טיול מדהים במדבר האדום של אוסטרליה

אחרי שבועיים מרתקים בטופ אנד של אוסטרליה, יצאנו למסע דרומה אל המדבר האדום. אין דרך קצרה להגיע אל ה"רד סנטר" של היבשת, כפי שהוא מכונה, ומיקומו במרכז הגיאוגרפי של אוסטרליה בהחלט מצדיק את שמו. המדבר נמצא במרחק של כ-2,500 קילומטרים נסיעה מערי החוף שבמזרח ובמערב, וכ-1,500 קילומטרים מדרווין שבצפון או מאדלייד בדרום.

קצת פרופורציות אוסטרליות

היבשת האוסטרלית משתרעת על פני כ-7.7 מיליון קמ"ר, שטח עצום הגדול משמעותית מזה של אירופה (ללא סיביר). עם זאת, האוכלוסייה מונה כ-30 מיליון איש בלבד, לעומת כ-600 מיליון תושבים באירופה. כ-95% מהתושבים מתרכזים בערים ובפרברים הקטנים, שתופסים 2-3% בלבד משטח המדינה, בעוד שאר האוכלוסייה מפוזרת באזורים נרחבים, שרובם המכריע שייכים לאאוטבק האוסטרלי – אזורי טבע פראי ונופים מדבריים המשתרעים על פני מרחבים אינסופיים. כשליש מהאאוטבק מורכב ממדבר – שטח עצום בגודלו, המשתווה ליותר מפי 60 משטחה של מדינת ישראל. הניגוד בין הערים המודרניות לבין המרחבים השוממים מגדיר את אופייה המיוחד של אוסטרליה ומספק הצצה לעולם שבו האדם חי לצד טבע אדיר וכמעט בלתי נגיש. 

אל לב ה Red Center

אל המדבר האדום ניתן להגיע בשתי דרכים: בטיסה קצרה או במסע יבשתי ארוך ומאתגר, הכולל נהיגה ממושכת לאורך כביש בודד שחוצה את המישורים העצומים. בחרנו באפשרות השנייה, ויצאנו לדרך מקתרין, למסע רכוב של כ-1,200 קילומטרים שנמשך יומיים. הדרך עוברת דרך נוף משתנה ומבודד, ובמהלכה נתקלנו ב-3-4 עיירות קטנות בלבד, שלכל אחת מהן אופי ייחודי. רובן מאכלסות פחות מ-100 תושבים, ומציעות הצצה לחיים הפשוטים והמאופקים של תושבי האזורים המרוחקים הללו.

במהלך המסע דרומה, הדרך מזמנת עצירות בכמה נקודות ייחודיות ומרתקות. חוות מבודדות מפוזרות בלב השממה, מספקות הצצה לחיים הקשוחים של תושבי האזור. אחת התחנות הבלתי נשכחות היא העיירה דיילי ואטרס, שבה שוכן פאב מקומי עתיק.

תחנות הדלק בדרך מזכירות תקופות רחוקות בהיסטוריה של אוסטרליה, עם מבנים פשוטים ושלטים דהויים. גם האנשים שפגשנו שם – חקלאים, נהגים ותושבי המקום – נראו כאילו הזמן עצר עבורם בתחילת המאה שעברה, משמרים סגנון חיים אותנטי שכמעט ונעלם מהעולם.במהלך המסע דרומה, אחד המקומות הבלתי נשכחים הוא פארק ייחודי בשם Devil’s Marbles – "גולות השטן". האתר מציג תצוגה מרהיבה של סלעים עגולים וגדולים, הנראים כגולות ענקיות שפוזרו באקראי בלב המדבר. הצורות יוצאות הדופן והנוף שמסביב יוצרים תחושה של עולם אחר, שבו הטבע עצמו מתפקד כפסל מופת.

גולות מפוזרות

ככל שממשיכים להעמיק לתוך היבשת, הנוף עובר שינוי מהפנט. יערות האקליפטוסים מתמעטים בהדרגה, ובמקומם מופיעה אדמת המדבר האדומה, מנוקדת בשיחים ירוקים וצמחייה דלילה. המרחבים האינסופיים והצבעים העזים משקפים את עוצמתו של הטבע האוסטרלי.

גולה מבוקעת

אליס ספרינגס: העיר שבלב המדבר

אליס ספרינגס, העיר היחידה במרכז אוסטרליה, היא הלב הפועם של ה-Red Center ומשמשת כמרכז תיירותי, לוגיסטי וחיוני לתושבי האזור המבודדים. מכאן יוצאים מטיילים להרפתקאות במדבר, ומנוהלים שירותים מרכזיים כגון רפואה וחינוך מרחוק, שתפקידם להקל על תושבי האאוטבק המפוזרים במרחבי המדבר העצומים.

הרפואה מרחוק מתאפשרת הודות ל"שירות הרפואה המלכותי המוטס" (Royal Flying Doctor Service), שמספק מענה לצרכים מגוונים – מטיפולי שיניים ועד לפינויי חירום. בחלק מהמקרים, המרחק בין החווה לבית החולים עומד על מאות ואף אלפי קילומטרים, מה שהופך את השירות לחיוני במיוחד.

גם תחום החינוך מתמודד עם מרחקים עצומים. אליס ספרינגס היא ביתו של בית הספר הגדול בעולם ללימודים מרחוק, שבו מאות תלמידים מתחברים ללמידה מקוונת מרחבי השטח האוסטרלי העצום. מפגשים פיזיים בין התלמידים נדירים ביותר, ולעיתים מתקיימים פעם או פעמיים בשנה בלבד – חוויה שמוסיפה ממד מיוחד של קשר אנושי נדיר באורח החיים הייחודי של האאוטבק.

היציאה למדבר

המדבר האוסטרלי הוא מרחב אינסופי שמשנה את אופיו בין אזור לאזור. בדרכנו, נהגנו לאורך דרכי עפר המשתרעות על פני כ-150 קילומטרים של חול אדום לוהט. הנוף סביבנו היה זרוע שיחים ועצים מפוזרים, לצד דמויות מהטבע הפראי: סוסי בר דוהרים בחופשיות, גמלים שהתאקלמו בנוף האוסטרלי, ודינגואים משוטטים מבליחים מדי פעם במרחק.

השקט האופף את המדבר והמראות המגוונים יוצרים תחושת התנתקות מוחלטת מהעולם המוכר, ומביאים עימם הבנה עמוקה של עוצמתו וייחודו של הטבע האוסטרלי.

תדלוק תוך כדי המסע – תחנות דלק זה בונוס….

מאליס ספרינגס יצאנו אל רכס הרי מקדונל המערביים – למעשה, רצף של רכסים ארוכים המזכירים במידה מסוימת את רכסי המכתשים בישראל. אם אצלנו מדובר בכרבולת או מצלעות הסוגרות מכתש מעגלי, הרי שכאן מדובר ברכסים מתמשכים הנמתחים לאורך עשרות קילומטרים מערבה, עם מפערים דרמטיים ביניהם. אחד מהם, לדוגמה, מזכיר במבנהו את שער אשמדאי שבמכתש הקטן.

הפתעה נוספת שמחכה למבקרים באזור היא השפע הבלתי צפוי של מים וצמחייה. בלב אדמת המדבר האדומה מתגלים מקורות מים טבעיים – בורות, נחלים ואגנים קטנים – שסביבם מתפתחת צמחייה עשירה ומגוונת, עדות לעוצמת החיים המתקיימים גם בתנאי הקיצון של המדבר.

קבלו את הכתבות המעולות של אאוטפאנל למייל:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

במהלך ארבעת הימים הראשונים סיירנו ברכס מקדונל המערבי, מקום שבו הטבע מציג את יופיו הייחודי בצורה יוצאת דופן. טיילנו אל המפערים הגדולים שברכס, שבהם מתנקזים הנחלים, ובחלקם נוצרו אגמים בגדלים שונים. המים הצלולים המופיעים לפתע בלב אדמת המדבר והמסלע האדום יוצרים נוף כמעט חלומי.

השילוב בין המדבר הצחיח, הצמחייה הירוקה והמים הזורמים מעורר תחושת פליאה. במקומות רבים לאורך הרכס פגשנו נחלים זורמים המתנקזים לאגמונים קטנים, שבקרבתם מתפתחת צמחייה עשירה ושופעת. ככל שמתרחקים ממקורות המים, הצמחייה הופכת דלילה יותר, והמדבר חוזר לשלוט בנוף. המסלע והאדמה ברכס נצבעים בגווני אדום עזים, המשולבים בסלעי חול בגוונים משתנים. עבור הילידים האבוריג'ינים, סלעים אלה אינם רק יופי טבעי; הם משמשים לצביעת פנים בטקסים מסורתיים, צביעת בדים ועוד. כך משתלבים הטבע והתרבות לכדי סיפור של חיים בלב המדבר.

סימפסון גאפ

בקניון אורמיסטון, אחד מפלאי הטבע של רכס מקדונל המערבי, נגלה לעינינו נוף עוצר נשימה. הקניון, עשוי סלעים בגווני אדום עמוק, מסתיים באגם טבעי עם חוף חולי המזכיר חוף ים – נווה מדבר מושלם בלב המדבר הצחיח. האגם הצלול מזמין לטבילה מרעננת, חוויה נדירה שמרגישה כמעט דמיונית בנוף הסובב. 

הקניון מוקף ברכסים מרשימים ובמגוון רחב של צמחייה מדברית – עצי אקליפטוס מרשימים ממספר זנים, סוגי אלות, ושיחים מדבריים משווים למקום תחושה של חיים עיקשים במרחב בלתי צפוי. השקט הקסום בקניון, יחד עם מראות הטבע המרהיבים, משקפים את היופי הפראי והבלתי מתפשר של האזור, ומספקים למבקרים בו תחושת חיבור נדירה לטבע במלוא עוצמתו. 

מכתש Gosse Balf 

המסע שלנו ברכס מקדונל הסתיים בנקודה עוצרת נשימה – מכתש ענק שנוצר מפגיעת מטאור לפני כ-142 מיליון שנה. עוצמת הפגיעה האדירה הרימה את הקרקע והסלעים סביב ויצרה רכס מרשים שמקיף את המכתש, המתנשא לגובה של כ-200 מטרים ומשתרע בקוטר של כ-3 קילומטרים.

המכתש, מעבר להיותו פלא גיאולוגי, טומן בחובו גם סיפור אבוריג'יני מרתק שמוסיף לו נופך מיסטי. לפי המיתוס המקומי, המכתש נוצר כאשר עריסת תינוק של אלה נפלה משביל החלב אל האדמה המדברית, ופערה בה את המכתש. המפגש בין מדע למיתוס, בין גיאולוגיה לקוסמולוגיה האבוריג'ינית, מעורר יראה ומזכיר לנו את האופן בו הטבע והתרבות נשזרים יחד כדי לספר את סיפורה הייחודי של אוסטרליה.

מכתש ענק כתוצאה מפגיעת מטאור

את שיא קסם המים במדבר פגשנו ב – Kings Canyon, אליו הגענו לאחר 150 ק"מ ארוכים בדרך מדברית מבודדת. זהו קניון מדברי עצום ומרהיב המזכיר קצת את נחל ערוגות שלנו, רק בגדלים הרבה יותר גדולים ובצבעים אדומים מרהיבים. בקניון שלו זורם נחל שופע המיצר רצף של נאות מדבר העמוסות בדקלים, צמחים סוב טרופיים ומגוון רחב של צמחיה שונה ומגוונת, המהווה בית גידול לציפורים רבות מספור.

קירות קניון המלכים

בקניון המלכים מצאנו מספר נקודות חרום – משטחים מוכנים להנחתת מסוקים, ולידם ארגזים גדולים מאובזרים במים וציוד עזרה ראשונה לשימוש במצב חרום עד להגעת כח החילוץ. פרקטיקת חרום מעניינת נוספת הינם צלחות קמורות הקולטות אותות תקשורת סלולרית חלשים וממקדות אותן לנקודה מסוימת, שם צריך להניח את הטלפון הסלולרי, וכך ניתן לבצע שיחת חירום גם באזורים כמעט ללא קליטה.

כמות הציפורים השונות – כפי שנתקל בהן בהמשך בכל אוסטרליה, רבה ומגוונת – עופות דורסים, תוכים, ציפורי שיר ועוד.

מבין בעלי החיים המרתקים שפגשנו במדבר, בלטו במיוחד ולאבי הסלעים שחורי הרגליים – יצורים עדינים ומיוחדים שניתן להשוות לגרסה האוסטרלית של שפן הסלעים שלנו. לראשונה זכינו לראותם ב-Simpson Gap, שם הם מתגוררים בין הסלעים ומשגשגים סביב מקווי המים הנדירים באזור.

בשעות הקרירות של הבוקר והערב, הוולאבים יוצאים ממחבואם וניגשים אל המים לשתות, רגעים בהם ניתן לצפות בהתנהגותם מקרוב. לאחר מכן, הם שבים למסתורם בין הסלעים, שם הם מבלים את היום בהתחרדנות על פני האבנים החמות – דרך מדברית מובהקת לשימור אנרגיה.

מנחת מסוקים וארגז חרום רפואי בשטח

שריפות יער כחלק מדרך החיים

שריפות יער פראיות – טבעיות ויזומות – הן חלק טבעי לגמרי ממעגל החיים של המקומיים, הילידים, וגם של האירופאים אשר הגיעו לכאן לראשונה לפני קצת יותר ממאתיים שנה.

להבדיל מאיתנו, האוסטרלים לא רואים בשריפות אסון טבע שצריך להילחם בו, אלא חלק ממעגל החיים, אשר לפעמים מתרחש לבד ולפעמים צריך לסייע בידו… מנקודת המבט שלהם, יער צריך להשרף ולצמוח מחדש. הגידול הנכון והבריא של הצמחייה מחדש נובע מזה שמדי פעם כל השטח נשרף והצמיחה מתחילה שוב.

הילידים נהגו לגרום להצתות כאלו במכוון – בעונות הרטובות יחסית בדרך כלל – על מנת שיוכלו להשתלט עליהן. השריפה גורמת בשלב ראשון לבריחת בעלי החיים מהשטח – דבר שמקל לצוד אותם בעת הבריחה, לאחר מכן לצמיחה מחודשת ירוקה ורעננה בעקבות התפזרות הזרעים בשריפה והריווח שנוצר בקרקע, ואז – מתחילים להגיע מחדש בעלי החיים שברחו – דבר המאפשר מעגל צייד נוסף וצמיחה יפה וירוקה – וחוזר חלילה.

מנוחה אחרי נסיעה ארוכה במדבר

כאשר התקרבנו לאחד החניונים – ליד Ellery Creek – ראינו עשן רב מיתמר מרחוק. כשהתקרבנו לחניון – ראינו שהעשן ולהבות האש צמודים ממש לחניון עצמו. אנו, מתוך ההרגל הטבוע בנו והחשש משריפות, קצת חששנו להתקרב, אך כשהתקרבתי לאיטי פגשתי שתי לוחמות אש צעירות ומפויחות עם מבערים ומפוחים בידיהן. הן סיפרו לי שמשתוללת שריפת יער פראית מעבר לרכס שנמצא ממערב לנו, שריפה של יער אקליפטוסים מדברי טיפוסי, ועל מנת למנוע מהשריפה להתפשט ולהגיע לחניון ולאזורים אחרים בשמורה, הן יוצרות חגורת אש נגדית אותה הציתו באמצעות המבערים שעל גבן ביער שבצד הקרוב אלינו של הרכס, ובהתחשב בכיוון הרוח, וכך יצרו חגורה שאינה יכולה להדלק שוב. מטרים בודדים מהשטח בו התארגננו לחניית הלילה שלנו, שריפת היער עדיין השתוללה לה מצידו השני של הרכס…

רכב לוחמות האש

במהלך כל הלילה ראינו את הלהבות בוערות מצידו השני של הרכס, בעוד בצד שלנו של הרכס, שגם בו היה שילוב של אקליפטוסים וקוצים, הקוצים נשרפו כליל וכך גם חלק מגזעי האקליפטוסים. רוב האקליפטוסים שרדו. מדי פעם שמענו רעש נפילה חזק – כאשר אקליפטוס נוסף שגזעו נאחז באש ונשרף, קרס אל הקרקע…

כל הלילה ליוותה אותנו הילת הלהבות מצידו המערבי של הרכס, אשר לא הפסיקה לבעור לרגע, וממש לפני הזריחה, כאשר יצאתי אל האגם לצפות בציפורי הבוקר, בעודי יושב על שפת האגם, צפיתי במספר אקליפטוסים נוספים הקורסים כאשר הגזע שלהם נאחז בלהבות.

השריפה בערה כל הלילה

אלרי קריק

אולורו וקאטה ג׳וטה – ליבו של ה Red Center

היעד הבא במסענו היה אחד מסמלי אוסטרליה – אולורו (Uluru) ולצידו פארק קאטה ג'וטה (Kata Tjuta). מקניון המלכים המשכנו כמה מאות קילומטרים נוספים אל המרכז של המרכז, המקום אליו מגיעים תיירים בטיסה רק על מנת לראות אותו ולחזור לציוויליזציה – סלע אולורו ואזור קאטה ג'וטה.

אז מה יש בו בסלע אולורו, אשר הלבנים קראו לו אייריס רוק? (לפני מספר שנים חזרו לשמות האבוריג'ינים המקוריים – כחלק מתהליך איטי ומאוחר מדי, המכיר בזכויות הילידים על השטחים אשר היו שלהם בעבר, וצריכים להיות שלהם גם כיום…)

הסלע הוא המונוליט הגדול בעולם – לא הר רגיל המורכב משכבות של סלעים ואדמה, אשר אלו נערמות אחת על גבי השנייה ומתחברות לרכס או הר. אולורו הוא למעשה סלע אחד שלם ורצוף. חלקו הממוקם מעל פני הקרקע מהווה כ-5.8 מיליון מטרים מעוקבים של סלע, בעוד שחלקו הגדול ממשיך להימתח מתחת לפני האדמה. למעשה, סלע זה יכול להכיל בתוכו את מגדל אייפל, גשר סידני, הפירמידות הגדולות במצרים ועוד…

הסלע מקום קדוש לאבורג'ינים, ובמשך שנים רבות ביקשו שתיירים לא יטפסו עליו, וכעת הדבר אסור באופן רשמי. היקפו של הסלע כ-10 קילומטרים, ואנחנו בחרנו להקיף אותו ברכיבה על אופניים.

כך, זכינו לראות את התצורות השונות של הסלע מכל הכיוונים, להיכנס לקניונים הצמודים אליו ולהתפעל ממפלים הזורמים בחלקם. בנוסף, התבוננו במערות המכילות ציורי סלע בני אלפי שנים, אותם ציירו הילידים בטקסים סביב הסלע המקודש. המראה של אולורו מרהיב בכל שעות היום, אך במיוחד בשעות זריחת השמש ושקיעתה, כששינויים באור מחוללים תופעות טבעיות קסומות.

לאחר מכן המשכנו לקאטה ג'וטה, אזור ייחודי עם סלעים ענקיים בגבהים של עשרות מטרים ובצורות מרתקות, היוצרים נוף מוזר ומיוחד שקשה לתאר במילים – פשוט צריך לראות אותו. לטעמנו, אזור זה אפילו יותר מרהיב מסלע אולורו הסמוך והמפורסם.

לאחר שלושה ימים באזור אולורו וקאטה ג'וטה, חזרנו בדרך של כ-500 ק"מ לאליס ספרינג, תוך כדי שעברנו בנקודה שנחשבת, לפי חישוב מסוים, כמרכז היבשת האוסטרלית. כמובן, אם נבחר שיטה אחרת לחישוב, נמצא את מרכז היבשת בנקודות שונות, אך כולן נמצאות ברדיוס של כ-200 ק"מ אחת מהשנייה בלב היבשת המיוחדת הזו.בדרך עברנו גם באזור מעניין בו פזורים 12 מכתשים הקרובים זה לזה, בקוטר של 7 עד 180 מטר. גם מכתשים אלו הם תוצאה של פגיעת מטאוריט שהתפצל לחלקים לפני כ-4,000 שנה.

כותב הכתבה, בדיוק במרכז יבשת אוסטרליה

לאחר יום מנוחה וטיולים קצרים באליס ספרינגס, העיר היחידה בטווח אלפי קילומטרים לכל כיוון, עלינו על המטוס לקיינס. מהמדבר, מעל לאאוטבק, טסנו אל יערות הגשם בצפונו של החוף המזרחי של אוסטרליה, שם המשכנו את המסע שלנו.

מאת: רועי מנדל