אם תחפשו ברשימת המדינות הירוקות בעולם תמצאו את רואנדה, נקודה ירוקה קטנה בכל האדום של אפריקה או איך שהמטיילים מכנים אותה “השווייץ של אפריקה”. ישראייר קפצו על ההזדמנות ומספקים טיסה שבועית ישירה של שש שעות.
ברואנדה לקחו ברצינות את הקורונה, כל אדם שנכנס למדינה מחויב להגיע עם תוצאת קורונה שלילית מישראל והצהרת בריאות, משם למלון לבדיקה נוספת ובידוד בחדרים עד קבלת תשובה תוך 24 שעות. בד”כ מקבלים את התוצאה בבוקר ויכולים להתחיל לטייל אבל צריך לקחת בחשבון שתוצאה מאוחרת תגרום לכם לאבד חצי יום
המדינה קטנה, בגודל של ישראל פלוס, גובלת בטנזניה, אוגנדה קונגו ובורונדי, ונמצאת מכולם ביחסים טובים מאוד רק עם טנזניה, בגלל הצורך והגישה לים. קונגו הרעבה רוצה לבלוע אותה, רוצה שותפות בהכנסות מפארקי הגורילות ומפרויקט המתאן הנמצא באגם קיבו המשותף להם, אבל שלטון חזק ומרתיע ברואנדה מונע זאת. בורונדי שהיתה חלק מרואנדה שמרה על מבנה השבטים במדינה הפכה גם היא למדינה לא בטוחה, הרציחות ונקמות הדם ממשיכות שם וגם הם מהווים מטרד מדרום.
העבר של רואנדה לא מזהיר והם מרגישים שותפות גורל ליהודים. הגרמנים שהיו האירופאים הראשונים להגיע לכאן מיד יצרו הפרדה על פי תווי פנים וגובה, מדדו אפים (תמונה תוכלו למצוא במוזיאון השואה בקיגלי) וחילקו למעמדות, את שבט הטוטסי שנחשבו הגבוהים והיפים קידמו ואת הרב, שבט ההוטי שנחשבו למכוערים ונמוכים דנו למעמד נמוך, את הטאווה שמהווים אחוז מהאוכלוסיה הם בכלל לא ספרו. הנה תמונה של בן שבט טאווה:
מאז שהאירופאים עזבו אירועים של אונס ורציחות היו בשגרה. בעקבות טריגר של ניסיון התנקשות בנשיא ב 1994, שבט ההוטי טבחו במשך מאה ימים והרגו יותר ממיליון טוטסי בחסות ממשל רואנדה, עם הסתה קשה של התקשורת “לקצור את הדשא נמוך’, אמרו השדרים. שכנים רצחו שכנים, רופאים רצחו מטופלים, אם אשתך הייתה משבט טוטסי נדרשת להרוג אותה, ואם סירבת הרגו את שניכם. אם הבעל הוא טוטסי רצחו גם את הילדים שהרי כמו באיסלאם הדת עוברת מאב לילד. אין מישהו שהטבח לא נגע בו. במשלחת סיוע של פיקוד העורף עד היום זוכרים את הריחות (גם תמונה שלהם ניתן לראות במוזיאון).
לא המערב התערב ועצר את הטבח, כוחות או”ם הגיעו אבל כרגיל לא סיפקו את הסחורה, היו אלו כוחות טוטסי שהגיעו מאוגנדה ותפסו את השלטון. מתכנני הטבח נשלחו לכלא לשבעים שנה, מי שרצח לחמישים, מי שביקש סליחה ושיתף מידע לגבי מיקום הקברים נידון לעבודות שירות לעשר שנים. עד היום נתפסים ונשפטים רוצחים, רק לפני חודשים, קבוגה האיש שיבא מסין מאה קונטיינרים של מאצ’טות נלכד בדובאי וכמו באירופה הנוף הפסטורלי לא מסגיר את הזוועות שקרו פה לפני 26 שנה.
השלטון שאחרי הטבח הנהיל סמי דיקטטורה, החלטה שהם לקחו שאין יותר שבטים, כולם סולחים אחד לשני, אין הוטי וטוטסי יותר ואין סימון בתעודת הזהות, כולנו עם אחד: רואנדה. הרואנדים פתוחים להשקעות זרות, אבל לא מוכנים למכור את המדינה כמו קונגו השכנה. הקטרים נבחרו לבנות רכבת אל דיר אל סאלאם, ליבוא סחורות מטנזניה, מרחק של 1500 ק”מ.
הם מתים על ישראל. באגם קיוו הינו בעומק של 450 מטר, קיבלה חברת גליל הנדסה פרוייקט להוציא מתאן מהקרקעית ולהאיר את כל רואנדה, מנכ”ל חברת החשמל הוא ישראלי. סינים זה מוקצה, הם חשודים בניסיון לגנוב את המדינה. הם בנו פה כבישים לפני חמש שנים ומאז יש יותר חורים מכביש. ברחוב מלגלגים על המשאיות תוצרת סין שהן הורגות הכי הרבה אנשים כי הם מאבדות את הברקסים.
רואנדה, מדינה אחרת באפריקה
כמה דברים שימצאו חן בעיניכם שתגיעו לרואנדה בניגוד למדינות אפריקה האחרות
המדינה נקייה במיוחד- לא תמצאו בדל של סיגריה או בקבוק פלסטיק, אומוגנדה הוא יום אחד בחודש המוקדש לניקיון המדינה, כולם יוצאים ומקדישים מזמנם לניקיון, איך זה קורה? אותה הסמכות שאמרה להם להרוג את השכנים לפני 26 שנה היא אותה הסמכות שאומרת לאנשים לצאת לנקות.
עישון נחשב לא מכובד בעיניהם, והמעשנים נמנעים מלעשות זאת בציבור.
אין אבק- הגשם שוטף יום יום את השבילים, אין רכבים על שבילי ה congo nile trail
אין כלבים משוטטים, הם קבלו החלטה להרוג את כולם בעקבות הטבח והמראות המזעזעים של טריפת גופות והתפרצות מחלת הכלבת
מחזיקים את התושבים קצר: כולם חייבים לעשות ספורט יום בשבוע!
אין פשע- העונשים כבדים למי ששולח יד בגניבה, אם דרסת משהו אתה נכנס לכלא, לא משנה אשם או לא וזה אתגר לא לדרוס מישהו על הכביש. אלף דולר יחלצו אותך מהכלא וזה הרבה במדינה שהשכר הוא שבעים דולר לחודש ולכן כולם נוסעים בזהירות. שבוע שלם עם אריק נהג הג’יפ והוא לא חצה קו לבן אפילו פעם אחת.
כולם נחמדים, כולם מסבירי פנים, לא יסרבו לצילום, לעולם לא יבקשו נדבה. המקסימום שיבקשו זה אקצ’ופה-בקבוק מים מינרלים קטן וריק. בשבילם זהו עולם ומלואו, מיכל לשאת מים לבי”ס או לאגור שמן בבית
הצעצוע הפופולרי זה גלגל ומקל ומריצים את הגלגל עם המקל, קורקינט מעץ הוא כבר למתקדמים.
הילדים שובי לב, לא נדיר לראות ילדה בת חמש נושאת על הגב תינוק עטוף בלונגי
הם מופתעים לשמוע מזונגו פונה אליהם בשפתם אמקורו (מה שלומך?) והם עונים במווזה או סאווה (טוב) קומרה היא עוד ברכה אופיינית ששוברת מחיצות והתשובה היא כמובן… קומרה.
כולם עובדים, כולל הגברים (מאפריקה שאני זוכר הגברים היו רובצים, משחקים, מעשנים ומתבטלים)
הנוף הוא נוף של מטעי בננות, קפה, מנגו, קנה סוכר, גוייאבות, אבוקדו, אננס, פסיפלורה ובגבהים מעל 2000 מטר תמצאו את מטעי התה.
עלות של אננס חצי דולר של פפאייה רבע ובדולר תקבלו עשרים בננות.
בננות יש מספר סוגים, מבייבי בננה לבננות שאפשר לאפות ואפילו לייצר banana beer
אין טנדרים או חמורים. העברת התוצרת היא על הראש ובאופניים, על הראש יש מעין סטנד ועליו שמים משקלים של עד שישים קילו, ניסינו להרים בננות נשתלנו באדמה. את מי שנושא ג’ריקנים של banana beer מזהים בקלות: הג’ריקן נפוח והנושא מחזיק מיכל קטן ביד לטעימות. בכל מקום מראות של נשים עם שק תפוחי אדמה על הראש, עלי אקליפטוס או אם הן עובדות במע”ץ המקומי- סלעים. מי שמתנועעת למרחקים ארוכים יותר סוחבת את התוצרת בשיטה הקונגואית עם התוצרת תלוייה עטופה בלונגי על הגב.
האנשים מאוד פוטוגנים, שומרים על אסתטיקה בבדים בצבעים מגוונים ושמחים להצטלם
הג’ונגל נראה ג’ונגל אבל הוא ג’ונגל מסודר, כל מטר מנוצל, בגבהים טרסות להתגבר על שיפועים, ריבועים ריבועים של גידולי תירס אפונה ובננות מספקים גוונים שונים של ירוק.
באגם הדייגים יוצאים בשירה אל לילה של פריסת רשתות, שלוש סירות עם מוט מעוקל יוצרות מבנה לחיבור רשת בניהם – זה דיג יחודי לאגם. האחרים יוצאים עם קאנו יחיד מעץ, ומוציאים תוצרת אמנונים או דגיגונים קטנים בשם סמבזה שנראים כסרדינים. כל חצי שנה הנשיא סוגר את הדיג לחודש כדי לאפשר לדגה להתאושש.
תזונתית הטבעונים מרגישים פה בבית ירקות מכל מיני בתצורה של מרקים או ירקות מבושלים
במסעדות האמנון- טלפיה שולט ולצידו מיץ טבעי שנסחט במקום. שילוב מנצח הוא אננס ופסיפלורה, תוספת חמצמצה היא tomato tree. עם פלטת פירות פותחים את הבוקר, אבטיח מנגו אננס פפאייה ופסיפולרה מוגשים בשפע.
כולם על אופניים, אופני ברזל הילוך אחד מהודו, מחוזקים בברזל בניין שמונה מילימטר לשאת את המשקלים, לעיתים ניתן לראות שני גברים דוחפים בעלייה אופניים עם שלושה שקי תפוחי אדמה.
בערים על הסבל מונח מזרן ונהוג לראות מוניות אופניים. פרט לכך הדו גלגלי שולט: מוניות אופנועים ובשמם המקומי בודה בודה (moto texi) הם המסה הקריטית בכבישים.
אז מתי ולאן להגיע?
אזור קו המשווה הוא טרופי והאקלים מתחלק לעונה גשומה ויבשה, האידיאל להגיע אוקטובר-דצמבר ויוני-אוגוסט.
ארבעה מוקדי תיירות עיקריים יש ברואנדה:
אקגרה היא שמורת טבע הגובלת עם טנזניה ובה מספר אגמים לצד נהר האקגרה הנשפך לאגם ויקטוריה שבאוגנדה, תוכלו לראות שם את ה big 5 (פילים ,נמרים, אריות קרנפים ובופלו) ובאגמים היפופוטמים ותנינים
ניונגווה היא שמורת השימפנזים ובה ניתן לעשות טרקים ולהסתובב על הגשרים התלויים
אגם קיוו שגובל עם קונגו, ולאורכו עובר מסלול ה congo nile trail מגיסני לנינוגווה
ובצפון ניתן להגיע לשמורת הוולקנוס, שם ניתן לבקר בשמורת הגורילות, הקופים הזהובים וטיפוס להרי הגעש bisoke ו karisimbi
המדינה קטנה, בגודל של ישראל פלוס, גובלת בטנזניה, אוגנדה קונגו ובורונדי, ונמצאת מכולם ביחסים טובים מאוד רק עם טנזניה, בגלל הצורך והגישה לים. קונגו הרעבה רוצה לבלוע אותה, רוצה שותפות בהכנסות מפארקי הגורילות ומפרויקט המתאן הנמצא באגם קיבו המשותף להם, אבל שלטון חזק ומרתיע ברואנדה מונע זאת. בורונדי שהיתה חלק מרואנדה שמרה על מבנה השבטים במדינה הפכה גם היא למדינה לא בטוחה, הרציחות ונקמות הדם ממשיכות שם וגם הם מהווים מטרד מדרום. 
