הקיץ נחת עלינו ואיתו החופש הגדול הגיע. מצד אחד, זו עלולה להיות תקופה קשה שבה אתם שוברים את הראש מה לעשות עם הילדים ואיך להוציא אותם מהמסכים. מצד שני, זו עשויה להיות גם תקופה בה אתם יכולים לצאת יחד איתם לטיול הרפתקני בחו"ל שהם לא ישכחו. אנחנו מציעים לכם לצאת למסע בצפון יוון שכולל קניונים (מהסוג עם סלעים), טברנות, רפטינג וחיבור משפחתי.
מטיילים בצפון יוון – מסלול משפחתי למתקדמים
אם כבר טעמתם מנפלאותיה של אירופה הקלאסית והמסלולים השגרתיים של טיולי משפחות כבר אינן מספקות את יצר ההרפתקה והסקרנות האינטלקטואלית שלכם, אני מזמין אתכם למסע אחר. יוון, ערש התרבות המערבית, מציעה הרבה יותר מאשר חופים שטופי שמש ואתרי עתיקות מתוירים לעייפה. היא מזמנת חוויה עמוקה, המשלבת טבע פראי ועוצמתי, היסטוריה חיה, ואתגרים פיזיים המתגמלים בנופים עוצרי נשימה ובתחושת סיפוק שאין שנייה לה.
הילדים לא במסכים!
אנחנו גילינו את יוון בטיול משפחתי לפני שנתיים והתאהבנו בה. בטבע הפראי והלא מתועש, באנשים הפשוטים והלבביים, באוכל עם טעם של פעם ואפילו בכבישים שהנהיגה בהם מעלה את רמת האדרנלין. כמו בטיול הקודם שכתבתי עליו, גם הפעם החלטנו לנסוע לצפון המדינה ולהמשיך לחקור אזורים ומקומות בהם טרם ביקרנו. למרות שהוא מתוכנן לפרטי פרטים, סיפור המשא שלפניכם משאיר מקום להפתעות וגילויים אישיים, למי שירצה לשאוב ממנו השראה. הוא ייקח אותנו ממרכז יוון ההררית, דרך הפסגות הדרמטיות של צומרקה ומנזרי מטאורה התלויים, אל קניוני זגוריה המרהיבים, ויסתיים בנגיעה באזור קרפניסי הפחות מוכר. זהו מסע למשפחות שלא חוששות ללכת, לחשוב ולהרגיש – מסע שכולו טבע, היסטוריה ורוח אנושית.
עצירה קסומה בצפון יוון, באראחובה – השער לדלפי
אם התמזל מזלכם והצלחתם למצוא טיסה נוחה לסלוניקי – לכו על זה. זה יחסוך לא מעט נסיעה צפונה. לנו המזל לא שיחק ונחתנו באתונה. למרות שישראל ויוון נמצאים באותו אזור זמן, ההרגשה היא שהשעון ביוון הולך לאט יותר. אף אחד לא ממהר לשום מקום והדברים קורים בקצב אחר. עם הנחיתה, קבלת הרכב וההתארגנות הראשונית, אנו משאירים מאחור את שאון העיר אתונה ונוסעים (כשעתיים) אל העיירה הציורית אראחובה.
רק פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מיקומה, במורדות הר פרנאסוס, הופך אותה יעד נוח לעצור בו בדרך צפונה. יחד עם זה, זה לא כמו עצירה בדימונה בדרך לאילת. אל תטעו – אראחובה היא גם יעד מקסים בפני עצמו וגם נקודת מוצא אידיאלית לביקור בדלפי. ארוחת צהריים מאוחרת נינוחה באחת הטברנות המקומיות והמשובחות בפרברי העיירה, סיפקה לנו את האנרגיה הדרושה לסיבוב קצר בסמטאות האבן, בין חנויות האומנות המקומיות ובתי הקפה המזמינים. הערב יורד, ואווירת ההרים הקרירה עוטפת את האזור בהבטחה למה שיבוא.
וילה בפאתי אראחובה בה ישנו
את הלילה הראשון בילינו בוילה ענקית מחוץ לאראחובה, כי החלטנו להימנע ככל האפשר מלינה בבתי מלון. למעשה, רוב החופשה התארחנו בוילות או בבתים, שבהם היינו לבדנו. מעבר לגיבוש המשפחתי, זה אפשר לנו להיות מאוד גמישים באוכל, גם אם במחיר של הכנה עצמית של ארוחות בוקר וערב.
האתר הארכיאולוגי של דלפי
צפון יוון, מטאורה ודלפי: בין היסטוריה לרוח ההרפתקה
לאחר ארוחת בוקר משובחת שהכנו לבד ממצרכים מקומיים מאוד טעימים, התארגנו ונפרדנו מאראחובה. בכבישים פתלתלים יצאנו למסע בזמן אל דלפי (Delphi), אתר שהוא לא פחות מטבור העולם עבור היוונים הקדמונים. כאן, במקום בו האמינו כי נפגשו שני הנשרים ששילח זאוס מקצוות תבל, שכן האורקל המפורסם ביותר בעולם העתיק.
- האתר הארכיאולוגי והמוזיאון של דלפי – הביקור באתר הוא חוויה רב-שכבתית. מי שחובב היסטוריה וארכיאולוגיה יכול לבלות כאן לפחות חצי יום. הכניסה לאתר כרוכה בתשלום (12 יורו) ומעניקה גם כניסה למוזיאון. ביקור באתר מתחיל ב"דרך הקדושה" (Via Sacra) דרך נתיב עלייה מתפתל, כ-200 מטרים אורכו, המוליך מן הכניסה אל לב המתחם – מקדש אפולו. לאורכה ניצבו בעבר אנדרטאות ומבני אוצר שהוקמו על ידי ערי-מדינה שונות, עדות לפסיפס הפוליטי המורכב של יוון העתיקה. שרידיהם, ובמיוחד בסיסיהם, עדיין מרמזים על הפאר שאפף את המקום.
- מקדש אפולו (Temple of Apollo): כאן, במרכז פולחנו של האל, ישבה הפיתיה, הכוהנת הגדולה, ומלמלה את דברי הנבואה שהועברו אליה, על פי האמונה, מאפולו עצמו, ופורשו על ידי כוהני המקדש. מן המבנה המפואר, שנבנה ושוקם לפחות שלוש פעמים לאורך ההיסטוריה (השרידים הנוכחיים הם מן המאה ה-4 לפנה"ס), נותרו כיום בעיקר היסודות. על קירותיו חקוקות אמרות שבעת חכמי יוון, ובראשן "דע את עצמך" של תאלס ממילטוס.
- החומה הפוליגונלית (Polygonal Wall): מאחורי מקדש אפולו ניצבת החומה המרשימה, שנבנתה במאה ה-6 לפנה"ס ותומכת את המשטח עליו עומד המקדש. אבניה, המסותתות בצורות פוליגונליות מדויקות, נושאות כתובות עתיקות ומהוות עדות הנדסית מרשימה.
- אוצר האתונאים (Treasury of Athens): מבנה דורי מרהיב משיש פאריאני, שנבנה סביב 510 לפנה"ס (ושוחזר בתחילת המאה ה-20). על פי פאוסניאס, הוא הוקם כמנחה לאחר הניצחון בקרב מרתון. זהו סמל לדמוקרטיה האתונאית המתעוררת.
- התיאטרון (The Theatre of Delphi): בסמוך למקדש, התיאטרון העתיק, בעל קיבולת של כ-5,000 צופים, אירח בעיקר תחרויות מוזיקליות כחלק מהמשחקים הפיתיים. המבנה האבני הראשון מתוארך למאה ה-4 לפנה"ס, אך השרידים הנראים כיום הם מהתקופה הרומית המוקדמת.
התיאטרון של דלפי
- האצטדיון (The Stadium of Delphi): במפלס העליון של האתר, האצטדיון, שנבנה במאה ה-5 לפנה"ס ושופץ על ידי הרומאים, יכול היה להכיל כ-500 צופים ושימש לתחרויות אתלטיות במשחקים הפיתיים.
- התולוס (Tholos of Delphi): במתחם של אתנה פרונאיה (Athena Pronaia), מבנה מעגלי אייקוני מהמאה ה-4 לפנה"ס, עם שרידי 20 עמודים דוריים חיצוניים ו-10 קורינתיים פנימיים. מטרתו המדויקת לוטה בערפל, אך הוא נחשב ליצירת מופת של האדריכלות הקלאסית.
האצטדיון של דלפי
המוזיאון של דלפי צמוד לאתר הארכיאולוגי ומוסיף רובד וחוויה משלימה. מוצגים בו פריטים מגוונים שהוצאו בחפירות במקום לאורך השנים וניתן לקבל עליהם הרבה יותר פרטים, מאשר באתר הארכיאולוגי. לאחר שספגנו את עוצמתה ההיסטורית והרוחנית של דלפי, אנו ממשיכים בנסיעה צפונה, אל עבר קסטראקי (Kastraki), השוכנת בצילם המרשים של צוקי מטאורה (Meteora), שם נלון לקראת חוויות היום הבא.
מטאורה
רפטינג בונטיקוס וטבע פראי במטאורה
מטאורה שוכנת בלב חבל תסליה שבצפון יוון. מי שמגיע אליה יחווה אחד האתרים מעוררי ההשראה באירופה. עמודי הסלע האדירים, שנדמים כמעשה פיסול שמיימי, נישאים לגובה של מאות מטרים מעל העמק הירוק ומעניקים תחושת התפעלות מיסטית. על ראשי הצוקים שוכנים מנזרים ביזנטיים מהמאה ה-14, שנבנו בתעוזה יוצאת דופן תוך שילוב בין אדריכלות רוחנית ונוף פראי. עבור מטיילים חובבי טבע, היסטוריה ורוח, מטאורה היא יותר מאתר תיירות – זו חוויה רב-מימדית של מפגש בין אדם לטבע, בין הרוח לגוף.
הצטרפו וקבלו כתבות לווצאפ בקבוצה שקטה
מטאורה היא יעד תיירותי מאוד פופולרי. רוב האנשים שמגיעים אליה פוקדים את מנזריה התלויים ומעטים מתעניינים בטבע מסביב. בביקורנו הקודם בה גם אנחנו זרמנו עם הרוב ועלינו לאחד המנזרים שהיה פחות עמוס במטיילים. הפעם החלטנו לחוות חוויה משלימה ולעשות הליכה קצרה בשביל טיול שמתפתל למרגלות אחד המנזרים. השביל הוא חלק מ"שביל המטאור הגדול" (Great Meteoron Trail) ואורכו כ-6 ק"מ. הוא מקיף את כל החלק המרכזי שבו נמצאים המנזרים ונותן מבט היקפי גם על המנזרים וגם על תוואי השטח המיוחד העוטף אותם. מי שמגיע למטאורה לזמן קצת יותר ארוך, הייתי ממליץ לשלב את כל השביל יחד עם אחד המנזרים ולקנח בארוחה עשירה באחת הטברנות בעיר. אנחנו הסתפקנו בסיבוב קצר למרגלות אחד המנזרים, קיבלנו טעימה קטנה מהמקום והרגשנו שלא מיצינו.
מוכנים לאתגר הבא
אחרי יום רגוע ושליו שחווינו בדלפי וסיבוב קצר אך קולע במטאורה ערב לפני, החלטנו לקבל מנת אדרנלין מרעננת ולחוות את הרפטינג שכל כך אהבנו בביקורנו הקודם ביוון. בפעם הקודמת שטנו בנחלים אראכטוס ווידומאטיס והפעם החלטנו ללכת על הפחות מוכר ומתוייר – רפטינג בנהר ונטיקוס (Venetikos) שנמצא במרחק של כ-45 דק' נסיעה צפונה ממטאורה.
האמיצים שביננו קפצו לנחל מהצוק
למטיילים ספונטניים או כאלה שחוששים להתחייב – חשוב לדעת שכל פעילות outdoor ביוון שבה אתם נעזרים בחברה מקומית, חייבת תיאום מראש וחלקם אף יבקשו תשלום מראש. אנחנו הכנו את עצמנו לאופציה הזו והבטחנו את מקומנו עם חברה מקומית.
כפר קטן ונידח בשם פלי (Felli) שלולא המשרד של חברת הרפטינג לא היינו חושבים להיכנס אליו, פגש אותנו שקט ומנומנם בבוקר. עד הרגע האחרון לא היינו בטוחים שאנחנו במקום הנכון ורק מיניבוס עם נגרר ורפט עליו נתנו את האישור הסופי.
תרנגולות הסתובבו חופשי ברחובות הכפר ולא פחדו מאיתנו, גם אחרי שעלינו על חליפות שחייה וחבשנו קסדות. נחל ונטיקוס שבו עשינו את הרפטינג, פחות מוכר בקרב מטיילים ישראלים מנחל אראכטוס או הוידומאטיס ולראיה גם לא פגשנו אף דובר עברית במשך כל הפעילות. לעומת נחל Voidomatis שבו המים צלולים במידה שקשה לתאר, נחל ונטיקוס נראה פחות מזמין. מי הנחל, שהם תוצר של המסת שלגים מהרי פינדוס הסמוכים, קרים מאוד (טמפרטורה חד ספרטית) לא צלולים, אבל הזרימה בו סבירה. 8 ק"מ של חוויה רטובה שהתפרשה על פני כמה שעות הקפיצה לנו את רמת האדרנלין וסיפקה גיבוש משפחתי מצויין. עצרנו באמצע ליד צוק קטן לכמה קפיצות למים לאמיצים שבינינו. לימדנו את המדריך שלנו, באביס, שהזכיר ימאי יווני מהדור הישן, כמה מילים בשפת הקודש, בנוסף לכמה שהוא כבר ידע. קבוצה הבאה מישראל שהוא יפגוש, בטוח ייהנה מזה.
עייפים, אך מרוצים, אחר הצהריים, שמנו את פעמינו אל עבר הכפר אנו פדינה שבלב חבל זגוריה, לקראת הימים הבאים שיוקדשו לטבע הפראי של האזור. כל מה שחווינו וראינו ביומיים הראשונים היה רק חימום למה שמצפה לנו הלאה, באזורים שהם בעיניי הכי יפים ביוון – חבל זגוריה וחבל צומרקה בצפון המדינה.
אחד מגבי רוגובו
חבל זגוריה בצפון יוון: קניונים, מעיינות וכפרי אבן
חבל זגוריה, אזור הררי מבודד וקסום, מוכר בזכות כפרי האבן המסורתיים שלו, בגשרי האבן הקמורים ובקניונים העמוקים. הוא קיבל מקום של כבוד בתוכנית שלנו. מדובר בלא פחות מאחד מאזורי הבוטיק של יוון ושווה להקדיש לו לפחות כמה ימים. חשוב מאוד לבחור נקודת לינה במיקום מרכזי ונוח. זה יחסוך נסיעות הלוך-חזור מיותרות לפעילויות ותוכלו להנות יותר מהשקט ולא מזמן על הכבישים הלא פשוטים כאן.
מלון משפחתי בכפר קטן בשם אנו פדינה (Ano Pedina) היה אידיאלי מהבחינה הזו. שני בני זוג בעלי המלון נתנו לנו הרגשה של בית של פעם בכפר. למלון יש היסטוריה מעניינת מאוד והיא פגשה אותנו בתמונות על הקירות ובכמה מיצגים שמורים היטב במסדרונותיו.
לפני כ-40 שנה בעלת המלון, ילידת הולנד, הייתה בביקור ביוון והתאהבה במדינה, באנשים ובטבע בה. היא פגשה בחור יווני שקסם את ליבה והחליטה לא לחזור למולדת. הם התחתנו, היא נשארה ביוון ומאז הם מתפעלים ביחד את המלון. הילדים באים לעזור בתקופות עמוסות ואנחנו זכינו לראות את אחת הבנות שלהם באה לביקור עם הנכד. המלון היה כל כך בוטיקי שחלק נכבד מהמאכלים ומצרכים שהוגשו לנו לארוחות בוקר, הבעלים הכינו בעצמם מגידולים של הגינה ליד המלון או מפירות יערות האזור. אהבנו במיוחד את הריבות תוצרת הבית והיינו צריכים לחפש בויקיפדיה מידע על הפירות שמהם הן הוכנו.
גבי רוגובו ושביל עידן הקרח: טבע קליל למשפחות
אחרי ארוחת בוקר דשנה וטעמה שהכינו לנו בעלי המלון יצאנו לאוויר הצלול והקריר. הכפר אני פדינה נמצא בגובה 1000 מ' ובו משמעותית יותר קריר ממרכז ודרום יוון. כחימום, פנינו תחילה אל גבי רוגובו – מסלול בין בריכות מים קטנות וצלולות בין סלעי צפחה. שביל קצר מחניית עפר מאולתרת למחצה בצד כביש מתפתל בין הכפרים פפיגו ומיקרו-פפיגו, בלי סימונים ברורים, מוביל לקניון קטן ובו שרשרת גבי מים צלולים. כחובב טבילות גם בגבים עכורים בארץ אחרי שיטפון, קינאתי במה שיש ליוונים כאן. הלוואי והיה לי כאלה גבים צלולים באמצע ריצת שטח בקיץ לוהט של ארצנו. הייתי מוכן לשלם על טבילה. מסלול של גבי רוגובו (שזהו שמם החצי רשמי) הוא בעצם הליכה קצרצרה בין הגבים למפל קטן וחזרה. בקיץ המקום כנראה עמוס לעייפה, כי קל מאוד להגיע אליו, אבל בתקופה שבה ביקרנו בו (אפריל), הוא עדיין היה בשפל תיירותי וכמות המבקרים בו הייתה סבירה.
מה שמאפיין את אזור זגוריה הם סלעים מאבן צפחה. במקומות שהיא מבצבצת מתוך שיחים צפופים, זה נראה כמו עוגה רב שכבתית. השטח כאן צפוף והררי במיוחד. הוא מכתיב את אופי הכבישים והם מאוד צרים ומפותלים ובחלקם נראים כמו מסלול מרוץ.
כמה דקות נסיעה מגבי רוגובו, בין פסגות האבן המשוננות של רכס הפינדוס, בצל עצי הדולב העתיקים ובין פלגי מים קרים וצלולים, נפרש מסלול עידן הקרח – אחד השבילים הקסומים בצפון יוון. המסלול הוא לא מעגלי (מנקודה לנקודה) ואנחנו דגמנו אותו משני קצותיו בביקורנו הקודם כאן. הפעם החלטנו שהגיע הזמן להשלים אות כולו. השביל קיבל שם קליט של "שביל עידן הקרח" בגלל שרידים גיאולוגיים בני מיליוני שנים שמצאו לאורכו, סימני קרחונים שנעלמו ואגדות מקומיות שנשארו לחיות בין הסלעים. הוא כולו מוצל ועובר לאורך נחל הווידומאטיס הצלול, שזורם לאיטו לאורך כל השנה. חוויית טבע מרגיעה יחד עם מסע בזמן. השביל מסתיים באחת הנקודות הציוריות ביותר של האזור: גשר קלידוניה, שקשתו טומנת בחובה דורות של היסטוריה, אדריכלות ונוף פראי. בין פוקדי המקום היו כמה משפחות מארץ הקודש שכמונו באו ליהנות מפינת החמד היוונים שטומן האזור. מכיוון שהמסלול די מתוּיָר ורוב מבקרים הולכים אותו בכיוון אחד בלבד, את הדרך חזרה לאוטו עשינו במונית.
חציית קניון ויקוס – אתגר נוף נדיר ביוון
את קניון ויקוס המרשים והעוצמתי, ראינו ממעוף הציפור בביקורנו הקודם, כשטיפסנו לתצפית בלוי (Beloi). אז זה היה נראה מרשים ומפחיד כאחד, כי מדובר בהליכה לא קצרה ולא הייתי בטוח שכל בני משפחתי מוכנים אליה. גם הפעם רמת הביטחון שלי לא הייתה גבוהה במיוחד, אבל לפחות מבחינה מנטלית עשיתי לכולם הכנה וסיפרתי שמדובר במסלול… ארוך, אבל מאוד יפה. כך התייצבנו מוקדם בבוקר בתחילת המסלול בכפר מונודנדרי, שלדעתי, חייב את עצם קיומו למטיילים. רחוב וחצי, כמה עשרות בתים ומספר מסעדות ובתי הארחה – רובם חיים על התיירות.
שביל בתוך קניון ויקוס
המסלול שחוצה את קניון ויקוס הוא אחת החוויות הכי מיוחדות שאפשר למצוא בצפון יוון – לא רק בגלל הנוף, אלא בגלל התחושה שאתה ממש הולך בתוך קניון עצום וצר, בין קירות סלע בגובה עשרות מטרים. תחילה חשבנו שכל ההליכה תהיה לאורך נחל (הוידומאטיס), אך די מהר הבנו שבחלק הזה הנחל הוא אכזב וזורם רק בחורף, כשיש גשמים ושטפונות. פה ושם פוגשנו בריכות קטנות, כסימן לשטפונות שהיו כאן לא מזמן, וחלקם היו אף מתאימות לטבילה – צלולים ובעלי גישה נוחה. מפאת מזג האוויר הצונן, פסחנו על עניין הטבילות והתמקדנו בחוויית ההליכה.
השביל כולו מוצל ועובר בין יערות ירוקים, מקומות לעצור לפיקניק, והרבה נקודות תצפית שאי אפשר שלא לעצור בהן. למרות שעל הנייר אורך המסלול הוא כ-12 ק"מ, עצרתי את השעון על קצת יותר מ- 15 ק"מ. רגע לפני הסיום בכפר ויקוס, מגיעים למעיינות הוידומאטיס, שהחל מהם הנחל הופך לנחל זורם מעל פני הקרקע. זהו בונוס מרענן לצד המסלול הארוך– מים קפואים וצלולים לחלוטין, שמושכים אותך לטבול גם אם לא תכננת מראש. אנחנו הסתפקנו בטבילת רגליים ועצירה קלה לנשנוש מול פכפוך המים. 7 שעות לקח לנו לצלוח את החלק העביר בקניון ויקוס ובסופם טיפסנו לכפר ויקוס, הצופה על הנוף שמתחתיו מגובה 760 מ'. גם כאן, משום שהמסלול הוא חד כיווני, חזרנו במונית.
גשר אבן מעל נחל האוס ליד עיירה קוניצה
נפרדים מזגוריה: נהר האוס ומנזר סטומיו
בצפון מחוז אפירוס, בכניסה לעיירה הגדולה קוניצה (Konitsa) נמצא גשר אבן עתיק וגדול שנמתח מעל נהר האוס Aoou שמקורותיו בסכר ואגם האוס השוכן צפונית לכפר מצובו, מזרחית לכפרי זגוריה. הנחל ממשיך לזרום לתוך גבולות אלבניה השכנה, שבה הוא משנה את שמו לויוסה. מדובר באזור הכי צפוני של יוון שהרבה מטיילים לא מגיעים אליו בשל המרחק מהמרכז והרצון להספיק הרבה בזמן קצר. אנחנו החלטנו להיות יסודיים, לא לוותר ולגלות את קסם המקום ברגליים רגע לפני שעוזבים את זגוריה ומדרימים לחבל צומרקה. תחזית מזג האוויר ביסרה מעונן עם סיכוי קטן לגשם באזור, אבל כשהגענו לתחילת המסלול זכינו לשמיים אפורים לגמרי וגשם בעוצמה חריגה. חמושים באופטימיות זהירה ומעילי גשם התחלנו לצעוד לאורך נהר האוס.
סלמנדרה מוסווה בין עלים על גדת נחל האוס
המסלול הוא הלוך-חזור והיה מוגדר כקל ונוח לצד הנופים הנפלאים. תחילתו אכן הייתה קלה ועברה מעל לגדה הדרומית של הנהר ששזרם לצידנו בעוצמה מרעננת. אחרי כחצי שעה הליכה, כאשר כבר עלתה בי המחשבה לקצר ולחזור לאוטו בגלל הגשם, הוא החליט להפסיק והשמיים התבהרו. כעבור כשעה הליכה השביל התחיל להתרחק מהנהר ולעלות בתוך היער לכיוון מנזר סטומיו. מפה התחיל טיפוס של כחצי שעה עד למנזר שכבר התחיל לבצבץ בדרך בין צמרות העצים על ההר. העליה לא הייתה קלה – תלולה וארוכה וזה השלב שהמסלול הפך למאתגר יותר. למרות שאפשר היה ללכת עד תחילת העליה ולחזור חזרה, המשכנו לטפס עד המנזר ולקחת על עצמנו את אתגר העלייה. המנזר עצמו לא היה מרשים במיוחד, אך היה פתוח לרגל חג הפסחא. הפסקת סנדוויצ'ים – ואז ירדנו חזרה. בדרך למעלה ראינו במקביל לדרך סלולה, שבה עלינו, סינגל שהיה מסומן בתור מסלול למתקדמים. בדרך חזרה למטה החלטנו שאנחנו כבר מספיק מיומנים וחלק מהדרך חזרה עשינו עליו. שביל מגוון מאוד – ומומלץ בחום.
ברור שניקח את המסלול הארוך יותר!
המשך יבוא
יוון מציעה הרבה מעבר למה שנראה מבחוץ. היא שילוב נדיר של נוף עוצמתי, עומק תרבותי ואנשים שמקבלים אותך כמו משפחה. והכי חשוב – היא מקום שמזכיר לך איך זה להרגיש. באמת. בחלק הבא נשתף אתכם בהמשך משא גילוי משפחתי בצפון יוון – בין פסגות של חבל צומרקה ואזור קרפניסי.
מאת: ודים לינצקי
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
