שמורת הטבע נמביטי הנמצאת במדינת הזולו היא נקודה קטנה ומקסימה המאפשרת חופשה לא ארוכה ומהנה יחד עם צפייה בחמשת בעלי החיים הגדולים שיש לאפריקה להציע: ה Big 5.
אחת האטרקציות הכי משמעותיות בביקור באפריקה היא המפגש עם בעלי החיים הגדולים. לרוב הם לא מסתובבים בשטח בצורה חופשית ממש. רובנו שמע ומכיר את שמורות הטבע הענקיות כמו פארק קרוגר, אבל השמורה הזו- נמביטי, ראויה לביקור.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
לאחר 10 ימים של טרק קשוח ברכס הדרקנסברג בדרום אפריקה, נותרו לי מספר ימים להעביר עד הטיסה. מעבר להתאוששות, חיפשתי כמובן לגעת באחת החווית שאפריקה הכי ידועה בהן – בעלי החיים. בניגוד לטיילים אחרים במדינה, הייתי ממוקד מאד במסע ההליכה שלי וכל תוספת אחרת היתה רק ״על הדרך״. דרום אפריקה היא מדינה עצומה ואת מעט הזמן שנותר לי לא רציתי להעביר בנסיעות מטורפות על מנת להגיע למקומות ידועים ומפורסמים כמו פארק קרוגר, שנמצא בצד השני בכלל. במקרה התגלגל אלי קישור לאתר של שמורת Nambiti. שם מדליק באופן כללי, תודו. נקודה קטנה וממש לא ידועה בשלל האטרקציות הפופולריות של דרום אפריקה. הכותרת היא פשוטה – Private game reserve. מה זה בדיוק? תכף נדבר על זה.
מיקום נוח
הפיץ׳ של השמורה פשוט וקל – מיקום נוח, בין דרבן ליוהנסבורג. במקרה, לא רחוק ממקום סיום הטרק. עדיין מדובר ב-4 שעות נסיעה, אבל במונחי דרום אפריקה זה ממש בקטנה. מעבר לזה מדובר במונח הקסם – Big 5 – אפשר לפגוש את חמשת בעלי החיים הכי גדולים ביבשת. ולבסוף, אזור נקי ממלריה, מה שחסך לי לחלוטין את הצורך בחיסונים או תרופות למיניהן בכל הביקור הדרום אפריקאי שלי (מרגיש טוב, תודה ששאלתם).
שמורה פרטית? מה זה?
גם אני תהיתי. כמו הרבה דברים מדהימים בעולמנו, כך גם שמורת נמביטי נולדה מחזון של איש אחד. בשנת 2000 רוב לה סור, שנהג לבלות זמן רב ברכיבה על סוסים, החל לחלום על יצירת שמורה לא רחוק מדרבן, במקום נגיש ונוח שיאפשר לאנשים רבים לבוא ולצפות בפלא הזה שנקרא בעלי חיים גדולים. הוא החל רוכב לחוות באזור, מחבר אותן אחת לשנייה. גדר היקפית גדולה נבנתה ולבסוף השטח היה מוכן. מדובר באזור מיושב למדי, כך שבעלי חיים טורפים וגדולים לא באמת הסתובבו שם בחופשיות. הכנסת בעלי החיים הגדולים היתה מלאכותית, אולם השמורה תוכננה בקפידה כך שתתקיים בה מערכת אקולוגית טבעית ועצמאית.
גן חיות גדול?
במשך שלושת הימים שלי בשמורה קשה להשתחרר מהמחשבה האם אני נמצא בגן חיות גדול? האם מדובר בגרסה רצינית של הספארי ברמת גן? מה רמת ההתערבות האנושית בשמורה? לצ׳יטות ולאריות יש קולרי מעקב למשל, זה מבלבל. המסקנה שמתקבלת היא שאכן מדובר במעשה ידי אדם, אולם זהו מפעל שמכוון בצורה מדהימה למטרה מס׳ 1 של שימור בעלי החיים הנדירים ביבשת. יחד עם זה, זה מקיים עסק כלכלי בריא, שמאפשר לאנשים להנות מכך וגם לייצר המשכיות הכרחית לפרוייקט המדהים הזה. כשניתקלנו בצוות אופנוענים חמוש ברובים הנע בשמורה – הבנו שמדובר בפרויקט רציני, החשוף לסכנות הידועות של הרג בעלי חיים עבור בצע כסף ומשקיע משאבים אמיתיים בלחימה בהן. המדריך שלנו הבטיח לי שבעלי החיים עצמאיים לחלוטין. הם צדים בעצמם, אין התערבות במזון, אין שירותים וטרינריים. מצד שני, יש הקפדה על המספרים – בשנה שעברה מספר האריות בנמביטי הגיע ל-22 וחלק לא קטן מהם נוייד לשמורות אחרות מצרכים שונים.
השטח מדהים ביופיו. במבט ראשון, מגיעים לסוואנה אפריקאית שטוחה למדי ולא מרתקת מבחינה נופית. גודל השמורה הוא כ-10 ק״מ לאורך ולרוחב. לא משהו פיצפון במונחים שאנחנו רגילים אליו בישראל, אבל כמובן לא בסדרי גודל של פארק קרוגר המשתרע על מאות קילומטרים. בנסיעה בשמורה מתגלה מגוון נופי אדיר. לא רק מישורי סוואנה מונוטוניים, אלא עמקים מקסימים, גבעות הרריות יפות ומכוסות צמחיה ולבסוף גם קניון של נהר פראי המפלח אותה. מצד אחד יש מרחב לא קטן לבעלי החיים להסתובב ומצד שני, הגודל די קומפקטי ורוב הסיכויים שהריינג׳רים הלוקחים אתכם לסיורי הספארי – ידעו למצוא בזמן קצר את כל בעלי החיים שבאתם לראות. חוויה נהדרת.
הפורמט של נמביטי
הגעתי לשמורה בסוף מרץ. זה סוף הקיץ, העונה הגשומה בדרום אפריקה, והעשב גבוה. זו לא העונה האידיאלית לצפייה בבעלי החיים היות והם נטמעים בעשב הגבוה, מוסווים וקצת קשה לראות אותם אם הם לא ממש קרובים לרכב. בנמביטי הפעילות יוצאת מהמלונות והלודג׳ים הבנויים ממש בתוך השמורה. הלודג׳ים בנויים בצורה מקסימה, נטמעים היטב בשטח והם חוויה בפני עצמה. בסיס נעים ונוח להעביר את הזמן בין סיורי הספארי. הם די דומים זה לזה, אולם נבדלים ברמת המלון וכמובן גם במחיר. חלקם בנויים על גבעות מהממות וצופים לנוף וחלקם בשולי השמורה. יש לפחות לודג׳ אחד שאינו מגודר – לצערי לא מצאתי בו מקום. למרות החשש שאריות מזדמנים יכולים לקפוץ לביקור בכל רגע נתון, המחשבה שאין הפרדה בכלל בין המבקר לטבע – עושה לי את זה. רוב הזמן אתם מופרדים מהשטח; אם זה בגדר החשמלית של הלודג׳, או ברכב הספארי שאסור לרדת ממנו.
אני הזמנתי מקום ב-Springbok Lodge, אחד הלודג׳ים הפשוטים יותר, אולם מקום נעים ביותר. בספרינגבוק הלינה היא באהלי גלאמפינג מרווחים ביותר. בפועל, חלק מהאהלים בנויים היטב ורק הגג הוא בפורמט אהל. כך או כך – מבטיח לכם, לא תרגישו בשום רגע שאתם ישנים באהל – והאמינו לי, את רוב הלילות לפני נמביטי ביליתי באהל ממש עמוק בשטח: מיטות עצומות, מרחב מחייה מרווח, אמבטיה מפנקת ביותר. מים קרים מוגשים בקביעות לחדר ובקבוק שרי גדול מאפשר למזוג כוסית או יותר בכל רגע נתון.
התשלום עבור השהייה בשמורה כולל כמעט הכל – סכום אחיד המכסה את הלינה, שלוש ארוחות ביום וגולת הכותרת – יציאה לשני סיורי ספארי ביום; הראשון, מוקדם, עוד לפני הזריחה, והשני לקראת שקיעה. הסיורים מתבצעים ברכב 4X4 גדול עם אורחים נוספים. במשך כל השהייה בשמורה תהיו מצוותים למדריך אחד (או מדריכה) שאחראי לספק לכם את החוויה המלאה, החל ממציאת בעלי החיים, הסברים מפורטים ואפילו בידור קל. הוא גם ידאג שתשתו היטב – כל המשקאות הנוספים שתזמינו, אינם כלולים במחיר החבילה, אבל שוב, מדובר במחירי אפריקה שכנראה לא ידגדגו את רמת ההוצאות שאתם מורגלים אליה בישראל. כל סיור נמשך כ-3 שעות.
אאוטפאנל בווצאפ:
מעבר לבעלי החיים עצמם, מדובר כאמור בחוויה נופית נהדרת, זריחות ושקיעות משוגעות וגם, אם יצא לכם, גשם טרופי סוער ומדהים שהופך את הכל לחוויה אפריקאית אמיתית. בסך הכל, בהתבסס לפחות על החוויה שלי, מדובר במחיר סביר ביותר, גם הוא נמוך במונחים ישראלים – 160 דולר ללילה, כולל כל מה שצויין פה למעלה הוא בסופו של דבר מחיר מצויין.
בעיני, הבעייה העיקרית היתה להעביר את הזמן בין הסיורים, שכן, אין פעילות מעבר לזה. יש בלודג׳ שטחים משותפים מרשימים, שכשוכית גדולה שאפשר לקרוא לה בריכה וחנות מזכרות נהדרת ולא יקרה שתאפשר לכם להצטייד במתנות מקסימות למי שמחכה לכם בבית. הארוחות מוגשות בקפידה, בפורמטים שונים (לא האוכל הכי מדהים שאכלתי, יש לציין, אבל בסך הכל נחמד מאד), לכל אחד יש את השולחן שלו, התואם למספר החדר. השמורה היא לא המסגרת החברתית האידיאלית יש לציין. מעבר להתערבבות בסיורים עצמם וההתלהבות המשותפת מחווית המפגש עם החיות והפסקת הבירה בלב הסוואנה, כל אחד הוא פחות או יותר לעצמו ולקבוצתו. אני, שהגעתי צמא למפגש חברתי אחרי 10 ימים של התבודדות בלב ההרים, לא ממש קיבלתי את המענה המתאים, אבל זה מה שיש וזאת החוויה שמראש הגדרתי לעצמי.
סיורי הספארי – לב הפעילות בשמורה
כאמור, כשמגיעים לנמביטי, המטרה העיקרית היא בעלי החיים. בכל יום תבלו כ-6 שעות בנסיעה במרחבי השמורה לחוויות שונות הקשורות בטבע הפראי שלה. הסיור הראשון יוצא השכם בבוקר, לפני עליית השמש. יוצאים בנסיעה חשוכה ושקטה ומנסים לגלות את בעלי החיים המתעוררים יחד עם היום העולה מסביבכם. בערב, סביבות ארבע אחר הצהריים, יוצא הסיור השני, הפוגש את הטבע רגע לפני סגירת היום. הרכב ממשיך במרץ למצוא הזדמנויות למפגש עם הטבע, גם לפעמים אחרי שקיעת השמש, כשכבר בקושי רואים משהו. שתי חוויות נהדרות של פתיחת יום וסגירת יום.
רכבי הספארי של כל הלודג׳ים נעים יחד, פחות או יותר באותן שעות ויש רשת קשר מתוקתקת של כל המדריכים המאפשרת העברת אינפורמציה חיונית על תצפיות מעניינות ומנגישה גילויים של סיור אחד עבור אחרים. לא תמיד אפשר לקפוץ לקצה השני של השמורה בעקבות גילוי שעובר בקשר, אבל יצא לנו פעמים רבות לדלג לנקודה קרובה בעקבות מידע חם שהגיע אלינו ולזכות בהצצה נהדרת שלא היתה מתרחשת אחרת.
יש קוד התנהגות קפדני בין רכבי הספארי – בכל נקודת תצפית יש מקום מוגבל למספר רכבים, כך שאין נהירה של כולם יחד לעבר החיות. רכב שאין לו מקום ימתין במרחק ביטחון בסטנד ביי, ורק עם אישור ספציפי של מדריך – יוכל לעלות לתצפית. יש חברות קרובה בין מדריכי כל הלודג׳ים והרבה כבוד הדדי. כך למשל, גם כשרכב נמצא בהפסקת שתייה בסיור (יש אחת כזאת בכל סיור – בירה בערב וקפה בבוקר), לא ניתן לרדת בנקודה שלו ללא אישורו, אפילו אם מדובר ברצון לצלם איזו תמונה אחת קטנה כי הם בדיוק התיישבו במיקום משובח. כשרכב התמקם להפסקה – זה השטח שלו, אין להפריע למדריך ולאורחים אלא אם הם נותנים אישור מפורש.
מה רואים? המתח התמידי הוא כמובן הרצון לצפות בחמש הגדולות – אריות, נמרים, פילים, קרנפים ו…באפלו. משום מה הג׳ירפה האצילית לא נכללת ברשימת החמש, אבל בעיני יש לחיה הענקית והאלגנטית הזאת מקום גדול של כבוד והיא בהחלט עוד אחד מדיירי השמורה. הקטע המעניין ואולי גם קצת עצוב בעיני, הוא שמדובר במעין סימון וי על בעלי חיים שאתה רואה, אולם אין כאן איזו התבוננות מעמיקה לאורך זמן ומשהו קצת יותר מלמד. אם משתחררים מהצורך לראות ״המון״ מתחילים לראות את הדברים הקטנים והיפים.
את משפחת המלוכה של הטורפים ראינו בתצפיות מסוג 1. זה נחשב גרוע למדי. תצפית על בעל חיים מדורגת 1-5 לפי איכותה, כאשר אתם יכולים לנחש כי כשמדובר ב-5, אתם יכולים להושיט יד וללטף את הטורף החביב שצועד כנראה ליד הרכב (לא מומלץ). על הלביאות קיבלנו טיפ לקראת שקיעה והספקנו לראות שתי לביאות שבעות משתרעות בעשב לא רחוק מהדרך אולם בחשיכה כמעט מוחלטת וזיהינו כי מדובר בלביאה רק בתאורה של הפנס האדום שאפשר להשתמש בו כדי להאיר על החיות. את האריה לעומת זאת ראינו למחרת בבוקר, קצת הרחק מהדרך, בעשב, באמצעות זיהוי משקפת בלבד – לא מספיק טוב. את הנמר (Leopard) לא ראינו בכלל, אולם ראינו המון עצי נמר נהדרים, Leopard tree, סוג העצים שכנראה ראינו במגוון תמונות וסרטים איך הנמר משתרע עליהם בנחת וצופה על הסביבה מלמעלה.
מעבר לזה ראינו חיות נהדרות מקרוב ממש – שתי צ’יטות (מתוך שלוש בסך הכל בשמורה) צעדו כברת דרך ארוכה לאורך דרך הרכב, את ארבעת הקרנפים הלבנים ראינו בקושי בשיחים בהתחלה אולם לאט לאט הם עשו את דרכם אל מקור מים ולבסוף צעדו לפנינו על דרך הרכב עד לאגם שם שתו בנחת מולנו. מראה מופלא.
פילים ראינו בשפע, התבוננו בהם מקררים את עצמם בניפנופי אוזניים וגם ברחנו ברוורס מהיר מפיל בודד שצעד באגרסיביות לכיווננו כשסיזווה, המדריך החביב שלנו, ממלמל בלחץ – ״ הוא לא במצב רוח טוב״. את הג׳ירפות ראינו מציצות מעל ראשי העצים ולמדנו איך הן התגברו על מנגנונים קוצניים של העץ באמצעות לשון מתוחכמת. ראינו גם ג׳ירפה בודדה צועדת לה בנחת בשדה פתוח – עוד מראה מקסים.
ויש את העדרים, הבאפלו, הזברות החינניות וגם האימפלה. לא בעלי החיים הנדירים, אולם לראות את שרשרת האימפלות פותחת בריצה בתצוגה מרהיבה של דילוגים עם רגליים נזרקות לאחור בעוצמה ובחן מרהיב – זה מראה מרגש. חזיר היבלות, הדמות של פומבה ממלך האריות – הוא חיה מצחיקה ממש וצועדת בדיוק כמו דמותה בסרט. ויש תנים וציפורים מרהיבות והתפאורה לכל אלה היא שקיעות בוערות או זריחות אדומות – אנחנו באפריקה, וזאת היבשת המדהימה הזאת בה עוד אפשר לראות את הטבע הנדיר ויוצא הדופן הזה. שמורת נמביטי היא חוויה נהדרת שתצטרף לכל שאר הפעילויות והחוויות שתעברו בדרום אפריקה.
מאת: אריה פישלר