האם טרק האוורסט בייס קמפ מוערך מדי ללא הצדקה? כתבנו עזרא שהרבני, יצא עם האישה לטרק המטוּיָל ביותר בעולם עם ערימות של מטפסים רק כדי לנגוע בסלע המציין את מקומו הלא מדויק של מחנה הבסיס, ולגלות שגם עליו ציירו משחיתי הטבע "פלסטין בחינם"
מהפכת ששת הימים
שבועיים לפני הנסיעה לנפאל, כל העולם ואשתו מתקשרים מודאגים, קטמנדו בכותרות, דור ה Z בנפאל עלו על בריקדות, הרחובות עולים באש, ונדליזם, ביזה, הרוגים ופצועים, מהפכה. צפירת הרגעה, הכל בסדר חברים, יצא לי להיות בהפיכות בנפאל, שבוע בלאגן והכל מסתדר, לא כמו אצלנו שנים של הפגנות ושום דבר לא זז. ואכן המחאה נמשכה שישה ימים והשיגה את מטרותיה: פיזור הפרלמנט, הליכה לבחירות כלליות, החלפת ראש הממשלה וביטול האיסור על רשתות חברתיות, מהפכת ששת הימים.
כל אחד ונקודת המפנה שלו
מגיעים לטאמל בקטמנדו, תחנה ראשונה: בית חב"ד, פוגש את הרב חזקי, הוא משנת 2000 כאן, מדברים על נפאל, אמרתי לו שהייתי פה בפעם האחרונה לפני שש שנים. "לפני הקורונה" הוא מפטיר "הקורונה שינתה פה את הכל – יש את החיים לפני ואחרי הקורונה". לא כבוד הרב עניתי: "יש את החיים לפני ואחרי השביעי באוקטובר" כל אחד ונקודת המפנה שלו.
הטיסה ללוקלה
הטיסה ללוקלה תלויה במזג אוויר, קצת מעונן ויש ביטולים. פה לא טסים בין עננים, כי יש הרים בין העננים. שדה התעופה בקטמנדו הוא חזרה בזמן לימי החתמות הנייר, משקלי המתכת ורשימות הנוסעים על דף A4. למטוס שני פרופלורים, 18 מושבי נוסעים, ואם מוסיפים טייסים ודיילת מגיעים ל 21. את המוצ'ילות מביאות למטוס עגלות נגררות על ידי טרקטורי messi ferguson שנראים כאילו נלקחו ממוזיאון הטרקטורים.
אל תפסידו כתבות מעולות:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים
הטיסה קצרה יחסית בגובה נמוך ומסתיימת במסלול קצר להחריד בלוקלה. שדה התעופה בלוקלה נחשב לשדה המפחיד ביותר בעולם, מסלול המראה של 527 מטר בירידה ואתה באוויר, לא אחת בטרק פגשנו אנשים שמרוב פחד העדיפו את האלטרנטיבה: 28 שעות בג'יפ.
נפאל אז ועכשיו
אם נשווה את הביקור הראשון שלי ב 1990 לעכשיו, אז יש שני הבדלים עיקריים: בשנות התשעים היו רק ישראלים ומערביים על השביל ואילו היום הטון נקבע על ידי האסיאתים, המוני הודים, קוריאנים (שמגיבים בצחוק מבויש לשאלה north or south), מטיילים מהפיליפינים, הונג קונג, וטאיוואן. תחשבו שאם מתוך מיליארד סינים אחוז אחד יכול לאפשר לעצמו, אז עשרה מיליון יטיילו בעולם.
ההבדל הנוסף הוא שאם בעבר ישנת בעליית גג של מקומיים, בה העשן מהארובה עוטף אותך ומכניס אותך לקלסטרופוביה – היום הכל הרבה יותר ממוסד. בכל כפר יש בתי מלון, כל מטר תמצאו מים מינרלים, תפוחים מיובאים ובאסטות עם פרי האדמה: גזר, תפוח אדמה ומלפפון.
האבולוציה של מסלולי האוורסט בייס קמפ
בהתחלה מסלול האוורסט בייס קמפ היה קווי, עולים שבוע ויורדים יומיים, קם עם ישראל ואימץ את מסלול שלושת הפסים:
הראשון בין chukung ל lobuche פס בגובה 5535 בשם kongma la pass
השני בין dzongla ל gokyo בגובה 5420 בשם chola pass
והשלישי בין gokyo ל namche בגובה 5360 בשם ronjo pass
מסלול שלושת הפסים יוצר מסלול בצורת בלון ולו חוט משותף עולה ויורד של 20 ק"מ עד khumjung,
מכאן נוספו מסלולי התאקלמות:
מ- namche למלון בשם everest view hotel בגובה 3880
מ- dingboche לגבעה בשם Nangkartshang בגובה 5080 (כן כן גבעה ולא הר…)
מ- chukung ל chukung ri בגובה 5555
מ- gokyo ל- gokyo ri בגובה 5357
כמו כן נוספו טיפוסי העפלה
מ pangboche ל ama dablam בגובה 6812,
מ chukung ל island peak בגובה 6189,
מ lobuche ל lobuche peak בגובה 6119.
היות והפסים היו בלתי אפשריים למעבר עברנו פס נמוך הרבה יותר בדרך מ dingboche ל lobuche בשם thukla pass בגובה 4800. הפס מהווה אתר זיכרון להמוני מטפסים שקיפחו את חייהם באוורסט ובאמה דבלאם. המקום ממש מזכיר מקברה של בדואים במדבר דוגמת מקברת אל סיל בנחל צאלים.
המטבח הנפאלי בטרק
לא אחת תראו על השביל חולצות "Dhal baht 24 hours power". סוג של סתירה שהרי אם דאל באט נותן כוח ליום שלם אז למה הפורטרים אוכלים אותו שלוש פעמים ביום?
חולצה נוספת שתראו היא "i love mo mo" שגם לזה יש לי כמובן הסתייגות די מהר: הכיסונים האלו בתצורתם המאודה או המטוגנת יוצאים די מהר מכל החורים.
קבוצת הווצאפ השקטה לעדכון על כתבות:
מעט מאוד מטבחים במסלול יציעו סלט ירקות, ועל פירות אין מה לדבר. וכך התזונה שלכם תתבסס על ביצים וטוסט בבוקר ודל באט או מומו בצהריים. תמצאו את עצמכם שותים תה והרבה, הקלאסי זה תה עם עלי מנטה. ינסו לשווק לכם תה לימון שמבוסס על אבקת לימון או תה ג'ינג'ר כי זה טוב לגבהים. עוד משהו שחזק פה בגובה זה מרק שום שביננו חוץ מלעשות פלוצים אין לו שום יתרון בגובה. לחובבי קפה לאטה אין חלב לאורך כל המסלול, המקסימום שתקבלו הוא אבקת חלב.
הפורטרים
כמו שיירות הגמלים המובילות מלח ממדבר דאנקיל באתיופיה ומסרבים לפנות את תפקידם למשאית אחת בודדת שתסגור את הסיפור, כך גם הפורטרים מסרבים לפנות את מקומם בעבור מסוקי האספקה. היכולות שלהם פנומנליות ולא אחת ניתן לראות פורטר סוחב עם רצועת בד על המצח, לוגים של עץ או משא אחר שיכול להגיע עד מאה קילוגרם. לפורטרים מקל סבא שחלקו העליון הוא רחב עליו הם יכולים לשבת בהפסקות ולנוח. שינוע המוצרים הוא ההסבר למה בקבוק מים מינרלים של מאה רופי יכול להגיע בגובה ל-500 רופי, שזה עדיין נמוך משבעה יורו – עלות בקבוק ליטר מים בבקתות במונבלאן.
המאמות של הגסטהאוסים
כל בית הארחה בכל כפר מנוהל ביד רמה על ידי האשה, בכניסה פינת תמונות פסגה של הבעל שהוא Sherpa במקצועו. מינמה הבעלים של ama Dablam lodge ב-Dingboche טיפס את ה Cho oyu וה Ama dablam ארבע פעמים ואת האוורסט שמונה פעמים.
הבעל של דאווה (ירח בנפאלית) מ Trekkers holliday inn ב Pangboche טיפס 12 פעמים את האוורסט. תמיד הם מזכירים בנשימה אחת את ההעפלות ל Ama dablam ביחד עם ה cho oyu והאוורסט. למרות הגובה הנמוך יחסית של ה Ama dablam הוא מחפה על כך בדרגה טכנית גבוהה מאוד, עד כדי כך שמטפסים טוענים שהוא קשה יותר אפילו מהאוורסט.
בבתי הארחה הבידוד לא משהו וקר באמת בלילה. בכל המקומות תשלמו על הטענה סלולרית (סולארי), על מקלחות חמות (מבוסס על גז) ועל אינטרנט (אם יש). ויש מקומות שינסו לדחוף לכם תשלום גם על סדין חשמלי.
קקי של יאק
בשדה בחוץ חממת ירקות לידה רועים היאקים, ביניהם מסתובבת אישה מבוגרת עם סל על גבה מוחזק ברצועה. על המצח היא אוספת עם כפפות את גללי היאק ובזריקה אל הסל מזכירה כלה הזורקת לאחור זר פרחים, לו סילבר סטייל. כופתיות הצואה ימצאו את עצמן מודבקות אל הקיר לשבועיים על מנת לייבשן לפני השימוש בקמין במרכז הסלון.
הדרך אל namche bazar
הדרך תיירותית מאוד, המסלול תופר עליות וירידות, עובר לאורך נהר עוצמתי בין המון כפרים, חממות ושדות ירוקים. מפלי ענק מכל כיוון זורמים אל הנהר, ומדי פעם גשרי מתכת חוצים את הנהר. האידיאל הוא לחלוף מהר ולא להיתקע בקצב איטי של הפורטרים. תמיד יהיו כאלו שינסו להרעיד את הגשר ולנטוע בכם פחד.
כבוד גדול לאורך הטרק ניתן לאדמונד הילרי וטנזינג שרפה שהגיעו לפסגה ראשונים ב 1952 ומאז הילרי שיפר את מעמדם של השרפות בעולם. מוזיאונים לכבודם תמצאו ב namche, ושדה התעופה בלוקלה קרוי על שמם. כך גם larcha dovan – או בשמו הפופולרי Hillary Bridge, הוא הגשר לפני תחילת העליה האימתנית לנאמצ'ה. שני גשרים האחד עילי והשני תחתי, וממנו יש אפשרות לקפיצת באנג'י.
namche בגובה 3440 זה כפר לחובבי האקסטרים: חנויות ללקק את האצבעות כאילו היינו בשאמוני, בתי קפה ואפילו אפשרות מהימנה לאכול בשר (ויתרנו, מספיק לראות את הבשר מבצבץ משקי יוטה העוטפים אותו על גבי שיירות החמורים).
גגות הפח הגליליים הכחולים לאורך הטרק מהווים מצע לכתובות פרסומת לבתי הארחה כמו Holiday Inn. הרבה משחקי מילים תמצאו כאן: יצא לנו להתארח במלון Hill-Ten ולשתות קפה ב Yakbuck (סטארבקס המקומי) שלא לדבר על Yak Donald שנמצא בקגבני בסובב אנאפורנה.
האם טרק ה-EBC מוערך ביתר?
מדובר בטרק הפופולרי בעולם וככזה תמצאו את עצמכם מטפסים למעלה עם המוני תיירים, פורטרים ומדריכים עם שיירות של חמורים, פרדות שוורים ויאקים. לא יהיה לכם רגע דל או לבד על השביל. לרגעים נדמה שאנחנו בארץ בתקופת בין המצרים כשהדתיים יוצאים בחום אוגוסט אל השבילים.
כולם עולים במטרה לגעת בסלע המציין את המיקום הלא מדויק של מחנה הבסיס ( Everest Base Camp) בגובה 5,364 ולגלות שגם על הסלע הזה הספיקו לכתוב "פלסטין בחינם" חייב להודות ולמרות הסקפטיות: היופי בל יתואר. מפלי קומבו לפנינו, נראים כמו אוקיינוס גלי קפוא (את מפלי קומבו המטפסים צריכים לחצות בדרך אל מחנה 2). הקרחון המדובר שלפנינו מתמוסס ויוצר מפולות ובריכות מים. אבל לא מדובר במראות שלא ראינו בעבר – אפשר לגשת לגאורגיה למסטיה אושגולי ולראות את קרחון שחארה או צ'לאדי.
העונות המאוחרות
יצאנו בסוף ספטמבר שזה עונה לגיטימית לטרק, אלא ששינויי מזג האוויר נתנו את אותותיהם גם בנפאל. כך זכינו לגשמים ואף לסופת שלגים שהגיעה לחדשות. סופת השלגים תפסה אותנו בבוקר ב Gorak shep בגובה 5,180 ואילצה אותנו לוותר על הטיפוס ל Kala Patthar. אז לא הגענו לסלע השחור שמהווה נקודת תצפית אל האוורסט. ירדנו אל הכפר Pheriche בגובה 4250, כשלאורך כל הירידה, נפאלים עם סוסים חיכו משחרים לטרף ללקוחות שעייפו, וביקשו לעלות על סוס. כל בקשותי מהאישה לעלות על סוס נענו בשלילה – it is not the altitude it is the attitude.
מולנו מאות של מטפסים ממשיכים לעלות למרות הסופה רק כדי לתפוס כותרות של חילוצים למחרת. באותו הלילה נותר לנו להסתמך על הקקי של היאק והקמין שיעשה את העבודה לייבש את הנעליים, כדי לטפס ביום נוסף של סופה אל Chukung בגובה 4800.
chukung פרק אחד
אחרי הליכה של יומיים בסופת שלגים, אנחנו מגיעים ל chukung. השלג בגובה מטר וחצי, בסלון של הגסט האוס מטפסים מכל העולם, תקועים מסביב לקמין ומחכים כבר שלושה ימים. כולם רוצים לטפס אל ה island peak בגובה 6189, כולם סקפטים. אחרי יומיים סוערים שכאלו הכבלים קבורים כמטר וחצי בשלג, לך תמצא אותם, יקח חמישה עד עשרה ימים עד שיהיה אפשר.
אני פוגש את המדריך הנפאלי לטיפוס – הוא טיפס כבר שש מאות פעם, נראה קשוח מהסוג שאתה לא רוצה לפגוש בסמטה חשוכה. מבחינתו מטפסים! המדריכים עוברים בין השולחנות מנסים לשכנע את הלקוחות, "אל תדאגו, נהיה כוח חלוץ, נפלס את הדרך, נבנה מחדש את האוהלים של מחנה הבסיס, נגלה את החבלים…" לא תודה אחים יקרים אנחנו לא נכנסים לסרט הזה."
זה לא סוד שהמדריכים צריכים פרנסה ומבחינתם לצאת לבייס קמפ הוא כבר ניסיון העפלה ואפשר לגזור את הקופון (העלות לטיפוס כ 600 דולר להשכרת ציוד, פרמיט והובלה). למרות האופציות שנחסמו בפנינו שווה היה לטפס ל chukung אך ורק כדי לראות את השקיעה.
chukung פרק 2
את חלונות הגסטהאוס ב chukung מעטרים מדבקות של לוחמינו שנפלו ולא זכו להגשים. "דרכים קלות לא מובילות למקומות מיוחדים" – דבריו של סרן יפתח יעבץ, שנפל בקרב לפריצת הדרך לנחל עוז. "גדולתו של אדם להפוך אדם אחר שמח" – דבריו של שחר פרידמן.
בגסטהאוס אנחנו פוגשים את דין, חייל מילואים שעשה כל כך הרבה ימים עד שלא הספיק להצטייד לטרק והגיע לנפאל עם נעליים צבאיות, מעיל צבאי ומעיל סערה. מינימליזם קיצוני שבתקווה לא יפגע לו בחוויה.
אחרי הסערה
למי שהיה זמן והיה צמוד לתוכנית המקורית נותר רק לשבת יומיים לחכות בגסטהאוסים עד שהתנאים ישתפרו. מי שקצר עליו הזמן נאלץ לרדת. פגשתי אב ובן שדילגו את ה chola pass במסוק- 500 דולר בשש דקות.
ב dingbuche בגובה 4410 אנחנו פוגשים את הנוער העולה עם התוכנית המקורית לשלושת הפסים, אין ספק קלאסה, תזמון זה עניין של טיימינג. אנחנו בוחרים לרדת דרך הכפר Pangboche רק כדי לשמוע ילדה שואלת את אשתי אם אני אבא שלה…אין ספק אחרי שבועיים טרק, הגיע הזמן למצוא barber shop ולהוריד את הזקן…
שלמה ושפרינצה שטרימר
לפני pangboche ליד סטופה עתיקה. מצבת אבן עם שני שמות בעברית חקוקים על מתכת: שלמה שטרימר (1909–2009), שפרינצה שטרימר (1921–2015). כל שיטוטיי באינטרנט לא מצאו דבר, אולי היו אלו יהודים יקים שבלהט מלחמות העולם ברחו לנפאל והפכו לבודהיסטים. מקור השם שפרינצה ביידיש הוא ספרדית ומשמעותה תקווה. זה מה שכולנו צריכים עכשיו, תקווה.
