אנחנו משפחה שמטיילת ברגל המון, הן טיולים חד יומיים והן טיולים נודדים של כמה ימים. אבל מבחינתי ״קייטנת אבא״ שבה אני יוצא לבדי עם שלושת ילדי לטיול נודד הכל על הגב היא גולת הכותרת השנתית.
חזרה לילדות
כששואלים אותי ״מה אתה עושה בחיים ?״ אני נורא נבוך. לא כי אני מתבייש במשהו אלא כי הציפיה של השואל היא שאני אגיד לו במה אני עובד. אבל זה לא מה שאני רוצה לענות. אני עושה כל כך הרבה דברים מעבר לעבודה שאני נבוך לפרט. כאילו אני תופס מעצמי מי יודע מה. אני אבא, אני בן זוג, אני איש מערות ואיש שטח ואני גם איש הייטק. מתכנת בחברת סטארטאפ.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יואב נגב והילדים: זמן אבא
תקופת הקורונה זימנה לנו המון זמן משפחה. התא המשפחתי שהוזנח במשך שנים זכה לעדנה מחודשת ומסתמן שכחברה למדנו שלא את הכל שווה להקריב על מזבח הקריירה ושהצלחה בחיים לא נמדדת רק בתפוקות בעבודה או בגובה תלוש המשכורת. ולמה כל ההקדמה הארוכה הזו? כי יש לי וידוי: אני אוהב מאוד לבלות עם הילדים שלי. הם מעניינים אותי ומקסימים אותי ומצחיקים אותי. וכשאני איתם לבד ממש. אני חוזר לילדות.
איך בונים מסלול
שאלת מיליון הדולר. כל כך הרבה פרמטרים נלקחים בחשבון במשוואה הזו שקשה לזקק את החשובים ביותר. עד כדי כך קשה היה לי לבחור מסלול שהחלפתי אותו 10 פעמים ולא הייתי סגור עליו גם ביום ה ״ע״. בכל זאת אנסה לפרט כמה פרמטרים חשובים שעזרו לי להתמקד:
1. אורך המסלול – הייתי צריך לבנות מסלול בן שלושה ימים כשכל הציוד על הגב לילדים בני 7 עד 12. אמנם מנוסים בהליכה אבל בקבוצה כל כך קטנה המשקל עולה במהירות לכל משתתף. הערכתי שעד עשרה קילומטרים ליום זה סביר.
2. מזג אוויר – אוגוסט, חם מאד. לכן החלטתי על מסלולים צפוניים עם מים.
3. אני מיזנטרופ – לא אוהב אנשים. כשאני מטייל אני אוהב שקט. הבעיה היא שטיול צפוני עם מים באוגוסט בהכרח אומר שנפגוש אנשים אבל הייתי חייב לחשוב מחוץ לקופסא כדי להשיג שקט יחסי.
4. נקודות לינה – האמת שבקטע הזה הייתי רגוע. כשכל הציוד על הגב כל העולם הוא מלון. אמנם לינה בשמורת טבע לא בחניון מוסדר היא עבירה על החוק אבל ידעתי שאם חס ושלום נתקע והברירה תהיה בין לינה בשמורת טבע לבין הזעקה לא מוצדקת של יחל״צ הבחירה ברורה כשמש.
לאחר החלפות והתלבטויות החלטתי על בצת שרך וכזיב. זה היה מושלם מבחינת כל הפרמטרים לעיל פרט לחשש שהיה לי לגבי נקודה 3. בהמשך אפרט מה עשיתי כדי לטייל בכזיב באוגוסט כמעט לבד ולמה זה לחשוב מחוץ לקופסא.
התארגנות לטיול
לטיול בן שלושה ימים ושני לילות לארבעה אנשים דרושים 4 שקי שינה, ארבעה מזרנים מים לשלושה ימים חמים, אוכל לשלושה ימים, בגדי החלפה, עזרה ראשונה, סיר, ציוד בישול, פנסים. איך סוחבים הכל על הגב ללא הטמנות?
כל ילד סחב על גבו בגדים להחלפה, מזרן שטח, מים וחלק מהאוכל. את ארבעת שקי השינה ציוד הבישול, העזרה ראשונה וחלק גדול מהאוכל סחבתי על הגב שלי. הערכתי שלטיול בן שלושה ימים נצטרך סביב עשרה ליטר לאדם וזה לא בא בחשבון. לכן החלטתי לקחת איתי את מטהר המים שלי של Sawyer ושנמלא מים מחדש בשתי נקודות. לקראת סוף היום הראשון בתחנת הדלק של גורנות הגליל ובאמצע היום השני במעמקי נקבת עין טמיר ושם ליתר ביטחון אטהר את המים.
המסלול המתוכנן
- היום הראשון: חניה בקיבוץ איילון עליה בבצת, עליה בשרך, מעבר כביש 89 בגורנות הגליל. והמשך הליכה מנהלתית עד למצד אבירים – לינה במצד אבירים.
- היום השני: ירידה ממצד אבירים לנחל כזיב הליכה בכזיב ולינה בחניון גורן
- היום השלישי: ירידה מחניון גורן חזרה לכזיב והליכה בו דרך עין חרדלית עד לכביש העליה לעבדון ומשם נחזור בטרמפ או במונית חזרה לרכב באיילון.
יום א בצת, שרך, גורנות הגליל עד ל (כמעט) מצד אבירים
את הרכב חנינו בחניון של נחל בצת בתוך קיבוץ איילון. הרמנו את התיקים על הגב והבנו שקל זה לא יהיה. התיק שלי שקל סביב 30 קילו וגם לילדים המשקל היה חריג. התחלנו לרדת לכיוון נחל בצת. רוב תנועת המטיילים הייתה מולנו. רוב המטיילים מגיעים עד לבריכה הקרובה ביותר בנחל ואז עולים בחזרה. הילדים שטרם התרגלו להליכה ולמשקל חיכו בקוצר רוח להפסקה הראשונה. התעקשתי שלא נעצור עד שנגיע לערוץ. נחל בצת כבר אינו זורם באופן טבעי שנים ארוכות. הזרימה הקיימת היום בנחל הינה ממים המושבים לנחל מצינור שמייצר זרימה לאורך כמה מאות מטרים. עצרנו להשתכשכות באחת הבריכות המבודדות יותר להתקררות ולארוחת צהריים.
משם פנינו לכיוון מערת שרך. המערה שסגורה בד״כ רק בחודשי החורף סגורה כעת גם מחשש להדבקה של עטלפים בקורונה. העטלפים שחיים בקבוצות צפופות לא שמעו על ריחוק חברתי והדבר עלול להיות קטלני מאד עבורם. את הטיפוס לכיוון גורנות הגליל התחלנו מאוחר ורק לקראת ערב הגענו אל תחנת הדלק שם קניתי לילדים גלידות. תכננו לישון סמוך למצד אבירים אבל החושך תפס אותנו בדרך והלכנו לישון בקרחת יער בדרך בנקודת לינה מושלמת ושקטה. התארגנו במהירות לשינה והתחלנו את בישולי ארוחת הערב – פסטה ברוטב עגבניות. כדי לחסוך במים בישלנו שתי נגלות באותם המים ובעודף השתמשנו לרוטב. ישבנו מסביב למדורה ואכלנו. באור המרצד הבטתי בפניהם המלוכלכים של הילדים וחשתי גאווה. ידעתי שזה רגע שאקח איתי לתמיד.
יום ב – נחל כזיב עליון עד לחניון גורן
התעוררנו מוקדם, התחלנו קיפול וארוחת שחרית במקביל. הילדים הבינו שאנחנו יחסית קצרים באוכל ובמים והתנהגו למופת בכל מה שקשור לחלוקת המזון. חזרנו אל השביל הראשי וירדנו דרך יער אלונים עתיק אל נחל כזיב. החלטנו שלא נלך על השביל אלא בתוך המים. הליכה קשה ואיטית בהרבה אבל גם יפה יותר ומבודדת יותר. פרט לקולות המטיילים מהשביל היינו מבודדים לחלוטין. הנחל בקטע הזה הוא מהיפים ביותר בארץ. הרגשה של אירופה ממש. התקדמנו לאט עם הזרם מבריכה לבריכה, מתגברים על מפלונים, על בולדרים ועל סבך.
מנסים כמה שיותר שהתיקים לא ירטבו. אחר הצהריים הגענו לעין טמיר. סביבת המעיין המתה אדם. הילדים שכבר היו רטובים העדיפו לאכול ולשבת ברחבה היבשה. אני נכנסתי לתוך ניקבת המעיין על מנת למלא לנו מים. עקב רצף השנים הברוכות מעברים שבדרך כלל עבירים בקלות היו מוצפים מים וכדי להגיע ממש לנביעה הייתי צריך לצלול פעמיים (מסוכן מאד). לקראת ערב עלינו לכיוון פארק גורן. התמקמנו בין שתי משפחות נחמדות. האחת נידבה לי קצת יין והשניה מתוך רחמים על הילדים המטונפים והעייפים פינקה אותנו במרק ירקות חם. למרות החשש מעומס ומרעש עבר עלינו לילה שקט.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
יום ג – חניון גורן לעין חרדלית
היום אמור להיות יום יחסית קצר עם יחסית מעט הליכה במים. חלק זה של הנחל יבש מעט אחרי הירידה מפארק גורן ועד עין חרדלית. שם מושבים המים לנחל בעזרת צינור מלאכותי המזרים מים לאורך כמה מאות מטרים. ככל שהתקרבנו לעין חרדלית כך גדלה כמות האנשים. בעין חרדלית כבר כמעט לא היה מקום לשבת. נחילים של אנשים המשיכו להגיע. וכיאה לנימוסין הישראלים. כל אחד דואג להנאה של עצמו ללא התחשבות בזולת. מוזיקה, צעקות, קפיצות למים וקרב השפרצות המוני. סימנו וי ופנינו להמשיך בדרכנו. דווקא בחלק הזה ללכת במים היה המעשה ההגיוני פחות שכן הצפיפות במסלול הרטוב הייתה בלתי נסבלת.
בקטע הזה החלטנו ללכת דווקא בדרך העפר המקבילה שהייתה שקטה בהרבה ובנקודות מסויימות להכנס למים. בצהריים המוקדמים הגענו אל החניה של עין חרדלית. אלפי כלי רכב סתמו את החניה ואת דרכי הגישה. מכוניות שחנו בצד דרך העפר הצרו אותה כך שרק רכב אחד יכול היה לעבור בה מה שגרם לפקקי ענק כשמכוניות שניסו להכנס פגשו במכוניות שניסו לצאת. שמחנו על שבחרנו באופציה הרגלית ולא הרכובה בעודנו מנווטים בין המכוניות ומשאירים מאחורינו המולה וגידופים.
טיול עם הילדים בשטח
את הטיול סיימנו עם שפשפות, שלפוחיות ושרירים תפוסים אבל עם תחושת סיפוק וגאווה. את האינטימיות שהשגתי עם הילדים בשלושת הימים האלה אני לא יודע להשיג בשום סיטואציה אחרת. וזה היה יקר מפז. היה לנו זמן לדבר, לצחוק ולשחק. ראיתי איך הם נרתמים למשימות ואיך הם מצליחים לקבל החלטות נכונות והגיוניות גם במחירים אישיים מתוך הבנה שזה ישתלם בהמשך. כמעט כל החלטה בטיול קיבלנו יחד. החל מאיפה עוצרים ומה אורך ההפסקה, מה אוכלים ואיפה ישנים. הילדים הבינו מהר מאד שאם נעשה הרבה הפסקות ולא נגיע למקום הלינה המתוכנן, יום המחרת יהיה ארוך יותר. אותו דבר גם לגבי האוכל: מה שנאכל היום לא יהיה למחר ולכן כדאי לשמור על מסגרת אוכל מסויימת. כן הקפדנו על הפסקות ארוכות במקומות אטרקטיביים והשתדלנו לסנכרן אותן עם הארוחות.
ואיך מטיילים בכזיב באוגוסט כמעט לבד? לפחות עד הקטע של עין חרדלית זה אפשרי אם הולכים במים ולא על השביל – זה לוקח פי 5 זמן וקשה פיזית בהרבה אבל גם יפה יותר ושקט בהרבה.
