בולדר קולורדו: מקום להתאהב בו

כבר תקופה של כמעט שנה שאני מוצא את עצמי פוקד נמלי התעופה של ישראל וארה"ב בדרך לבולדר, קולורדו באופן שבו זה הפך לשגרה. היעפת, (jet lag) הפכה להיות בת בית אצלי ולמדתי על בשרי כמה זמן לוקח לגוף לגשר על הפרשי שעות בכל צד של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

נסיעות אולטרה לעסקים

טיסות העבודה שלי הן לרוב אינטנסיביות מאוד וכוללות מסלול בלתי פוסק בין פגישות ועבודה במספר מקומות. אלו חיים שבהם אין זמן לפינוק או גמישות, ולעיתים אני אפילו לא מפרק את המזוודה. רק משאיר אותה פתוחה בחדר המלון, מוכנה ליציאה מהירה. 

על הרבה דברים אני מוכן לוותר בנסיעות שלי, חוץ מדבר אחד: ספורט. זה כבר הפך לטקס קבוע עבורי – יום לפני הטיסה המזוודה יוצאת מהמחסן, והדבר הראשון שאני מכניס אליה הוא נעלי ריצה וציוד לריצת שטח. בנסיעות של שבועיים-שלושה, בעיקר בקיץ, כשאני מסתפק בטרולי קטן לכל התקופה, לפעמים 30% מהתכולה הם בגדי ריצה וציוד. בשבילי זה הבסיס של פירמידת המזון לנפש. אני לא מתכנן איפה ומתי ארוץ, אבל יודע שזה חייב להיות חלק מהשגרה שלי שם.

לבד בעיר זרה בסוף שבוע

סופי שבוע בנסיעות עבודה הם בד"כ התקופה הכי מאתגרת. האנשים שאיתם אני עובד הם מקומיים, ולרוב הם חוזרים למשפחותיהם. אני, מנגד, נשאר לבד במלון, וזו התקופה בה אני חייב לטעון מצברים, קצת להתנתק ולהכיר את האזור שאני "תקוע" בו. כאן ציוד הריצה שלי נכנס לפעולה – אני פותח את תוכנת הניווט במחשב, מחפש מסלולים מעניינים, טוען את המפות לשעון ומעביר את ציוד הריצה מסדר אחרון לקראת מה שעתיד לבוא.

מקום בו אתם רוצים "להיתקע" בסוף שבוע לבד בחו"ל

אחד המקומות שבהם זכיתי לבלות לאחרונה הוא דנוור, קולורדו. כשנחתתי שם לראשונה, הסתכלתי מהמטוס על שטחי הפרוורים האפורים וחשבתי שזהו מקום שלא באמת קורה בו הרבה. הכל נראה שטוח, אפרורי, חסר אופי והשראה. לא לקח לי הרבה זמן לגלות כמה טעיתי. דנוור, שנמצאת בגובה של כ-1600 מטר, מכונה גם "Mile High City". 

העיר לא בהכרח מתהדרת בארכיטקטורה מרשימה או בהיסטוריה עמוקה ומרתקת, אך היא בסיס מעולה לחובבי טבע ושטח, עם אינספור אפשרויות לטיולים וריצות שטח ברכס הרי הרוקי האמריקאי הסמוך. למעשה, אם תשאלו אמריקאי ממוצע מה הוא יכול להגיד על מדינת קולורדו ועיר הבירה שלה דנוור, סביר להניח שהמילה שהוא ישתמש בה תהיה "outdoorsy".

בולדר: מקום להתאהב בו

מרחק של כ-50 ק"מ צפונית-מערבית לדנוור נמצאת בולדר (Boulder), עיר קטנה וליברלית שבהחלט שווה את הדרך והיא מקום בו אתם רוצים "להיתקע" בסוף שבוע באזור. בולדר היא סוג של מֶכּה לאוהבי טבע, ובלי הרבה מידע, קל לזהות את הרוח הספורטיבית שבה כבר כשמגיעים אליה בשעות הבוקר – קבוצות רוכבי אופניים מכל הסוגים, חנויות ציוד, קבוצות מטיילים וכל הסימנים לאווירה של מקום שאוהב לחיות בטבע. 

מצטרפים לווצאפ של אאוטפאנל:

האנשים כאן מזכירים באווירה שלהם את תושבי אוסטין, טקסס, עם הפתיחות והקבלה שיש להם כלפי כולם. אפשר להרגיש את זה במדרחוב Pearl Street, בו מעברי החצייה צבועים בצבעי קשת הגאווה.

Pearl street, Boulder Colorado

לרוץ או ללכת?

כשמתחילים לעבור על מפת האזור ולהסתכל על צפיפות קווי הגובה של חלק מהמסלולים, מתחילים להבין שגם אם מתלבשים בבגדי ריצת שטח ולובשים ווסט עם מים, הרבה ריצה לא תהיה כאן. מצד שני, כבר בחניה אפשר לראות את רצי השבילים עולים על ציודם ומתארגנים בקבוצות קטנות לפני היציאה. 

אתם – רצי שבילים שאוהבים גם לטייל במקומות מעניינים, יכולים לפעמים למצוא את עצמכם בדילמה מעניינת. תארו לעצמכם מצב בו אתם לא לחוצים בזמן ויש בפניכם מסלול שאפשר גם לרוץ את חלקו וגם לעשות אותו כטרק הליכה. מה עדיף – האם לרוץ או ללכת? למה בעצם חייבים להחליט קודם? אפשר להחליט שלא להחליט ופשוט לצאת ולהנות מכל העולמות! זה בדיוק מה שאני עושה ומתחיל לטפס. 

סיבוב שלושת הפסגות. נתונים טכניים:

• סוג מסלול: ריצת שטח/טרק, מעגלי
• רמת קושי פיזי: קשה
• רמת קושי ניווט: בינוני
• זמן נטו ריצה: 3.5 שעות, הליכה: 5 שעות
• מרחק: 17.84 ק"מ
• טיפוס מצטבר: 1294 מ'
• לינק ווייז לחניה בתחילת המסלול: Gregory Canyon Trailhead
• לינק הורדת קובץ GPX (שימו לב, יש להוציא אותו מתיקיית הכיווץ לפני העלאה לשעון) 

מפה:

נדיבות בשביל

בגלל השעה המוקדמת בה התחלתי, לא פגשתי הרבה מטיילים ונהניתי מהלבד ומהשקט. ככל שהתקדם היום התחלתי לפגוש יותר ויותר מטיילים ואף רצי שבילים בדרך. הנדיבות והכבוד למי שאיתו אני חולק כאן את השביל הם דברים שלא יצא לי לפגוש במקומות אחרים: כל מטייל או קבוצה שאני חולף על פניה מפנה דרך ומברכת לשלום. לא משנה כמה צר ומאתגר השביל, האנשים תמיד יזוזו הצידה ויתנו לעבור. אז מה אם החיוך שלהם קצת מאולץ? לא אכפת לי. אני מעדיף את זה ממרפקים וחוסר מודעות לזולת.

טיפוס ל-Green Mountain

המסלול מתחיל בטיפוס מאוד תלול, טכני ומפרך של 700 מ' על פני 3.4 ק"מ ל- Green Mountain בגובה 2,484 מ'. שביל עובר בחלקים של יער צפוף שבו הנוף לרוב מוסתר, אך החוויה עצמה מספקת אווירה קסומה. מכיוון שכבר הייתי בדנוור ( גובה 1600 מ') כמעט שבועיים, הספקתי להסתגל קצת לגובה, אבל עדיין הרגשתי את הקושי להתקדם בקצב אליו אני רגיל. סוג של חוסר שליטה בגוף. אני רגיל להשקיע מאמץ מסוים בתמורה לתפוקת אנרגיה מסוימת וכאן אני משקיע את המאמץ, אבל התפוקה שאני מצליח לקבל היא משמעותית קטנה יותר. לוקח זמן להשלים עם העובדה שהמנוע כאן מאבד כמה סוסים.

אגב, יש לאאוטפאנל ערוץ אאוטדור מעולה בטלגרם – לחצו פה!

בהמשך המסלול נעשה מתון יותר, ואני לא עומד בפיתוי ומתחיל לרוץ. יש משהו משחרר בתנועה, כשכל עידוד מרצים אחרים דוחף אותי להמשיך, במיוחד כשהם עוברים לידי וזורקים איזו קריאת עידוד. יחד עם זאת, אני מרגיש מבוכה מסוימת להיתפס הולך, בייחוד כשאני נראה ומתלבש כמו רץ שטח מקצועי.

Bear Peak: מסלול אתגרי במיוחד

7.5 ק"מ מתחילת המסלול אני מגיע ל-Bear Peak, פסגה בגובה 2,578 מטרים שמציעה תצפית ייחודית על בולדר. התצפית הייתה כל כך קטנה ורבת מטיילים שהחלטתי לוותר עליה ואני מתחיל בירידה חדה חזרה.  בחלק מהמקומות אני נאלץ לעשות scrambling ולהתקדם על 4. פה ושם עדיין פגשתי רצי שבילים רצים מולי גם במקומות בהם בקושי יכולתי ללכת. הרמה של האנשים, שזה כנראה מגרש המשחקים הביתי שלהם, מאד גבוהה.

בירידה מהפסגה, השביל יורד בשיפוע קיצוני, והקרקע מורכבת מדרדרת קוורץ נוצצת ואבן קולורדו אדמדמה. החוויה היא כמו מסלול מכשולים שבו כל צעד מחושב, נתיב מתוכנן, ובכל פינה מחכה אתגר חדש. הירידה פה טכנית במיוחד, ומי שמחפש אתגר אמיתי של ריצת שטח על הצד הטכני – זה המקום האידיאלי.

חזרה לבולדר ולמרכז העניינים

הקילומטרים האחרונים של המסלול רוויים במפגשים עם מטיילים נוספים. ככל שמתקרבים חזרה לאזור הפארק Chautauqua, השבילים הופכים קלים יותר והמטיילים רבים יותר – אנשים שבאו לנשום אוויר, לצלם תמונות וליהנות מנופי הטבע. 

פה ושם אפשר היה אפילו לפגוש חתן וכלה שהצטלמו על רקע נופי הרים מדהימים, וכאן כבר החלטתי לזרום בריצה כמעט עד הרכב. כביש גישה לתחילת המסלול, שהיה כמעט ריק שחניתי בו ב- 7:30 בבוקר, היה כבר עמוס לעייפה במכוניות חונות לצידו. היה מאוד חכם מצידי להגיע לכאן מוקדם ולתפוס מקום, אחרת הייתי מוסיף לעצמי כמה garbage miles בשביל להגיע לתחילת המסלול.

Pearl street, Boulder Colorado

אי אפשר להיות בבולדר בלי לעבור באחד הרחובות הצבעוניים התוססים ושוקקי החיים שבו – Pearl Street. מסעדות מגוונות, חנויות אופנה ומופעי רחוב מרהיבים – כל זה בונוס נהדר אחרי מסלול מפרך. קשה לסיים יום אתגרי כזה בלי גלידה טובה, ואני פוקד את חנות הגלידה האהובה עליי, Gelato Boy – פינוק מתוק בסוף מסלול מתיש.

חזרה לשגרה

סופי השבוע שלי בארה"ב לא תמיד כוללים יומיים חופשיים, כי הצוות הישראלי שב לעבוד כבר ביום ראשון, ולעיתים גם אני מחויב לעבודה. עם זאת, כשאני מצליח לקחת יום שבת לעצמי, זה מאפשר לי להתנתק מהשגרה ולהתחבר לשקט ולמרחב. הטיולים הללו, גם אם הם קצרי זמן, מזכירים לי כמה חשוב להקדיש לעצמי זמן גם בין משימות, לשמור על בריאות הגוף והנפש, ולהיטען מחדש לקראת השבוע העמוס שמחכה לי.

מאת: ודים לינצקי