי לעומת זאת חווה תחלופה תכופה ביותר כשכל יום באים והולכים אנשים שבאים לתרום מזמנם תוך שהם מנסים לא לפגוע יותר מדי בשגרת יומם.
איש צוות מיפוי מעלה נתונים ומשרטט את קירות המערה
התגליות מתגלות בקצב
העובדה שהצוותים הישראליים הגיעו לפרקי זמן קצרים יותר גרמה לנו להציב רף מינימום של יומיים התנדבות. מה שיפחית את הקושי הלוגיסטי בחבירות ובהתחברות למציאות שמשתנה יומיום עם התקדמות הפרויקט.
עבודת צוותי המיפוי וצוותי הסקר התקדמה בצורה פנטסטית. במהלך עבודת צוותי הסקר על פני השטח תוך סקירת עשרות פירים וגלישה אליהם בניסיון למצוא חיבור למערה, גילו הצוותים מדי פעם גם מערות חדשות ולא מוכרות, לראשונה שבהן ניתן באופן טבעי השם ״מערת המשלחת״. בתוך המערה גילו צוותי הסקר וצוותי המיפוי מעברים לאזורים חדשים ולא מוכרים במערה. אזורים שבהם לא דרכה כף רגל אדם מעולם. אזורים אלה הם בדרך כלל ערוצי זרימה קדומים שהיו פעילים לפני מאות או אלפי שנים, לפני שהמערה התחתרה אל מפלסה הנוכחי וההגעה למפלסים אלה דורשת בדרך כלל טיפוס חופשי או בעזרת חבלים.
בכל ערב בתום יום העבודה נפגשו הצוותים במחנה הבסיס לארוחת ערב, שתייה חריפה והחלפת חוויות מיום העבודה במערה וממשלחות למערות אחרות בעולם. בנוסף בכל יום נערכה ישיבת משלחת על מנת להסתנכרן על עבודת הצוותים האחרים ועל המשימות למחר.
ארוחת ערב
בתום עשרה ימי עבודה, בפרויקט המערנות הגדול ביותר שידעה ישראל מעולם הצליחה המשלחת למפות כ 6 ק״מ והתגלו המשכים רבים שעוד צריך לחזור לבדוק ולמפות. המשלחת צפויה לחזור ולהמשיך את עבודתה גם בשנה הבאה אבל כבר עכשיו ניתן לומר באופן לא רשמי שמערת מלח״ם היא מערת המלח הארוכה ביותר בעולם. אורכה צפוי לעלות על 7 ק״מ ואף יותר. אולם נאלץ להמתין שנה נוספת עד לסיום המיפוי ופרסום הנתונים הרשמיים.
מאת: יואב נגב
צילום: קסמיר קולובסקי, יואב נגב
