האם הייתם משלמים 1500 דולר בשביל להתקרב לגורילות פראיות בטבע אמיתי? שהרבני יצא לאיזור והצליח לראות אחת כזו אמיתית ממרחק של מטרים ספורים (שלא במסגרת הסיור היקר) ומביא את הסיפור בהמשך סדרת רואנדה:
מאת: עזרא שהרבני
לפני הקריאה ממליץ לקרוא את רואנדה – השוויץ של אפריקה
השנה היא 1989 ואנחנו נכנסים לשגרירות זאיר בהררה, זימבבווה, נפרדים מ 25 דולר בעבור ויזה לזאיר ומתלבטים האם שווה להשקיע מאה דולר כדי להיכנס לשמורת הגורילות? היינו מוצ’ילרים צעירים שיש להם כוח וזמן אבל כסף היה במחסור. בלית ברירה השלמנו עם המציאות, קנינו כרטיסים כדי לגשת לעבוד באוסטרליה וויתרנו על הגורילות. יותר משלושים שנה אחרי עלות הכניסה לשמורה האמירה ל 1500 דולר מעלה את החרטה איך לא סגרנו את הפינה הזו כבר אז.
לפני ימי הקורונה אפשר היה לחצות את הגבול לאוגנדה ולהיפרד מחצי מהסכום אלא שהגבול נסגר. שלא תבינו לא נכון אין לנו כהוא זה תרעומת על המחיר, המשמש לפרויקט השימור של הגורילות במדינה. משלושת המדינות אוגנדה, קונגו ורואנדה, רואנדה מנצחת בשימור ולראייה משפחות הגורילות בוחרות לנדוד מקונגו אל רואנדה ומאלצות את השלטון המקומי לפנות תושבים כדי להרחיב את אזור מחייתם של קופי הענק האלו.
שלוש אטרקציות עיקריות יש בפארק הלאומי וולקנוס: טרק אל הקופים הזהובים שנמצאים ביער הבמבוק הנמוך, טרק אל אחת מ 11 משפחות הגורילות הנמצאות בפארק, וטיפוס להר הגעש bisoke אחד מתוך חמשת הרי געש רדומים שנמצאים ברואנדה. עקב הרצון לשלב טרק בטיול בחרנו בטיפוס להר הגעש. זהו איננו ההר הגבוה ביותר לטיפוס ברואנדה, הנקודה הכי גבוהה במדינה היא הר הגעש karisimbi בגובה של 4500 והטיפוס אליו הינו ביומיים עם לינה באוהלים בעלות של 350 דולר. הר הגעש bisoke מתנשא לגובה 3711 ואגם במרכזו, לוע ההר הוא קו הגבול עם קונגו ולכן לא ניתן לעשות טרק מעגלי על טבעתו של הר הגעש.
ערב קודם ב tiloreza volcanoes eco lodge, הזהיר אותנו שאול, ישראלי המתגורר במדינה מפני הטיפוס הקשוח ונתן לנו טיפ שלא משתמע לשתי פנים: ההר נמצא בשמורת הגורילות, לפורטרים אין אינטרס שתפגשו אותן. תפקחו עיניים ואולי המזל ישחק לכם. הלכנו לישון עם תקווה בלב והתפללנו חזק למפגש ולריאות מושלמת שהרי בשלהי העונה הגשומה באזור קו המשווה שום דבר לא ודאי. מהלודג’ ציידו אותנו בערדליים ופינקו אותנו בסוף הטרק בשטיפת נעליים.
מדובר בארבעה קילומטרים של טיפוס מחולקים לשניים: 2.5 קילומטר ראשונים עם 250 מצטבר, עשרה אחוז שיפוע בין שדות מוריקים של חרציות לבנות המשמשות לתעשיית הקוטלי חרקים, ושדות גידול של תפוחי אדמה מביאים אותנו אל הכניסה לשמורה. מכאן אחרי חיטוי נעליים, מתחילים 1.5 קילומטרים עם 750 מטר מצטברים בשיפוע מזעזע של חמישים אחוז, הגרמין לאחר מעשה דווח על טיפוס של 333 קומות.
אל הטיפוס התכנסנו שבעה להערכות עם patients המדריך, שלהלן יקרא הלוחש לקופים. אליו נלווים פורטרים, אותם הלוחש מבקש מאיתנו לקחת כדי לתמוך בכלכלה המקומית. בגלל הקרבה לקונגו יש איתנו גם שומרים חמושים בקלאצ’ים, כולם במגפיים, לכולם מקל סבא מעץ במקום מקלות הליכה מקרבון. ושוב מקננת תחושה של זילות באוויר לציוד ה over kill שלנו. נעלי הליכה בשש מאות שקל ומקלות הליכה שלושה מפרקים עם ידית שעם.
הפורטרים לא נושאים דבר ומחכים לרגע בו תבקש עזרה. בגובה 2967 נפרדים מהטרקרים ההולכים אל קברה של דיאן פוסי חוקרת הגורילות וכותבת הספר גורילות בערפל שנרצחה כאן על ידי ציידים לא חוקיים (poachers). הטיפוס הוא דרמטי בבוץ ועל גבי שורשים בג’ונגל אמיתי בין עצי ענק בגילאים של עד שבע מאות שנה. הלוחש מזהיר מסרפדים ומצביע על שיח דמויי אלוורה הנמצא תמיד במרחק נגיעה מהשיח המושמץ, שבירה של עלה מספקת חלב למריחה על האזור השורף.
רגע אחרי אנחנו מופתעים שהלוחש מודיע שיש זמן גג להגיע לפסגה ובשעה 13:00 יהיה סיבוב פרסה.
זה גרר פיצול בו גיא ואני המשכנו קדימה בקצב מהיר לפסגה, משאירים את הבנות עם הלוחש לשלוש שעות של בייביסיטר.
בגובה 3200 התחלנו לראות גללי צואה של גורילות ואזור של מרבץ הלילה שלהם, למרות שפקחתי עיניים חלפתי על פניו כלא היה. המוביל של גיא הפנה את תשומת הלב לאחד ששכב מטרים ספורים מהשביל ולשמחתנו העיר את תשומת ליבנו. הייתה תחושה שדפקנו את המערכת, במחיר של 75 דולר טיפוס להר חסכנו במצטבר 6000 דולר. הגורילה שכב על צידו, לא התייחס ורק מצמץ בעיניים כדי שלא נחשוד שמדובר בדגם פלסטיק.
הדינמיקה של הבנות עם הלוחש היתה משעשעת: גלית הבטיחה לו לראות גמל אם הוא יראה לה גורילה, הבטיחה טיול vip במקומות הקדושים בישראל ואפילו נקבה בסכום דמיוני של טיפ. הלוחש מצידו הסתפק ברמיזות וכשהבנות ביקשו לחזור, כי כל הג’ונגל אותו דבר, הוא ביקש עוד כמה רגעים. קבלו סרטון קצר של הלוחש המדגים איך להרגיע גורילה:
מספר דקות אחרי, הגיע המפגש המיוחל, ובעקבות מלמול של הלוחש, הגורילה כבר עשה הצגה, 220 קילו הסתערו לכיוון המשלחת. המדריכים בשלווה עצרו את הבנות מלברוח, העלו אותן מדרגה אחת למעלה, חיבקו הרגיעו את המצב, ללא תנועות חדות ומיותרות. סרטון הסתערות קצר של הגורילה:
כל המפגש היה אירוע שנמשך כעשר דקות בו הלוחש ניהל אותו כשבאוויר הייתה תחושה שהכל בשליטה. במרחק מה הוצב פורטר עם ברזנט מתוך ראיה של הרואנדים שהגורילות צריכים לעבור תהליך של סמי ביות כשיראו תמיד נוכחות של בני אדם בקרבתם.
עם הטיפוס נכנסנו אל תוך הערפל, והרגשנו כמו gorillaz in the mist, טכניקות של ספירת צעדים, תרגול נשימות עד השלט הנכסף 3711. השלט זוכה לצילום, האגם גם, את אשכול הבננה בייבי מסתבר השארנו בתיק של נירה. לא נותר אלא לפנטז על מסוק של מגנוס שינחת ויחסוך מאיתנו את הירידה שהרי בעליה קשה, במישור נעים ובירידה כואב.
הירידה היתה מלווה בסיפוק מטורף ותחושה עילאית ליוותה אותנו בהמשך, פתחנו עיניים חזק כדי לראות אותו שוב הוא כבר לא חיכה לנו אבל במקומו פגשנו עז בר.
שלושת האטרקציות במוסנזה, הן אטרקציות של שעות הבוקר, אז מה עושים אחר הצהריים?
חתירת קאנו של עשרה קילומטרים שנמשכה מספר שעות על נהר המוקונגווה סוגרת את הפינה. הנהר הזורם בקצב איטי מגיע בסוף דרכו אל אגם ויקטוריה באוגנדה, בקצב קאנו זה ייקח שבועיים. הנהר מספק זווית אחרת אל החי והצומח באזור, דייגים מקומיים בקאנו מעץ מצויידים ברשת ועוזר הרובץ במים ומגרש את הדגה. סכרים פרוסים מצידי הגדה ללכידת דגים, ילדים בצעקות מזונגו מזנקים אל המים ומנסים לאחוז בקאנו, קיני אורגים תלויים הפוך על ענפי השיחים בצידי הנהר מספקים מוזיקה מרגיעה של ציוצי ציפורים אל נוף של חמשת הרי הגעש.
אופציה נוספת נמצאת ליד הפארק היא ה culture village. מקורו של הפארק בציידים שעד לפני 16 שנה היו מתפרנסים מחטיפת בייבי גורילה ומכירתן תמורת 2000 דולר, מפתה מאוד לאנשים שמשתכרים דולר וחצי ליום. היום הציידים מתפרנסים מתיירות, כשבמקום יש אפשר לראות את התרבות וההיסטוריה של המקומיים.
אהבתם? קבלו עוד מהשהרבניס בכתבות ההמשך:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
