בקעת צין היא במידה רבה המכה של הטיולים בישראל, עם עין עקב הנפלא וחוד עקב המפורסם, רק כאשר זה מגיע לרוכבי אופניים, מדובר על צלם בהיכל, אויבי העם שמוגלים אחר כבוד אל דרכי 4×4 הרחק מהשבילים הטבעיים, אלו ששימשו את דרי המדבר אלפי שנים והם כמובן היפים ביותר.
מאת: שי יגל, Trailze
צילום: שי יגל ודניאל זמלר
פורסם במקור ב BIKEPANEL – מגזין האופניים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
רוכבים? החוצה!
המרחבים, המעיינות והנוף החד פעמי של בקעת צין הם אלו שהביאו לפה את אנשי השטח שהתחילו את כל זה, אי שם בשנות החמישים. עם התפתחות רכיבת השטח התחילו להגיע לאזור גם רוכבי האופניים, אבל בעוד חלוצי שנות ה50 בחרו את מסלולי ההליכה הטובים ביותר שאפשר היה למצוא, מול רוכבי האופניים עמדה הכותרת הגדולה ״שמורת טבע״, וכידוע ״שמורות טבע״ לא מסבירות פניהן למי שבוחר לרכב על אופניו. וכך כאשר הם עומדים אל מול נוף הבראשית של בקעת צין, אל מול השבילים העתיקים והמעיינות הזכים, עמדו הרוכבים אל מול בחירתה של סופי: או דאבלים מדכאים באחד הנופים היפים בארץ או סינגלים משובחים בשטח מעניין הרבה פחות.
האזור מלא בסינגלים מצויינים, מסינגל חלוקים הישן וטוב, שפתח עבור רבים את הרכיבה בהר הנגב, דרך הללויה ואבטיח – המצטרפים הטרים יותר שצברו פופלריות בשנה האחרונה. עד כדי כך פופולריים שאפשר אפילו לראות פה ושם איזה פקק תנועה על הסכין המפורסם בסינגל ״אבטיח״, כאילו מדובר במצפה מודיעין. ולא נשכח את הסינגלים בהר ערקוב שמדגימים על קצה המזלג את האפשרויות הטכניות הגלומות באזור, פוטנציאל גדול שעוד לא התממש עד סופו. משותף לכל אלו – אתה עומד אל מול הנוף במדרשת בן גוריון, האצבעות מדגדגות, מרגיש כבר את קרירות המים בעין עקב, רק רוצה לצאת אל ההרים הלבנים, ואז רוכב בדיוק לכיוון ההפוך משאיר את כל הטוב הזה מאחור.
שלושה מסלולים שיביאו אתכם קרוב…
בעוד אנחנו ממתינים שברשות הטבע והגנים יישרו קו עם העולם בכלל ועם קק״ל בפרט, ויבינו שרוכבי אופניים אינם אויבי הציבור והטבע אלא להפך מגינו ואוהביו, ויאפשרו רכיבה מהנה באחד המקומות שהכי מזוהים עם הטיולות בארץ מצאתי לכם שלושה מסלולים שמגיעים הכי קרוב שאפשר, בלי לוותר על חווית רכיבה מצויינת. הצבתי לעצמי כלל שאומר: מסלולים חוקים בלבד, וכך ויתרתי בלב כבד על הירידה הטכנית בנחל צרור ועל הסינגל המגיע לעין עקב מלמעלה, גם אל אלו עוד נגיע, פשוט כי אין סיבה שלא. בנוסף ניסיתי למצוא מסלולים מוכרים פחות ומגוונים כמה שאפשר גם למי שרוצה רכיבת מדבר פשוטה ומסדרת וגם למי שרוצה להרגיש את השטח הקשוח מקרוב ולצאת אל שבילי הגמלים הצרים שמדי פעם דורשים איזה הייק א בייק קצר.
רגע לפני שצוללים אל המסלולים, תזכורות קצרה למי שלא זוכר או לא בטוח: הר הנגב אינו פארק קנדה ואפילו לא דרך הסוכר. זה לא המקום לתת בראש בסטראבה, ומי שירצה ירידות בסגנון יער עופר הולך להתאכזב. פה יוצאים לשטח, אל המרחבים הבלתי מוכרים. מי שרגיל לרכיבת יער שבה על תא שטח של 5 ק״מר עושים 20 ק״מ, זה לא המצב, אין לופים אין סופיים, והשביל עובר במקום בו הכי נוח לעבור ולפעמים במקום היחיד בו אפשר לעבור. זה המקום לעבור תאי שטח, מבקעת צין אל המכתש הגדול, ומרמת עבדת אל נחל הבשור, מסלעי גיר אל סלעי צור שחורים וחדים, דרך סלעי חוואר רכים במיוחד, מסע הנותן כבוד לשבילי גמלים ודרכים עתיקות.
ועכשיו אחרי כל ההקדמות הגיע הזמן למנה העיקרית, לסיבה שמישהו וקורא את כל זה, המסלולים, כאמור שלושה במספר – וכדי שיהיה יותר נוח לכולם ניתן בהם סימנים – הקלאסי, המשולב, והפראי. כדי שכל אחד יוכל לבחור את מה שהכי מתאים לו. אל תטעו זה רק חלק קטן ממה שיש למקום הזה להציע. שאסור, מסלול נחל צרור:
הקלאסי: שביל ישראל לאופניים, ערקוב וחלוקים
כשאני מגיע למקום חדש אני אוהב להתחיל עם המסלול הקלאסי, זה שכולם כבר היו בו וכולם מכירים. עבורי הוא חדש לגמרי, מאפשר לקבל הבנה טובה של תנאי השטח ולהבין קצת יותר טוב מי נגד מי. מה שטוב במסלולים קלאסים זה שרמת הבטחון שיש לרוכב גבוהה. אלו מסלולים שרוכבים עליהם הרבה כך שהשבילים ברורים והניתוב – כלומר בחירת הקו (להבדיל מניווט) קל יותר.
במקרה הזה, בחרתי לחבר כמה מסלולים קלאסיים למסלול לא ארוך מדי וכזה שבקלות אפשר יהיה לחבר לו מסלולים נוספים במידה ורוצים לרכב עוד.נתחיל את המסלול בסינגל החדש של שביל ישראל באופניים, נחיתה רכה במיוחד. ניכר כי עשו פה מאמץ גדול כדי שהשביל יהיה נוח לרכיבה, ללא אתגרים טכנים, אבל עם נוף מרשים במיוחד של בקעת צין. מעניין לראות את סגנון הבניה השונה כל כך בין הסינגלים שכולנו מכירים מהיערות לבין שביל ישראל באופניים, שתכליתו להביא את הרוכבים בצורה הטובה ביותר מנקודה לנקודה, עם מקסימום נוף.
המקטע החדש של שביל ישראל באופניים נגמר בתחנת הדלק של עבדת, ההמשך לכיוון בורות רמליה והסינגל הצפוני של הר ערקוב, רק ממחיש את איכותיות הבנייה בשביל ישראל לאופניים, זה הקטע הקשוח של המסלול עם עליה לא ארוכה אך קטלנית שכולל מקטע טכני ממש לקראת הסוף בדיוק כשאין יותר אוויר לכלום. ירידה לא פשוטה מהצד השני ואתם נותנים גז על כמה דבאלים מהירים לפני החזרה לציווליציה בדמות סינגל חלוקים הישן והטוב, קלאסי כבר אמרנו? הנה המסלול ב Trailze:
(להורדה)
המשולב: יציאה מאיזור הנוחות המוסדר
מי שמעז מרוויח: יציאה מאזור הנוחות של השבילים המוסדרים מאפשרת לרוכב להתמודד עם המדבר כמו שהוא באמת, קשוח ומתאגר אך גם יפה ומתגמל. הרכיבה שלא על שבילים מוסדרים איטית ומעיפת. יש פחות קטעים זורמים שאפשר לרכוב עליהם במהירות גבוהה לצבור מרחק וגובה. כל חלק הוא מאבק קטן, הראש תמיד למעלה מחפש את ההמשך החבוי. אפשר להנות מכל העולמות גם סינגלים מוסדרים, עם זרימה טובה והרבה פאן, וגם מסע מדברי בין שבילים צרים.
המסלול יוצא משדה בוקר לכיוון צפון, האזור הזה אינו שטח שמורת טבע, כך שאפשר לרכב פה באופן חופשי. המסלול משלב סינגלים מוסדרים וזורמים יחד עם נאקבים קטנים, וכמובטח נופים מדהימים של בקעת צין, מזווית לא שגרתית. היו מוכנים לחפש לפעמים את השביל או לרדת פה ושם מהאופניים, זה חלק מהעניין כשיוצאים מאזור הנוחות. הנה המסלול ב Trailze:
(להורדה)
הפראי:
קו פרשת המים הארצי נמתח משדה בוקר צפונה, צד אחד נשפך אל נחל צין ומשם לים המלח והצד השני אל נחל הבשור והים התיכון. רכיבה לאורך הקו פרשת המים המחבר את בקעת צין מצד אחד והמכתש הגדול מהצד השני היא חוויה מדברית אמיתית. נחווה פה אילתורים בשטח, ירידה מהאופניים, יחד עם כמה שבילים מהיפים ביותר שיש להר הנגב להציע, יוצאים להרדקור של המדבר.
השטח הקשוח מפצה בחוויה שונה ממה שרוב הרוכבים רגילים – אלו לא רק הנופים, אלא אי הוודאות, ועומק המדבר. המסלול המוקלט ילווה אתכם ויתן לכם את הבטחון שאתם בדרך הנכונה, אך אינו יכול להחליף את הצורך לחפש כל הזמן את הקו הנכון בשטח, קווים שיכולים להשתנות מעונה לעונה.
למסלול מהסוג הזה יש להתכונן בהתאם: ציוד תקין, תולעים ופנימית להחלפה, הרבה מים, וחישוב זמן שמאפשר מקום לטעויות. לא מדובר על משימה שאפשרית רק ליחידי סגולה, עם הכנה נכונה כמעט כל אחד יוכל להתנסות בחוויה, לגלות בעצמו את המדבר האמיתי ולהתמכר. הנה המסלול ב Trailze
(להורדה)
מאת: שי יגל, Trailze
צילום: שי יגל ודניאל זמלר
שי יגל, צעדן, מטפס הרים וכמובן רוכב אופניים, תל אביבי שנטש למדבר. לא מכיר שיכוך מלא ובעל פטיש יוצא דופן לרכיבה בשבילים חדשים, במיוחד במדבר. במשך שנים היה אמון על סימון השבילים בארץ, והיום מנהל התוכן של Trailze.
