היינו יומיים בכיכר דיזנגוף בתל אביב, והיא לא עוזבת אותנו. כתיירים השקפנו עליה, עברנו דרכה, נמנענו ממנה כמה שניתן. לא ניתן. היא נספגת בנפש ומסרבת להרפות. חופשה תל אביבית – עזתית.
לאאוטפאנל בווצאפ – קבוצה שקטה עם עדכון על 3 כתבות בשבוע בלבד, לחצו פה:
הכיכר מחדשת פניה
כיכר דיזנגוף נבנתה ב 1934. היא הפכה לפנינת תיירות, יש מלונות חדשים בסביבה והיא אטרקטיבית יותר אחרי שהוחזרה אל גובה הרחוב והעיר. ביטלו את המדרגות אל המזרקה של אגם, והאנושיות חזרה לכיכר. יש בה צמחיה, כיסאות ישיבה, עצים וצל, ובצדדים חנויות בגדי ספורט יקרים ובתי קפה. יעד תיירותי אורבני עם קניון קרוב, ים קרוב, באוהאוס מסביב. רצינו לבלות שם יומיים.
היום כיכר דיזנגוף היא אנדרטה ל 7 באוקטובר
מי שלא ביקר בכיכר מאז אוקטובר השחור אולי אינו מכיר את מצבה הנוכחי: כיכר דיזנגוף היום היא אנדרטה ענקית ועצובה. כחודש אחרי ה 7 באוקטובר, היא הפכה למצבת ענק המנציחה את זכר 1400 הנרצחים והחטופים.
קבלו כתבות איכותיות פעם בשבוע באימייל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
כיום זוהי כיכר ששכול ועצב מרחפים מעליה כעננה שרק שינוי פוליטי עמוק ויסודי יכול להקל. במקביל חיים שם תל אביביים שמנסים להמשיך את השגרה. וכך באופן מוזר, מגיעים למקום תושבים עם ילדיהם, רוכבים על אופניים, שותים קפה – והכל קורה לצד תמונות של חטופים, נרצחים ומיצגים של דובים ירויים.
כיצד הפכה הכיכר לאנדרטה?
הנרות, התמונות והזיכרון היוו את הבסיס לטקסי זיכרון כחודש אחרי האסון הלאומי הגדול ביותר שהתרחש בישראל בשבעה באוקטובר 2023. לצד תמונות הנרצחים ניכרת האפקטיביות של המיצג המזעזע שהוצב שם – של בובות הדובי שפוזרו סביב הכיכר ועל הספסלים לידה.
לא רק בכיכר מורגש הכאב. אווירתה מחלחלת לרחובות הסמוכים. לאורך כל החופשה שלנו בתל אביב הנוכחות של האסון, שלטי החטופים ומחאות שונות נוכחים ברחובות. פה בתל אביב יש נוכחות לשלטים האלה, הרבה יותר מבערים אחרות. לא רק בקפלן, גם בדיזנגוף, תל אביב מרגישה כמרכז המחאה אולם במקביל- התיישנותה בולטת, האבק מכסה את התמונות, שלט ״14 שנה כישלון מוחלט״ התקפל, מתכונן להוספת עוד שנה, ל 15:
בין אבל למחאה
הכיכר מציגה היטב את המתח הנוסף שניכר במיצגים ובמחאה: הקורבנות הם אנשים שהופקרו, נרצחו ונחטפו. זה קרה לאחר שנים ארוכות של אסטרטגיה מכוונת של נתניהו לחזק את החמאס כדי להחליש את הרשות. יש אשם, יש אחראי והמחאה על כך ניכרת. אבל יש פה גם היבט אישי, שקט, פנימי ועצוב: זהו גם אסון פרטי של משפחה, הורים, אחים, קרובים וחברים שעולמם חרב.
הפער בין עצב פרטי באנדרטה, לקריאה פוליטית ציבורית אינו בא על פתרונו. הכאב רוצה להתכנס פנימה, והמחאה רוצה להתפרץ החוצה והם כמו כוחות סותרים המנטרלים זה את זה.
אין לאן לברוח
אנחנו באנו לחופש, ומנסים גם להנות ממנו באסקפיזם הרגיל שלנו. מנסים לברוח מהתמונות והשמות אבל הם רודפים אחרינו. גם ברחובות נוספים ה”מצב” נשאר בשלטים ועל קירות בתל אביב. אולי מוקדם בבוקר, לרגע קצר על הגג של המלון במרפסת השקטה, אפשר לשתות קפה רגוע ומנותק. אולי לרגע קצר החופש חוזר אל מול ברמנית חמודה שעובדת בלי הפסקה על הכנת קוקטיילים. אבל במלון בכיכר דיזנגוף הבריחה הזו לא יכולה להמשך זמן רב. בסוף תצאו דרכה ותחזרו דרכה והמראות העצובים יחלחלו גם אם תסיטו מבט.
חופשה תל אביבית?
כאשר רוצים לצאת לחופשה, רוצים קצת להשתחרר מהאווירה הכבדה והקשה בישראל. מתחושת האבל, הדאגה, והמתח התמידי לקראת התפרצות נוספת מצפון. אולי תל אביב יכולה לספק את החוויה הזו באזורים אחרים, אבל בדיזנגוף לא תקבלו את האוורור הנדרש. האנדרטה תעשה את עבודתה: המועקה רק תגדל.
תל אביב – עזה, עד מתי?
אחד הדברים ששאלתי את עצמי כל הזמן במעבר בכיכר זה ״עד מתי?״. התיישנות המייצגים והתמונות מייצרת תחושה לא נעימה: הכיכר היא פצע שמסרב לתת לחיים לחזור למסלולם. נוצר מתח בלתי נסבל בין הרצון להזכיר, ולעורר מחאה ופעולה, לבין הרצון לחזור לשגרה.
המתח הזה מתחזק כשרואים את דיירי האזור שבאים ליהנות מהצל והאוויר. את בתי הקפה המלאים ואת הרצון לחזור לחיים נורמליים. האם הכיכר תחזור למצב אחר? האם יהיה רצון או אומץ למישהו בעיריה לאמר – יאללה, חוזרים לשגרה? האם זה יכול לקרות בכלל? האם יהיה למצב הזה סיום ברור ומובהק?
האם כיכר דיזנגוף תחזור למצבה הקודם?
התמונות מאובקות, בובות הדובי התכהו מאבק ופיח, וכל כך הרבה קרה מאז: התווספו עוד כמעט 400 חיילים שנהרגו במלחמה, 70,000 תושבי הצפון פונו, שני מיליון איש בעזה באוהלים בין הריסות ואלפי ילדים עזתים נהרגו כנזק אגבי, מיליציות ימין פורצות בחסות משטרה ושרים לבסיסים לחלץ אנסים פטריוטים רעולי פנים, ועוד. הכיכר תזכיר לכם היכן כל זה החל, אבל לא מספיק כנראה – כי פעולה אמיתית שתגרום לנושאים באחריות לעזוב בבושת פנים את תפקידיהם וכיסאותיהם אינה בנמצא.
כיכר דיזנגוף – יעד תיירותי מומלץ?
בבואכם אל היעד הזה, חשוב להבין את הרקע ההיסטורי למצבו, וכיצד הגיעה הכיכר להפיכתה לגלעד לזכר 1400 ההרוגים והחטופים בשבעה באוקטובר. כיכר דיזנגוף היא יעד שמהדהד את מצבנו האומלל היום תחת הנהגת ממשלת המחדל – היא מזכירה לנו את הניכור המוחלט והשנאה שלה כלפי אזרחי ישראל עצמם ואל כל מי שאינו מ”הבייס”.
המייצגים מתאבקים ומתיישנים, אבל האדישות לגורל החטופים נמשכת. הנטישה של קורבנות השביעי באוקטובר ממשיכה. ננטש עם לעצמו, ללא הגנה, ללא דאגה, ללא אמפתיה, ללא ביטחון. לממשלת המחדל אין עניין לא בחייהם ולא במותם של אזרחי ישראל, כי אם רק בעצמה ובשרידותה.
החופשה בכיכר דיזנגוף הסתיימה
היינו שם ביום הולדת – שלי ושל יאיר נתניהו. אנחנו הגענו אל כיכר דיזנגוף-עזה, והנתניהוס ברחו לוושינגטון במטוס מיליארד השקלים הנוזלים בצהוב מהמקפצה והבריחו את בנם העלוב חזרה לארץ בהסתר. יצאנו לחופשה בכיכר דיזנגוף אבל הגענו במסע בזמן אל השבעה באוקטובר. הפעם היתה זו חופשה הפוכה – לא אסקפיזם ובריחה מהמציאות אלא מסע בכינון ישיר אל מחוזות הכאב הישראלי.
כתב וצילם: גיא חלמיש
לתגובות: אאוטפאנל בפייסבוק
שתפו את זה עם הכפתורים האלה:
