שייט תעלות בבריטניה – בילוי פנאי שלא מוכר כל כך לישראלים, והוא אורח חיים של אלפי אנשים שמרכיבים קהילה מרתקת. על כך – בכתבה שלפניכם.
פעם הייתי יהיר. אם אופניים – אז רק לא חשמלוק, ואם סירה – אז רק סירת מפרש. ביהירות והתנשאות הייתי מבקש לא להציע לי את החיקויים הזולים הללו עד הגיעי לגיל 80 – לפחות. אבל זה היה פעם. מאז למדתי, ועל אף שאני עדיין נמנע מרכיבה חשמלית, שייט תעלות עשיתי – פעמיים.
אאוטפאנל בווצאפ – לחצו פה:
שייט תעלות – מהו?
את התעלות בצרפת מכירים בארץ פחות או יותר, אבל מה הסיפור באנגליה? ובכן, מסתבר שאחרי תחילת המהפכה התעשייתית (שכידוע החלה בבריטניה ומשם כבר התפשטה ליבשת) היה צורך לחבר חבלי ארץ שונים, וזאת עשו הבריטים על ידי חפירה של אלפי קילומטרים של תעלות, וחיבורן לנהרות. התעלות אפשרו מעבר של סירות צרות (על כן שמן באנגלית – ה-narrowboat), אשר נמשכו על ידי סוסים רתומים, שפסעו לאורך התעלה בשבילי גרירה (towpaths). תוך כדי הבניה נאלצו המהנדסים הבריטיים להתמודד עם מעבר מעל עמקים ונהרות גועשים, עם שינויי גובה, ועם עוד מגוון קשיים, אותם פתרו על ידי בניית מובילים, תאי שייט (“מדרגות” – מעבר בין חלקי תעלה שנמצאים במפלסים שונים) ועוד מגוון מבנים הנדסיים מעוררי השתאות.
מעבר בתא שייט
עם פיתוח רשת הרכבות בשנות ה-40 של המאה ה-19, חשיבות התעלות פחתה בהדרגה, עד אשר שימוש מסחרי בהן פסק לחלוטין בתחילת המאה ה-20. לאחר כמה עשורים של הזנחה, ארגון ממשלתי בעזרת מתנדבים החל בהחייאת מערכת התעלות, ועכשיו היא משמשת בעיקר לפנאי. שייט של יום או של שבוע הפך לתחביב אהוב על הבריטים – וגם על האורחים מחו”ל. יש גם כאלה, שגרים על הסירה שלהם כל השנה, או חלק מהשנה. אנשים אלה מרכיבים קהילה מרתקת.
טיול תעלות – לא מה שחשבתם
כבר לא מדובר בסירת משא שנגררת על ידי סוסים, למרות שבמקומות מסוימים עדיין יש סירות כאלה – בתור אטרקציית תיירים. הסירה המודרנית מונעת על ידי מנוע דיזל, ולאחרונה הופיעו גם סירות היברידיות, ואף חשמליות טהורות. רוחבן של הסירות סטנדרטי – כ-2 מטר, על מנת לאפשר את המעבר בתאי השייט הרבים. אורכן נע בין 13 ל-20 מטר. סירות המושכרות לתקופות של מספר ימים מצוידות בתאי לינה, שירותים, מקלחות, מטבח מאובזר כולל תנור גז ומקרר, ואפילו סלון עם כורסאות וטלוויזיה. ווי-פיי כלול במחיר.
יש על הסירה צינור מים שמאפשר למלא מים בנקודות מילוי הפזורות לאורך התעלות. הסירה גם מצויידת בכל מה שנחוץ לשייט ועגינה, למשל מוט שבעזרתו אפשר לדחוף את הסירה כאשר היא נתקעת במקומות רדודים. השכרת סירה לא מצריכה רישיון שייט, ומי שאין לו ניסיון מקבל תדרוך קצר מעובד של חברת ההשכרה. בשונה מסירות מפרש, שברובן עשויות קרבון ושבריריות למדי, סירות תעלות עשויות פלדה ועמידות ביותר. למעשה, יש מצבים בהם גם הגאי מנוסה לא יצליח להימנע ממכה לסירה שלו וזה בסדר – שייט בסירות כאלה מזכיר לפעמים את משחק המכוניות המתנגשות, עם כל הכיף שכרוך בכך. אלה מאיתנו ששואפים לשלמות יכולים בכל זאת להשתפר וללמוד לעבור מתחת לגשרים הצרים מבלי לגעת בצדדים – אני שמח לבשר שרכשתי מיומנות זו, וזכיתי להרבה אגודלים מורמים מצד המקומיים לאחר מעברים חלקים מתחת למגוון גשרים.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
אינספור תעלות
כאמור, מערכת התעלות מונה אלפי קילומטרים, אז איך מחליטים על המסלול? יש כאן כמה שיקולים. הראשון הוא קיומן של חברות השכרה וזמינות של סירות בתאריכים הרצויים. בדומה לעולם השכרת הרכב, קיימות כמה חברות השכרה גדולות, שלהן מספר סניפים הפזורים על פני המדינה. לעומתם יש גם משכירים מקומיים להם רק מספר סירות קטן, שכולן נמצאות באותה מרינה. כמובן, יש גם אתר שמרכז את המלאי של כל החברות הגדולות, כך שלא תצטרכו לחפש בכל חברה בנפרד.
חברות ההשכרה, וגם גופים נוספים, מפרסמים מסלולי הפלגה מומלצים (אין חובה להיצמד אליהם, כמובן). חלקם – מסלולים מעגליים, שדואגים לכך שאף פעם לא תגיעו פעמיים לאותה נקודה שכבר חקרתם. חלקם – מסלולים של ללכת ולחזור, וישנם גם סידורים בהם אתם שוכרים את הסירה במקום אחד, ומחזירים במקום אחר. שיקול אחר הוא כמובן סוג הנופים והאטרקציות שאתם מעוניינים לחוות. למשל, אם חשקתם בנופים וולשיים טיפוסיים של מרעה כבשים וגבעות מתגלגלות, תעלות די צרות המוקפות עצים עבותים ופלאי מבנים הנדסיים של המאה ה-19 – פניכם מועדות לתעלת לנגולן (Llangolen) בויילס. אם אתם מחפשים חיי עיר תוססים ומסלול מעגלי – כנראה שתמצאו את מבוקשכם באזור בירמינגהם.
שכרנו פעמיים סירה. פעם אחת – בעיר אילי, משם הפלגנו לקיימברידג’ וחזרה, ופעם שניה הפלגנו לאורך תעלת לנגולן אותה כבר הזכרתי. ההפלגות היו שונות מאוד אחת מהשניה, במגוון אופנים. בפעם הראשונה שכרנו מחברה בשם “Black Prince”, בפעם השניה – מ-“Anglo Welsh” (שתיהן חברות גדולות וידועות). בפעם הראשונה שכרנו סירה קצרה יחסית, באורך 48 פיט, ל-4 לילות בלבד, ובפעם שניה “התפנקנו” בסירה ארוכה בהרבה (67 פיט) אותה שכרנו לשבוע שלם. גם המסלולים היו שונים מאוד, כאמור: במקרה הראשון שטנו בתעלה רחבה ורגועה – אבל הרבה תאיי שייט. לעומת זאת במקרה השני – תעלה צרה ועמוסה, כשאנחנו על סירה ארוכה ועקשנית עם שני תאיי שייט בלבד לאורך המסלול כולו.
שייט תעלות קולינרי
הסירה כוללת מטבח מאובזר מלא, כולל תנור גז בעל תאים לאפיה וטוסטר. אפשר ואף רצוי לקנות מצרכים בעת העליה לסירה, ולהשתמש בהם לפחות לחלק מהארוחות. יש רשתות מזון המאפשרות הזמנת משלוח מראש, עם אספקה עד הסירה. אם חברת ההשכרה משתפת פעולה, הם גם יסדרו את המצרכים במטבח של הסירה טרם הגעתכם. לאורך התעלות תפגשו גם סופרמרקטים, גדולים כקטנים, בהם ניתן להוסיף מצרכים מתכלים. המצרכים בבריטניה זולים יותר מאשר בארץ, והם באיכות מצוינת. המקרר בסירה קטן, לכן אין אפשרות למלא אותו באוכל לשבוע עבור משפחה של ארבעה – בדוק! ובכל מקרה אני בהחלט לא ממליץ לאכול את כל הארוחות על הסירה. במרחק קטן מהתעלות, ולפעמים על גדות התעלות ממש, יש מגוון מסעדות מעולות, הרוב – בסגנון הקלאסי של פאב/מסעדה בריטית, אבל גם כאלה שמציעות מנות רבות ממטבחים אחרים.
טיול תעלות: המחיר לא בשמיים
מחיר השכרת סירה ינוע בין כ-800 פאונד לסירה קטנה יחסית, להפלגה של 4-5 ימים, ועד 1700 פאונד לערך, עבור סירה גדולה יותר, לפרק זמן של כשבוע. כמו כן, מחיר הסירה תלוי במפרט שתבחרו – למשל, במספר תאי השירותים על הסירה. לפני שאתם מתרגמים את המחיר לשקלים ותופסים ביד אחת את הלב ובשניה את הכיס של הארנק, קחו בחשבון, שהסירה תשמש אתכם גם כבית מלון, כרכב, וגם כמסעדה לפחות לחלק מהארוחות. הנופים אותם תראו מהסירה והחוויות שתרכשו תוך כדי השייט – בונוס אדיר ללא עלות נוספת.
לחיות בסירה במקום בדירה
כבר הזכרתי שבנוסף לאנשים ששוכרים סירה ליום עד שבוע, יש אנשים שגרים על הסירה שלהם כדרך קבע. יש כ-15 אלף אנשים כאלה בבריטניה, והם מרכיבים קהילה מיוחדת במינה. הסירות שלהם משקפות את הנסיבות השונות של בעליהן: חלק מהסירות – מושקעות ומתוחזקות היטב, עם חלקי נחושת נוצצים וצבע טרי. אלה הם בבירור בעלי האמצעים. רובם, אני מניח, קונים סירות חדשות, מיוצרות בהזמנה אישית – עם תכנון פנימי מדוקדק, במחיר לא מבוטל (למרות שיש גם תעשייה משגשגת של המרת סירות משא למגורים). סירות אחרות – בסגנון שאנטי, עם פסלוני בודהה, תופסי חלומות וקישוטים מרובים. סירות אלה הן ברמות תחזוקה שונות, אפשר לפגוש הרבה מהן לאורך התעלות – במיוחד בשווקים הצפים שמאורגנים מדי פעם במקומות שונים. רבים מבעליהן מדגמנים רעמות שיער שיבה מרהיבות, המסגירות את שיוכם לדור הפרחים, אבל יש גם היפים של דור המשך.
יש סירות שהן, איך לומר, גרוטאות צפות. אני מניח שלרוב בעליהם מוגבלים באמצעים, אבל עדיין מצליחים להחזיק בית על המים שכן לאחר רכישת הסירה אין הרבה הוצאות. רוב סירות המגורים מצויידות בסוללות סולאריות (וחלק גם בטורבינות רוח קטנות). את החימום בחורף מספקים לרוב תנורי עץ, והעץ להסקה נמכר בכל מרינה, אבל אני מניח שיש גם כאלה שפותרים את הבעיה בעזרת גרזן, שכן יערות לא חסרים. יש כאלה שמגדלים צמחים על הסירה – כולל צמחי תבלינים ואפילו ירקות.
לא משנה מה רמת המפרט של הסירה, לאחר חמש דקות על התעלה תדעו להבדיל ב-100% ביטחון בין סירה להשכרה לסירת מגורים. סירת השכרה נראית כמו רכב שכור, וסירת מגורים נראית כמו בית עם טאצ’ אישי בכל פרט ופרט – כולל עיטורים, וגם שם הסירה, שחלקם משעשעים למדי. קהילת התעלות הקבועה לא מרימה את האף מול התיירים. באופן מפתיע גם השוכרים, שזה עתה דרכה רגלם על סיפון הסירה ועוד כמה ימים יעזבו, נכללים בקהילה זאת. כל מי שתפגשו בדרך יגיד לכם שלום, יעזור עם העגינה, יתריע אם עברתם מנהרה לפני שני מיילים ושכחתם לכבות את הפנס הקדמי (למי מאיתנו זה לא קרה באמצע שייט), וגם ינהלו אתכם שיחה ידידותית כשתרדו אל החוף. אסכם בעצה. בפעם הבא שאתם חושבים על יעד מעניין לחופשה, תחשבו על מקום שבו תרגישו מיד בבית ותהפכו לחלק מהקהילה – תחשבו על תעלות בריטניה הקסומות!
יש על הסירה צינור מים שמאפשר למלא מים בנקודות מילוי הפזורות לאורך התעלות. הסירה גם מצויידת בכל מה שנחוץ לשייט ועגינה, למשל מוט שבעזרתו אפשר לדחוף את הסירה כאשר היא נתקעת במקומות רדודים. השכרת סירה לא מצריכה רישיון שייט, ומי שאין לו ניסיון מקבל תדרוך קצר מעובד של חברת ההשכרה. בשונה מסירות מפרש, שברובן עשויות קרבון ושבריריות למדי, סירות תעלות עשויות פלדה ועמידות ביותר. למעשה, יש מצבים בהם גם הגאי מנוסה לא יצליח להימנע ממכה לסירה שלו וזה בסדר – שייט בסירות כאלה מזכיר לפעמים את משחק המכוניות המתנגשות, עם כל הכיף שכרוך בכך. אלה מאיתנו ששואפים לשלמות יכולים בכל זאת להשתפר וללמוד לעבור מתחת לגשרים הצרים מבלי לגעת בצדדים – אני שמח לבשר שרכשתי מיומנות זו, וזכיתי להרבה אגודלים מורמים מצד המקומיים לאחר מעברים חלקים מתחת למגוון גשרים.
חברות ההשכרה, וגם גופים נוספים, מפרסמים מסלולי הפלגה מומלצים (אין חובה להיצמד אליהם, כמובן). חלקם – מסלולים מעגליים, שדואגים לכך שאף פעם לא תגיעו פעמיים לאותה נקודה שכבר חקרתם. חלקם – מסלולים של ללכת ולחזור, וישנם גם סידורים בהם אתם שוכרים את הסירה במקום אחד, ומחזירים במקום אחר. שיקול אחר הוא כמובן סוג הנופים והאטרקציות שאתם מעוניינים לחוות. למשל, אם חשקתם בנופים וולשיים טיפוסיים של מרעה כבשים וגבעות מתגלגלות, תעלות די צרות המוקפות עצים עבותים ופלאי מבנים הנדסיים של המאה ה-19 – פניכם מועדות לתעלת לנגולן (Llangolen) בויילס. אם אתם מחפשים חיי עיר תוססים ומסלול מעגלי – כנראה שתמצאו את מבוקשכם באזור בירמינגהם.
שכרנו פעמיים סירה. פעם אחת – בעיר אילי, משם הפלגנו לקיימברידג’ וחזרה, ופעם שניה הפלגנו לאורך תעלת לנגולן אותה כבר הזכרתי. ההפלגות היו שונות מאוד אחת מהשניה, במגוון אופנים. בפעם הראשונה שכרנו מחברה בשם “Black Prince”, בפעם השניה – מ-“Anglo Welsh” (שתיהן חברות גדולות וידועות). בפעם הראשונה שכרנו סירה קצרה יחסית, באורך 48 פיט, ל-4 לילות בלבד, ובפעם שניה “התפנקנו” בסירה ארוכה בהרבה (67 פיט) אותה שכרנו לשבוע שלם. גם המסלולים היו שונים מאוד, כאמור: במקרה הראשון שטנו בתעלה רחבה ורגועה – אבל הרבה תאיי שייט. לעומת זאת במקרה השני – תעלה צרה ועמוסה, כשאנחנו על סירה ארוכה ועקשנית עם שני תאיי שייט בלבד לאורך המסלול כולו.
יש סירות שהן, איך לומר, גרוטאות צפות. אני מניח שלרוב בעליהם מוגבלים באמצעים, אבל עדיין מצליחים להחזיק בית על המים שכן לאחר רכישת הסירה אין הרבה הוצאות. רוב סירות המגורים מצויידות בסוללות סולאריות (וחלק גם בטורבינות רוח קטנות). את החימום בחורף מספקים לרוב תנורי עץ, והעץ להסקה נמכר בכל מרינה, אבל אני מניח שיש גם כאלה שפותרים את הבעיה בעזרת גרזן, שכן יערות לא חסרים. יש כאלה שמגדלים צמחים על הסירה – כולל צמחי תבלינים ואפילו ירקות.
לא משנה מה רמת המפרט של הסירה, לאחר חמש דקות על התעלה תדעו להבדיל ב-100% ביטחון בין סירה להשכרה לסירת מגורים. סירת השכרה נראית כמו רכב שכור, וסירת מגורים נראית כמו בית עם טאצ’ אישי בכל פרט ופרט – כולל עיטורים, וגם שם הסירה, שחלקם משעשעים למדי. קהילת התעלות הקבועה לא מרימה את האף מול התיירים. באופן מפתיע גם השוכרים, שזה עתה דרכה רגלם על סיפון הסירה ועוד כמה ימים יעזבו, נכללים בקהילה זאת. כל מי שתפגשו בדרך יגיד לכם שלום, יעזור עם העגינה, יתריע אם עברתם מנהרה לפני שני מיילים ושכחתם לכבות את הפנס הקדמי (למי מאיתנו זה לא קרה באמצע שייט), וגם ינהלו אתכם שיחה ידידותית כשתרדו אל החוף. אסכם בעצה. בפעם הבא שאתם חושבים על יעד מעניין לחופשה, תחשבו על מקום שבו תרגישו מיד בבית ותהפכו לחלק מהקהילה – תחשבו על תעלות בריטניה הקסומות!
