“הטמפרטורה בחוץ הראתה מינוס 28 מעלות צלזיוס. התעוררתי מתוך שינה טרופה שנמשכה לסירוגין כ 15 דק’ כל פעם. בלילה היה קר יותר, ונשבעתי לעצמי שבפעם הבאה אלבש את כל המזחלת שלי. את הכל!” אלעד בצלאל משתף מקורס ייחודי שעבר בנורבגיה הארקטית, לשרידה במסעות שטח ארקטיים קיצוניים. בכתבה זו, הראשונה על הקורס, ובכתבת המשך בקרוב: על המסע. הדליקו תנורים, יוצאים לדרך:
חילצתי עצמי בחוסר רצון מהשק”ש, בודק שלא השחירו לי אי-אלו אצבעות בלילה. יופי. יש תחושה. הכל מתפקד. ניסיתי להתארגן מהר. בן הזוג שלי לאוהל, אירי מאזור בלפסט, כבר עומד בחוץ לבוש ומוכן לעוד יום חורפי של כפור ארקטי, מצלם תמונות של המאהל באור ראשון. אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד להתעורר מוקדם יותר. השעה היא 05:30 בבוקר, חודש מרץ, ויש לי שעתיים עד שנצא שוב לדרך. התלבשתי בזריזות: שכבת הבסיס שלא ירדה מגופי בשבוע האחרון עדיין עלי. מעליה מיקרו פליס דק. מכנסי ביב למשלחות קוטב עם סיבי קרבון, מעיל מאותם חומרים, חצאית קצרה מפוך נוצות אווז מעל, ומעיל כבד של פוך נוצות אווז השלימו את המראה לבוקר הזה. עכשיו – לך לשירותים בשטח עם כל הלבוש הזה. חוויה.
למה צריך שעתיים?
בשעתיים הקרובות נפשיר שלג למים (שעה וחצי), נאכל (10 דק’), נקפל את ערכות השינה שלנו ואת האוהלים (15 דק’), ונעמיס הכל על המזחלות (5 דק’). ב-07:30 בדיוק נערוך תדריך יומי בהתבסס על מזג האוויר הצפוי, נעבור על נקודות הציון לוודא שהן טעונות למכשיר ה-GPS, ובמקביל – נעבור על מפה מנוילנת עם מצפן ונוודא שאנו סגורים על המסלול לאותו יום. ב-08:00 בדיוק נצא שוב לדרך, אל עוד יום של הליכה בת 10 שעות, כשמאחורינו מזחלת במשקל 50-60 ק”ג שאנו סוחבים.
בואו איתנו למקומות יפים! הצטרפו לניוזלטר:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
איפה שהוא באפריל 2020, עמוק אל תוך הסגר הראשון של מגיפת הקורונה, הבנתי שצריך להגשים “חלומות”. המגפה חידדה את סדר העדיפויות, ו”חלומות” תמיד היו עבורי שם קוד לאתגרים פיזיים מפרכים. עמוק אל תוך שנות הארבעים שלי, הרגשתי ששעון החול שלי מתקתק. החלום שלי השיק לסרטון ביוטיוב שראיתי על משלחת שחצתה את מישור הקרח של גרינלנד…
קורס שטח ארקטי- בנורבגיה הארקטית
בחודשים הבאים חיפשתי ברשת מהן אפשרויות. שנים של מיקוד בבניית קריירה ומשפחה הפכו אותי ללא כשיר בעליל להרפתקה כזו, ולאחר התייעצות עם חברים בתחומים משיקים (מטפסי הרים והרפתקנים אחרים למיניהם), הגעתי למסקנה שכדאי תחילה שאעבור קורס שטח, כזה המקנה כישורים להצטרף אל משלחות לאזורים הארקטיים הקשוחים ביותר בעולם. קורס הדגל בתחום נערך פעם בשנה ב-Finse, נורבגיה. כדי להתקבל לקורס צריך למלא קורות חיים של הרפתקן, כלומר לפרט את כל ההכשרות והקורסים שעברתי המעידים שאני הרפתקן וחובב ספורט אתגרי ושטח מובהק. לנווט למדתי בצבא בחודשים ארוכים של ניווטי שטח, ועם השנים עברתי קורסי צלילה עד דרגת Dive Master, קורס טיפוס צוקים בארץ, קורסי טיפוס וחילוץ אלפיני בפרו, וטיפסתי על כמה הרים נחמדים בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק. בהמשך עברתי ראיון קבלה על ידי מנהלת הקורס (המכהנת כיום כדירקטורית של הקוטב הדרומי – אחראית על כל אתרי המחקר ביבשת הדרומית), ולבסוף הייתי צריך להעיד (ולהמציא הוכחות) שאני בכושר גופני נדרש לקורס כזה מאתגר.
לוגיסטיקה מכריעה
עם קבלתי לקורס התחיל מסע של טפסיאדה שצריך לקרוא ולמלא – ביטוחים למיניהם, מסמכים משפטיים המעידים שאתה מודע לגודל הסכנה שאתה יוצא אליה, תוכנית הקורס, וטפסי ציוד – ערימות של ציוד שצריך לרכוש (אפילו פריט אחד מתוך 15 העמודים של פריטים שקיבלתי – לא היה בנמצא לרכישה בארץ). למדתי מהר שלוגיסטיקה, שבאופן מסורתי תמיד היתה נקודה קריטית בתחום המשלחות לאזורי הקוטב, נותרה עדיין קריטית, והצלחה בעמידה בדרישות הלוגיסטיות של מסע כזה תקבע במידה רבה את ההצלחה של המסע עצמו. בהתאם, קיבלתי נקודה על המפה – כפר נידח בנורבגיה בשם Finse באזור Hardengervidda, ותאריך הגעה, וזהו. לכפר עצמו ניתן להגיע רק ברכבת. אין כביש שעובר באזור, ואת הבירורים לגבי הגעה אל הכפר ויציאה ממנו מצופה שתערוך בעצמך. אם אינך יודע להגיע לכפר, אל תטרח להצטרף לקורס.
בחודשים הרבים שנותרו עד תחילת הקורס, עסקתי בשגרת אימונים קשוחה במיוחד והצטיידות נמרצת. למדתי שיש מעט מאוד חנויות בעולם שתחום התמחותן הוא ביגוד לתנאי קוטב. החזקתי מעצמי אחד שמבין בציוד שטח, ולמדתי מהר שאני פשוט לא יודע כלום על ציוד ארקטי. שום דבר מפריטי הציוד המומלצים שברשימה לא היה של מותג שהכרתי. רובם נשאו שמות נורדיים, עם אתר בנורבגית, דנית או שוודית, שהיה צריך גוגל טרנסלייט כדי להבין. איכשהו בעזרת קשרים הגעתי אל ספק של ציוד ארקטי לכוחות המיוחדים של הצבא הבריטי, וטסתי אליו כדי ללמוד עוד על ציוד ארקטי ולהצטייד בעצמי, וערכתי השלמות ציוד בחנות נוספת המתמחה בציוד קוטב באוסלו.
Self supported – ללא סיוע, ללא תמיכה
בפברואר 2022, בכושר שיא ועם המון התרגשות וחששות, התייצבתי ב-Finse לתחילת הקורס, העונה לשם המפחיד משהו: “אימוני משלחות לקוטב – ללא לסיוע וללא תמיכה”. נתעכב שנייה על משמעות החצי השני של השם. ללא סיוע – הכוונה שנלמד איך לצאת למסע לקוטב ולהשלים אותו לבד, בלי להסתמך על שינוע כלשהו. ללא תמיכה – ללא ליווי לוגיסטי כלשהו. ללא הצנחה או הטמנה של סיוע לוגיסטי כגון אוכל, ציוד רפואי וכיו”ב. במילים אחרות, ממשתתפי המשלחות מצופה להשלים את המסעות שלהם כשהם נושאים את כל הציוד על עצמם, ושורדים לבדם את האזורים הקשוחים ביותר בעולם.
משתתפי הקורס האחרים בנורבגיה הארקטית
כולם הרפתקנים קשוחים עם רזומה מטורף. ביניהם – אליסטר ואשתו לוסי שחצו לבדם את סוולבארד – אי נורבגי המאוכלס באלפי דובי קוטב. יונגמי – דרום קוריאנית מהסגל הבינ”ל של חברת The North Face, שכבשה 11 מתוך 14 הפסגות הגבוהות בעולם. אליסה – אמריקנית שהתגוררה שנה בתחנת מחקר בקוטב הדרומי והשלימה ריצת מרתון מלאה באנטרטיקה. רולנד – מטפס הרים בריטי, חבר מועדון 7 הפסגות, שכבש עשרות פסגות של הרים עד כה. קרסטין – קברניט טיסה ממוצא גרמני, שכותבת דוקטורט על ההיסטוריה של הקוטב הדרומי. ריצ’רד – מטפס הרים לשעבר ממוצא אירי ובן זוגי לאוהל, שהתגלה כאדם רגוע ששום דבר לא מוציא אותו משלוות רוחו. ליב – מטפסת נורבגית חברת מועדון 7 הפסגות, שגולשת בסגנון נורדי מגיל שלוש, ודיוויד – אולטרה מרתוניסט בריטי, והיחיד שגלש סקי פחות טוב ממני.
שני המדריכים שלנו היו דניז – הקנדית הראשונה שהגיעה אי פעם לקוטב הצפוני, וארי – נורבגי שחצה את גרינלנד שבע פעמים והגיע לקוטב הדרומי שלוש פעמים. את הקורס ניהלה מרחוק האנה מק’קינד, מחזיקת מספר שיאי עולם בחקר קטבים. אכן חבורה מיוחדת במינה, עם רזומה נכבד כל כך, שגרם לי להרגיש לא כל כך שייך.
ביום הראשון השתכנו בחדר בביקתה מבודדת בכפר, בנים בחדר אחד ובנות בחדר השני, במיטות קומותיים, וחולקנו לצמדים. נאמר לנו שנישאר בצמד עד סיום הקורס, אלא אם יתרחשו פרישות או הדחות מהקורס (עוד נגיע לזה). המשמעות היא שאתה זוכה להכיר את בן הזוג שלך לקורס מזווית מאוד אנטימית – מתמיכה אחד בשני, ועד עשיית צרכים אחד ליד השני. אין מקום לבושה בתחום, ואין כל כך היכן להסתתר במקרה של קושי או כשהטבע קורא לך.
מיד לאחר החלוקה לצמדים, התכנסנו בבית המלון היחידי בכפר, והתחלנו לימודים תיאורטיים, מלווים בתרגול מעשי. שיטוט במלון והצצה בתמונות על קירותיו העלה את העבר העשיר שיש לכפר בתחום חקר הקטבים. בגובה 1,222 מ’ מעל פני הים, ובסמיכות לכמה מהקרחונים הגדולים באירופה, Finse מהווה נקודת יציאה לאוהבי פעילות שטח מחד, ולקורסיסטים ומומחים לעולם הקטבים מאידך. הסיבה לכך היא שההיסטוריה של חקר הקטבים החלה במידה רבה בכפר הקטן הזה, כאשר בסוף המאה ה-19 החוקר הנורבגי הנודע פריטיוף ננסן בחר בו כנקודת אימון והיערכות למשלחת FRAM. המשלחת ניסתה להגיע לקוטב הצפוני על ידי סחף באוקיאנוס הארקטי בספינה שתוכננה במיוחד למשימה זו. לאחר שלוש שנים שבהם הצוות הקטן סבל קשיים על גבול הבלתי אפשרי, המשלחת הגיעה למרחק 400 ק”מ מהקוטב הצפוני, עד שנאלצה להמשיך להיסחף בדרכה חזרה אל הציביליזציה.
בשלוש השנים של פעילות הניחה משלחת FRAM את הבסיס לחקר עולם הקטבים, השלימה משימות מדעיות רבות וגילתה גילויים בתחומים כמו מטאורולוגיה, חקר זרמי האוקיינוס, חקר ימים, חקר החי והצומח באזור הארקטי וכו’. Finse נבחר כנקודת היערכות ואימון בשל התנאים הקשים הדומים במידה רבה לתנאים השוררים באזור האוקיינוס הארקטי. אני זוכר שעברה בי המחשבה: “ועכשיו אני הולך לגלות מהם אותם תנאים קשים”.
בוקר בכיתה, אחה”צ בשטח
כבר ביום הראשון יצאנו לתרגל מה שנלמד בכיתה, והקצב היה מהיר מאוד. הגישה של מנהלי הקורס היא שבבוקר לומדים, ואחה”צ מוקדש לתרגול בשטח. קמנו כל יום בשש בבוקר, בשבע היינו בארוחת בוקר, ובשבע וחצי כבר היינו בכיתה, לאחר שהכנו כריכים לארוחת צהריים שנאכל בשטח. התחלנו עם יישור קו לגבי ההבדל בין האוקיינוס הארקטי לאנטרקטי. למדנו על ביגוד וציוד בסיסי לתנאי קוטב, קריאת פני השטח באזורים קפואים, וקריאה נכונה של תחזית מזג אוויר באתרים המתמחים במזג אוויר קפוא ולפי העננות בשמיים.
למדנו על התמודדות עם סופות מסכנות חיים, ויצאנו לתרגל לראשונה – סקי נורדי בשטח. זו היתה הפעם הראשונה שלי בסקי, ולכן עקומת הלימוד שלי נאלצה להיות גבוהה יותר משל המשתתפים האחרים. הלימוד עצמו היה – נראה לך איך מתחברים למגלשיים, ומפה אתה ברשות עצמך. בעליות, ובעיקר ובירידות – לא הפסקתי ליפול, אבל גם לא הייתי קרוב להישבר. סך הכל יום רגיל בקורס.
למחרת התחלנו ללמוד על המזחלת שלנו: סוגים שונים של מזחלות והתאמתן לתנאי שטח שונים, איך מאבזרים אותן, איך מושכים אותן, ויצאנו לתרגל איתן גלישה בשטח. לא הפסקתי ליפול, הפעם עם מזחלת לצידי. המדריכים בחנו מזווית העין לראות אם אני נשבר. נאלצתי לאכזב אותם.
קריר ונעים בנורבגיה הארקטית
ביום השלישי למדנו הכל אודות האוהל שלנו: איך מקימים ומפרקים אותו, איך מאבזרים אותו, איך מתנהלים בתוכו. למדנו שיש סדר יום מאוד ברור בתוך האוהל, איך מציתים אש בכפור של 30- מעלות, איך מכינים אוכל, ואיך בונים ערכת שינה שתמזער את חדירת הקור הבלתי נמנעת בזמן השינה. תרגלנו הכל בשטח, במסע סקי זריז, הפעם עם מזחלות כבדות ומאובזרות. כמובן שנפלתי, אבל מצב הרוח נשאר מרומם. אימצתי לעצמי את עצתה של מנהלת הקורס, שצריך ללמוד להיות “comfortly chill”, כלומר להבין שיהיה קר, וללמוד לחיות עם זה בשלווה, והרגשתי שלמרות שאני נופל – נשארתי חזק בכל שאר ההיבטים – שום שריר לא כאב, לא היה לי קר כל כך, האוכל היה טעים, ונהניתי משהייה בחוץ ומסט הכישורים החדש שלמדתי. במובן הזה, מבחינתי, ליפול היה מחיר הגיוני לשלם עבור כל הטוב הזה.
אאוטפאנל בווצאפ:
בימים הבאים למדנו לנווט עם GPS ובלעדיו – עם מצפן ומפה מנוילנת, וב-whiteout מוחלט. למדנו להוביל תדריכים שכללו ניתוח מזג האוויר והמסלול שנעבור באותו היום, תוך קריאת פני הקרקע. למדנו על מכשירי קשר, טלפונים לווייניים וקריאה לחילוץ, ועל סוללות ופאנלים סולאריים, למדנו על היגיינה בתנאים הקשים, על טיפול ראשוני בכוויות קור, בעיוורון שלגים, בהזעה בקור, והתייחסות לצדדים הנפשיים של משלחות מבודדות בתוך שממה אינסופית לבנה וקפואה. בהתאמה, למדנו על משטר האימונים וההכנה שצריך לעשות – הן בצד הפיזי והן בצד המנטלי כדי להשתתף במשלחות לאזורי הקוטב. משתתפי המשלחות סוחבים בד”כ מזחלות במשקל של 90-120 ק”ג כתלות באורך המסלול במשך שבועות ולעיתים אף חודשים. כל זה בסביבה מאתגרת במיוחד מול ים לבן וכשברקע שורקת רוח מקפיאת עצמות – ברור שנדרשת הכנה פיזית ומנטאלית יוצאת דופן. גורלה של משלחת כזו יכול במידה רבה להיקבע לפי חוזקם הפיזי והמנטאלי של משתתפיה, ומספיק גורם אחד חלש בקבוצה כדי להביא לכישלון המשלחת כולה.
ביום האחרון בקורס למדנו לחשב את כמויות המזון למסע כולו לפי משקל גופנו, ויצאנו ברכבת לכפר הגדול הקרוב – לרכוש מזון למשלחת בהתאם למשקל גופנו ולמה שלמדנו בקורס. השיטה של לימוד תיאורטי שמלווה מיידית בתרגול מעשי – באה לידי ביטוי גם כאן. עם חזרתנו ל-Finse באותו בערב, ישבנו עד מאוחר לניילן את שקיות האוכל, להכין את שקי הציוד בתוך המזחלת, לארוז את תיקינו האישיים ולהפקיד אותם למשמורת בחדר קטן בבקתה אחרת בכפר. עם בוקר, אכלנו ארוחת בוקר זריזה ויצאנו כמשלחת למסע בן 8 ימים להקיף את הארדנגרבידה (Hardangervidda)- הרמה ההררית המושלגת הגדולה ביותר באירופה. בתוך כך גם חציית הארדנגרקיולן (Hardangerjøkulen glacier) – אחד הקרחונים הגדולים ביותר בנורבגיה. פרט מעניין – בקרחון הזה צולמו הסצינות של הכוכב המושלג הות’ בסרט “האימפריה מכה שנית” מסאגת מלחמת הכוכבים.
כתב וצילם: אלעד בצלאל
מנכ”ל משותף של חברת N-Limit, המתמחה בהכשרה, ייעוץ ובנייה של מערכי מכירות מורכבות. אבל זה רק סיפור הכיסוי שלו. אלעד חובב מסעות אתגר וסיבולת באזורי קיצון בעולם, בעיקר כאלה קפואים, וכדי שלא ישעמם מנסה כמיטב יכולתו לגרור את אשתו וילדיו להרפתקאות שיתחרטו עליהן בהמשך. לפעמים הוא גם מצליח.
