היא רצתה חופשה בחול ואני רציתי שקט, כך מצאנו את עצמנו על מסלול מים לים אבל קצת אחרת. בספונטניות מוחלטת, זרקנו את הילדים אצל סבתא ויצאנו ליומיים בחלקו היותר יפה של המסלול ושרדנו לספר כמה זה נהדר.
הצטרפו לערוץ אאוטפאנל בווטסאפ- קבוצה שקטה לקבלת הכתבות המעולות שלנו:
אני רוצה חופשה
צועקת לי אשתי כבר חודשיים שלושה, אני רוצה לוינה, לרומא או פריז! בוא נזמין ספונטנית, ולמה אתה בכלל לא מקשיב? אולי איזה יומיים, אפילו בקפריסין, מוכנה באוהל, רק תוציא אותי מפה. זה לקח קצת זמן אבל ההצעה הגיעה מיוזמתה – בוא נצא לטיול רגלי בארץ, מוכנה להתפשר, העיקר בלי ילדים ונישן באוהל תחת שמי הכוכבים. פה גירדתי את הקרקפת והרהרתי לעצמי, יש פה מתכון לגירושין או תחביב לשאר החיים. הרי אישתי היא לא בקטע ובחיים לא עשתה שום טרק.
הכנות
למיטיבי לכת זה נורא טריוויאלי להכין את עצמו לטיול הליכה. הרי יש כבר את כל הציוד המתאים, הגוף יודע ללכת מרחקים והרצון רק חושק לצאת אל הטבע. אצלינו זה אחרת. אני בכושר רכיבת אופניים בלבד ואת המסע האחרון שלי עשיתי בצבא, אי שם בשנת המילניום. אישתי, אפילו את הכביסה היא מתעצלת ללכת לתלות. אז מלאכת ההתארגנות דרשה יותר הקפדה על כל דבר. מראש ידעתי שיומיים הליכה, זה הקו העליון שאנו צריכים מבחינת עומס פיזי ולפי זה לתכנן את הציוד אותו נסחוב בתיקים.
ציוד שינה
לשמחתי כבר היה ברשותי ציוד מינימלי כדי לצאת להרפתקה, סוג של ירושה מטיול בייקפאקינג שעשיתי בזמנו.
אוהל זוגי קל משקל, שק שינה אולטרה לייט המתאים בול לטמפרטורות של ארצנו והכל נכנס בקלות לתיקים שהשתמשתי בהם לצורך רכיבות. במקום שק שינה שני גלגלנו שמיכת פליז וכל אחד הביא את המעיל פוך של יוניקלו שתמיד אפשר לקבץ לגודל אגרוף. מי ישן במה, זו באמת שאלה קשה. כדרך טבע הייתי משאיר את הגברת עם השמיכה הדקיקה, הרי היא במוצאה סקנדינבית כמעט טהורה. אבל להעלות את הזוגיות על כף המאזניים בשלבי התכנון, לא בא בחשבון. עם חיוך מזוייף התנדבתי לשמיכה.
אוכל
לי הספיק לראות כמה סרטים של האלפיניסטים בהרי האלפים עם נוף עוצר נשימה, פורסים חתיכת סלמי או גוש בשר מיובש כלשהו על מפית קטנה מונחת על סלע ומתפנקים מאנרגיה זמינה. נראה כמו משהו שיש בו אמינות. הצטיידות ערב קודם בקשת טעמים מאפשרת להעמיס אוכל יבש המחזיק מעמד גם ליומיים, כמו הכוכבים שלי מהסרטים. לתוך העגלה זרקנו מקל שלם של סלמי, באגט רוסטיק שגם למחרת לא נהפך להיות יבש, 4 תפוחי עץ, חבילת מלפפונים ננסיים, 4 קופסאות טונה, לקט להכנת מרק על בסיס פטריות יער מיובשות וכמובן מגוון חטיפים כדי להמתיק את הסיפור.
מים, זה בסיס להכל. כל אחד מילא 3 ליטר לצעידה כאשר כל 10 ק״מ יש מקום למילוי מחדש. מראש ויתרתי על בישולים רציניים בשטח. אין לי את כל הכלים וגם עניין המשקל עדיין חשוב. פקל קפה זה משהו שאי אפשר בלי אבל גם פה נעשתה פשרה ובמקום מקינטה לאספרסו לקחנו את הפנג׳ן עם השחור. אותו כלי יכול לשמש גם להכנת מרק שהיה בתכנון.
מסלול
התכנון היה לעשות מסלול של יומיים עם לילה אחד בשטח. הליכה מרובת קילומטרים זה משהו כמו רכיבת אופניים. אם פעם הלכתם מרחק מסוים, הגוף יזכור ולא יהיה בשוק לעשות מרחק דומה. לפחות פסיכולוגית, אבל פיזית אכן צריך להיות בכושר ולבחון את המרחק הנכון לכל יום לפי תוואי השטח ומזג האוויר הצפוי באותו יום. מראש הגדרתי לעצמי לא לעבור את הרף של 20 ק״מ יומית, אחרת יום למחר יהיה מאוד קשוח. כדי להבין איך לבנות את המסלול או יותר נכון, איזה חלקים מהמסלול המקורי צריכים להיכנס פנימה, נעזרתי בפלטפורמה של Israel hiking map. אתר מעולה למי שיש לו ידע בסיסי בקריאת מפות ורוצה לבנות מסלולים בעצמו עם יכולת ניווט בשטח על בסיס האפליקציה.
בראש ישבו לי שני נחלים שאני אישית מאוד אוהב – נחל כזיב ונחל עמוד. לעשות את רוב המסלול של שני הנחלים, דורש לגמוע מרחק רב ממה שהוגדר במקור. כל יום בתכנון קיצרתי את המסלול בעוד ק״מ או שניים. כך הגעתי מים לים מלא למשהו תואם לזוג מטיילים לא הכי מנוסה אבל עם רצון עז לטעום את הטבע.
ציוד אישי
על מנת לא לסבול במהלך הטיול, חשוב לקחת ביגוד מתאים ונעליים נוחות. כל פריט לא נכון יכול לגרום לסבל מצטבר ואף לפציעה לא נעימה. חשוב להתאים את הנעלים שיהיו נוחות מצד אחד אבל עמידות בתנאי השטח מצד שני. פריטי היגיינה אישית עם ערכת עזרה ראשונה בסיסית, לא יאפשרו לעשות ניתוחים בשטח פתוח אבל פלסטר על שלפוחית ושקט נפשי בהחלט יתנו את שלהם. שני מטענים לניידים (פאוור בנק) כי עדיין צריך להשתמש בנייד לצורך צילום, חילוץ וניווט. ציוד מינימלי של הישרדות כמו סכין ומצית יסגרו את הפינה בחיתוך המצרכים שמביאים וכמובן הדלקה של מדורות וגזיה.
יום ראשון
במקרה שלנו בורכנו במיקום הסבים. הם גרים בכרמיאל, כך שגם הקפצת ילדים למשמורת לא פשוטה וגם כבסיס יציאה וחזרה של הטיול, היה נוח לחלוטין. לנו לא היה צורך בשני רכבים עם הקפצה מהסוף להתחלה או ההפך. פשוט נידבנו את הסבא לעשות הקפצות. אחרי השכמה יחסית מוקדמת יצאנו לחורפיש – תחילת המסלול שלנו. כפרי דרוזי יפה ומטופח שמשאיר רושם של לחזור ולגלות מה יש לו להציע. מיקום מדהים עם מעטפת הרים ירוקים, כביש ראשי מטופח כיכרות עם מזרקות.
יצאנו על בסיס שביל סימון כחול ממרכז הכפר על עבר נחל כזיב. ישר עם היציאה מהכפר, נוף גלילי במיטבו עוטף מכל הכיוונים. הליכה של קצת יותר מקילומטר מגיעים לנחל כזיב עם הנביעה הראשונה – עין חותם. מעיין נובע שהוא העליון מבין כל המעיינות של נחל כזיב. הוא נובע מן הסלע וזורם הישר למבנה אבן עתיק. יש איסור כניסה לבריכת המים במבנה כי זהו מקום קדוש על הדרוזים. מתחת למבנה יש שוקת וממנה הצאן שותה בזמן המרעה.
הליכה בתוך הנחל בשביל סימון ירוק ולמעשה זה המסלול מים לים עצמו. השביל לא רחב ועובר בין עצי זית עתיקים ונוף עוצר נשימה. הכל ירוק, הכל פורח וציוץ הציפורים סובב אותך מכל הכיוונים. עם ההגעה לחציית כביש ראשונה, עוזבים את נחל כזיב ועוברים לעליה בנחל נריה על בסיס שביל סימון אדום. הצמחיה נהיית צפופה יותר ופלאו של החורש הישראלי המצוי, עוטף את השביל מכל הכיוונים. הרגשה של הליכה בתוך מנהרת עצים המספקים צל וחוויה שונה מהחלק הראשון.
בסוף העליה מגיעים לחניון לילה חורבת חממה. חניון זה נושק לכביש, יש בו ברז מים, פקחים של הרשות עם מידע על המסלולים וכמובן שולחנות קק״ל תחת צל העצים למנוחה. זה די מגרה להתיישב ולעשות את הארוחת הצהריים במקום כה נוח. אבל אנחנו עדיין טריים והמשכנו לעלות הפעם עם סימון שחור אל עבר הר נריה. העליה לא פשוטה ולאט לאט צוברים גובה מצטבר בטיפוס. כל מטר שפוסעים בשביל, המעלות יורדות ומזג האוויר נהיה אירופאי לחלוטין. גם הצמחיה משתנה בהתאם והחורש מתחלף ביער עם עצים אמיתיים. פסגת ההר עם גובה של 1123 מטר, מסמלת את סוף העליה ליום זה, מפה רק יורדים. בנקודה זו שווה לעצור ולפרוס את הארוחת הצהריים. יש עץ עם צל על סוג של קשת אבנים לישיבה ונוף לחרמון שעדיין לובש כיפה לבנה. פרוסות בגט עם סלמי חתוך גס נטרף בשניות.
מנוחה קצרה עד שמבינים שממש קר וממשיכים ללכת על בסיס שביל המקיף את הר מירון. כל פעם נתקלים בתצפית חדשה: דרום לבנון, הר חרמון, רמת דלתון ועד כנרת – כל היופי של הצפון סביב הר אחד. כבר אחר הצהריים והשרירים כבר מורגשים. ירידה בנוף חדש עם שדות וגידולים, מעבר ליד פיר יונים מסתורי אל עבר עין זבד. מעין זה הוא מקום מדהים לעצירה. מדשאה ענקית הצופה על מדרונות לנחל מירון עם עץ עצום מעל בור המעין. הזרימה היא עונתית, ומי שבא בזמן, זוכה לראות בריכה מלאה בסלמנדרות קטנות.
ברגע זה כבר מרגישים את הסוף של היום, אבל הירידה התלולה לתחתית של נחל מירון בו שוכן החניון לילה, לא פשוטה. הברכיים צועקות, אשתי גם. צבעים מקבלים כתום והשקיעה קרבה. עם סיום הליכה של 17 קילומטרים ליום ראשון, מקימים את המחנה שלנו לשהות לילית. חג פסח באוויר ועם ישראל בחוץ. אמנם לא עמוס כמו שחשדתי אבל הגיעו שתי קבוצות מהמגזר הסובייטי שעשו רעש שאפילו התנים היו בדממת אלחוט. מוזיקת הארד קור שנות ה-80 מהתקופה הקומוניסטית מתחרה עם הקבוצה השניה בפופ טראש מוסקוואי. אנחנו כמו טירונים טובים, הדלקנו מדורה קטנה ובישלנו את מה שאין. טונה מעושנת על בסיס נייר טואלט ומרק פיטריות ללא מלח.
מזל שהבאתי את הפלסק ולגמתי כמה שלוקים של משקה מזרז שינה.
קור הרים בלילה מורגש כפליים ואני מחפש את התנוחה הנכונה כדי לא לאבד אף נדלן מהשמיכה שבקושי מכסה שליש מהגוף הארוך שלי. קר זו לא המילה לתאר את זה, ואישתי בשינה עמוקה מצטרפת לתחרות עם שתי קבוצות הקריוקי. המרחק ניצח ושני מרפקים עדינים מצידי מעירים אותה בעדינות. טוענת שלא נוח לה בשק״ש מומיה וגם נורא חם. החלפנו שבויים, והלילה היה חם לכולם.
יום שני
אחרי קפה של בוקר וכמה חטיפים, העיניים עדיין נפוחות מחוסר שינה. עם רקורד של יום בטרק יש סיפוק כאילו כבר חצינו חצי מטונדרה פראית. תחילת מסלול עם נחל מירון ומעבר מתחת לכביש עם העיקול. הירוק שוב מכה בפנים ורעש של מים זורמים מלווים את השביל. המסלול קצת יותר מאתגר ומאלץ את הרגליים העייפות לטפס על סלעים. רעש המים מהפטנט ומשרה סוג של רוגע בזמן הליכה אבל הפלא האמיתי מגיע כשנחל מירון חובר לנחל עמוד. עצי דולב עוטפים את היופי של בריכות גדולות עם מים צלולים, סוג של גן עדן שמור ונקי. בבריכת שכווי צריכים להחליט. יש אפשרות של מילוט יחד עם המסלול משפחות שרק יורדות לרחוץ במים וחזרה לחניון או להיכנס להמשך הנחל ללא אפשרות לקיצור.
את מה שתכננו חייבים לסיים. קיבלנו ברכה מהפקח שמוצב בפרשת הדרכים, ויצאנו להרפתקה. זהו המסלול של נחל עמוד. הוא שונה ממה שהיה עד כה ובהחלט מתאים לאנשים שאוהבים לטייל, אוהבים הרפתקאות וכמובן אוהבים את הטבע. תחילת המקטע ממשיך ללוות עם הבריכות המרעננות וצמחיה מכל עבר כאשר קניון ענק עוטף את השביל. אך בשלב מסויים, מגיע גם האתגר. השביל עולה על אחת הגדות של הקניון, וההליכה הופכת להיות למאתגרת. טיפוס סלעים, הליכה על בסיס מצוק עם סולמות עם משהו שנראה כמו שביל, הם רק חלק מהאתגרים.
כיסוי עצים לצל כבר נעלם, והמקום כמו אמבטיה צובר חום די מצויין. הרגליים עובדות אבל לא רק, גם ידיים והגוף מצטרפים לעומס וההתקדמות נעשת הרבה יותר איטית. אין אפשרות זמינה לקפוץ למים הקפואים ולקבל התרעננות של רגע. היופי של המים נשאר למטה ולנו נשאר רק להתפעל מהיופי של הבריכות והמפלים מלמעלה. כמו עז הרים בדילוגים, לאט לאט צוברים כמה עשרות מטרים. אל חניון נחל עמוד עם כביש 85 אנחנו מגיעים סחוטים אך מרוצים ומסיימים את המסע כמו גיבורים.
סיכום
יומיים בשטח ללא ילדים, זו חוויה מעולה לכל ההורים. ניקוי ראש עם שבירת שגרה, יעשו לכם רק טוב בחיי המשפחה. עם 30 ק״מ במצטבר, שני ימים שונים לחלוטין, מסלול שווה לקצת יותר ממתחילים. ביום הראשון עוברים תאי שטח מאוד שונים, והכל מרגיש כמו כמה מיני טיולים. יום שני הוא מאתגר, והיופי מפצה על הקושי. הלכנו במסלול רווי עם שמחה והתפעלות, כאבים ובכי, ועדיין נשארנו כזוג נשוי.
מחכים כבר בקוצר רוח לטיול הבא.
מאת: יוג׳ין לויט
מפת המסלול
