לקחנו יחפן ומינימליסט לבחון נעלי שטח מסיביות וזה הצליח! אם הן עברו אותו הן כנראה ממש מוצלחות. זה מה שרועי מנדל גילה על הסלומון אולטרה X 5 מיד גורטקס:
הנעליים הגיעו אליי מוקדם מהצפוי, ממש יום לפני צאתי לשטח ל־4 ימי הכשרת מדריכים של "בית הספר לסיירות" באזור הנגב הצפוני והר הנגב. על כן, למרות שחשבתי שאנסה אותן לראשונה בטרק שתוכנן לסוכות בסקסוניה השווצרית, הרי שאת הניסיון הראשון בחרתי לעבור איתן דווקא במרחבי הצור החד, הקירטון הרך והגיר הקשה והמצוקי של הנגב.
אל תפסידו כתבות מעולות על ציוד טיולים:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות משלוח פרסום ועדכונים
למה בכלל לנעול נעליים בשטח?
אתחיל בשאלת תם – למה אנחנו בכלל נועלים נעליים ביציאה לשטח? כן, אתם חושבים שאני אולי קצת הזוי, אבל אלפי שנים הסתובבנו אנחנו ההומו ספיינסים ללא נעליים, וגם אני, הומו ספיינס מתקדם למדי, אוהב להסתובב יחף או בסנדל יצור עצמי מינימלי עם סוליה בעובי של פחות מ־1 מ"מ. למרות זאת, אפילו אנשים שכמותי, כאשר אנו יוצאים לשטח קשוח ועם משקל על הגב, בוחרים לנעול נעליים.
אני מנסה בשנים האחרונות ביציאה לשטח נעליים מסוגים שונים – קשיחות, רכות, גבוהות, נמוכות, נעלי ריצת שטח, נעליים עם דרופ גבוה וללא דרופ בכלל – ולומד מה מתאים ונכון לי. הנעלים נועדו לתת לנו יציבות, לשמור על כף הרגל העדינה למדי שלנו, ולאפשר לנו לשאת משא כבד יחסית תוך שמירה על היציבות ועל כף הרגל. יש כאלו שיאמרו שהכול אפשרי גם יחפים – אבל למצוא את הנעלים המתאימות זה חשוב מאוד. אין נעל אחת נכונה, יש נעלים מתאימות לאדם מסוים בתוואי וסגנון טיול מסוים. שונה טיול יום עם תרמיל קליל של 3 ק"ג ממסע רב־יומי עם 20 ק"ג על הגב.
Salomon Ultra X 5 MID Gore-Tex
ועכשיו, חזרה לנעלי Salomon Ultra X 5 MID Gore-Tex שהרגע הוצאתי מהקופסה. יש לי כבר לא מעט ניסיון עם נעלי סולומון – והדבר שידעתי מניסיוני שנכון לכולן הוא, שאפשר להוציא אותן מהקופסה וישר להתחיל ללכת איתן בשטח עם משקל על הגב. אין צורך לבצע "שבירה" או התרגלות לנעלים. מהקופסה – לכף הרגל – לשטח. החלטתי לנהוג כך גם הפעם, למרות שידעתי שאני עומד בפני הליכות לא פשוטות בימים הקרובים.
את צילומי ה"לפני" עשיתי ברחבה של "ביג" ערד, ו־20 דקות לאחר מכן כבר פסעתי איתן באגן נחל להבה. בימים הקרובים אצעד איתן על משטחי הצור משאש של רמת כיסן, אטפס איתן להר כיפון ואבצע הליכת לילה קשוחה במעלה נחל חימר וקינה אל רכס זוהר. אצעד איתן בחום של 34 מעלות בצל (שלא היה כלל) אל נחל יעלים וכידוד, ואקנח את המסע לאחר דילוג רכוב במרחבי הר הנגב באזור שדה בוקר בין הר צרור להר קטום ומצוקי הדרוך. ללא ספק הליכה קשוחה, חלקה הגדול בשטח – במקרה הטוב בנאקבים לא מסומנים, ורוב הזמן בצעידה שאינה על שבילים כלל – על רמת הצור, בשיפולי דרדרת הקירטון ובמעלה מפלי הגיר והדולומיט.
אבל חזרה קצרה אחורה – לפני שנעלתי את הנעליים בחנתי אותן בקפידה. אני רגיל לצעוד בשנים האחרונות בנעלי ריצת שטח ולא נעלי הרים – אשר עוטפות את הרגל הרבה פחות, כך שנעל גבוהה יותר – אפילו אם מוגדרת כ־ Mid – אינה רגילה לכפות רגליי, למעט דגם מוקדם יותר של סולומון – Ultra X 4, אשר נעלתי בטרקים שלי בניו זילנד לפני כחצי שנה.
הבדלים בין הדגם Ultra X 5 לבין ה־4
מבנה הגפה העוטפת את הקרסול גבוה ומרופד יותר – מעניין איך זה ירגיש לי, טייל שאוהב את החופש סביב קרסוליו. בנוסף הסוליה קצת עבה ומסיבית יותר לעומת הדגם הקודם – דבר שמשמח אותי, מאחר והחשש העיקרי שלי בהליכה מעבר לשבילים במרחבי הנגב הוא השחיקה המסיבית של הסוליה.
גם גפת החלק הקדמי נראית לי שונה – בקריאה על הנעלים גיליתי שהיא עשויה מסיבי Matryx, חומר המשלב סיבים בציפוי Kevlar ובשילוב עם Gore-Tex. שילוב זה, יחד עם מיעוט תפרים בחלק העליון, הופך אותה לעמידה יותר ופחות נתונה לבלייה – אך גם עלול לגרום ליותר חום בנעל – דבר שממנו חששתי לקראת 4 הימים החמים באזור ערד – ועל כך בהמשך.
מבחן הנגב – נחל להבה, חימר, יעלים וכידוד
חזרה לאגן של נחל להבה – בואך החימר. לאחר התארגנות ערב ושינה טובה יצאנו להליכה לכיוון הר כיפון. כפי שצפיתי, הנעליים הרגישו נוחות על כף הרגל ולא הצטערתי על כך שלא התרגלתי אליהן קודם במרחב העירוני. ההליכה הייתה נוחה ויציבה, הנעלים גמישות, ולמרות הסוליה העבה והקשיחה יותר הרגשתי את הקרקע בצורה שנתנה לי אחיזה טובה גם בדילוג בין סלע לסלע.
הגפה הגבוהה אכן עוטפת את הקרסול היטב, ולי כ"יחפן" זה לפעמים מציק, אך זה היה לגמרי במידה ובצורה סבירה. למי שאוהב אחיזה טובה יותר של הקרסול יש אכן שיפור לעומת Ultra 4 X, וכמובן לעומת נעלי ריצת שטח. בלילה במעלה הקינה האחיזה הייתה טובה – ולמרות שהגבים יבשים לגמרי ולא התנסיתי בהחלקת סלע רטוב (חכו לסקסוניה) הרי שהרגשתי מאוד נוח ויציב, ולא חשתי בהחלקה או חוסר יציבות.
הצטרפו לווצאפ שלנו וקבלו עדכון על כתבות חדשות:
למחרת הייתה לנו צעידה ארוכה מראש זוהר, גולשים לנחל יעלים ומטפסים על השלוחות היורדות מערד לכיוון מצוקי נחל כידוד. חששתי ממקטע זה כי ידעתי שהיום יהיה חם מאוד ואני עטוי נעליים סגורות ומרופדות יותר ממה שאני רגיל אליהן. בנוסף קראתי על כך שסיבי ה־Kevlar יכולים לגרום לחימום גבוה יותר מאשר בגפה הסינתטית המאווררת יותר.
לשמחתי גיליתי שטמפרטורת כף הרגל שלי סבירה, הזיעה מתאדה והגרב לא נרטבת יותר מהרגיל – התחושה בתום 8 ק"מ של הליכה במדבר בטמפרטורות של כ־33-35 מעלות הייתה בהחלט טובה ולא כפי שחששתי שתהיה. (מעניין איך יהיה ב־10 מעלות בגרמניה וצ’כיה עוד שבוע…)
חשוב לציין שבשלושת הימים הללו צעדתי מרבית הזמן עם תרמיל רב־יומי להליכה במדבר שכלל ציוד לינה בשטח, מזון, מים, משקפת, ציוד עזרה ראשונה ואף ביגוד ל־3 ימים (לא יותר מדי כהרגלי). העומס לא היה רב במיוחד אך כלל תרמיל במשקל 10 ק"ג לפחות. את ארבעת הימים בנגב סיימתי בתחושה טובה בכפות רגליי, ואילו הנעליים – אחרי ניעור ושטיפת האבק – נראו כחדשות, מוכנות לעלייה למטוס לצ’כיה.
מבחן אירופה – סקסוניה השוויצרית
אז השלב הבא היה לבדוק את הנעלים בסתיו האירופי של סקסוניה השוויצרית, מצוקי אבן חול על גדות האלבה. כבר ביציאה מהמטוס לאוויר האירופי הקריר הורגש שהנעלים עוטפות היטב את הרגל, ויחד עם גרב טובה סיפקה לי חמימות נעימה בצעידה על המסלול לעבר הטרמינל.
למחרת התחלנו את ה־"מלארווג" (Malerweg Trail) – שביל הציירים, שעובר בהרים ובמצוקי אבן החול הכבירים מעל גדות האלבה סביב העיירה השלווה Bad Schandau. המסלול שבחרנו כלל 5 ימי הליכה של 14-18 ק"מ בכל יום, עם 500-800 מטר עלייה, רובו על שבילים מסוגים שונים, מדרגות סלע וסולמות מתכת במעלה הנקיקים וכלל חציית פלגי מים זורמים בשלווה בסתיו האירופי.
בדיקת אטימות למים
במהלך הטרק חצינו לא מעט פלגי מים זורמים ולעיתים אף צעדנו במעלה הזרם. הצלחתי לצעוד במקומות בהם הזרם לא עבר את הקו העליון של הנעלים אך בהחלט כיסה את כל הלשון עד לחלקה העליון למשך דקות רצופות. המים היו קרים והקור הורגש בכף הרגל, אך אף טיפת רטיבות לא חדרה פנימה.
ביציאה מהערוצים חלצתי את הנעלים לבחון אם תחושת הקור כוללת גם רטיבות, ובכל המקרים מצאתי שהגרביים היו יבשות לחלוטין. מנגד, הרגליים גם לא הזיעו בצורה שלא התנדפה, וגרבי החצי־צמר מרינו שלי נשארו יבשות בכל מהלך הטרק – גם ממי הפלגים וגם מהזיעה שלי.
אחיזה, יציבות והתנהגות הסוליה
ההליכה כללה הליכה על סלעים חלקים ומשופעים ועל שורשים וגזעי עצים. למעט בשיפועים חדים ממש, שם הייתי צריך להיעזר במקלות ההליכה או בתמיכה באחיזה, הסוליה לא החליקה או איבדה אחיזה בכל סוגי הקרקע השונים. הסוליה אינה קשיחה לחלוטין, ובשבילים זרועי אבנים האבנים הורגשו, אך לגמרי במידה סבירה אשר לא הפריעה להליכה ולא גרמה לשפשופים, יבלות או אי־נוחות אחרת בכף הרגל.
את הטרק סיימנו ביום גשום – הליכה בין שדות, טיפוס ביערות, מצוקי אבן חול וסולמות מתכת. הנעלים עמדו יפה בגשם האירופי הקריר, לא החליקה באף שלב, ושמרה על גרביים יבשות וחמות ללא הזעת יתר במהלך כל היום.
Salomon Ultra X 5 MID Gore-Tex – שורה תחתונה
ה Salomon Ultra X 5 MID Gore-Tex הם נעלים שיושבות היטב על הרגל, מחזיקות היטב את הקרסול אך לא חונקות – גם למי שרגיל ללכת כמעט יחף. הנעלים האלו מאפשרות הליכה יציבה ללא החלקה עם משקל לא קטן על הגב, ושומרות על איזון טוב בין אטימות למים ואוורור כף הרגל. אלה נעליים בהחלט מומלצות למי שמחפש נעלים עם אחיזה לתנאי שטח משתנים ולא רוצה ללכת עם נעלים כבדות ומסיביות מדי. הנה הסיכום בנקודות:
נוחות על הרגל: בהחלט רכה ונוחה, אוחזת היטב אך לא מעיקה באחיזה חונקת. מתאימה למזג אוויר חם למדי וגם למזג אוויר קריר.
מרווח אצבעות: טוב (חשוב לבחור מידה נכונה כמובן), ולא נוצר לחץ או נקודות חיכוך גם לאחר מספר ימי הליכה רצופים.
אחיזה ויציבות: סוליה רכה מספיק בשביל להרגיש את השטח תחת כף הרגל (חשוב לדעתי לאחיזה טובה), ומצד שני אוחזת טוב גם במשטח חלק ורטוב.
חסינות למים: הגרב נשארת יבשה גם לאחר יום גשום ולאחר חציית פלגי מים הנמוכים מגובה הנעל.
עמידות לאורך זמן: הנעלים עושה רושם טוב, הגפה החדשה עם סיבי Matryx נראית חזקה – אך רק ניסיון של מספר חודשי הליכה יגיד עד כמה הנעלים אכן עמידות, ועד כמה הסוליה נשחקת.
משקל ועומס על הרגל: יחסית לנעלי Mid – הנעל נמצאת במשקל הנמוך, כ־450 גרם לנעל, ואכן מורגש שאין עומס משקל על הרגל.
מראה ועיצוב: העיצוב של נעלי ה־Ultra עדין ויפה לטעמי לנעלי הליכה.
הגפה הגבוהה אכן עוטפת את הקרסול היטב, ולי כ"יחפן" זה לפעמים מציק, אך זה היה לגמרי במידה ובצורה סבירה. למי שאוהב אחיזה טובה יותר של הקרסול יש אכן שיפור לעומת Ultra 4 X, וכמובן לעומת נעלי ריצת שטח. בלילה במעלה הקינה האחיזה הייתה טובה – ולמרות שהגבים יבשים לגמרי ולא התנסיתי בהחלקת סלע רטוב (חכו לסקסוניה) הרי שהרגשתי מאוד נוח ויציב, ולא חשתי בהחלקה או חוסר יציבות. 
לשמחתי גיליתי שטמפרטורת כף הרגל שלי סבירה, הזיעה מתאדה והגרב לא נרטבת יותר מהרגיל – התחושה בתום 8 ק"מ של הליכה במדבר בטמפרטורות של כ־33-35 מעלות הייתה בהחלט טובה ולא כפי שחששתי שתהיה. (מעניין איך יהיה ב־10 מעלות בגרמניה וצ’כיה עוד שבוע…)
חשוב לציין שבשלושת הימים הללו צעדתי מרבית הזמן עם תרמיל רב־יומי להליכה במדבר שכלל ציוד לינה בשטח, מזון, מים, משקפת, ציוד עזרה ראשונה ואף ביגוד ל־3 ימים (לא יותר מדי כהרגלי). העומס לא היה רב במיוחד אך כלל תרמיל במשקל 10 ק"ג לפחות. את ארבעת הימים בנגב סיימתי בתחושה טובה בכפות רגליי, ואילו הנעליים – אחרי ניעור ושטיפת האבק – נראו כחדשות, מוכנות לעלייה למטוס לצ’כיה.
למחרת התחלנו את ה־"מלארווג" (Malerweg Trail) – שביל הציירים, שעובר בהרים ובמצוקי אבן החול הכבירים מעל גדות האלבה סביב העיירה השלווה Bad Schandau. המסלול שבחרנו כלל 5 ימי הליכה של 14-18 ק"מ בכל יום, עם 500-800 מטר עלייה, רובו על שבילים מסוגים שונים, מדרגות סלע וסולמות מתכת במעלה הנקיקים וכלל חציית פלגי מים זורמים בשלווה בסתיו האירופי.
