אחרי כמה גילויים היסטוריים מעניינים בדלפי, רפטינג מרענן בנחל ונטיקוס והשלמות בחבל זגוריה, פנינו דרומה, להמשך הגילויים בחבל צומרקה. ודים לינצקי ממשיך את המסע המשפחתי שלו ביוון.
כבישי צפון יוון: אתגרי נהיגה והרפתקה בדרך
לוקח זמן להתרגל לנהוג בכבישים הצרים והמפותלים של צפון יוון. חובבי ההגה והנהיגה יכולים להתפנק ולשכור רכב עם גיר ידני ולתרגל טכניקות זינוק בעליה עם קלאץ' חצי לחוץ, או בלימה עם המנוע בהילוך נמוך בירידות תלויות. הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, החלטתי לקחת רכב עם גיר אוטומטי ולתת לרגל השמאלית שלי לנוח. זה אמנם הקל במקצת בנהיגה, אבל לא הכין אותי לכבישים המשובשים באזור. חלק מהכבישים עברו מתחת למצוקים קטנים והיו מכוסים אבנים שנפלו מהקירות. ברוב המקומות אין רשת מתכתית העוטפת את הצוק שתעצור את מפולת האבנים ומי שעובר במקום צריך רק לקוות שלא תשתחרר עליו אבן מהקיר.
רק פעם בשבוע: הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אחרי שהכנסתי לוויז את שם המקום הבא בו נלון במשך כמה מהלילות הבאים שלנו, לא תיארתי לעצמי, את מה שהלכתי לפגוש. אחרי נסיעה די ארוכה דרומה מזגוריה, כשכבר התחיל להחשיך, הגענו לכפר שבו היינו אמורים ללון, אבל הווייז התעקש להמשיך. אני לא מהמתווכחים עם תוכנות הניווט, במיוחד בחו"ל, אז המשכתי. כמה דקות אחרי שכבר יצאנו מהכפר, התוכנה מראה לי פניה ימינה לתוך מה שנראה כמו דרך עפר משובשת ברמה שלא הייתי בטוח שאצליח לעבור. לא מדובר על מה שפעם היה כביש והשתבש עם השנים בגלל הזנחה. מדובר בשביל עפר אסלי. עצרנו, והתקשרתי לבעלת הבית לוודא שאני במקום הנכון והסתבר שכן!
הסתבר, שלא רק שהיינו במקום הנכון, אלא גם שהיינו צריכים עוד להמשיך פנימה בשביל העפר לתוך היער, כאשר שיפוע השביל היה תלול כל כך, שלא ראיתי את ההמשך ממושב הנהג. אחרי כמה מאות מטרים של נהיגת שטח שהקפיצה לכולנו אדרנלין ראינו בית אבן יפה ומבודד שצפה מלמעלה על הכפר שאותו עברנו רק לפני כמה דקות. הגענו! זו תהיה נקודת המוצא שלנו לשלושה ימים הבאים.
לינה מבודדת בצומרקה הדרומית: טבע ושקט אמיתי
למרות, או אולי אפילו בזכות היותו מאוד מבודד, הבית בו שהינו בפאתי כפר Vatatsi התגלה כקסם של מקום. הבית נבנה על מדרון וחלונות של חדר שינה צפו דרומה לעמק מוריק ויצרו תחושה של ירוק אינסופי. כביש היה רחוק ועברו בו כמה מכוניות ביום בלבד. ציוצי ציפורים, ורחש צמרות עצים מסביב יצרו את פס הקול.
כהרגלי בטיולים משפחתיים, יצאתי כל בוקר לריצת חקר של השבילים מסביב, לפני שמשפחתי מתעוררת. בדיעבד למדתי על בשרי שלא תמיד אפשר להסתמך על מפות פתוחות (OSM) ולפעמים מה שמסומן בהן כשביל הליכה, לא תמיד ולא באמת קיים. לא פעם נאלצתי לשוב לאחור בגלל זה, אבל זה חלק מעניין הגילוי ודווקא אלה היו הריצות הכי זכורות שלי. פעם אחת הותקפתי ע"י להקת כלבים של חוות רועי צאן, ופעם אחת פגשתי כמה מתושבי הכפר מפרקים גופת חזיר שזה עתה שחטו ותלו על ענף עץ בחצר .
בריכה ברמה מרקס
רמה מארקס ומפלי סודה: מסלולים חבויים בטבע פראי
אזור צומרקה הוא גן עדן למיטיבי לכת, ובביקורנו הקודם לא הספקנו לטייל בו מספיק. הפעם הקדשנו לו כמה ימים בכוונה להשלים פערים. שתי פנינות טבע חבויות המתינו לנו בסובלנות ובוקר לאחר ההגעה שלנו לאזור נסענו לגלות אותן.
אי שם ליד כפר תאודוריאנה (Theodoriana), אחרי כביש משובש עם נופים מטריפים, מתחבא לו מסלול מהמם עם מפלי מים שסימנתי לעצמי עוד בביקור הקודם. על הנייר, המסלול אמור להיות די קצר – כ-3 ק"מ עם עודף מ-300 מ' של טיפוס, אבל הוא הפתיע אותנו מאוד. למרות שחניה של תחילת המסלול הייתה מסומנת היטב, המשך הסימון היה וולונטרי לגמרי עד כדי לא קיים. מזל שעשיתי עליו שיעורי בית עוד בארץ והייתי מוכן – אפילו הורדתי אותו לשעון כאמצעי חרום.
בדרך לאחת הבריכות של רמה מרקס
רמה מארקס (Rema Marks)
אחד המקומות שהכי הפתיעו אותנו בצפון יוון היה Rema Marks — שביל הליכה שבקושי נראה שמוביל לקניון קטן, כמעט חבוי, שנראה כאילו נשלף היישר מתוך גלויה. הרגשנו כאילו נכנסנו לעולם אחר — שקט, פראי, מלא חיים, אבל בלי עומס תיירים. המסלול עובר בחלקו ביער אורנים עבות וכולל ירידות ועליות טכניות קצרות שבהן צריך להיעזר בחבלים מאולתרים למחצה שמישהו מתח בין העצים. חלק מהמסלול אף קצת רטוב ובוצי בגלל נחלים קטנים שחוצים אותו וחלקו משופע ברמה שחייבים להחזיק בענפי עצים לצד השביל על מנת לא להתדרדר.
השביל מחבר בין חמש בריכות מים של נחל קטן, צלול ועלום שם. הגעה לחלק מהבריכות כוללת סטיה מהשביל הראשי וכרוכה במאמץ פיזי לא מבוטל, אם כי לגמרי שווה את זה. בבריכה הראשונה יש צורך גם לחצות את הנחל על מנת להמשיך במסלול. חלקנו הורדנו נעליים וחצינו יחפים וכותב שורות אלה, אחרי שהחליק ונרטב, חצה את הנחל כמו שהוא. למרות מזג האוויר, שהיה יחסית חמים ונחל מאוד מזמין לטבילה קצרה, ויתרנו על התענוג בגלל טמפרטורת המים הקפואה והסתפקנו בשכשוך רגליים. המסלול עצמו מתאים לילדים שאוהבים ללכת, במיוחד כאלה שנהנים מקצת טיפוס והרפתקה.
אחד המפלים במסלול של רמה מרקס
מפלי סודה (Souda Waterfalls)
לאחר מסלול של רמה מארקס, שלקח קצת יותר זמן מהמתוכנן, המשכנו לכפר תאודוריאנה, שהיה מאוד קרוב ומשם, בשילוט ברור, למפלי סודה. לצערי, לא היה מדובר במי נחל מוגזים קרים וצלולים, אלא בשני מפלים קטנים ויפים. הגישה למפלים הייתה די נוחה וזה מאוד התאים כחוויה משלימה למסלול של רמה מרקס. המראה והעוצמה היו שווים כל רגע.
מפלי סודה
ארוחה טעימה בטברנה מקומית לצלילי בוזוקי של בעל המקום סיכמו את היום. זה סיפק לנו טעימה ראשונה מהיופי הבראשיתי של צומרקה, עם דגש על מים זורמים וטבע ירוק. חזרנו לבית המבודד שלנו בכפר Vatatsi עם תחושת מיצוי.
לב צומרקה: מנזרים, מפלים וטבע עוצמתי
בשלב הזה של החופשה שלנו הורדנו קצת את הקצב. בימים הראשונים היינו חוזרים למקום הלינה שלנו מאוחר וכל מה שהיינו מספיקים לעשות זה להתקלח, לנשנש משהו ולהיכנס לישון. עכשיו, שבוע מתחילת החופשה, כבר הרשינו לעצמנו לחזור יותר מוקדם ולהספיק לעכל את מה שחווינו לפני שנרדמים. את היום הזה בילינו עמוק בלב צומרקה, באזור אליו לא הגענו בפעם הקודמת – מפלי קפלובריסו (Kefalovryso waterfalls) למרגלות הר סטרוגולה (Strougoula, 2112 מ').
המסלול היה אמור להיות בקושי בינונית, אבל מאוד משופע – כ-5 ק"מ עם כמעט 500 מ' טיפוס מצטבר. הוא הוביל אותנו אל המפל הגבוה ביוון (כ-350 מטר). הייתה אופציה לקצר את המסלול עוד יותר ולהתחיל אותו מהרפיוג' (בקתת הרים) של פרמנטה (Pramanta), מה שהיה חוסך לנו חצי מהעליה, אבל אז לא היה נשאר הרבה מהמסלול והחלטתי ללכת בכל זאת על התוכנית המקורית.
המסלול התחיל במנזר פעיל ומאוד יפה ולצידו מעיין של מים קרים וצלולים. השביל טיפס בתלילות מאתגרת דרך יער אורנים והיה לא קל. כשהגענו לרפיוג' הבנו כמה יכולנו לחסוך, אם היינו מתחילים מכאן, אבל מצד שני, אז היינו עושים אותו הלוך-חזור על אותו השביל, מה שבעיניי, מוריד מהחוויה. במקום זה נהנינו ממסלול שונה בדרך חזרה.
הצטרפו וקבלו כתבות לווצאפ בקבוצה שקטה
שני המפלים שהיו מטרת כל האירוע התנשאו לגובה של כ-340 מ', זרמו יפה מאוד ונתנו הופעה מרשימה. המפלים נמצאים בגובה של כ- 1455 מ' וכמה מאות מטרים לקראתם השביל יוצא מהיער והמסלול מתחיל להיראות כמו מסלול אלפיני טיפוסי: כמעט ללא שיחים או עצים, שביל אבנים מדורדר וטכני. למרות שהירידה אמורה להיות יותר קלה, היא סיפקה לנו אתגרים של אחיזה מעניינת. תמיד יותר פשוט לעלות דרדרת מלרדת אותה, עד שחזרנו לתוך היער. השביל ביער כבר זרם הרבה יותר חלק.
כביש המוביל למפלי קטראקטיס
מפלי קטראקטיס: עוצמת מים במרחק הליכה
ביום האחרון שלנו בצומרקה הייתה לנו נסיעה ארוכה מאוד (כ-4 שעות) חזרה דרומה ולא רצינו להעמיס על עצמנו יותר מדי. בדיוק ליום הזה שמרתי מקום אחד שהיה ממש קרוב לבית בו שהינו ליד הכפר קטראקטיס – מפלי קטראקטיס (Katarraktis Waterfalls). מדובר ב-10 דק' נסיעה ברכב ולאחר מכן הליכה קצרצרה של כ-5 דקות מבית קפה בקצה הכביש לשני מפלים עצומים (80 ו-100 מטר).
המפלים זורמים בעיקר באביב, כך שהגענו בזמן, אבל גם ללא זרימה מלאה, המקום מרשים. גרם מדרגות אבן מוביל אל המפלים וכשמתקרבים אליהם יש מעבר על גשר קצר מעל נחל אליו זורמים מים מהמפלים. המים מאחד המפלים התרסקו על סלעים מעל הגשר והתיזו רסס שלא אפשר לעבור את הגשר ולהישאר יבש. נוף שנפתח למרגולות המפלים לעמק מאוד מרשים ומספק תפאורה מצויינת לתמונות. מפלי קטראקטיס סיכמו את ביקורנו למרכז צומרקה ועם הרגשה קלה של מיצוי שמנו את פעמינו דרומה, לעיירת סקי יוונית קטנה קרפניסי. למרות שמבחינת המרחק זה לא היה הרבה, כבישים צרים ומפותלים כמעט שלשו לנו את זמן הנסיעה.
העיירה קרפניסי למטה בעמק
קרפניסי: טבע אלפיני, שקט והרפתקה על רייזר
לאחר ההרפתקאות האינטנסיביות בצומרקה וזגוריה, את הימים האחרונים הקדשנו לחוויה שונה במקצת באזור קרפניסי, המכונה לעיתים "שוויץ של יוון". קרפניסי היא מהערים האלה שלא מתבלטות מיד, אבל לאט לאט נכנסות ללב. עיר קטנה בלב הרי האגרפה, מוקפת יערות עצי אשוח ונחלים זורמים, שמרגישה יותר כמו כפר גדול עם קצב רגוע ואווירה חמימה. הרחובות שקטים, הבתים בנויים באבן ועץ, ובמרכז העיר תמיד תמצא טברנה עם אוכל ביתי מעולה ונוף הררי ברקע.
שלא בצדק אזור קרפניסי פחות פופולרי אצל המטיילים הישראלים, למרות שזו נקודת מוצא נהדרת לטיולים בטבע – בין אם למפלי פדאדקיו, נהר הקרפניסיוטיס או מסלולי ההליכה ביערות הסביבה, זה מקום שמחבר אותך לפשטות ולאוויר ההרים הצלול. מפאת שובע ועייפות שכבר סררו אצלנו במשפחה בשלב הזה, החלטנו קצת לנוח, לא ברמה של בטן-גב, אלא לצאת לשטח על רייזרים. מצאתי חברה מקומית המשכירה את הכלים לנהיגה עצמית ונותנת ליווי והדרכה על הדרך. אחרי ארוחת בוקר ממצרכים מקומיים מאוד טעימים ששוב הכנו לעצמנו, לבשנו כמה שכבות חמות על עצמנו ויצאנו לכפר סמוך להיפגש עם המדריך ולעלות על כלים. הדרכה קצרה, ויוצאים לדרך.
בונדינג עם הילד
זה הפעם השניה שאני עולה על רייזר ונוכחתי בפעם הנוספת עד כמה הכלי הזה רועש. בגלל העובדה שיושבים בתוך קבינה סגורה, הרעש עוד מוגבר ועובר לעצמות. מזל שחובשים קסדה סגורה שקצת חוסמת את רעש המנוע, אחרת זה היה בלתי נסבל. המדריך חילק לכל רייזר מכשיר קשר שבו הוא השתמש להעביר הדרכה קצרה על כל מקום ואזור דרכו עברנו. התחלנו מדרכי עפר בתוך יער ולאט-לאט טיפסנו לגובה, עד שהגענו לאחת הפסגות המקומיות. מצד אחד הייתה העיירה קרפניסי ובצד השני ניתן היה לראות פסגה מושלגת של ההר הכי גבוה ביוון – אולימפוס (2,917 מ').
הפסקת אוכל מול נוף פנורמי מהפסגה הייתה מעולה. אחרי דרכים יחסית רגועות שהמדריך לקח אותנו בהן למעלה, הירידה הייתה הרבה יותר מעניינת. היא עברה על שבילים צרים בתוך יער וכללה כמה מקומות מאתגרים. עם כל הרעש שיצרו הרייזרים, הם נתנו תצוגת יכולת ועבירות מרשימים. אילו ניתן היה לבנות אותם עם מנוע חשמלי ושקט – היה מושלם. קרפניסי והחוויה המוטורית שקיבלנו באזור, חתמו את חופשתנו ביוון. את רוב הדרך חזרה לאתונה עשינו על כבישים מהירים וללא הרבה הרפתקאות.
סיכום המסע: יוון של טבע, הרים וחיבור משפחתי
טיול זה, המשלב אתגר פיזי, עם עושר היסטורי ותרבותי, איננו רק אוסף של אתרים ומסלולים. הוא הזמנה למשפחה מטיבת הלכת לצאת מאזור הנוחות, להתחבר לעוצמותיו של הטבע היווני במלוא הדרו, ולגלות יחד את רבדיה העמוקים של הארץ המופלאה הזו. החזרה הביתה תהיה מלווה לא רק בתמונות נוף עוצרות נשימה, אלא גם בתחושת הישג, בסיפורים שיתגלגלו עוד זמן רב, ובקשר משפחתי שהתחזק בין משעולי ההרים וזרמי הנהרות. יוון, בגרסתה למתקדמים, היא חוויה שתותיר חותם בל יימחה.
מאת: ודים לינצקי
לחצו פה לקבל את הכתבות בטלגרם:
