הכירו את הטרק הקצר, המהנה והמתאים לכל משפחה מיטיבת לכת. עלינו לבקר את האלים היוונים בראש הר האולימפוס המתנשא מעל אדמת יוון.
הר האולימפוס
לא רחוק מסלוניקי מתנוסס בגאון הר האולימפוס עם פסגתו הגבוהה ביותר שנקראת מיטקס בגובה 2,917 מטר. על פי המיתולוגיה זהו מקום משכנם של 12 האלים היוונים הגדולים ועד היום היוונים מתייחסים להר בסוג של כבוד, המון אמונות תפלות וקצת יראת קודש. זו גם הסיבה מדוע ההר לא נכבש ואיש לא הגיע לפסגתו עד 02 לאוגוסט 1913. להר עצמו 52 פסגות ואין ספור מסלולי טיול משמשים את המבקרים בו לאורך השנה. 7 רפיוג׳ים מאפשרים לינה בדרכם להר וכן כמה וכמה מחסות חירום זמינים למטיילים הזקוקים לכך. בחורף פסגת ההר מושלגת תדיר וראשו מכוסה עננים וברקים (מישהו אמר זאוס?). גם בקיץ מזג האוויר בו לא ממש צפוי ולא חריג למצוא את ראש ההר מכוסה עננים ואף גשום. הפשרות השלגים על ההר מזינות נחלים רבים בהם אנחנו נוהגים לעשות קניונינג בביקורים ביוון. בין הידועים בהם נמצא את אניפאס, אורליאס, אגיה קורי ואראפלקוס.
הביקור הראשון שלנו בפסגה היה לפני 30 שנה. חמושים במדריך לונלי פלנט האגדי נסענו בתחבורה ציבורית לעיירה ליטוכורו שלמרגלות ההר, לקחנו מונית לנקודת ההתחלה של שביל E4 והתחלנו לטפס לכוון הרפיוג׳ בתקווה שהוא פתוח, בתקווה שיש בו מקום ובתקווה שלא נמות בדרך והמידע בספר נכון. כמו שאתם מבינים שרדנו את המסלול והצלחנו לחזור (בקושי רב). החוויה נצרבה לנו בזכרון כהרפתקה מיוחדת והחלטנו שחייבים לבדוק האם היום הדברים נראים אותו הדבר או משהו בכל זאת השתנה.
מסלול E4 הקלאסי (יומיים)
למרות שלפסגת המיטקס ניתן להגיע במספר דרכים ולבלות את הלילה בכמה רפיוג׳ים על ההר, מרבית המטיילים בוחרים ללכת במסלול E4 שהוא המסלול הותיק והקלאסי לפסגה. מי שממש רוצה לסבול יכול להתחיל את המסלול בעיירה ליטוכורו אך מרבית האנשים משאירים את הרכב ומתחילים את המסלול ליד המסעדה והמפלים היפים של האינפאס בפריאונה (Prionia) ושם אף מסיימים.
ניתן לחלק את המסלול לשלושה חלקים:
- פריונה – רפיוג׳ (Spilios Agapitos)
- רפיוג׳ – מיטקס
- מיטקס – פריונה
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
פריונה – Spilios Agapitos (יום 1)
זהו החלק הקל והנעים של המסלול. הוא מתחיל בפריונה בגובה 1,100 מטר ומסתיים ברפיוג׳ בגובה 2,100 מטר. בפריונה נמצא מסעדה טובה, שירותים ציבוריים נקיים וכן מים זורמים וטריים למלא בהם את הבקבוקים והשלוקרים שלנו. הדרך רובה היא שביל כבוש בין העצים ולכן נעימה ומוצלת. חלקה האחרון מעט טכני יותר, על מסלע וחשוף לשמש ומחייב זהירות ביום חם. בדרך יש לכם סיכוי טוב לפגוש את עדרי הפרדות שמביאות אספקה לרפיוג׳. אם אתם שומעים רעש פעמונים פשוט רדו מהשביל והתרחקו ממנו כי הפרדות לא עוצרות לאיש והן בועטות במי שמפריע להם. אל תשאלו איך אני יודע.
קבלו את הכתבות בווצאפ:
רשמית יש נקודת מים באמצע המסלול. בפועל זה יוון אז אל תבנו על זה. סה״כ בקצב טוב עם עצירות לא ארוכות מדי המסלול ייקח לכם 3-4 שעות ובסופו תגיעו לרפיוג׳ בו אפשר לאכול, לשתות, למלא מים ולבקר בשירותים. זה גם סוף היום הראשון שלנו והשלב להוריד נעליים, לעשות צ׳ק אין ברפיוג׳, לקבל מיטה, לאכול משהו טוב ולתת לשרירים מנוחה.
רפיוג׳ – מיטקס (2,918 מטר) (יום 2)
נצא מוקדם בבוקר כדי להספיק להגיע לפיסגה ולרדת ממנה עד פריונה באותו יום. בחלקו הראשון המסלול עדיין בין העצים אבל מהר מאוד יוצאים מהם למסלול חשוף על ההר עם הנוף המשכר של הזריחה. אם הגעתם לא מאוחר בקיץ פה כבר תמצאו שלוגיות מהנות לאורך הדרך. הדרך משתנה לאבנים ודרדרת וצריך לעקוב אחרי השביל והסימונים. זה המקום גם שהשמש הקופחת תשפיע ולכן חשוב לזכור לקחת מים וקרם הגנה. הגובה והמורפולוגיה של השטח מייצרים גם מנהרת רוח באזור ונפוץ מאוד לקבל משבי רוח קרים ולא נעימים. הערכו עם ביגוד מתאים גם בקיץ.
השביל יקח אותנו עד פסגת Skala בגובה 2,866 מטר ובה אפשר לפנות לכוון פיסגת Skolio שהיא הפסגה השניה בגובהה בהר או להמשיך כמובן למיטקס. זה המקום גם שהטיול משתנה לחלוטין. ממסלול הליכה אנחנו עוברים למסלול שהוא יותר שילוב של טיפוס בהלוך וירידה על מצוק בחזור. פשוט נעקוב אחרי הנקודות האדומות לאורך מסלול שנקרא Kakoskala שזה בעברית מדרגות רעות. השם די מתאר את המציאות אך זה באמת לא נורא כמו שזה נשמע. החלק הבעייתי מגיע כשצריך לטפס לאורך הנקודות האדומות עד הפסגה ולהעזר בידיים וברגליים כדי לא ליפול 1,000 מטר למטה לעמק (לא נעים בכלל). מרגע היציאה עד הסיום ייקח לנו בערך 3 שעות, אולי קצת יותר בהתחשב בפחד הטבעי מהחלק הטכני של המסלול. על הפסגה נראה את דגל יוון ואת ספר המבקרים בו נחתום את שמינו וזה השלב להתחיל את החלק השלישי והקשה ביותר במסלול הירידה.
מיטקס – פריונה
ירידה זה קל אבל היא קורעת את הברכיים. נתחיל בחלק הטכני שיורד עד Skolio. שימוש בישבן עוזר מאוד ולא בושה לשבת עליו. מי שלא אוהב לראות 1,000 מטר נפילה מתחתיו כדאי שירד עם הפנים לסלע או ימנע מלהסתכל על הנוף. מ-Skolio אנחנו שוב על שביל רגיל ונרד עד הרפיוג׳. עם העצירות המתבקשות והרגליים העייפות תכננו שעתיים מהפסגה עד הרפיוג׳. ברפיוג׳ ביקור בשירותים, מים, קצת אוכל וקדימה לפריונה. הדרך תיקח לכם בין שעתיים לשלוש כי הרגליים קצת מסרבות להשמע בשלב הזה והיא כמובן חוזרת על הדרך שעשינו ביום הראשון. סה״כ היום השני הוא אינטנסיבי למדי עם 3 שעות טיפוס ועוד 5 עד 6 שעות חזרה שהם ירידה של כמעט 1800 מטר. התחילו אותו מוקדם כדי לא להכנס לחושך או סתם לטפס בשעות החמות והמתישות.
מנהלות חשובות
השלב הראשון והחשוב ביותר הוא להזמין מקום ברפיוג׳. את ההזמנה עשינו דרך האתר שלהם וחשוב לעשות אותה חודשים רבים לפני תאריך העליה, בטח אם אתם מתכווננים לסופש במהלך העונה. ברפיוג׳ יש רק 110 מיטות שזה ממש לא הרבה יחסית לביקוש. ניתן גם לפתוח אוהל (שוב, בהזמנה מראש) אבל זה כמובן פחות נח ועוד משקל מיותר לסחוב.
זה יותר סודי! כנסו לבדוק:
את הלילה לפני תחילת הטרק בילינו באחת העיירות באזור ליטוכורו. אמנם רוב המטיילים מנסים לישון בליטוכורו עצמה אבל העיירות מעט דרומה וצפונה ממנה על קו הים הם אלטרנטיבה ראויה ואף עדיפה. העיירות האלו הן אתרי נופש אהובים על היוונים ועל תיירים ממזרח אירופה והמחירים בהם בד״כ זולים בהרבה מאשר בליטוכורו. זה לא אומר שצריך לוותר על ליטוכורו. תמצאו בה מסעדות טובות, בתי קפה, את חנות ציוד האאוטדור היחידה באזור ובה גם תוכלו לשכור מדריך שיכול לעזור לכם לעבור את המקטע הטכני הקשה שעולה למיטקס. אנחנו בחרנו להתחיל את העליה מוקדם יחסית בבוקר (במונחי היוונים). בשעה 09:00 הגענו לפריונה אחרי העצירה המחויבת במאפייה מקומית ורכישה של מגוון פאייז למאכל במהלך הטיול, החננו את הרכב, ביקור אחרון בשרותים, למלא מים מהנביעה ויאללה לדרך. בניגוד לטיול הקודם לפני 30 שנה הפעם הבאנו אתנו באמת רק מה שנדרש בתיק גב קטן שבקושי שוקל
- שלוקר
- חולצה, גרביים ותחתונים להחלפה
- בגד ללילה
- ביגוד חם בשכבות, מעיל רוח/גשם וכמובן כובע חם
- ציוד טיול (כובע, נעליים, מכנסיים וחולצת טיול, קרם הגנה, משקפי שמש וכו׳)
- מקלות הליכה – חשוב מאוד מאוד ושוב מאוד בטח לירידה
- ליינר (ברפיוג׳ מקבלים שמיכה וכרית)
- כלי רחצה ומגבת
- ציוד חרום ועזרה ראשונה
- פנס ראש
- מעט אוכל לטיול עצמו, חטיפי חלבון ואנרגיה וכמובן ארוחת בוקר ליום השני
- סנדלים/כפכפים. אפשר למצוא כאלו גם ברפיוג׳ אבל אנחנו מפונקים ואוהבים את השורש שלנו
טיפוס קל ונעים
הדרך עצמה עברה יחסית בקלות. פגשנו את הפרדות הבועטות ותוך שלוש שעות הגענו לרפיוג׳. בהיותנו הראשונים להגיע באותו יום קיבלנו את הזכות לבחור מיטות איפה שנרצה ובחרנו לנו את המיטות הזוגיות המועטות שהמקום מציע ובמיקום האידיאלי ככל שניתן.
לפי המלצת הבעלים עשינו מקלחת כשחם בחוץ וזאת מכיוון שהרפיוג׳ לא מציע מים חמים אפילו בתשלום ובברזים זורמים מים שלדעתי הרחק מתחת לטמפרטורת הקפיאה. מקלחת כזו כשקר בחוץ נשמעת כסיוט. ארוחת צהריים טעימה רכשנו ברפיוג׳ ומפה העברנו את שארית היום בקריאה, גלישה באינטרנט וקריאת הקינדל שהבאנו עימנו. לאט לאט הגיעו עוד ועוד מטיילים והרפיוג׳ התמלא לגמרי. בשעה מוקדמת מאוד הוגשה לכולם ארוחת הערב (הטעימה והמשביעה במפתיע) ופרשנו לישון בתקווה שמסביבנו השכנים לא ינחרו יותר מדי.
האוזניות מבודדות הרעשים ואטמי האוזניים עשו את שלהם. אחרי לילה של שינה טובה קמנו מוקדם בבוקר להתרעננות קלה, ארוחה קלה, צילום עם זריחה מהממת ויצאנו ראשונים למקטע שמטפס עד למיטקס. למקטע הזה לקחנו איתנו רק מה שנדרש והשארנו ברפיוג׳ במקום מסודר כל מה שידענו שלא נזדקק לו בדרך ואפשר לאסוף פשוט בדרך חזור (סנדלים, קינדל, מטענים, בגדים מלוכלכים, ליינר וכו׳). יציאה מוקדמת היא נפלאה כדי להנות מהטבע ובעלי החיים שלו, להיות לבד על המסלול בלי רעש וכמובן להנות מהזריחה. המינוס הן הטמפרטורות הקרות אך לשמחתנו הציוד שהבאנו הספיק למרות הרוחות החזקות והקרות.
המקטע הטכני התגלה כמאתגר מעט לחלקנו אך התגברנו עליו. זה המקום בו מעט הצטערנו שלא הבאנו איתנו קסדות. אבן מידרדרת קטנה של מטייל מעליך יכולה להפוך את הטיול הנעים לתאונה מצערת.
להפתעתנו הרבה לא היינו הראשונים בפסגה. התברר כי מטיילים אחרים גם הם יצאו מוקדם מרפיוג׳ אחרים ונפגשנו על הפסגה כדי להפריע אחד לשני בתמונות. חתימה בספר ויאללה לחזור.
בשלב הזה ראינו המון קבוצות שמטפסות בליווי מדריך להר. הן לבושות ברתמות טיפוס, עם קסדה ומחוברים ביניהם בחבל. כל זה כמובן לא יעזור להם אם יפלו אבל המדריכים בפרוש מכירים את הדרכים הקלות, המהירות והבטוחות ללכת בהם. במילים אחרות, אם אתם רואים קבוצה כזו פשוט עקבו אחריה והתעלמו מהסימונים האדומים בשטח שמובילים אתכם בדרך לא ממש נעימה. התחזית העדכנית דיברה על גשם בשעה 15:00 וממש לא רצינו להתקע על ההר בגשם. התחלנו את הדרך חזרה לרפיוג׳. קצת הירידה לא הרבה יותר מהיר מקצב העליה והעומס על הברכיים הולך וגבר. ברפיוג׳ עצרנו להתרעננות קלה, לאסוף את הדברים שהשארנו וכמובן לקנות את החולצה המתבקשת שמראה שכבשנו את הפסגה. מפה למטה הדרך נהיית קלה ומהירה יותר. מחרוזת שירי ארץ ישראל העבירה לנו את הזמן בזיופים איומים ובשעה 15:00 הגענו לפריונה בדיוק בזמן לראות את ארובות השמיים נפתחות וגשם זלעפות שוטף את ההר וכל מי שלא ירד בזמן.
30 שנה אחרי
הטיול עצמו עבר לנו בקלות יחסית ובמהירות. החוויה היתה שונה לגמרי מזו שזכורה לנו מלפני 30 שנה. בדיקה באלבום התמונות בבית הוכיחה שאכן עשינו בדיוק את אותו מסלול ואותה דרך כמו בעבר מה שמשאיר את המסקנה המתבקשת שאו שאנחנו בכושר טוב יותר היום או שהפעם התכוננו נכון יותר מבחינת ציוד ולא העמסנו על עצמנו משקל מיותר ומקשה בשילוב העובדה שהפעם ידענו מה מצפה לנו בזכות שפע המידע ברשת וההכנה שעשינו.
בכל מקרה, הטרק שהיה זכור לנו כקשה, מתיש ומגבש התברר לנו כנעים ומתאים לכל מיטיבי הלכת. יש שירצו להאריך אותו ולבלות לילה נוסף ברפיוג׳ בשלב הירידה אך זה מיותר לדעתי לגמרי.
