נהר קולורדו זורם מהרי הרוקי ועד מפרץ קליפורניה ומשתרע לאורך 2,330 ק”מ. הנהר בדרכו עובר בתוך הגראנד קניון, חוצה את ימת MEAD ואפילו עובר את הגבול למקסיקו. ירון רוזינר לקח את המשפחה לטיול קאנו בין גדותיו.
כתב וצילם: ירון רוזינר
הקניון השחור של נהר הקולורדו
הוא אדיר, ארוך וחוצה איזורים של טבע פראי. מימי הנהר מספקים מי שתיה למעל ל-40 מיליון איש וסידרה של סכרים ומעברי מים לאורכו של הנהר מנצלת את השיפוע והזרימה ליצירת אנרגיה בצורה נקיה ויעילה.
הסכר המפורסם והידוע ביותר הינו כמובן ה-Hoover Dam בקרבת לאס וגאס שמספק חשמל לעיר העצומה הזו ולבתי המלון והקזינו שבה. המקטע בין הסכר לבין אגם Mohave שהיה ידוע בעבר באשדות הזורמים שלו והמים השוצפים הפך לקניון מדהים עם מצוקי ענק וזרימת מים רגועה בתוכו שמאפשרת שיט קל ונעים בכל סוגי כלי השיט. זו הנקודה בה מתחיל המסלול שלנו שאורכו הוא כ-20 ק”מ עד לחוף Willow. לאורך הדרך נפגוש נביעות רבות של מעיינות חמים, חופים נעימים וקניונים בדרגות קושים שונים עם מסלולי הליכה וגלישה בתוכם.
מתי ואיך?
השיט על הנהר אפשרי בכל מהלך השנה אך מומלץ בעיקר באביב ובסתיו אז קל ונעים לטייל במסלולים השונים שמגיעים לנהר. בקיץ חם מאוד ולכן למעט שעות הבוקר המוקדמות נמצא את עצמנו בעיקר מתבשלים על המים.
אנחנו תכננו את השיט כחלק מטיול של שבועיים וחצי שעשינו במערב ארה”ב בתקופת חופשת הפסח של הילדים. זו התקופה המומלצת ביותר לטיול אך מתנגשת מעט עם חופשת הEaster בארה”ב ולכן יש יותר סיכוי לפגוש מטיילים נוספים (מה שעדיין רחוק שנות אור מהעומס שאנחנו מכירים מהארץ באתרים השונים).
הצעד הראשון הוא להשיג Permit (אישור) לרדת לנהר. הרשויות מווסתות את כמות המבקרים היומית שיכולים לרדת לנהר עם סירות בנקודת הזינוק מתחת לסכר. לכן זהו מצרך מבוקש שיש להזמינו מראש בעיקר בתקופת העומס.
יש מספר Outfitters שדרכם ניתן לקבל פרמיט ומהם ניתן לשכור סירות וציוד. אנחנו בחרנו להיעזר בחברת Desert Adventures הנחשבת לרצינית והגדולה ביותר בתחום. את ההזמנה ביצענו 4 חודשים מראש וסגרנו דרכם את הסירות, הפרמיט וכמובן את ציוד הקמפינג (אוהלים, שקי שינה, מזרונים, ערכת בישול, צידנית ותיקים אטומים למים). מכיוון שהיה חשוב לנו מקום אחסון בסירה בחרנו לשכור קאנו ולא קיאקים. מהארץ הבאנו פריטים חשובים רבים כגון סכו”ם (שמשום מה לא כלול בערכת בישול), פנסים, פילטר לסינון מים מהנהר וכמובן טענו את מסלול הטיול ונקודות הענין ל-GPS.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
את המסלול ניתן לעשות בטיול מודרך או לבד ביום אחד אינטנסיבי מה שלא משאיר זמן לבקר באמת בנקודות מעניינות בדרך, אנחנו בחרנו להישאר שני לילות על הנהר כי רצינו גם לעבור בקניון טכני באזור אך לטעמי לילה אחד על הנהר, משמע יומיים נהר, זהו פרק הזמן האופטימלי. מידע רב לגבי המסלול ונקודות הענין בדרך ניתן למצוא באתר של ROPEWIKI
מתכוננים ויוצאים לדרך
הגענו לוגאס ביום לפני היציאה לדרך ופשטנו על סופרמרקט מקומי. קנינו אוכל וצידה לשלושה ימים, הצטיידנו בעצים למדורה (יש איסור על איסוף והדלקת עצים מקומיים), חומרי הדלקה, פחמים, מנגל חד פעמי, קרח, בירות, שיפוד לצליית מרשמלו, הרבה מתוקים וכמובן שקיות רבות לאיסוף אשפה וצרכים. בנוסף התארגנו על חבל לאבטחת הציוד בסירה וטבעת ננעלת. כדי להקל על עצמנו בילינו את הלילה בדירה ששכרנו דרך AIRBNB ולא במלון כך שהיה לנו מקרר ומקפיא זמינים. לשמחתנו שלנו הלילה הזה גם היה ליל הסדר כך שיכולנו לערוך לנו סדר כהלכתו בעזרת מוצרים שהבנו מהארץ יחד עם כאלו שמצאנו בווגאס.
בשעה 06:00 פגשנו בנקודת המפגש קרוב לסכר את ספק הציוד והסירות שלנו. את האמריקאים לא מענין אם יש לך נסיון או הכשרה בתחום מסוים והם סומכים עליך שאתה יודע מה אתה עושה ואם אתה טיפש מספיק להרוג את עצמך אז זו בעיה שלך. במסגרת מדיניות הסרת האחריות הם ידאגו כמובן לספק לך את הציוד הטוב ביותר (שחלילה לא יהיה כשל בציוד מה שהופך אותם לאחראים) ובמקביל יחתימו אותך על מגוון טפסים של הסרת אחריות מהם (LIABILITY). הספק שלנו המשיך במסורת המפוארת והשלב הראשון ביום היה חתימה על מגוון טפסי הסרת אחריות, הצגת תחזית מעודכנת שעדכנה על רוח חזקה החל מהשעה 14:00 – פרט שבשלב זה נראה לנו מטופש (וחתימה על דף התחזית שראינו ואנחנו מודעים), הדרכת בטיחות (וחתימה שעברנו והבנו), תדריך התנהגות (וכמובן חתימה) ועוד מגוון פעילויות מהנות כאלו שבשלב מסוים לא ברור לך אם אתה לוקח משכנתא או באמת רק יוצא לטיול.
בין לבין התקרב אלינו אדם מוזר למראה ובדק את השמות שלנו בדרכונים על מנת לוודא שהם תואמים למה שרשום בפרמיט. כמובן שלא שכחנו להביא דרכונים (בלי תעודות זהות פשוט לא יורידו אותך לנהר ולא יחזירו לך כסף) ובשעה 06:45 הועמסנו אחר כבוד על הואן ויצאנו לכוון הסכר כדי לרדת למים. הרכבים והסירות יורדים לתחתית הסכר וזו הדמנות לראות את הסכר מנקודה שלא הרבה אנשים זוכים להגיע אליה.
התברר לנו שיש כמה סבבי הורדה ביום וחשוב לכולם לעמוד בזמנים. התוצאה של זה היא שבשעה 07:00 שהיא השעה שהוקצתה לנו פשוט זרקו קבוצה שלמה של קיאקים וסירות למים ואנחנו בניהם. לא ממש נתנו לנו זמן לסדר את הציוד ולקשור אותו כיאות אך מכיוון שחברים הכינו אותנו מראש לזה ידענו שכמאה מטר מנקודת הזינוק יש חוף בו ניתן לעצור ובו ניתן לסדר את הציוד כיאות.
זמן נהר
האתרים המענינים ביותר מרוכזים בחלקו העליון של הנהר משמע בארבעת הקילומטרים הראשונים שלו. עצרנו לנו במערת הסאונה שמלאה מים חמים, המשכנו לטיול קצר בקניון יפה מלא נביעות ובריכות חמימות להשתכשך בהם, למפל יפה שוב עם מים חמימים, עלינו בקניון די טכני עם חבלים קבועים במפלים ועוד אתרים שונים ויפים. הזמן חלף לו במהירות והרוח שהחלה כבריזה נעימה ולא היתה אמורה לעלות עד 14:00 הפכה למטרד רציני. התברר שאת הקאנו פשוט קשה להשיט נגד הרוח ולמרות שכוון השיט כולו במורד הזרם הרוח לוקחת אותך חזרה ומונעת ממך להתקדם.
בנקודה הזו הפסקנו את הטיול והתחלנו לחתור בכח לכוון החוף בו התכוונו לבלות את הלילות ובו קבענו להיפגש עם חברתנו וכלבתה. שעתיים של חתירה מתישה ללא הפסקה קידמו אותנו כארבעה ק”מ, כשבדרך אנחנו גם נאלצים להתמודד עם גלים שהעלו סירות מנוע פרטיות ומסחריות שיחד עם הרוח החזקה פשוט איימו להפוך את הקאנו. בסביבות השעה 13:00 ראינו סוף סוף את החוף ועגנו בו.
Leave no Trace
להפתענו התברר שאנחנו לא לבד בחוף והיו בו כמה אוהלים נוספים. לא הספקנו להתאכזב ובעלי האוהלים הגיעו ופירקו אותם די במוד פניקה. התברר שהם היו צריכים עוד באותו יום להגיע לנקודת הסיום של השיט והרוח הנגדית די הפכה את המשימה לבלתי אפשרית. למרות הלחץ ולמרות הדחיפות הופתענו לגלות שהם לא השאירו לא סימן ולא זכר להיותם שם. החוף היה נקי לגמרי בלי סימני אדם כלל – פשוט מימוש הגישה של Leave no Trace.
פרקנו את הציוד, הקמנו את האוהלים בחוף הפרטי שלנו, הוצאנו את ערכת הקפה והתחלנו את מה שהאמריקאים קוראים לו זמן נהר… הכל הולך לאט ובעצלתים, אין לחץ ואין סיבה להתאמץ. אכלנו משהו מתוק, נכנסנו להתרחץ בנהר (המים קפואים!!!), שיחקנו עם הכלבה, בירות קרות והנה הגיעה שעת ארוחת הערב. בין לבין ביקרנו כל אחד בשירותים מה שבעצם אומר שלקחנו איתנו את הדלי הגדול שהבאנו עימנו מראש, פתחנו שקית זבל בתוכו ומניח שמפה כבר מבינים… ממש ממש Leave no Trace. המדורה הודלקה, תפוחי התנור הוכנסו אליה, המנגל מתחמם, יין נפתח והערב החל.
אוכלים ומתבטלים
הרוח שהשתוללה כל הלילה פינתה את מקומה לבוקר של מים חלקים כמו ראי. מועצת השבט המשפחתית החליטה שכל כך כיף בנהר שאין שום סיבה להיקרע ביום טיול בקניון טכני והתיק עם החבלים, רתמות וקסדות נזנח אחר כבוד. הבוקר נפתח בעצלתיים בהכנת שקשוקה טריה שנאכלה בשקיקה על יד כולם (כולל הכלבה) והחלטנו להקדיש את היום לטיול בנקודות הענין עליהם דילגנו ביום קודם עקב הרוח שעלתה. התברר לנו שבימים ראשון ושני יש איסור על שיט סירות מנוע פרטיות בנהר ולמעט מספר סירות בודדות של מפעילים מסחריים פשוט אין תנועה ממונעת על הנהר מה שמביא לשקט שפשוט קשה להסבירו.
במעלה הנהר
בהעדר הרוח (והסירות) היה קל לחתור במעלה הנהר. ראשית ביקרנו בנקודה היחידה בדרך בה יש שני תאי שירותים… זהו חוף יפה ביציאה של קניון (כמובן שוב עם מים זורמים חמים מאוד) אליו אפשר גם להגיע ללא סירה אלא ברגל. להפתענו פגשנו בחוף קבוצה מאורגנת שהוציאה החברה דרכה שכרנו את הקאנו. אחרי קצת התחנפות למדריכים הם גילו לנו על נקודת ענין שלא רשומה בספרים ובה מסתתר מפל של 5 מטרים ובתחתיתו מעין מרחץ רומי עם מים בטמפרטורה מושלמת – לא חמים ולא קרים. שמנו את פעמינו לנקודה זו ובה בילינו את השעות הבאות ברביצה ואכילה. בחוסר חשק בולט החלטנו בשלב מסוים לצאת מהמים ולחזור לחוף שלנו בו השארנו את האוהלים והציוד (אין שום חשש מגניבה) והנה כבר שעת התה והמתוקים, שוב רחצנו בנהר, שוב בירות, מדורה והנה המנגל נדלק….
לכל דבר טוב יש סוף
יודעי דבר טוענים שהשעות הטובות ביותר לשיט על הנהר הם שעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים. בשעות אלו הנהר רגוע, המים חלקים, אין רוח ולא חם.
החלטנו לא לוותר ואכן קמנו מוקדם בבוקר, ארזנו הכל, העמסנו על הקאנו ויצאנו להפליג מוקדם בבוקר לכוון מורד הנהר ונקודת הסיום. אין ספק שהיה שווה להשכים וחווית השיט על הנהר בשעה זו שונה לחלוטין מכל מה שחווינו.
עצרנו בחוף יפה וגדול, הכנו ארוחת בוקר (בתפריט הפעם חביתות מלאות כל טוב, סלט טרי ועוד) ושרפנו את הזמן במשחק פריזבי.
נשארו לו עוד כ-6 ק”מ לנקודת הסיום והאיסוף והחלטנו לעשות אותם באיזי. פתחנו בשיט כשבדרך כמובן עצרנו בעוד נקודות יפות. הרוח הפעם שינתה כוון והחלה לנשוב מכוון הגב מה שהביא לכך שלא ממש היה צריך לחתור והשילוב של הזרם והרוח פשוט לקח את הקאנו ונתן לנו זמן להתבונן בנופים המדהימים….
חצי שעה לפני מועד האיסוף המתוכנן הגענו לנקודת הסיום, פגשנו את הואן, העמסנו את הקאנו, נפרדנו בנשיקות וחיבוקים מחברתנו ובעיקר מהכלבה ויאללה חזרה לוגאס המוארת, הרועשת והתוססת לערב של פיצות ו Show מדהים.
כתב וצילם: ירון רוזינר
