איש מצנחי הרחיפה הורציו יורנס (Horacio Llorens) הספרדי מספר על הפרויקט שעשה מתחת אורות הצפון בנורבגיה:
מאת: רד בול
המבצע בוצע מתחת לאורות המדהימים בנורבגיה ב 2016. הורציו הוא ספורטאי רחיפה אקרובטית אשר כבר 14 שנים הסתובב בכל העולם בחיפוש לוקיישנים מיוחדים לרחיפה, מזמביה ועד פולינזיה הצרפתית. המסע האחרון שלו לנורבגיה היה משהו אחר לגמרי. הוא מספר על החוויה המקפיאה שאי אפשר לשכוח: תיאור החוויה בשלוש מילים: יופי, קור וטבע.
מומלץ – לחצו פה לערוץ אאוטפאנל בטלגרם
מהי התמונה שתיחרט בזכרונך?
“התמונה שנזכור בצורה החזקה ביותר היא זו שבה כל השמיים הוארו והאורות יצרו צורה של פה! הרגשתי Aשזה ממש מתקרב אליי, ואז הצוות שלי אמר לי ברדיו “הורציו אתה חייב לחזור חזרה אתה מתרחק יותר מידי”. היו אורות מאוד חזקים, מאוד ירוקים ואפילו עם גווני סגול. לא האמנתי למראה עיני – זה היה מדהים. הרגשתי כאילו אני עף לתוך פה ענק והולך לעבור למימד אחר. מטורף!”
איך אורות הצפון האלה מקרוב?
“אתה מאמין שאתה קרוב! טיפסתי למעלה עם המנוע ורציתי לטפס עוד ועוד כדי להגיע אליהם, אבל אתה לא יכול לגעת וזה כמובן רחוק. העיניים מטעות: זה נראה כאילו זה קרוב, נגיד כ500-600 מטר, כאשר למעשה זה במרחק של כעשרה קילומטרים ממך. זו אשליה של קרבה ואתה מנסה לגעת ולשחק עם זה.
אני יכול לומר לך שכאשר השמיים בהירים, אורות הצפון מאוד חזקים והצבעים שלהם מאוד אינטנסיביים. כשראיתי תמונות של זה בעבר חשבתי שזה רק נובע מהצילום, ממה שיוצא בתמונות, אבל לא – זה באמת מאוד חזק במציאות וזה מאוד מרשים. דמיינתי שאני אדם שרואה את אותו דבר לפני אלף שנים בעבר, וחשבתי הנה בא אודין (אל מהמיתולוגיה הצפונית)…”
טסת כבר בכל מקום כמעט, מה עשה את הפרויקט הזה אחר?
“זה היה מיוחד משום שהייתי חייב לטוס בלילה בטמפרטורה נמוכה מאוד, בצפון. זה היה שונה גם משום שלא חיפשנו את נקודת הטיסה המושלמת: כל הקטע בפרויקט פה היה בחיפוש אחר התמונה – פשוט חיפשנו את אורות הצפון עם השמיים הכי יפים והתנאים הכי טובים לצילום של זה בזמן הטיסה.”
אתה משתמש במנוע?
“כן. אני מבצע רחיפות בלי מנוע ב90% מהזמן והשימוש במנוע נכנס רק כאשר אין ברירה, כאשר אי אפשר לטוס בלעדיו. זה היה המצב בנורבגיה: זו הייתה טיסת לילה בסביבה לא יציבה.”
האם הצלחת להנות מהנוף מסביב?
“האמת שביומיים הראשונים לא ממש. החלק הטכני היה באחריותי ועסקתי בעיקר בטיפול בציוד, במנוע, בביגוד ובהיבטי בטיחות. כמובן שגם היה צורך לתכנן את הטיסה עצמה. האישור שלנו היה מוגבל לטיסה בסביבת ההר באיזור עם מערבולות אוויר. זה היה מעט מסובך ואפילו נהיה גרוע כאשר הרוח התחזקה. לאחר היומיים הראשונים כשכל הסט אפ כבר היה מוכן, רק אז התחלתי להנות מאורות הצפון. הרי זו הייתה מטרת הפרויקט: לספוג את הכל.
היינו שם במשך שישה לילות כדי לצלם את הוידאו, המתנו שעות ארוכות וכל לילה היה שונה מקודמו. לפעמים אורות הצפון הופיעו רק בשבע בערב ולפעמים בעשר או בשתיים בבוקר. כל הצוות המתין בבקתת עץ עם אח לחימום ומצנח הרחיפה שלי. בחוץ היה קפוא והיה קשה לצאת ולהמריא במהירות. חיכינו בבקתה והאתגר העיקרי היה להיות מסוגלים לצאת ולהיות באוויר בתוך 10 דקות בלבד. נשארנו ערים כל הלילה עד שעות הבוקר מ 5:30 בערב עד 4:30 בבוקר למחרת. אחד מאיתנו היה התצפיתן וחיכה לאורות כל הלילה. ברגע שאתה רואה קצת ירוק אתה חייב לצאת החוצה ולהיות מוכן למרות שלפעמים זה לא קורה בסוף.
האורות עצמם מחזיקים בין 15 דקות לשעה שלמה. היו כמה לילות של ארבע שעות של אורות צפוניים ובלילות אחרים חיכינו שעות. אתה אף פעם לא יכול לדעת מראש מה יהיה.”
לכתבה נוספת בתחום מצנחי רחיפה: הכירו את הצוות הישראלי בתחרות בפירנאים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
